קייל שנהאן היה מביא כדורים, איש ציוד של סן פרנסיסקו פורטי ניינרס, בפעם האחרונה שהקבוצה מצפון קליפורניה זכתה בסופרבול. אבא שלו, מייק, היה מתאם ההתקפה של הניינרס ושרטט תרגילים שקרעו את סן דייגו במשחק הכי גדול של אמריקה, במיאמי, תודות לשישה טאצ'דאונים - שיא - של סטיב יאנג. זו היתה סן פרנסיסקו אחרת מזו של האייטיז, עם מאמן אחר וקוורטרבק אחר, אבל ההילה אותה הילה. במהלך שנות השמונים זכתה הקבוצה הענקית הזו ב-4 סופרבולים, וכל העולם ניסה להתחקות אחר התקפת הווסט-קוסט המודרנית של המאמן וולש, הווינריות של הקוורטרבק מונטנה (0:4 בסופרבול, שלושה תארי MVP), האתלטיות של התופס רייס. סן פרנסיקו היתה אז ה-דבר - איך אומר איש הטלוויזיה הוותיק כריס ברמן, "הניינרס היו קלאסיקה. זה היה הכי טוב שיש, קמלוט". וב-1994, כשקייל שנהאן היה מביא כדורים, היא עמדה בראש הפירמידה של הפוטבול, היחידה עם חמש זכיות בסופרבול.
25 שנים עברו מאז, פיטסבורג וניו אינגלנד עקפו את הניינרס, לכל אחת מהן שש זכיות, ואחרי רבע מאה בצפון קליפורניה בטוחים שמצאו סוף סוף את הדרך שאבדה. האמת, זה פשוט מאוד - הם פשוט לקחו את הדור הבא. ה-CEO ג'ד יורק הוא האחיין של מי שהיה בוס בימי הזוהר, אדווארד ג'יי דיברטולו; המאמן הוא קייל שנהאן, הבן של מייק ומביא הכדורים בפעם האחרונה שהגביע הונף. אחרי הצרות שהיו למשפחה השולטת עם הקבוצה בשנים הרזות, כולל הפסד דרמטי בסופרבול לבולטימור, כולל בפרשת קולין קאפרניק, ואחרי שההופעה הקודמת של קייל שנהאן בסופרבול היא כשהוביל עם אטלנטה 3-28 על ניו אינגלנד (רוצים ספוילר? הפטריוטס ניצחו) - זהו כאמור לא רק ניסיון להחייאת העץ המשפחתי אלא ניסיון להחייאת השושלת.
עוד בוואלה!
- הלילה: הסופרבול ה-54 במיאמי (1:30, METV וספורט 5)
- כולם נגד אחד: ההבדלים בין הניצחונות של הניינרס והצ'יפס
- שחקני משנה: סמי ווטקינס וג'ורג' קיטל רוצים לכבוש את הסופרבול
- אנדי ריד יפריך את הדעה שמאמנים שמנים לא יכולים לזכות בסופרבול?
- באותה נשימה עם מונטנה ויאנג: גארופולו הביא את מורשת בריידי למפרץ
- הפטנט המתקדם בעולם שמשפר את עור הפנים מהטיפול הראשון - במבצע
סן פרנסיסקו היתה הפנים של הפוטבול באותן שנים, וגדול התופסים ג'רי רייס סיפר ל-ESPN השבוע שגם כשהיה השנה בלונדון התרגש לראות שמזהים אותו, שאנשים לובשים את החולצה שלו, שבאנגליה מכירים את המותג. אז בזה בדיוק נעזרו יורק, במינוי שנהאן, ושנהאן עצמו - בניסיון להחזיר לגדולה את הקבוצה. כשהג'נרל מנג'ר ג'ון לינץ' והמאמן שנהאן הגיעו, מערכת היחסים עם כוכבי העבר לא היתה מה שהיא היום, נכתב ב-NBC. את זה הם רצו לתקן, לא מנחמדות אלא מרצון להחדיר בדור ההווה מוטיבציה.
שנהאן הרי התעצב ביניהם, גדל לצד האגדות הללו, למד מה זה המועדון וכמה הוא חשוב. לכן רייס והאריס ברטון הגיעו לנאום רגע לפני שהקבוצה הנוכחית עלתה למטוס למיאמי, ויאנג עצמו הגיע לפני משחק חשוב העונה, מול לוס אנג'לס ראמס, וסיפר איך ההפסדים לדאלאס לפני הזכייה האחרונה שימשו כמנוף לאותו גביע ב-1994. במשפחת הבעלים מרוצים - אחרי עונה של 3:13 והגעה לסופרבול נוסף, סוף סוף הם יכולים להיזכר במה שהיה פעם.
כמו ליברפול, הם כפסע מזכייה ראשונה מאז הניינטיז - אחרי שבשנות השמונים הטילו צל על הענף. את הזכייה הראשונה עשו על חשבון סינסינטי בעונת 1981. מונטנה היה בשנתו השלישית בליגה, המאמן וולש נקם בבנגלס על כך שהבעלים פול בראון מינה אחר לתפקיד המאמן הראשי. ב-1984 הגיעה הזכייה השנייה, אחרי עונה נהדרת של 1-15 וקריעת מיאמי ודן מרינו בסופרבול, 16-38. ב-1988 הגיעה הזכייה השלישית, והפעם רייס זכה לכבוד ול-MVP עם 215 יארד, שוב מול הבנגלס. שנה עברה, וכדי להכתים לגמרי את שנות השמונים בצבעי זהב ואדום, הניינרס פירקו את דנבר 10-55 - שיא לנקודות בסופרבול ושיא להפרש. ב-1994, אם כן, כשיאנג עם הכדור וסיפרט ושנהאן האב על הקווים, הגיעה הזכייה האחרונה.
כולם שמחים על חזרתה של הניינרס לעניינים, על הרטרו של הזהב. "זה גורם לאנשים לצפות בליגה", סיפר יאנק, "אתה צריך את המועדונים האייקונים כמו גרין ביי, סן פרנסיסקו ופיטסבורג, כי זה מביא את כל המדינה". סן פרנסיקו אכן חזרה. עם קוורטרבק כגראפולו, טייט אנד כקיטל ושחקני הגנה כבוסה ושרמן, הכוכבים מסתדרים מחדש בצפון קליפורניה.
וכמובן שרוב הקרדיט להיפוך התקליט צריך ללכת למי שהיה מביא כדורים בסופרבול האחרון בו זכתה הקבוצה, ב-1994 במיאמי, למי שהלילה, גם במיאמי, ידריך את הקבוצה במטרה להחזיר את הגביע לקבוצה ואת הקבוצה לתודעה. זה הזמן לספר שאף פעם בתולדות הליגה לא קרה ששני מאמנים - אב ובנו - זכו באליפות ה-NFL. כמו שאמרנו: הבהלה לזהב, הדור הבא.