צמרמורת לנצח: גיבורי הקמפיינים הקודמים באלופות בטורים אישיים

בוידאו: מסיבת העיתונאים של יוקאנוביץ' לקראת הערב

כולם זוכרים לי את הגול באולד טראפורד ואת העונה הקסומה בליגת האלופות עם יצחק שום ב-2002, אבל ההופעה השנייה של מכבי חיפה בליגת האלופות, חקוקה אצלי בזיכרון אפילו יותר חזק. הדרמה מול אקטובה, הניצחון על זלצבורג. עשינו דרך טובה עד שהגענו לליגת האלופות בפעם השנייה ואני הייתי בורג מרכזי כי הקבוצה היתה מאוד צעירה. זו היתה קבוצה שלא האמינו שיכולה להעפיל לליגת האלופות בניגוד לזו שהיתה לנו ב-2002 עם כל התותחים שהיתה כמעט קבוצה מושלמת.

היום כשאני כבר אחרי הכדורגל, אני יכול לומר שליגת האלופות היא התחנה היותר מרגשת וחשובה בקריירה שלי. הסתכלתי על המועדון מהצד וראיתי מה זה עשה לנו. זו עוצמה אחרת, זו יוקרה. כל השנים אתה רואה את זה בטלוויזיה ופתאום אתה חלק מהדבר העצום הזה. זו היתה הגשמת חלום. ההמנון, הכל. כל שחקן שמשתתף בליגת האלופות, עושה קפיצת מדרגה. אתה לומד, אתה עובר דברים שונים. אבל בסופו של דבר עבור כדורגלן ישראלי ועבור קבוצה מישראל מדובר קודם בחוויה.

אלה הזיכרונות הכי נפלאים שאתה לוקח איתם. לשמחתי יצא לי פעמיים להיות בליגת האלופות עם מכבי חיפה וזה דבר אדיר. בקמפיין הראשון כבשתי שלושה שערים, צמד מול מנצ'סטר יונייטד ועוד אחד מול אולימפיאקוס אבל דווקא השני היה העוצמתי מבחינתי. זו היתה הרגשת סיפוק אדירה מבחינתי. הדרך היתה מרשימה עם תלכיד שבנה אלישע לוי בצורה מפוארת. אני יושב לא פעם עם הבן שלי כדי להראות לו מה עשיתי ככדורגלן ואני מוצא את עצמי חוזר הרבה למשחקים בליגת האלופות ומראה לו בטלוויזיה. גם בלי ליגת האלופות, הקריירה שלי היתה יותר ממכובדת. ההשתתפות פעמיים במפעל הזה הקפיצה אפילו יותר את מה שעשיתי.

אין לי יותר מדי מכרים במכבי תל אביב הנוכחית. אולי רק ברק יצחקי. זה לא אומר שאני לא רוצה שהם יצליחו. אני מאחל למכבי מכל הלב שיעשו קמפיין נפלא. כבר כעת הם עשו דבר גדול, אבל אני מאמין שהם יכולים לקחת נקודות בשלב הבתים ואפילו בצ'לסי. העצה הכי גדולה שאני יכול לתת להם היא לשחק משוחרר. הם כבר עשו את שלהם. חובת ההוכחה היא על צ'לסי, פורטו ודינמו קייב. מכבי צריכה לבוא משוחררת לכל משחק וליהנות. ממש ליהנות. אמיתי. מכל דקה. אף אחד לא מצפה מהם להגיע לרבע הגמר. יש להם חומר מצויין שיכול לעשות דברים יפים בקמפיין הזה. מכבי תל אביב קבוצה אירופית לכל דבר והיא מזכירה לי קצת את מה שאנחנו היינו ב-2002 ועשינו שם נקודות יפות.

הערב: צ'לסי - מכבי תל אביב (21:45, ערוץ 2)

פרנק למפארד מנתח את המשחק בראיון בלעדי

שליחנו ללונדון על הלך הרוח והציפיות מראדוניץ'

פאולו סוזה שלח איחולי הצלחה: "אהנה לצפות בכם"

עדן בן בסט: "אין לי מאבק נגד ראוניץ', אני מאושר"

שחזור הביקור של הפועל תל אביב בסטמפורד ברידג'

שהר, גרנט ובניון: הקשר בין צ'לסי לכדורגל הישראלי

מכבי ת"א תוכל לשחזר את העקיצה של רוזנבורג?

זו היתה העונה הכי מוזרה בקריירה שלי. 2004/5, עונה שלא תישכח לעולם. ארבעה שערים בליגת האלופות, הצעות בחודש ינואר ולבסוף כרטיס החוצה ממכבי תל אביב, רגע לפני פרוייקט הגלאקטיקוס שלהם. לא פעם אני יושב עם עצמי וחושב שהכל היה יכול להיות אחרת. הרי מי חלם ששחקן ישראלי יבקיע ארבעה שערים בשלב הבתים ועוד מול קבוצות כמו אייאקס, יובנטוס ובאיירן מינכן? אבל אני לא ידעתי למנף את זה ואני יכול להאשים רק את עצמי. ליגת האלופות הסתיימה מבחינתנו בדצמבר ובחלון ההעברות של ינואר כבר יכולתי להתקדם למועדון גדול באירופה. אבל האמת היא שלא נלחמתי מספיק כדי לצאת החוצה. לא התאמצתי מספיק כדי ללכת בינואר או לפחות לסגור לי חוזה לסוף העונה מול קבוצה אחרת באירופה.

הייתי אז שחקן יותר מדי חשוב למכבי תל אביב והקשר שלי לניר קלינגר וללוני הרציקוביץ' לא איפשר לי ללחוץ עליהם שישחררו אותי. הם ראו בי שחקן לשנים ארוכות במכבי תל אביב ואני השלמתי עם זה. בתום העונה כשבמכבי החליטו ללכת על קו אחר ומצאתי את עצמי בחוץ, יכולתי רק להצטער אבל זה כבר היה מאוחר. לשמחתי הגעתי להפועל תל אביב ולקחתי איתה תארים ושיחקתי במקומות יפים באירופה גם עם האדומים.

המשפט המסכם עבורי ביחס לליגת האלופות הוא שלא מיקסמתי את הרווח שיכולתי לעשות מההשתתפות שם ובמיוחד מארבעת השערים שכבשתי. זרמתי עם הרגשות שלי וחייתי בשלום עם הנוחות הזו שסיפקה לי מכבי תל אביב. אם הייתי שאפתן יותר ואם הייתי פחות מתחשב ברצונות של מכבי, אני בטוח שהייתי נוחת במועדון אחר באירופה כי ידעו בדיוק מה עשיתי ומה אני עוד יכול לתת.

אני מאחל לכל שחקן במכבי תל אביב לכבוש ארבעה שערים בשלב הבתים, אבל שיתחילו מהראשון. ערן זהבי עשה דברים מדהימים. השערים שלו מול פלזן ומול באזל הם דבר בלתי נשכח ואני בטוח שהוא חולם גם על שער מול צ'לסי. אני יודע מה הוא הרגיש אחרי פלזן ובאזל. הלילות שאני עברתי עם עצמי אחרי הצמד מול אייאקס דומים מאוד. זו תחושה שזכית בלוטו, ממש כך. אתה על גג העולם. ימים שלמים אתה על היי מטורף וכל היום מחייך בתוך הלב.

מכבי תל אביב הנוכחית שונה מזו שאני שיחקתי בה. אנחנו היינו ילדים והתקציב היה שונה לגמרי. אני לא חושב שהשחקנים היום במכבי צריכים למהר ולעזוב גם אם הם ייתנו הצגות בליגת האלופות. מכבי תל אביב של מיטש גולדהאר היא אירופה לכל דבר ואני מדבר על רמה בינונית ומעלה באירופה. אין הרבה הבדל בין מכבי הנוכחית למועדוני מרכז טבלה בגרמניה ובצרפת ולכן אני לא חושב שצריך בכלל לעזוב, אלא אם מישהו יקבל הצעה ממועדון גדול וממאמן שרוצה אותו מאוד וייתן לו לשחק הרבה. רגע לפני שמכבי תל אביב מתחילה את דרכה בלונדון, אני רק יכול לאחל לכל אחד שם לכבוש שער ולהיות אחראי לנקודה או יותר כי זה משהו אחר. כל החלומות, כל הרגשות, הכל מתקבץ לתוך רגע אחד קסום אותו אתה לוקח לכל החיים.

לא מעט תחנות היו לי בקריירה. מועדונים שונים, ערים אחרות, תרבויות מגוונות. אבל אם יש משהו שאני זוכר היטב מכל מה שעברתי, זוהי ליגת האלופות. כל משחק ומשחק, כל דקה ודקה, כל מה שעשיתי עבור הפועל תל אביב במפעל הזה. הכל חקוק לי היטב בזיכרון, מה שמלמד עד כמה ליגת האלופות השפיעה עליי. זה היה קסום לעשות את זה עם הפועל בפעם הראשונה. לקבל כאן בישראל את בנפיקה, שאלקה וליון, לשחק מולן בבלומפילד עם ההמנון המפורסם ודגל הכדור עם הכוכבים.

אני לא יודע אם ליגת האלופות היתה הפסגה כי שיחקתי בצ'לסי, הרטה ברלין ואספניול, אבל עובדה שעד היום אני זוכר את הכדור שערן זהבי נתן לי בליון בדרך לשער שלי. זה כל כך מיוחד כי ליגת האלופות היא לא משהו שתחווה הרבה בקריירה שלך ככדורגלן ישראלי, אם בכלל. זה הטורניר הכי גדול באירופה, הכי יוקרתי. פתאום אתה במגזין ליגת האלופות עם כל ההכנות וגם אם הייתי במועדונים מכובדים באירופה, לא הייתי איתם בליגת האלופות ולא חוויתי את הדבר הקסום הזה. אני תמיד שואל את עצמי מתי ליגת האלופות תופיע שוב בקריירה שלי וחולם לשחק שם שוב.

מה שהופך את ליגת האלופות לדבר כל כך מיוחד הוא כל הארגון. כל הפרטים הקטנים אליהם יורדים במפעל הזה. הגופיות שאתה שם באימון יום לפני המשחק והכדורים המיוחדים. זה לא מובן מאליו. אתה יוצא למשחקי חוץ במגרשים עם ההיסטוריה הכי חזקה באירופה. זה קסם. כל הופעה טובה במפעל הזה יכולה להעיף אותך קדימה. באותו משחק בו כבשתי נגד ליון בכלל לא פתחתי בהרכב. החלפתי את איתי שכטר שנפצע, עליתי וכבשתי, ובסוף העונה קיבלתי חוזה באוקזר. הרבה מהחוזה הושג בזכות הדקות שלי מול ליון. אם שחקן במכבי יעשה משחק אחד טוב בליגת האלופות, זה יכול לפתוח לו הרבה דלתות.

מכבי פותחת נגד צ'לסי בסטמפורד ברידג' ואני בטוח שצמרמורת תאחז בהם כשהם יעלו על הדשא. זה יהיה משחק שהם לא ישכחו. גם המנוסים והוותיקים שעברו הרבה בכדורגל יתרגשו שם. סטמפורד ברידג' הוא לא האיצטדיון הכי גדול, רק 45 אלף מקומות, אבל הוא מאוד ביתי והוא בלונדון עם מוריניו ואברמוביץ' וכל ההילה הזו סביב המדים הכחולים. יש במגרש הזה את כל האלמנטים שמייצרים משחקים שזוכרים לכל החיים.

יש שם עוצמה אדירה. אתה מרגיש כל אוהד כי הקהל מאוד קרוב. כשאני שיחקתי בפעם הראשונה בסטמפורד ברידג' חשתי תחושות שלא הרגשתי קודם בכדורגל ואני מקנא בשחקנים של מכבי שעומדים לחוות את זה. לא יהיה להם קל ואמרתי להם את זה עכשיו כשהיינו יחד בנבחרת. חבל שבאותו זמן יהיה לי אימון, אחרת הייתי עושה אפילו גיחה קצרה ללונדון להיות שם ולראות את זה מקרוב. אני מאחל להם להצליח שם ובעצם להצליח בליגת האלופות, כי אני מעריך שכל עוד הם יצליחו בליגת האלופות יהיה להם יותר קשה כאן בליגה. אני בטוח שהפועל באר שבע תלוייה בעצמה ויכולה לקחת את האליפות ממכבי, אבל בטוח שזה לא יזיק אם מכבי תהיה מרוכזת באירופה ואנחנו נעשה את שלנו בליגה כאן בארץ.

זה יישמע מוזר, אבל מעולם לא ישבתי לראות את המשחקים ההם שלנו בליגת האלופות. בזמן המשחקים כשניר קלינגר היה מקרין לנו קטעים בוידאו ומנתח סיטואציות ראיתי קצת, אבל מאז במשך 11 שנה, לא ישבתי לראות את ההופעות שלנו. לא שמרתי את המשחקים על דיסקים וגם בטלוויזיה לא נפלתי אף פעם על המשחקים. הכל נשמר בראש והיו חוויות אדירות. צריך להבין, יש שחקנים שמגיעים לליגת האלופות בגיל מבוגר אחרי שחלמו על כך כל הקריירה. אני הגעתי בגיל מאוד צעיר והגשמתי את החלום הזה כשאני בן 20 בערך. אי אפשר לתאר ולעכל את החוויה הזו. קיבלנו הגרלה יוצאת דופן עם מועדוני על, ובנוסף כל הדרך שעשינו היתה מיוחדת ואני מתחיל אותה עוד עם הגול של לירן כהן בחיפה מ-30 מטר שהביא אותנו לסיים במקום השני בליגה ולזכות בכרטיס למוקדמות. הכל היה קסום מאוד בדרך עם רגעים בלתי נשכחים.

ליגת האלופות עצמה די ביגרה את כולנו, למרות שרובנו היינו צעירים מאוד ונסחפנו קצת להתנהגות ילדותית לפעמים עם הרבה שטויות מסביב ובילויים כאלה שילדים אוהבים לעשות. היית צריך להחזיק את עצמך חזק מאוד כדי לא לאבד את הראש. לוגו הכוכבים הזה של ליגת האלופות, מייצר גם כוכבים בראש ואתה מאוד מסוחרר מהמעמד הזה. אני בטוח שבמכבי תל אביב של היום השחקנים יהיו הרבה יותר יציבים והרבה יותר מיושבים. אנחנו היינו ממש צעירים. חבורה של שחקנים שהקסם הזה נחת עליהם ביום בהיר.

לקריירה שלי ליגת האלופות לא עשתה משהו מיוחד. היא לא מינפה אותי. יכול להיות שאם הייתי מגיע עם מכבי לליגת האלופות כשאני בן 25, הדברים היו נראים אחרת והמשחקים האלה היו מעיפים אותי הלאה. אבל באמת שהיינו חבורת ילדים שלא ידעה מה נחת עליה. שחקני מכבי של היום לקחו שלוש אליפויות רצופות, עשו טרבל, מצליחים בנבחרת. הם יודעים על עצמם הרבה ומכאן אני משוכנע שהם יכולים להמשיך הלאה אם יעשו הופעות טובות. אני מאחל להם לעשות את מה שאנחנו לא הצלחנו ומקווה בשבילם שישיגו ארבע נקודות כמו שאנחנו השגנו.