משימה לא קלע: כך דני אבדיה יוכל להסיר את סימני השאלה ולהפוך לצלף

השחקן הטוב ביותר בעולם, לפחות לפי התארים הרשמיים, לא עמד בלחץ.

2:49 דקות לסיום משחק 1 נגד מיאמי בחצי גמר המזרח, יאניס אנטטוקומפו, ה-MVP המכהן שצפוי לזכות בפרס גם העונה, עמד על קו העונשין. ההיט הובילו 98-104, וכל נקודה קריטית. יאניס כיוון, נשף וזרק. הכדור פגע בבסיס הטבעת וניתז. זריקה שנייה. הפעם, קצר מדי. הבאקס כבר לא הצליחו להתקרב יותר. המגה-סטאר של מילווקי באקס סיים ערב עם 4 מ-12 מהעונשין, ופישל שוב במשחק 2 עם 0 מ-2 בתזמון קריטי.

אנטטוקומפו הוא מפלצת. רץ קדימה כמו צ'יטה, ויכול להגיע בשני צעדים מקשת השלוש לדאנק. אבל כשמכריחים אותו לזרוק מבחוץ, לפחות למראית עין, משהו בביטחון שלו מתערער - ומיאמי מנצלת את זה. שחקנים אחרים, ברגע כזה, היו פשוט עוצרים ודופקים שלשה. יאניס, למרות 38% מרשימים מעבר לקשת בפלייאוף עד עכשיו, עדיין לא שם.

והוא לא לבד. יכולת הקליעה והביטחון בקליעה משלוש, בליגה שהולכת ומתבססת יותר ויותר על שלשות, הופכת לקריטית ב-NBA כיום. אם אין לך קליעה ואתה שחקן פנים, עוד יש סיכוי שתוכל לשמש "מגן טבעת" כמו רודי גובר או סטיבן אדאמס, או "רים-ראנר", שחקן שחוסם בפיקנרול ורץ לסיים, כמו מונטרז הארל. אם אין לך קליעה מבחוץ ואתה גארד או שחקן כנף, אתה בצרות - והסיכוי שלך להיות על הפרקט ברגעי ההכרעה קטן מאוד.

דני אבדיה, מבחינת הגדרה, שייך לסוג השני של השחקנים. נכון שאנחנו בעידן "כדורסל חסר עמדות" ונכון שהוא אוהב גם להתקרב לסל ולהתגבר על שחקנים בכוח ובערמומיות, אבל באמריקה כבר יחכו לו בצבע גובר, אנתוני דייויס או ג'ואל אמביד. המספרים שלו, בינתיים, מבלבלים: ביורוליג כבר היה לו רצף של ארבעה משחקים עם 47% לשלוש, ואחריהם שלושה משחקים עם 0 מ-10; בחמשת המשחקים הראשונים של ליגת ווינר המתחדשת, גם אחרי שעמד באולם במהלך הפגרה ותפר 800 קליעות לערב, הוא קלע כמעט 3 זריקות לערב ב-48%; משם והלאה הזריקות הפסיקו להיכנס, ואת סשן הקיץ בישראל הוא סיים עם 32 אחוזים. לשם השוואה, הממוצע ב-NBA עומד על כ-36%.

"דני יהיה חייב לדעת לקלוע את השלשות. אם לא, קבוצות טובות ינצלו את העניין", מספר לוואלה! ספורט דייויד נרס, מאמן קליעה מהמשמעותיים ב-NBA בעשור האחרון, שעבד עם צלפי-על כמו קליי תומפסון וקייל קורבר מצד אחד, ועזר לביג מן כמו ברוק לופז וארון ביינס להמציא את עצמם מחדש. "בלי קליעה, אתה מחוץ לליגה".

אז איך משפרים את האלמנט שעשוי לקבוע את עתידו של מי שאמור להיות הישראלי הרביעי ב-NBA?

דונובן מיטשל קרס לפרקט בבכי. אוהדי יוטה בכל העולם לא האמינו שזה קורה להם שוב. אוהדי כדורסל אחרים תפסו את הראש. אורן מורבצ'יק היה מבואס מסיבה אחרת לגמרי.

גורלה של סדרת פלייאוף שלמה, 341 דקות של פייט שישליכו על חודשים של החלטות, הוכרע על כמה סנטימטרים בשלשה האחרונה שזרק מייק קונלי, שהתגלגלה על הטבעת ויצאה החוצה. מורבצ'יק היה יכול להראות לכם עד כמה זה היה קרוב להיכנס - אבל את כלי ההמחשה שלו עדיין לא מציגים על המסך במשחקי ה-NBA. בעתיד זה כבר יקרה. בשנה שעברה ציוץ אחד של החברה זכה לעשרות אלפי חשיפות ולכיסוי בינלאומי, כשהראה שלזריקת הניצחון הדרמטית של קוואי לאונרד נגד פילדלפיה, היה סיכוי של 3% בלבד להיכנס.

החברה שהקים מורבצ'יק, RSPCT - קיצור של "respect" וגם של "Real shooting percentage", סטטיסטיקה מתקדמת המבטאת את יכולת הקליעה של שחקן - נכנסה ל-NBA לפני שלוש שנים. כיום היא מותקנת אצל 14 קבוצות, כמעט חצי ליגה, והידית עוד נטויה. בעזרת חיישנים המותקנים בסביבת הטבעת, וטכנולוגיה של אינטל, הם מראים לא רק אם הכדור נכנס או יצא, אלא היכן הוא נחת - ומוסיפים אלמנטים כמו זווית הקשת בזריקה כדי לתת את התמונה המלאה. סטף קרי כבר משתמש כבד, ובקיץ שעבר נכנסו לחברה כמשקיעים שניים שצ'אקתם אומנותם: ג'יי ג'יי רדיק, אחד הקלעים הטהורים הגדולים ב-NBA בעשור האחרון, וכריס פול.

מעבר להמחשה ויזואלית עבור הצופים, מורבצ'יק מספר לוואלה! ספורט כי הקבוצות משתמשות בכלי כדי להעריך שחקנים טרם בחירתם בדראפט. מה שהן לא יכולות לעשות השנה, בגלל מגבלות הקורונה, זה להזמין אותם לאימון קליעות אצלם במתקן ולהעריך כמה הקליעה שלהם באמת טובה.

"קבוצות מבינות שכשאתה מגייס שחקן צעיר, צריך להסתכל על הכישרון, לא על אחוז קליעה", הוא אומר, ומספר כי קבוצות עורכות לשחקנים מבחן של 100 זריקות והמערכת שלהם עוזרת להבין את הפוטנציאל של אותו שחקן כקלע. "קל לצפות משחקנים שיהיו קלעים טובים, אבל זה כל כך מסובך. השחקן צריך לזרוק כשהוא יוצא מכדרור, עובר חסימה, חופשי, עם יד בפרצוף. ראינו שאחת הקבוצות בחנה שחקן עם פוטנציאל מדהים, אבל מכל עמדה על המגרש הכדורים שלו ברחו למקום אחר. ברגע שיש את המידע, גם השחקן וגם המאמן יודעים לתקן".

קמבה ווקר לא הבין מה הפואנטה.

עוד עונה משמימה עברה על שארלוט, ובה ווקר, הרכז המבטיח, שוב קלע 17-18 נקודות למשחק באחוזים חלשים ולא הצליח לפרוץ קדימה. ואז, בקיץ 2015, ציוותה אליו הקבוצה את ברוס קרויצר, מאמן קליעה, במהלך הפגרה. "ביום הראשון שלנו יחד הוא שינה את הזריקה שלי, זרקתי קצת יותר ימינה, וכל הקיץ הייתי צריך לזרוק באותה דרך", סיפר ווקר בפוד של ג'יי ג'יי רדיק לפני כשנתיים. "זה היה כל כך משעמם, אמרתי לברוס שאני לא צריך את זה - אלא צריך לעבוד יותר על המשחק שלי. בשלב מסוים אמרתי גם לאחד המאמנים האחרים - אני לא רוצה לעשות את זה יותר. אני לא קולע. הוא אמר לי להמשיך לזרוק. עניתי שאני זורק 24 שנים באותה צורה.

"ואז, במשחק אחד נגד מיאמי עשיתי 3 מ-4 לשלוש, ומאותו משחק אמרתי לעצמי - לעזאזל, זה מרגיש כל כך טוב כשאתה באמת יכול לקלוע. לא חשבתי שאגיע לרמה הזו. הכל נהיה לי יותר קל. יש פחות לחץ עליי ועל החברים לקבוצה, והכל בזכות שינוי קטן בזריקה. ברוס עזר לי בצורה מדהימה". וכך העזרה הזו נראתה במספרים: בארבע העונות לפני ברוס, קמבה עמד על 39.5% שדה ו-31.8% לשלוש. מאז? 43.3% שדה ו-37.7% מעבר לקשת.

קמבה הוא רק דוגמה אחת. שנה לאחר שעשה טרייד על קוואי בליל הדראפט, כבר התרשם גרג פופוביץ' כל כך ממוסר העבודה של הילד, שהכריז עליו כעל עמוד התווך הבא של סן אנטוניו ספרס. לשחקן שקלע כחצי שלשה למשחק בקריירת הקולג'ים, ב-25 אחוז מעבר לקשת, הוצמד צ'יפ אנגלנד, "הלוחש לזריקות", אגדה בחייו, אחד שיודע לשפר את הקליעה אצל שחקנים, אבל יותר מכך - לנסוך בהם ביטחון. "הוא שינה לי את הזריקה רק בקצת", סיפר בעבר לאונרד, שעומד על 51% מהשדה בקריירה (!) במשחקי פלייאוף, ל"בליצ'ר ריפורט". "היתה לי מכניקה טובה, אבל הוא הנמיך קצת את נקודת שחרור הכדור ועזר לי ללוות את הכדור לאחר שהוא יוצא מהיד. אלה היו התאמות קטנות, האמנתי בזה, ומשם הכל עבד".

לפעמים באמת לא צריך יותר מדי כדי לשדרג יכולת קליעה - ואגב, אם תהיתם, אין דבר כזה "זריקה אידיאלית". "קליעה זה כמו שמלת חתונה - כולן לובשות לבן אבל לכל אחת יש גזרה משלה", מסביר זיו ארז, שאימן כמה מגדולי הגארדים הישראלים ב-30 השנים האחרונות, מילדים עד ליגת העל. "אחרי 4-5 אימוני ניסוי וטעייה, מוצאים לשחקן את הקליעה שמתאימה לו. יש כאלה עם נקודות שחרור שונות, כדור שיוצא מכל היד או רק קצות האצבעות, יש עם רגליים ישרות או כאלה שאצלם כל הישבן אחורה כמו מאיר טפירו. קליעה זה הדבר הכי עדין במשחק. צריך לגשת לזה בחרדת קודש. מאמן טוב יכול להעלות שחקן של 35 אחוז ל-40 או 50 אחוז, אבל מאמן סתמי יכול להוריד אותו ל-30 אחוז. יותר אנשים יודעים לקלקל מאשר לתקן".

כאשר נרס ניגש לעבוד עם ברוק לופז, הוא היה בדרך להצטרף לזן הנכחד של סנטרים שמסוגלים לשחק רק מתחת לסל. "ראינו את הכתובת על הקיר, אמרנו שצריכים לעבוד על השלשות, ובעונה שאחרי, הוא קבע שיא שלשות לשחקן בגובה 2.13 מטר ומעלה", המאמן מספר. "סאבוניס הפך לאולסטאר כשעוד אין לו שלשות והזריקה שלו שטוחה. עם שלשות, הוא עוד יכול להיות שחקן טופ-5 בליגה".

מייק מקדונלד עשה מזה רבע מיליון דולר.

שחקן הפוקר המפורסם התערב לפני מספר חודשים עם מהמר אחר על כך שהוא יכול לקלוע 90 מ-100 זריקות עונשין, עד סוף השנה. זה לקח לו כמה חודשים והרבה אימונים בעזרת הטכנולוגיה הישראלית, אבל לפני כשבוע הוא העלה את הווידאו המנצח בטוויטר - וזכה בפרס הגדול. ואם שחקן פוקר מסוגל - למה שכדורסלן מקצועי לא יוכל להגיע לביצועים דומים, בעצם?

נרס גאה בכברת הדרך שעשו בעזרתו לופז, ביינס, או נורמן פאוול מטורונטו. "השינוי בקליעה הוא 10 אחוזים טכני, ו-90 אחוז מנטלי. אחרי ששינית את הטכניקה, צריך ביטחון בזריקה החדשה, ואז מגיע גם 'זיכרון השריר' (Muscle Memory) ועוזר לך. אתה גורם לשחקן להבין שהכל ישתלם לו: 'זה קצת לא נוח בטווח הקצר, אבל לטווח הרחוק, אתה יכול להיות ענק'. הוא מבין מסרטי היילייטס שלו מאיפה טוב לו לזרוק. אני נותן לשחקנים 'תוכנית של 7 שלבים להשגת ביטחון עצמי בלתי מעורער', שבסופה הם מגיעים לרמת הביטחון בקליעה של שחקנים כמו תומפסון או קורבר".

המאמן האמריקאי, אחיינו של ניק נרס מאמן טורונטו אגב, גם משבח את העזרים הטכנולוגיים. "זה מכניס לאימונים עוד אלמנט חזק של כיף", מסביר מורבצ'יק. "שחקנים עושים תחרויות אחד עם השני, או נגד עצמם. אתה יודע שכדור שנוחת בדיוק במרכז הטבעת זה ציון 100, כשעם 80 ומעלה יהיה לך סוויש. אז באחת הקבוצות בליגה התקנו את המערכת, והמאמן שלהם הלך לעונשין, ועשה בין 98 ל-100 בשלוש זריקות רצופות. אמרנו לו, 'קואץ', תקשיב, קליעה של 100 זה קורה פעם בעשרת אלפים נסיונות. לא עושים דברים כאלה'. אחד ממאמני הקליעה אמר שאימוני הקליעה הפכו מעול - לכיף".

אז למה לא כל קבוצה מעסיקה מאמן קליעה, בעצם? "כל קבוצה צריכה אחד, אבל זה עניין של תרבות - לחלק מהמאמנים יש אגו והם חושבים שהם יודעים ללמד את השחקן לזרוק", אומר נרס. "זה גם איפה אתה משקיע יותר - בקליעה, בסקאוטינג, בכישורים אחרים? לספרס למשל יש את אנגלנד, הם הבינו שהוא רוכש את אמונם של השחקנים ונתנו לו יד חופשית. שם יודעים שהם לא צריכים ללמד את השחקן לזרוק - הוא כבר מגיע מלוטש".

יש סיבה שסן אנטוניו היתה אחד היעדים הטובים ביותר בפוטנציה עבור אבדיה; עבודה בצמוד למאמן קליעה כמו אנגלנד היתה יכולה לסדר לו את הקריירה. בפועל, אבדיה כנראה ייבחר הרבה לפני שיגיע תור הספרס, כך שהישראלי יקווה ליפול לקבוצה בה יודעים לעבוד על שיפור הקליעה - או לפחות לא לקלקל את העבודה שלו מחצי השנה האחרונה, ומהשבועות הנוכחיים במתקן האימונים המשוכלל באטלנטה. "הייתי בגבעת שמואל כשמייקל יאנג, מגדולי הקלעים שהגיעו לארץ, שיחק כאן", נזכר ארז, "ושאלתי אותו מאיפה הזריקה שלו. הוא נתן לי את הסיפור על איך גדל בסלאמס, ואז אמר - 'היה לי מזל שאף מאמן לא הרג לי את הקליעה".

ביטוי המפתח אצל אבדיה, כפי שהגדיר זאת סוכנו מתן סימנטוב לפני כשבועיים, הוא "שארפ שוטר": אם יהפוך לצלף של 40 אחוז ומעלה מעבר לקשת, הסיכוי שיהפוך לשחקן משמעותי ב-NBA ישתפר מאוד. עד אז, המונח 'סטריקי' - קלע של תקופות טובות ורעות - ימשיך להיות זה שמגדיר את יכולת הקליעה של הישראלי.

"אין דבר כזה סטריקי, זה הכל בראש, בביטחון, בתת-מודע", מסכם נרס. "אם השחקן חושב שהוא בתקופה גרועה, הוא יהיה בתקופה גרועה. זה אחד הדברים שאנחנו עושים - זורקים את הנראטיב החוצה. אנחנו לא שופטים לפי זריקות שנכנסו או לא. הדבר הכי חשוב זה להמשיך ולזרוק כמו שצריך. פשוט להאמין בתהליך".