בוידאו: איביץ' מדבר לאחר התיקו מול נס ציונה בשבוע שעבר
הרבה דברים מוזרים קורים במשחקי גביע, גם לקבוצות גדולות. הפעם האחרונה שבה מכבי תל אביב שמטה יתרון בן שני שערים או יותר הייתה במשחק ההוא בנתניה מול זניט, במוקדמות הליגה האירופית של תחילת עונת 2016/17. הקבוצה הישראלית האחרונה שהפכה 2:0 צהוב לניצחון הייתה, איך לא, בני יהודה במשחק חסר חשיבות בשלהי עונת 2011/12. 3:4 הייתה התוצאה בשני המקרים. מה שקרה אתמול ב-2:3 של אום אל פאחם בעפולה היה מחזה נדיר בכל קנה מידה, במיוחד בקנה המידה של מכבי תל אביב של ולאדן איביץ'.
ממה נבעה הקריסה? היו לכך הרבה סיבות, מעבר לעניינים אמורפיים לא מוכחים כמו זלזול ושאננות. ההרכב הלא מסונכרן, ההגנה המאולתרת החלודה של אלירן עטר, האנמיות של דור מיכה, הפער בין מאור קנדיל ואנדרה ז'ראלדש בעמדת המגן הימני וגם שוער אחד עם מעט מאוד ביטחון. אף לא אחד משלושת השערים אפשר להפיל רק על יאניוטיס, ובכל זאת, היה לו חלק בשלושתם. בראשון הוא נתקע על קו השער, בשני לא יצא לכדור עומק שייתכן שהיה צריך לצאת אליו כדי להרחיק את הכדור והשלישי? ובכן, ראיתי שוערים שעוצרים גם כדורים כאלה. יאניוטיס הוא כנראה שוער טוב בהרבה משראינו ממנו עד כה, ואפשר לומר לזכותו שסיבוב שלם על הספסל לא עושה טוב לאינסטינקטים, ועדיין - כשאתה מקבל את ההזדמנות, במיוחד בעמדה שבה אין הרבה הזדמנויות לקבל הזדמנות, קח אותה בשתי ידיים, תרתי משמע. יאניוטיס לא לקח, וגם אם עדיין אף אחד לא יודע מה טיבו האמיתי של דניאל טננבאום, הוא כנראה לא יצטרך להזיע מדי כדי לשמור על מקומו בשער בהמשך העונה.
גם אם מתבקש לסמן את היווני כשעיר לעזאזל, לא יאניוטיס הוא הבעיה של מכבי תל אביב. את אום אל פאחם היא הייתה צריכה לעבור, בטח אחרי יתרון 0:2. קל לדבר על מושגים קוסמיים כמו "מחויבות" ו"רוח לחימה", רק שבספורט הכול מסתכם בסופו של דבר ב-execution, הוצאה לפועל, והבעיה של מכבי תל אביב היא שאין לה כרגע בסגל אף שחקן שהוא שובר שוויון. אין את האיש שעושה את התנועה הנכונה לרחבה כדי לקבל כדור מול שוער. מיכה, בשנה שעברה ג'וקר מהספסל ואס מההרכב הפותח, הפך, בין היתר בגלל חוסר הניידות של חבריו להתקפה, לקלף מתחתית ההיררכיה. עטר איבד את החשק אחרי שהקבוצה איבדה את החשק אליו. יונתן כהן נראה לפרקים כמו הדבר האמיתי, אבל עדיין צריך להתבגר. עומר אצילי לא מצליח לייצר שום דבר חיובי. אייל גולסה נותן דקות של עוצמה אירופית, אבל איביץ', ובצדק, לא מעמיס עליו. שכטר הוא בוודאי לא התשובה, גם אם הוא מכניס רוח והתלהבות. אילון אלמוג נראה כמו תקווה גדולה, רק שכולם שוכחים עכשיו שעד הכניסה המאוחרת בדרבי הוא היה למעלה מחודשיים מחוץ לסגל. כך יוצא שפתאום כולם מתגעגעים לצ'יקו אופואדו, שנלחם ושורף שטחים בכל רגע נתון על המגרש.
במכבי תל אביב יכולים לחפש בהדחה מהגביע את חצי הכוס המלא, לטעון שמעכשיו יהיה קל יותר להתרכז בליגה, אלא שאי אפשר לראות בהפסד לאום אל פאחם יחידה עצמאית ותקלה חד פעמית. יש להסתכל עליו כחלק מהירידה התלולה ובחוסר היכולת להכריע משחקים, שמאפיין את הקבוצה בחודש האחרון. האלופה לא חזרה מפגרת הנבחרת. המשחק בעפולה היה השלישי ברציפות שאותו הצהובים לא מנצחים, אחרי שתי תוצאות תיקו ביתיות מול מכבי נתניה ונס ציונה. הדרבי שלפני כן הסתיים ב-0:3 מטעה וגם הניצחון בקרית שמונה היה רע מאוד. אילולא הייתה הפועל תל אביב כל כך חלשה ושבירה, ייתכן שגם הוא היה מסתיים ללא ניצחון צהוב.
אל תפספס
בשבוע שעבר התבשרנו שאורוש ניקוליץ' עשוי לעבור ניתוח נוסף. ניקוליץ' הגיע למכבי תל אביב בחלון ההעברות לפני שנה על תקן השקעה עתידית. הוא בא פצוע, ומכיוון שהאליפות כבר הוכרעה הרעיון היה להריץ אותו לקיץ, כדי שיפתח כשיר את העונה הנוכחית. זה, כידוע, לא קרה, ונראה שגם לא יקרה. כרגע הוא מכביד על מכסת הזרים של המועדון, ואם לא יוקפא אופציית החיזוק הזר תרד מהשולחן. בשוק הישראלי אין יותר מדי אופציות, וממילא מכבי תל אביב לא באמת צירפה בשנים האחרונות ישראלים משמעותיים בינואר. מיטש גולדהאר לא נוטה לשחרר שחקנים סתם כך, והשאלה היא האם בהיעדר דמות מפתח כמו ג'ורדי קרויף או בן מנספורד, יש מי שידחוף מתוך המועדון למהלך כזה.
עם או בלי רכש, איביץ' צריך כעת לגרום לשחקנים שלו לעשות בשלב ראשון סוויץ' ולחזור לנצח, אחר כך אולי גם לשחק כדורגל. מכבי תל אביב, שבקיץ נראתה כמו מועמדת לעוד אליפות בהפרש דו-ספרתי, חווה כעת את המשבר הרציני הראשון שלה בעידן הסרבי וכבר לא משדרת את העוצמות שהפחידו את היריבות. אם לא תצליח להתעשת, העונה הזאת עשויה להסתיים באופן מאוד לא צפוי מבחינתה.
