הולך נגד הרוח: אלישע לוי ממשיך להשתיק את המבקרים

בתחילת העונה כולם הכינו את אלישע לוי לקבלת המנהיגים החדשים שלו, אייל גולסה ועידן ורד. אחרי הפציעה הממושכת בעונה שעברה, יניב קטן לא יוכל לסחוב בתור המנהיג של מכבי חיפה, אמרו; אי אפשר לבנות עליו יותר בתור השחקן המרכזי בקישור, קבעו; רבים וטובים ניסו להסביר לאלישע לוי לאן נושבת הרוח החדשה, אבל מאמן מכבי חיפה, בפעם המי יודע כמה בתקופה שלו במועדון, לא עושה מה שכולם אומרים לו, למרות תדמית הבובה. הוא לא חושב כפי שכולם מציעים לו.

אלישע לוי, עם יושר מקצועי שאין כאן כמעט לאף מאמן, הלך עם האמת שלו וייתכן שבעתיד עוד ייפול איתה: הוא סבר שיש רק שחקן אחד בקבוצה הזו שיכול להוביל אותה לאליפות – יניב קטן. כמו שהלך תקופה ארוכה עם ג'ון קולמה בצורה כמעט עיוורת ולא פופולארית, כך הוא ממשיך לעשות עם יניב קטן. אלישע לוי יודע, ואולי גם צודק, כי למרות הציפייה הפופולארית לתת את המפתחות לורד וגולסה, הם עדיין שחקנים עם יותר מדי עליות וירידות, מכדי להוביל קבוצה כמו מכבי חיפה לאליפות. הם צריכים להתבשל, עדיין להתבשל, ועד שזה יקרה הוא לא יכול להרשות לוותר על יניב קטן. עכשיו קל לומר את זה, אבל אלישע לוי חשב ככה כבר בקיץ ובנה את הקבוצה הלא מאוזנת שלו סביב קטן.

גם את פרשת הפנדלים של קטן בגנק אלישע לוי טאטא בשקט מחוץ לחדר. בדרכו הנעימה, אלישע לוי המשיך לצעוד על אותו שביל, ולא איבד את השחקן שהוא סבור שמסוגל לקחת אותו לאליפות. היכולת של אלישע לוי להפריד בין קטן המנהיג החידתי וקטן השחקן הנפלא, לא מאכזבת גם הפעם. עד שמכבי חיפה לא תפתור את בעיית החלוץ היציב שהיא מתקשה לייצר, עד שלא תדע לשחק מול קבוצות קטנות כמו ששיחקה מול מכבי תל אביב, ספק אם זה ייגמר שוב באליפות. אבל לפי מקרה קטן, אפשר להיות לחזור ולהיות בטוחים שיש במכבי חיפה מאמן שיודע מה עושה ואיך הוא רוצה להגיע למטרה.

עוד על משחקי יום שני:

צפו ב-1:1 בין מכבי תל אביב למכבי חיפה

צפו גם ב-1:2 של מכבי נתניה על הפועל תל אביב

במכבי חיפה מרוצים: "בהמשך נהיה קבוצה טובה יותר"

ובמכבי תל אביב מסרבים להתאכזב מהתיקו

בהפועל תל אביב מאשימים בעיקר את ההגנה

ערב משחק העונה הראשון, פורסמה בוואלה! ספורט כתבה שמהללת את ההתקדמות הבלתי פוסקת של אלירן עטר ודנה בשאלה האם מסוגל לטפס גם למעמד של כישרון שמביא תארים ולא רק מספרים יפים. המשחק מול מכבי חיפה הבליט שעטר הוא עדיין לא שחקן של תארים. הוא יהיה אולי בקרוב, אבל מול מכבי חיפה היה אפשר לראות את הפער בין שחקנים כמו ברק יצחקי, לילדים של מכבי תל אביב שלא יודעים כיצד לתעל את ההתלהבות שלהם לאמירה ברורה במאני טיים. עטר עלה למשחק הזה פצוע, אבל הטענה אליו לא נוגעת למשחק החלש שלו. היא נוגעת למה שהמשחק שלו שידר: עטר נראה מבולבל כמו דור מיכה או עומר ורד, הוא נראה כמו שחקן צעיר שעדיין לא רגיל למעמדים האלה.

עטר, השחקן הכי טוב של מכבי תל אביב העונה, אמור לשמש עוגן לצעירים במשחקים כאלה, אבל הוא הוכיח שהוא צריך לעבור את אותו תהליך כמוהם. אם יבין זאת וישלים עם כך, הוא יבוא מוכן יותר למשחק העונה הבא של מכבי תל אביב. אם גאוותו תפריע לו להבין את חוקי המשחק בדרך לתואר, ספק אם יוכל להציג יכולת אחרת בגומלין מול מכבי חיפה בקרית אליעזר בסיבוב הבא.

1. אנחנו נוטים בדרך כלל לדלג מעל ידיעות על מכבי פתח תקווה. רק זעזוע יוצא דופן, מכניס את הקבוצה הזו לשיח הציבורי לרגע קצר. במקרה של מרקו בלבול ומעמדו המעורער מחדש, זו שגיאה. חשוב להתעכב על האיום החדש על מאמן מכבי פתח תקוה בעקבות ההפסד לסכנין, כדי להבין דברים הרבה יותר גדולים. כמו למשל, מעמד המאמן הרעוע בנבחרת ישראל. מה שעובר על מרקו בלבול, עובר במידה רבה גם על מאמני נבחרת ישראל תחת הלוזונים. לא סתם נכתב כאן לוזונים ולא רק אבי לוזון. זה לא טעות, זו המציאות. של דרור קשטן, של לואיס פרננדס, ושל כל מאמני מכבי פתח תקווה שבאו והלכו משם בשנים האחרונות. אין טעם לנסות להסביר כמה האיום החדש על בלבול, להזכירם – חמש נקודות מהפסגה, הוא מופרך. חשוב יותר לקרוא את הכתובת הגדולה יותר על הקיר. לקלוט בצורה הכי ישירה מי הם האנשים שמנהלים את הענף הזה ולמה כמעט אף מאמן לא מצליח תחתם. אומרים שהלוזונים עושים זאת רק כדי להעביר את כס המאמן הראשי לייטב לוזון, הבן של והדוד של, וזה לגיטימי. אבל יש דרך לעשות זאת. יש ערכים מקצועיים שגם הקבוצה הכי משפחתית שיש לא יכולה לבגוד בהם. אבל לך תצפה לדברים כאלה מהלוזונים.

2. אנחנו נוטים בדרך כלל לדלג מעל שחקני הפועל חיפה. השיח המקובל בנוגע לקבוצה הזו נע בין דברי הלל וקלס לבעלים יואב כץ, בין ניתוח היתרונות והחסרונות של המאמן התורן, אבל אלו, מתברר, הם חסרי ערך. ההשפעה שלהם היא מזערית על הצלחות הקבוצה. מי שהרים את הקבוצה הזו מהקרשים וסידר לה שנתיים מכובדות בליגת העל, אלו הם השחקנים הצעירים והרעבים. היה להם אופק לגדול, היתה להם תקווה להוכיח, אבל נדמה שהעונה זה נעצר. יותר מדי כישרונות בקבוצה הזו מרגישים תקועים. חלק ציפו אולי לעבור לקבוצה גדולה יותר, אחרים ציפו כנראה למשכורת גבוהה יותר, ומשהו במנוע הפנימי שחיבר את הכישרון שלהם ותרגם אותו לתוצאות, נעצר. אז נכון, ניצן שירזי לא עושה עבודה טובה מספיק כמאמן. הפינג פונג בינו לבין הבעלים מאז ההפסד להפועל באר שבע וגלגול האחריות על ההחלטה הקשה מצד אל צד, לא הוסיף כבוד למועדון הזה. אבל המועדון הזה חווה אירועים מביכים דומים בעבר, אבל היו לו שחקנים עם רוח, כישרון ואופק כדי להשאיר בצד את השטויות של הבוס או המאמן. העונה הרבה פחות.

אם יש משהו שמעלה אופטימיות בשידוך המחודש בין גיא לוי להפועל באר שבע, זהו הרצון של המאמן לקחת היום את מה שזרק בקלות בעבר. רצון מתגבר על הרבה מאוד מכשולים, אבל ספק אם לאורך זמן הוא משנה אנשים. וגיא לוי נשאר גיא לוי. והפועל באר שבע נשארה הפועל באר שבע. שני הצדדים עדיין חובבי קרבות, לא יציבים מספיק, לא חזקים מספיק.

גיא לוי הוא מאמן מצוין, אבל מאמן מצוין של שחקנים מצוינים. הוא יודע מה לעשות עם כישרון, אבל פחות ברור כמה זה מתאים לקבוצה שצריכה להיות לוחמת ולהיאבק על חייה בליגה. לוי, שירד כבר כמה ליגות, לא החזיק מעמד אפילו בלחץ של רמת השרון הקטנה. ייתכן שבטווח הקצר יהפוך את עורו. ייתכן שבאר שבע תחבק אותו הפעם. אבל תמיד יגיע הרגע שהגיא לוי או ההפועל באר שבע יצוצו החוצה ויעמידו את השידוך הלוהט מדי הזה בפרופורציות הנכונות. קיים אפילו סיכוי קטנטן שזה יקרה כבר אחרי תבוסה במחזור הבא מול מכבי חיפה.