כאשר שואלים אוהד ממוצע שחווה את הכדורגל הישראלי (לפחות מתחילת המיליניום הנוכחי) על הקמפיינים הקודמים של קבוצות ישראליות בשלב הבתים של ליגת האלופות, הוא זוכר קווים כללים.
אם שואלים על מכבי חיפה מודל 2002/03 של יצחק שום, זאת שעשתה היסטוריה והייתה לראשונה שמעפילה, הוא עונה: "הייתה קבוצה-קבוצה. יעקבו, רוסו, פראליה, ז'וטאוטאס, נתנו הצגות, ניצחו את מנצ'סטר יונייטד".
אם שואלים על מכבי תל אביב של קלינגר ב-2004/05, תמיד שומעים: "הייתה קבוצה שנלחמה, אבל לא יותר זה. זוכר רק שהפתיעו וניצחו את אייאקס עם הצמד של דגו".
על מכבי חיפה של אלישע לוי ב-2009/10, זו שקבעה היסטוריה שלילית, יגידו: "דווקא נתנו כדורגל טוב, אבל סיימו עם אפס נקודות".
ועל הפועל תל אביב 2010/11 אומרים: "השושלת של גוטמן, נתנו כמה משחקים. המשחק בליון עם המספרת של זהבי, הניצחון על בנפיקה, עשו קמפיין יפה".
ואיזה זיכרון יישאר מהקמפיין של מכבי תל אביב מודל 2015/16? האם זו הקבוצה שיכולה לעבור את רף שבע הנקודות שהציבה מכבי חיפה ב-2003 או כזו שאולי תחקה את הקמפיין הירוק המאופס מ-2010? בעזרת נציגי הקבוצות מהביקורים ההם, ניסינו לבדוק היכן עומדת מכבי תל אביב בהשוואה לקודמותיה ומה היא יכולה להשיג.
הערב: צ'לסי - מכבי תל אביב (21:45, ערוץ 2)
פרנק למפארד מנתח את המשחק בראיון בלעדי
שליחנו ללונדון על הלך הרוח והציפיות מראדוניץ'
פאולו סוזה שלח איחולי הצלחה: "אהנה לצפות בכם"
עדן בן בסט: "אין לי מאבק נגד ראוניץ', אני מאושר"
שחזור הביקור של הפועל תל אביב בסטמפורד ברידג'
שהר, גרנט ובניון: הקשר בין צ'לסי לכדורגל הישראלי
מכבי ת"א תוכל לשחזר את העקיצה של רוזנבורג?
יש שוער בשער?
מכבי תל אביב קיבלה החלטה מאוד לא פשוטה בהחלפתו של חואן פאבלו בפרדראג ראיקוביץ'. מעבר לרצון לצרף שוער טוב ומתאים יותר לצ'מפיונס (אם לא במיידי אז בראייה לעתיד), מכבי הייתה צריכה לקבל החלטה להביא רגע לפני שלב הבתים בחור צעיר שיוצא בפעם הראשונה ממדינתו וברור לכולם שהתיאום שלו עם החוליה האחורית ייקח זמן. זה בטח רחוק מלהיות דומה בשלב הנוכחי לתיאום שהיה עם חואן פאבלו.
כמה זה משמעותי? אחד היתרונות של הפועל תל אביב ב-2010/11 היה וינסנט אניימה, שוער שגם מכבי תל אביב צירפה אליה בתחילת השושלת הנוכחית וחשקה בשורותיו להרבה שנים, אך הוא חזר לחוזהו בצרפת. אניימה היה אולי היתרון הגדול ביותר של הפועל תל אביב באותן השנים. שוער העולה בכמה דרגות על מה שראינו כאן עד היום. גם בקמפיינים אחרים היו שוערים כמו ניר דוידוביץ' ודודו אוואט שהיו מספיק מנוסים לרמות הללו, אבל אניימה הוא שוער שהיה חלק מהעיצוב והייצוב של הקבוצה. לעתים נראה היה שאיתו הפועל תל אביב משחקת עם שחקן אחד יותר.
דני בונדר נבחר בסיום אותו קמפיין לשחקן המצטיין על ידי אלי גוטמן. היום הוא יודע להרעיף לא מעט שבחים על השוער שלו ואומר: "אניימה היה אגדה. אמרתי אז ואני אומר היום שהוא בין חמשת השוערים הטובים בעולם ולא מספיק מעריכים אותו. מה שהוא נתן לנו זה משהו שלא ניתן לפעמים להסביר במילים. השקט, הביטחון, התחושה שיש עוד שחקן איתך בהגנה. הוא היה יתרון אדיר שלנו".
במכבי לא יודו בכך בפומבי, אך יש חששות מראיקוביץ'. מי כמו מכבי יודע שאין קיצורי דרך ועם כל הכבוד לכישרון, הסיטואציה הכל כך מהירה של צירוף שחקן צעיר היישר למשחקים ברמות הללו טומנת בחובה סיכונים שעלולים לעלות ביוקר. מספיק היו לראות כמה מקרים נגד הפועל באר שבע ועירוני קרית שמונה כדי להבין שכל החיבור עם ראיקוביץ ייקח זמן ומכבי תשלם שכר לימוד מסוים.
בונדר מנסה להשוות בין הסיטואציות ואומר: "לפחות במיידי, אני לא חושב שהשינוי יהיה לטובה. לוקח זמן לייצר תיאום עם בלמים, מגנים ובכלל עם כל הקבוצה. אפשר היה לראות את זה בקרית שמונה ואפילו נגד באר שבע. הוא עדיין מאוד צעיר ורק עכשיו הגיע. יכול להיות שהוא באמת פוטנציאל, אבל רק בעתיד נדע כמה הוא טוב. במיידי, אני בטוח שמכבי תאבד בגללו נקודות בשנה-שנתיים הקרובות".
על פניו, ראיקוביץ' כרגע הוא סימן שאלה, אבל הוא בא כדי להפוך לסימן קריאה בליגת האלופות. מכבי תל אביב הימרה עליו כאשר ג'ורדי קרויף וסלבישה יוקאנוביץ' חישבו סיכונים, ביצעו הערכות והיו מודעים לכל התרחישים האפשריים של מהלך כזה. גם אם ישלמו עליו מחיר התחלתי, לטווח הארוך זאת נראית החלטה טובה מאוד.
פחות מוכשרים
כשבוחנים את סגלי השחקנים ומשוחחים עם אנשי מקצוע, התמונה ברורה. הפועל תל אביב של 2010/11 או מכבי חיפה של 2002/03 היו הרבה יותר מוכשרות, אך פחות עמוקות ממכבי תל אביב. בחיפה של אז שיחקו זרים כמו ז'וטאוטאס, פראליה, רוסו ויעקובו. זרים ברמה שלא ניתן להביא היום לישראל, גם בסכומים אותם מכבי תל אביב מוכנה לשלם.
כששואלים את יצחק שום על ההבדלים, הוא לא מתבייש לומר שאין בכלל מה להשוות בין הסגלים: "הפערים ברמת השחקנים הם שמיים וארץ. אין אחד שמתקרב היום לרמת הזרים שהייתה אז, הם עשו את ההבדל. גם ברמת הישראלים היה פער ביחס להיום. אני גם עכשיו אומר שללא שניים-שלושה זרים שישלמו עליהם הרבה כסף, קשה יהיה לקבוצה ישראלית לעשות שדרוג ברמת הצ'מפיונס. יש הבדל בין לעלות לשלב הבתים לבין להצליח שם. חייבים שחקנים שמשנים את כל התמונה, אחרת הסיכויים תמיד יהיו נמוכים מאוד".
מכבי חיפה של אלישע לוי עשתה קמפיין מכובד מבחינה מקצועית, אך בסופו של דבר סיימה ללא נקודות וללא שערים. היחידה בתולדות המפעל. ולמי אכפת שזה קרה מול באיירן, יובנטוס ובורדו, ושחמישה משחקים הסתיימו בהפסד מינימלי של 1:0. קשה לשכוח את ההחמצות של רפאלוב וגולסה בבורדו יחד עם המשחקים הנאים לעין, רק שבראייה לאחור היה חסר לה את הערן זהבי שלה - את שחקן ההכרעה שיעשה את ההבדל ויאפשר לה להשיג קצת יותר מאפס נקודות.
אלישע לוי מתמוגג כשהוא נזכר בקבוצה שלו ב-2009/10: "לא ידעו להעריך אז את מה שהיה בקבוצה הזאת. חבורה של צעירים ששיחקו כמו גברים והתמודדו שווה בשווה עם הגדולות ביותר. היינו לא פחות מוכשרים ממכבי תל אביב הנוכחית. אפשר לבדוק ולראות שכמעט כל השחקנים יצאו לחו"ל. מסיללה, קינן, כיאל, קולמה, גולסה, רפאלוב, ארבייטמן, גדיר. בלי הרבה רכש, הייתה שם רשימת כישרונות אדירה שהתחברה יחד למשהו יפה מאוד, גם אם הוא לא הסתיים עם נקודות".
המאמן עדיין חש פספוס מאותו קמפיין: "זה תמיד בראש. היה לנו מזל רע. שיחקנו מצוין במהלך ששת המשחקים, הגענו להרבה מצבים ואולי באמת לא היה לנו את השחקן הזה שיביא את הנקודות. אבל תבדקו טוב מה הסגל הזה עשה בליגה בעונה שלפני ובאותה עונה, עם 83 אחוזי הצלחה בסגל קצר יחסית ובעונת צ'מפיונס. אלו אחוזים מדהימים. הפסדנו אליפות על הקיזוז, אבל עם הנתונים אי אפשר להתווכח. אולי חוסר הניסיון, העובדה שהיו הרבה צעירים, עלו לנו באי צבירת נקודות בשלב הבתים. אבל בסך הכול, זה היה טורניר מאוד מכובד עבורינו ועבור הכדורגל הישראלי".
ערן זהבי לא יכול לבד
אגב, כשמדברים על כישרון, הכול בסופו של דבר מגיע לדעה הרווחת שמבחינה התקפית למכבי תל אביב אין הרבה מה למכור פרט לערן זהבי. עם 5 מ-6 שערים בשני המשחקים נגד יריבות אירופיות ראויות כמו פלזן ובאזל, אפשר להבין מהיכן זה מגיע ולמה ישנה תחושה שאם לא זהבי, לא יהיה מי שייקח עליו את האחריות ברגעי ההכרעה וידאג לספק נקודות. לעתים נראה שאבי ריקן מעמדת ה-50:50 הוא השחקן הכי מסוכן שמצטרף לזהבי, וזה אומר לא מעט. שחקנים נוספים יצטרכו להביא מספרים כדי שמכבי תל אביב תרשום קמפיין סביר לכל הפחות.
למכבי חיפה בביקור הראשון היה את יעקובו ולהפועל של גוטמן היה את אותו זהבי, אם כי במינונים אחרים ועם הרבה יותר שחקנים שעזרו מסביב. יעקובו היה היהלום של חיפה בטורניר, אך אם ניקח את המשחק שהעלה את הירוקים לשלב הבתים, באוסטריה נגד שטורם גראץ (3:3), את השערים הבקיעו רוסו, קייסי ובאדיר. הפועל תל אביב הכריעה את המשחק בזלצבורג עם 2:3 מפנדל של אניימה ושערים של בן שהר ואיתי שכטר.
בששת משחקי שלב הבתים כבשה מכבי חיפה 12 שערים. יעקובו כבש אז חמישה, יניב קטן הוסיף שלושה ושערים בודדים היו לרפי כהן, פראליה, ז'וטאוטאס ורוסו. הפועל תל אביב כבשה שבעה שערים, כאשר שלושה היו של זהבי. עדיין פחות מ-50 אחוזים מהסך הכולל. אין ספק כי בכל מצב בו מכבי תל אביב תרצה להגיע לכמות נקודות ראויה, היא תהיה חייבת עזרה מעוד מבקיעים ושחקני הכרעה.
עומק ועבודה קשה
על דבר אחד אין ויכוח: מכבי תל אביב היא בעלת הסגל העמוק והרחב ביותר מבין הקבוצות הישראליות שהשתתפו בשלב הבתים. מעבר לכך, היא גם מוערכת כקבוצה שעובדת הכי קשה מבין כולן ומביאה אופי אדיר שמחפה על היעדר בכישרון יוצא דופן בחלק הקדמי, פרט לערן זהבי.
"אם אמרתי שמבחינת הכישרון זה שמיים וארץ, אז בכל הקשור לעומק יש למכבי תל אביב את הסגל הכי רחב שהיה, עם שני שחקנים טובים בכל עמדה", מסביר יצחק שום. "אצלנו וגם בקבוצות אחרות סבלנו בחלק מהמשחקים מפציעות וחיסורים, במכבי זה פחות יורגש בשל הסגל והעומק. פרט לזהבי, אין הרבה הבדל בין השחקנים הנאבקים על כל תפקיד".
שום מחמיא לעומק הסגל אך פחות להירואיות, ההשקעה וההקרבה של השחקנים בשלבים המוקדמים ואומר: "אני לא מכיר במונח הזה, המקצוע שלהם זה להקריב ולתת הכול. בשביל זה משלמים להם ובשביל זה הביאו כל אחד ואחד מהם. אם לא יעשו את זה, הם לא יהיו שם. זה מתאים אולי למשחק או שניים, מעבר לזה צריך כדורגל".
אז זהו, שמכבי תל אביב הנוכחית וה"פחות" מוכשרת, משלימה כעת תהליך של שלוש שנים שבסופו היא עולה לשלב הבתים. כמובן שעיקר המחמאות מגיעים ליוקאנוביץ', שהצליח לייצר מהסגל הנוכחי דברים שמאמנים כמו אוסקר גרסיה ופאקו אייסטרן לא האמינו שאפשר. עם הכנה טקטית מדוקדקת, עמידה נכונה, עזרה, חיפוי והרבה אופי הצליח לעשות איתה את קפיצת המדרגה. עכשיו צריך להיעשות שדרוג נוסף כדי לצבור כמות ראויה של נקודות על הבמה המרכזית של היבשת.
אלישע לוי מעריך שתהליך ההתקדמות של מכבי יימשך במהלך שלב הבתים: "זה משהו שנבנה בשלבים. הם כבר פגשו את באזל בכמה מקרים, אבל לפעמים צריך את הטיימינג הנכון ושדברים יתחברו בזמן ובמקום הנכון. שערן זהבי יהיה שם כמו שהיה הפעם בדקה ה-90, שבאזל יהיו קצת שאננים ושיגיעו לארץ ללא 3-4 שחקני הרכב. צריך שכל זה יתחבר, כי מקצועית באזל טובה יותר. זה מה שקרה. מכאן מכבי תמשיך ותנסה לעשות משהו מעבר. רואים שזאת קבוצה מאומנת עם ערך מוסף ויחידה שלא מוותרת בשום רגע במשחק. ברור שהיא תצטרך להביא את האקסטרה כדי להשיג ניצחונות ו/או נקודות, ואני אופטימי ומאמין שהיא תעשה את זה".
עם כל הכבוד לטקטיקה, הקרבה ואופי, יצחק שום מסכם זאת במונולוג מאוד ברור לגבי איך מביאים נקודות בצ'מפיונס ומה מכבי צריכה לעשות אחרת. לא נגענו.
שום: "זה לא דומה למוקדמות. כשעלינו קיבלתי החלטה שמהמרים על ליגת האלופות וכושר שיא בתחילת העונה. זה משהו שהיה ברור שיעלה לנו בהמשך בליגה, אבל זה היה שווה את ההצלחה בצ'מפיונס. החלטתי מראש שנשחק באירופה כמו שמכבי חיפה משחקת בליגה, ושלא נתבטל. הפרשנים אמרו שצריך לסגור ולגנוב כמה נקודות, אבל הלכתי עם מה שהאמנתי בו.
"יש לי הערכה גדולה לטקטיקה, אבל צריך לזכור שטקטיקה מקסימום מביאה אותך לא להפסיד, אבל בדרך כלל לא לנצח. עדיף להמר, לשחק יפה וליהנות גם מהדרך הזאת ולא רק לשרוד. מוקדמות זה משהו אחד ושלב הבתים זה משהו אחר. בשלב הזה לא יספיק מזל וטקטיקה. מכבי צריכה לעשות שינוי ולעבור לשחק כדורגל. יש לה את הכלים. את המהירות של טל בן חיים ואחד-על-אחד שאני לא זוכר אצל הרבה שחקנים כאן. יש את בן בסט, מיכה, יצחקי, הביאו עוד שחקן זר. אפשר לשחק התקפי, יצירתי ומהנה, והסיכוי להביא נקודות יהיה אפילו גדול יותר".
אז יצחק שום, אלישע לוי ודני בונדר סיפקו את התובנות שלהם מניסיונם בקמפיינים הקודמים. כעת, לקראת הפרימיירה של מכבי תל אביב נגד צ'לסי בסמפורד ברידג', כל שנותר לנו הוא לשאול לתחושת הבטן שלהם. כמה נקודות יצברו ערן זהבי ושות'?
דני בונדר: "לדעתי, אם הם יצברו 2 נקודות הם יכולים להיות שמחים".
אלישע לוי: "אני מאמין שיעשו ניצחון אחד בבית ויסיימו עם 4-5 נקודות".
יצחק שום: "יצברו ניצחון בית אחד לפחות ויגיעו ל-5 נקודות. הלוואי ויגיעו להישג שלנו עם 7 נקודות, אבל מנגד הם גם יכולים לא לנצח אף משחק ולסיים עם 0 ,1 או 2 נקודות.
