אזהרה: טקסט זה מכיל ספוילרים. אם ראיתם את "Killer Inside - The Mind of Aaron Hernandez", המיני סדרה החדשה שעלתה בנטפליקס, או אם אינכם מתכוונים לצפות בה - תישארו פה. אם לא צפיתם ואתם חושבים בכל זאת לעשות את זה, אנחנו מזמינים אתכם לדלג לכתבות אחרות, מעניינות לא פחות, בוואלה! ספורט.
"כסף לא קונה אושר, אבל אתו האומללות שלך יפה יותר", אמר פעם הקומיקאי הבריטי ספייק מיליגן. בכל פעם שאיש עשיר מסתבך בצרות אנחנו שואלים את עצמנו, והרבה פעמים גם את הסביבה, מדוע זה קרה, מתעלמים מכל קשר נסיבתי ומכל סערה שמתחוללת בנפש. אחרי הכול, רגע לפני שאתה חותם על חוזה של 40 מיליון דולר לחמש שנים, אין שום סיבה לכך שבאישון לילה תצא לשדה חשוך ותירה באדם חמש פעמים עד שינפח את נשמתו.
ארון הרננדז דווקא כן עשה את זה, והתהייה "למה? הרי היה לו הכול" היא רק אחת מהשאלות הבלתי פתורות ב-"Killer Inside - The Mind of Aaron Hernandez", מיני סדרה בת 3 פרקים שעלתה לאחרונה בנטפליקס. מוחו של הרננדז נתרם לאחר התאבדותו ב-2017 למחקר, שאמנם קבע שהשחקן סבל מ-CTE - נזק טראומתי למוח בעקבות מכות שנספגו כתוצאה ממשחק פוטבול לאורך השנים - אך כצפוי לא סיפק את כל התשובות.
"Killer Inside - The Mind of Aaron Hernandez" - הטריילר
למי שלא מכיר, הנה תמצית העניינים. הרננדז היה בתחילת העשור הקודם כוכב פוטבול גדול. לא ברמה של טום בריידי או פייטון מאנינג, כן בקליבר שמיד אחריהם, משהו כמו ג'ואל אמביד או דמיאן לילארד, שמשתרכים מאחורי לברון ג'יימס וסטף קרי. למרות עבר בעייתי במכללת פלורידה, עבר שירדוף אותו עד יומו האחרון, הוא נבחר בדראפט של 2010 על ידי ניו אינגלנד פטריוטס. באוגוסט 2012, כחצי שנה לאחר שתפס לטאצ'דאון בסופרבול, הפטריוטס החתימו אותו על חוזה של 40 מיליון דולר לחמש שנים. הם ראו בו את אחד מהפנים של המועדון.
איש לא ידע אז, גם אם הכתובת הייתה חרוטה באותיות קידוש לבנה על הקיר, ש-4 חודשים מוקדם יותר הרננדז, מסיבות שאינן ידועות עד היום, סימס לאודין לויד, בן הזוג של אחותה של ארוסתו, שייפגש עמו באישון לילה בביתו של השחקן בנורת' אטלבורו, מסצ'וסטס. הם נסעו לשדה המרוחק בסך הכול 1.5 ק"מ משם, וכשיצאו מהרכב הרננדז ירה שלושה כדורים בגופו של לויד וקינח עם עוד שניים לראשו.
"Killer Inside", או "הרוצח שבפנים", מנסה להתחקות אחרי כל השאלות, ולפעמים גם התשובות המובנות מאליהן, שאופפות את הרננדז: מדוע לא סימנו אותו כבר אחרי התקריות הרבות באוניברסיטת פלורידה (כי הוא היה כוכב מכללות), מדוע לקח למשטרת בוסטון זמן להפוך אותו לחשוד גם ברצח כפול שאירע בעיר ב-2012 (כי הוא היה כוכב הפטריוטס) ולמה כשהגיע לבית הכלא הריעו לו מאות אנשים (כי הוא היה כוכב גדול ב-NFL). כמובן שעולות גם שאלות המניע ומה ידע לויד שהוביל את הרננדז לרצוח אותו. האם היה לו מידע על הרצח בבוסטון? האם ידע שהרננדז הוא הומוסקסואל ואיים להוציא אותו מהארון?
כמו סדרות דוקו רבות, גם "הרוצח שבפנים" נעה ברצף לא קוהרנטי של זמנים ובמקרה הזה רחוקה מלעשות זאת באופן מושלם. לדוגמה, כדי להבין את הבעייתיות באופי של הרננדז, היה צורך לחזור לימים שלו במכללת פלורידה. זה אמנם נעשה, אבל נדמה שהפרק הטרום-מקצועני של חייו נחתם בסרט מהר מדי וללא אמירה נוקבת. סדרה קצרה יותר בשני חלקים, שנוגעת טוב יותר בנקודה הזאת ובכלל מתמצתת היטב את סיפור הרצח, היא "Aaron Hernandez Uncovered", ששודרה ב-2018 בנשיונל ג'יאוגרפיק, שם באים לידי ביטוי מקרי האלימות בפלורידה וקשריו עם טים טיבו, ה-כוכב של האוניברסיטה, שהיה באופיו ניגוד גמור להרננדז, לקח אותו תחת חסותו ובהרבה מובנים הציל לו את קריירת ה-NFL.
למרות החיסרון הזה והנראטיב המבולבל, ל"הרוצח שבפנים" יש ערך מוסף : הסדרה מספקת הרבה רקע למעשיו של הרננדז על המגרש ומחוצה לו, כולל שיחות טלפון שלו מהכלא ובמיוחד הווידוי הסנסציוני, חציו רכילותי וחציו חשוב להבנת האישיות, של דניס סאנסוסי, הקוורטרבק ששיחק עמו בתיכון. סאנסוסי, בתיאור המזכיר את הסרט המצוין "אור ירח", טוען כי היה בימי התיכון המאהב של הרננדז ובכך הופך את השמועות על היותו של הכוכב הומוסקסואל לכמעט עובדות (את גרסת הרננדז, כמובן, לא נשיג לעולם). נוכחותו של ריאן או'קלהאן, שחקן NFL לשעבר שיצא מהארון לאחר פרישתו, אינה קשורה ישירות לרוצח - הוא עזב את הפטריוטס ב-2009, שנה לפני שהרננדז הגיע לקבוצה - אבל היא חשובה על מנת להבין עם אילו לחצים מתמודד ספורטאי הומו בענף הכי מצ'ואיסטי בחלק המערבי של כדור הארץ.
פלוס גדול נוסף נזקף לסדרה בזכות הזמן שהקדישה לצד של לויד. "עבורנו אודין היה הכול. הרננדז היה כלום בשבילנו, ככה שהסתכלנו על זה אחרת", מספר מייק מאסי, חברו הטוב ביותר של לויד, ששיחק עמו פוטבול חצי-מקצועני. בכל מקרה מתוקשר כזה הולך הפוקוס, מטבע הדברים, אל הרוצח המפורסם ולא אל הנרצח האלמוני, מה שמייצר מידית עוול היסטורי. יפה עשה היוצר ג'ינו מקדרמוט, שלא רק הציג את הצד של לויד, אלא גם הבהיר מדוע יש בעייתיות בגלוריפיקציה להרננדז באופן כללי ובסרט בפרט.
כאמור, לא התרשמתי ש"הרוצח שבפנים" עושה עבודה מושלמת, אבל יש לסדרה כמה רגעים מצוינים מלבד הווידוי של סאנסוסי. למשל, ההודאה של גורמים משפטיים בכך שלמרות הר הראיות שהצטבר בגלל הביצוע המרושל של הרצח, הרשעתו של הרננדז לא ודאית כי "כולנו זוכרים את או ג'יי סימפסון", או דרישתה הטלפונית של אמו, עמה היה מסוכסך, שייתן לה מיליון דולר לאחר שחתם על החוזה החדש. הסדרה גם מצליחה לשתול את לבטי "מה אם" - מה אם הרננדז היה נבחר בדראפט על ידי קבוצה מהקצה השני של היבשת ולא על ידי הפטריוטס, שמשחקים קרוב לביתו שבבריסטול קונטיקט, או אם היתה ננקטת נגדו ענישה מתאימה כבר בימיו באוניברסיטת פלורידה. חייו של לויד כנראה לא היו מתבזבזים.
השיא נרשם דווקא ברגע אנושי קטן, בו הרננדז ממתין לכניסתו של בעלי הפטריוטס רוברט קראפט להעיד במשפטו. טרם כניסתו של קראפט הרננדז שולח 6 פעמים מבטים מעבר לכתף, וזהו הרגע היחיד שבו מתועדת על פניו הבעה מודאגת, או כפי שנאמר בסרט - "הרגע שבו שני העולמות שלו התנגשו". פתאום הגנגסטר הרוצח מחוץ למגרש ושחקן הפוטבול המסור על המגרש נפגשים במוחו של הרננדז, וזה קורה כשהאיש שהפך אותו לעשיר נקרא להעיד בבית המשפט. האיש שבהיעדר אביו שנפטר מספר שנים קודם לכן, היה המשענת הגדולה בחייו.
ב"הרוצח שבפנים" יש הרבה אלמנטים מוכרים, כאלה שמי שנחשף בעבר לסיפור כבר נתקל בהם קודם. הסדרה לא מצליחה לייצר שיאים משמעותיים (בניגוד, למשל, ל"בדם קר", סדרת פענוחי הרצח הנהדרת המשודרת ב-CBS ריאליטי), אולי משום שרוב הפרטים היו כבר ידועים. למרות זאת, יש בה מספר גילויים שהופכים אותה לשווה לצפייה. עם יותר מאספקט אחד בחייו ובאישיותו של הרננדז - הסוציופתיות שלו, היותו הומוסקסואל, לכאורה, יחסיו עם משפחתו, ההזנחה של ה-NFL והפטריוטס בטיפול בו וגם הפן הספורטיבי - הסיפור הזה מטורף מספיק כדי שתצפו בו.
