האמין יותר מדי בשחקניו, האמין יותר מדי בעצמו: הטעות של איביץ' ושאר מסקנות מסיבוב ח'

בווידאו: התגובות אחרי ה-3:4 של הפועל באר שבע באשדוד

הדבר היחיד שעומד להגנת איביץ' אחרי הדחה מוקדמת כל כך מול יריבה צנועה כל כך הוא שמכבי תל אביב זלזלה באום אל פאחם. לחלוטין, בלי ספק, באופן נחרץ. אתמול שוב שאלו אותו על רוטציה, אבל זו לא היתה רוטציה כמו שמתכוונים אליה בכדורגל. זה היה הרכב שני. זה לא היה רק יאניוטיס עם אפס דקות ליגה, ייני גם, קנדיל 82, ולמעשה, סבוריט ומיכה שיחקו העונה יותר דקות מכל תשעת השחקנים האחרים ב-11, גם יחד.

כמו שטננבאום הוא סמל האי-ספיגה למרות מיעוט המצבים הראויים לעבר שערו, כך יאניוטיס הוא סמל החירור, למרות ריבוי המצבים הקורצים לעבר שערו. אבל כמו שהרימו את טננבאום לכדי שיאים היסטוריים, כך בועטים אנשי מכבי תל אביב בשוער היווני. איביץ' למעשה התעלל בו, כשהעמיד לפניו את ייני שלא שיחק כמעט חצי שנה, את פיבן והעצמי הזה ואת קנדיל. כשאתה רוצה להוכיח משהו בניסוי - ואיביץ' הרי רצה להוכיח שיאניוטיס הבכיר לא נופל מטננבאום הזוטר - אתה לא משנה את שאר המשתנים. איביץ' שינה. השער הראשון בנגיחה לא סתם הזכיר את שערי אירופה - גם שם היו פיבן וקנדיל ולמשל דוידזאדה. כדי לוודא נטרול של יאניוטיס איביץ' פתח אמש עם קישור דליל ביחס לרוב משחקי הליגה שלו, ועוד עם ברסקי. בלי לזלזל בברסקי, הוא לא גולסה ובטח לא גלזר.

רגע, איפה היה גלזר?

אה, קיבל צהוב די מוזר נגד מכבי נתניה. דקה 94 מתוך 95, 0:0, והוא פתאום מגיע ונובח על ליבוביץ'. הוא לא עשה את זה אחרי ארבעה שערים שונים שנפסלו, הוא עשה את זה אחרי שגולסה הכשיל את קניקובסקי. פתאום נביחה, צהוב, גלזר אפילו לא המשיך את הוויכוח בטון נעים. פשוט הלך משם - אפשר לומר לכאורה שהשיג את שלו. צהוב חמישי שימנע ממנו השתתפות במשחק גביע פשוט מול אום אל פאחם ולא יזיק לצהובים במאבק האליפות בליגה. בעונה שעברה זה היה נראה קצת יותר שקוף - אז גלזר משך בחולצה וקיבל צהוב חמישי בדקה ה-85 מול קרית שמונה, והפסיד משחק גביע פשוט מול סכנין.

בלי ה-קשר, בלי שני הבלמים, אבל את יאניוטיס קל להרוג כמו שאת טננבאום קל לרומם - הכפפות מושכות אש. ועדיין, מכל הביקורת הארסיות שחטף היווני אמש, אף אחד לא הזיק לו כמו איביץ'. ושוב, הזלזול הזה בקבוצתו של ניר ברקוביץ' - כמו שריאל מדריד וראמוס זלזלו בעונה שעברה באייאקס עם צהוב מכוון, ועפו; כמו שפאולו סוזה זלזל במ.ס. אשדוד ב-2013/14, ועף - הזלזול הזה הוא הדבר היחיד שעומד להגנת איביץ'.

כי אם לא מסתכלים על זה כזלזול, זו עוד נורת אזהרה לגבי מכבי תל אביב הזו והכדורגל שהיא משחקת. לעומת סוזה, שנעקץ באותו משחק ולא הצליח לתקן, מכבי תל אביב ב' הובילה 0:2 אחרי חצי שעה. זה אמור להיות גמור. אבל אז קרה משהו שבקושי קורה בליגה - היריבה ניסתה לשחק. ככה זה בגביע, ככה זה כשאין מחר. הטריק הכי גדול של איביץ' הוא שמאז שהגיע הוא למעשה שכנע את כל יריביו שאת מכבי תל אביב לא תוקפים, את הצהובים לא מאתגרים, מורידים ראש ומקווים לטוב. הוא אכן הצליח בפרופגנדה הזו - בליגה הפסיד רק משחק אחד מתוך 50. כי בליגה יש מחר. בליגה יש מאמנים עם אינטרס מובהק להוריד ראש, לחלץ תיקו-תחת, להפסיד באופן מינימלי, לחכות ליריבה הבאה. בגביע אין. בנוקאאוט אין. וכשתוקפים את מכבי הזו - קלוז' בצ'מפיונס, סודובה באירופית, בית"ר בטוטו, אום אל פאחם בגביע - מבקיעים. בליגה העונה הצהובים עם ספיגה אחת ב-14 משחקים. בשאר המפעלים מכבי עם 12 ספיגות ב-8 משחקים.

וזו כבר בעיה של איביץ'. כי גם אחרי זלזול וגם בהרכב כזה, הוא עדיין מוביל 0:2 מול קבוצה מהלאומית, ולא מצליח לסגור משחק. גם מול בית"ר אותה קרע בליגה לא הצליח להניף גביע טוטו. גם מול סודובה הנוחה הפסיד פעמיים. גם את קלוז' לא ניצח. את הגביע בעונה שעברה הפסיד מול בני יהודה בחצי הגמר ובאירופה עף גם אז. מאמן נמדד גם בקטגוריה הזו. איביץ' מאמן מצוין, בטח בסטנדרטים המקומיים, אבל רזומה הנוקאאוט שלו רע מאוד. רק בגלל זה הוא ראוי לביקורת על ההרכב הזה - מילא האמונה הגדולה מדי בשחקניו, אבל אמש הוא האמין יותר מדי בעצמו. הוא עדיין פייבוריט לאליפות, אבל סביר להניח שבמשחק הנוקאאוט הבא שלו יעלה את ה-11 הכי טובים, והם לא ילבשו צהוב-כחול.

א. הלוואי שהייתי זבוב על הקורה באימוני הפועל באר שבע, כדי לגלות איך לעזאזל חנן ממן ואורן ביטון לא שווים הרכב בסגל הזה. זה אפילו לא בגלל אתמול. זה בגלל בכלל. מה הם עושים כל כך גרוע במתחם, איך הם מתנהלים, מה הם לא אוכלים, באיזו צורה הם מדברים?

‏ב. מ.ס. אשדוד היא הקבוצה שהכי כיף לראות העונה אם אתם אוהבים לצרוך את הכדורגל שלכם עם גולים. לצער הקבוצה ולשמחת כולנו הנייטרלים, גם בליגה וגם בגביע יש לה אחלה התקפה ואלוהים ישמור איזו הגנה. השילוב המושלם למשחק מבדר.

‏ג. שלומי אזולאי הוא לא כדורגלן, הוא דבורה. בשיא של חייה, בעוקץ, היא נגמרת; הוא עוף-חמוץ מתוק, הוא אנטי גיבור. הגורל בועט אותו למעלה ולמטה, כאילו משחק בו, נותן לו לטעום את הכי טוב שיש רק כדי לפנצ'ר אותו בסוף, מעביר אותו למכבי תל אביב כדי לשבור לו את הקריירה, זורק אותו באשדוד כדי להרים אותה, נותן לו משחק ששווה ציון 10, ההופעה הכי מרשימה של כדורגלן מקומי במסגרת מקומית השנה, מומנטום-על, רק כדי להחמיץ פנדל-הארכה בדקה ה-94. זה לא יגרע ממה שהוא עושה העונה - שחקן פנטסטי עם כוכבית אכזרית מעליו.

‏ד. בעולם בו מרקו בלבול הולך עד הסוף עם ההחלטה שלו ומוציא את חזיזה, מכבי חיפה אולי גם עפה מהגביע. אבל לא סתם מרקו הוא חבר כבוד באשראם של אברהם, והרי אומרים ששם לתחת יש סיי לא פחות מלראש.

‏ה. שלל השבת: שלושה משחקים, שלוש גדולות, צהריים עד הלילה, אין אופציה לתיקו, שלוש דרמות מטורפות, הארכה, פנדל בתופסת הזמן, מהפך של הלאומית נגד האלופה, 16 גולים (55 שערים בכלל בשלב, ועוד שני משחקים לפנינו). משלוש שיחקו אתמול כדורגל כאן, ועד עשר. שבע השעות הישראליות הכי טובות שאני זוכר.