בווידאו: ההצגות הגדולות של העונה ב-NBA
מה, כבר נגמר? העונה הרגילה של ה-NBA תסתיים בשבוע הבא, הפלייאוף יתחיל בסופ"ש הבא. נותרו עוד מאבקי מיקום ובעיקר ארבע קבוצות שנאבקות על שלושת הכרטיסים האחרונים במזרח, אבל השבוע הקרוב יוקדש בעיקר לחלוקת תארים אישיים בתקשורת (הפרסים הרשמיים יחולקו מתישהו בעיצומה של מערכת הבחירות הבאה). בחירת מצטייני העונה, כולל הקרב הצמוד על ה-MVP, תחכה לקולות הימאים, בינתיים הנה שאר התארים.
עוד בנושא
בנעליים של קארים, בראש של אמביד, בלב של שאקיל: יאניס הופך לקונצנזוס
כיף גדול: כך הפך בובאן מריאנוביץ' לשחקן המהנה והיעיל ביותר ב-NBA
"רמאי" או "אנדרייטד": ג'יימס הארדן שוב מעורר ויכוחים מרים ב-NBA
שחקן ההגנה
5. מיילס טרנר (אינדיאנה): עונה נהדרת לפייסרס למרות הפציעה של ויקטור אולדיפו, והרבה מהסיבות יופיעו בכתבה הזאת. קודם כל טרנר, שבשקט מתפתח לסנטר שבאינדיאנה קיוו שיהיה. השנה הוא הוביל את הליגה בחסימות (2.7 למשחק) והסתדר טוב מתמיד גם כשנדרש לשמור רחוק מהסל.
4. ג'ואל אמביד (פילדלפיה): העוגן ההגנתי האולטימטיבי, השחקן עם הנוכחות המרתיעה ביותר בצבע השנה, שדרג במיוחד את היכולת להקשות על זריקה ולהישאר בעמדה לריבאונד. הפסיד בקרב הסנטרים האימתניים כי שיחק 15 משחקים פחות מהשחקן במקום השלישי.
3. רודי גובר (יוטה): עונה בריאה ואיכותית של הסנטר הצרפתי שאני מקווה שתתוגמל גם במקום בחמישייה השלישית של העונה. אבל בבחירה בשחקן ההגנה, העדפתי את אלה שמסוגלים לשמור על כמה עמדות, כי זה מה שהליגה דורשת כיום.
2. פול ג'ורג' (אוקלהומה סיטי): PG13 עשה השנה הכל בשני צידי הפרקט. לעומת רוב שחקני ההתקפה הבכירים, אצלו זה לא בא על חשבון אינטנסיביות הגנתית יוצאת דופן שהפכה לחלק מהזהות של OKC. הוא עושה חיים קשים לכל שחקן חוץ בליגה. הת'אנדר נחלשו הגנתית מאז פגרת האולסטאר, אחרת הוא היה המועמד הבכיר.
1. יאניס אנטטוקומפו (מילווקי)
הגריק פריק הוא מועמד לגיטימי לדאבל אישי, והקייס שלו לשחקן ההגנה לא פחות חזק מהקייס הכללי. מילווקי היא קבוצת ההגנה הטובה בליגה, ובדקות של יאניס היא סופגת הרבה פחות. הוא שומר על חמש עמדות, נמצא בכמה מקומות במקביל, שולט בריבאונד הגנה ותמיד נמצא בתודעה של שחקני ההתקפה, לא חשוב היכן הם נמצאים. המבנה המושלם שלו בא לידי ביטוי בהגנה לא פחות מאשר בהתקפה, והשנה הוא דאג להוכיח את זה בכל הזדמנות.
מאמן העונה
5. דייב ייגר (סקרמנטו): הקינגס לא יהיו בפלייאוף גם השנה, אבל יסיימו את העונה האופטימית ביותר שלהם מאז אמצע העשור שעבר. ייגר שחרר את דיארון פוקס ובאדי הילד לרוץ, שילב את מרווין בגלי בסגנון וניהל חבורת ילדים מגובשים שיודעים מה הם רוצים ונהנים לשחק ביחד. אם הקינגס לא היו מאבדים את הסיכוי לפלייאוף די מוקדם היה יכול להתמודד על התואר האישי.
4. נייט מקמילן (אינדיאנה): רשימת מאמני העונה מדגישה שהיכולת להגיע לשחקנים וליצור חבורה מגובשת חשובה לא פחות מסגנון משחק, ואין קבוצה שמדגימה זאת טוב יותר מאינדיאנה. זו השנה השנייה ברציפות בה השחקנים של מקמילן נותנים הכל בכל רגע נתון ומשיגים תוצאות הרבה יותר טובות מכפי שהיו אמורים.
3. דוק ריברס (הקליפרס): הדבר הטוב ביותר שקרה לדוק היה שהקליפרס שחררו אותו מהתפקיד הניהולי ואפשרו לו לחזור להתמקד במה שהוא מצטיין בו: להתחבר לשחקנים ולגבש אותם סביבו. הסגל של הקליפרס השנה הורכב מצעירים בוסריים ושחקנים זמניים עם חוזים גמורים, המטרה בכלל הייתה להחתים סופרסטארים בקיץ ובמהלך העונה הם ויתרו על השחקן הבכיר שלהם (טוביאס האריס). זה לא הפריע לריברס להשיג בקלילות כרטיס לפלייאוף במערב ואולי אפילו להגיע ל-50 ניצחונות.
2. מייק מאלון (דנבר): דנבר התמקמה בצמרת המערב כל כך מוקדם שהנוכחות שלה שם כבר נלקחת כמובנת מאליה. היא לא. זו לא הייתה אמורה להיות הקבוצה שנאבקת ראש בראש עם גולדן סטייט, בטח לא בעונה רוויית פציעות של שלושה משחקני החמישייה. מאלון בנה את השיטה הנכונה לניצול היכולות יוצאות הדופן של ניקולה יוקיץ' בהתקפה וזיהה גם את השימוש הנכון ביותר בו בהגנה כדי ליצור קבוצת טופ 10 בשני הצדדים. המבחן המעניין יהיה בפלייאוף.
1. מייק בודנהולזר (מילווקי)
מה משותף לסטיב קר, מייק ד'אנטוני בגרסת יוסטון ובודנהולזר בגרסת מילווקי? היכולת להתאים את עצמם לסופרסטאר יוצא הדופן שהם קיבלו ולבנות סביבו את שיטת המשחק שממקסמת את היכולות שלו. כך השלושה האלה אחראים לשלוש קבוצות העונה הרגילה הטובות של השנים האחרונות. לפעמים צריך סגנון מתוחכם ויצירתי כמו זה של קר בגולדן סטייט, ולפעמים צריך לשאול מה הדרך הפשוטה ביותר לנצל שחקן בלתי עציר. במקרה של יאניס אנטטוקומפו, התשובה היא להקיף אותו בארבעה קלעי שלשות, לשלוח את הסנטר ואת השומר שלו כמה שיותר רחוק מהסל ולדאוג שיישארו מספיק שחקנים עם יכולת יצירה משנית. ככה נולדת קבוצה גדולה.
רוקי העונה
5. ג'ארן ג'קסון, מרווין בגלי, וונדל קרטר וקולין סקסטון: מחזור 2018 מסתמן כעמוק ומגוון, כאשר מעבר לשמות האלה יש גם שכבה עבה של שחקני משנה מעניינים בהתהוות. הרביעייה הזו היא של שחקנים שהיו לא מספיק בריאים ו/או לא מספיק יציבים כדי להיכנס למקום גבוה יותר. המבטיח ביותר בחבורה הזאת הוא ג'קסון של ממפיס, שנראה בדרך הבטוחה להיות שחקן פנים מודרני איכותי מאוד.
4. שיי גילג'ס אלכסנדר (הקליפרס): הרוקי היחיד השנה שהיה לו תפקיד משמעותי בקבוצה חזקה. הרכז של הקליפרס תפס מהר את המקום בחמישייה ונראה כמו חבילה שלמה של יעילות, ניהול משחק, יכולת ליצור מצבי זריקה, קליעה מבחוץ, הגנה אישית והגנה קבוצתית. יש ל-SGA פוטנציאל להתפתח לכוכב או לקחת על עצמו תפקיד משני יותר אם הסופרסטארים יזרמו ללוס אנג'לס בקיץ.
3. דיאנדרה אייטון (פיניקס): הסנטר שנבחר ראשון בדראפט לא נראה כמו השחקן הכי מעניין במחזור, אבל הוא כן היה הכי יציב. מכונת נקודות וריבאונדים, עם יכולת לסיים בצבע בכל דרך שמתחשק לו. הוא יסיים עם ממוצע של דאבל-דאבל (כרגע 16.3 נקודות ב-58.5 אחוזים מהשדה ו-10.3 ריבאונדים), וזה לגמרי לא מובן מאליו.
2. טריי יאנג (אטלנטה): התחיל לאט, אבל ברגע שהידית התאפסה הוא נראה כמו סקורר ומוסר אדיר בהתהוות. יכולת ניהול המשחק של יאנג עובדת גם בליגה של הגדולים, ואין ספק שגם הקליעה עוד תגיע לשם. המספרים שלו כרגע הם של 19 נקודות ו-8.1 אסיסטים למשחק, כאשר ב-32 המשחקים האחרונים מדובר כבר ב-23.7 נקודות, 9.2 אסיסטים ונתוני יעילות הרבה יותר טובים. ההגנה שלו עדיין נראית כמו חור ענק שלא ברור אם יהיה לו פתרון בגלל הגודל שלו, אבל הוא הפך לכוח התקפי כל כך משמעותי שהוא הצליח לערער את השיח על הטרייד, שעוד ידובר בו רבות לאורך השנים, מול מי שמדורג כאן לפניו.
1. לוקה דונצ'יץ' (דאלאס)
ילד הפלא הסלובני התנפל על ה-NBA מהרגע הראשון שלו בליגה. השורה הסטטיסטית שלו מתכתבת עם עונות הרוקי הטובות בהיסטוריה (21.2 נקודות, 7.7 ריבאונדים ו-5.9 אסיסטים למשחק), והיא אפילו לא מתקרבת לספר את כל הסיפור. אפשר לדבר על הסטפ-בק השני הכי קטלני בליגה או על אחד משחקני הקלאץ' הבכירים ב-NBA כבר עכשיו, וגם זה רק חלק קטן. לוקה עובר את מבחן העין, מבחן המספרים, מבחן האופי, מכל כיוון אפשרי הוא נראה כמו הדבר הגדול הבא. כל זמן שדאלאס ניסתה לנצח (לפני שוויתרה על כל שחקני החמישייה פרט אליו) הוא גם תרם ליותר ניצחונות מהצפוי. יכול להיות שכבר בשנה הבאה הוא יוביל קבוצה איכותית.
השחקן השישי
5. דוויין וויד ודרק רוז: הראשון בסיבוב פרישה, השני בעונת קאמבק שנקטעה בגלל עוד פציעה. שני השחקנים המרגשים בליגה הראו לא מעט מהניצוצות המוכרים שלהם השנה. זו הייתה עונה עם לא מעט שחקני ספסל אפקטיביים, אז אנצל את המשבצת כדי לציין גם את דניס שרודר, טרנס רוס, בוגדן בוגדנוביץ', ג'יילן בראון וג'יי קראודר.
4. דומנטאס סאבוניס (אינדיאנה): הבן של הסנטר האגדי נעצר בחצי השני של העונה, אך עדיין מדובר באחד המחליפים היעילים בליגה. סאבוניס קלע 13.8 נקודות ב-58.9 אחוזים מהשדה והוסיף 9.2 ריבאונדים ו-2.7 אסיסטים ב-24 דקות, הוא שחקן פנים יעיל ומגוון והיה שלב בעונה בו נדמה היה שהוא לא מסוגל להחטיא.
3. ספנסר דינווידי (ברוקלין): הרכז המחליף של הנטס רק הולך ומשתבח, השנה הוא כבר קלע 17.4 נקודות, בעזרת 1.8 שלשות ו-5.5 ביקורים בקו העונשין, והוסיף 4.5 אסיסטים. הוא היה אחת המניות הבטוחות היחידות של קני אטקינסון בקמפיין שכנראה יסתיים בפלייאוף.
1. לו וויליאמס ומונטרז הארל (הקליפרס)
העיתונאים שמבצעים את הבחירות הרשמיות יצטרכו להכריע בין השניים (וכנראה יכריעו על וויליאמס), אני יכול לתת את התואר לצמד חמד הזה ביחד. זאק לואו כתב לאחרונה ב-ESPN על שיתוף הפעולה הנדיר בינהם. לו-וויל ומונטרז פיתחו הבנה עיוורת שמאפשרת להם להתעלל במחליפים היריבים ובדרך כלל גם לסיים משחקים ביחד ולעשות את אותו הדבר לשחקני ההגנה הבכירים של היריבות. הארל, סנטר אינטנסיבי ויעיל במיוחד שמסיים בצבע ומגן על הטבעת ברמה שלא אמורה לאפיין שחקן בגובה 2.03 מטר, היה הבכיר מבין השניים לאורך רוב העונה. אך לאחר הטרייד על טוביאס האריס, וויליאמס לקח על עצמו יותר מהעול ההתקפי של הקליפרס וחזר להיראות כמו האולסטאר הגבולי שהיה בשנה שעברה. הוא יסיים את העונה עם יותר מ-20 נקודות ו-5 אסיסטים למשחק. בקרוב נדע איך הם נראים בפלייאוף, וכרגע בסיבוב הראשון הם אמורים לפגוש את יוסטון, הקבוצה שוויתרה עליהם בטרייד על כריס פול.
השחקן המשתפר
5. ניקולה ווצ'ביץ' (אורלנדו): הקטגוריה הכי פחות מוגדרת אפשרה לי השנה להתעלם משחקני שנה שנייה (דיארון פוקס שנרגע, ג'ון קולינס), מתקאמבקים (דרק רוז, במובן מסוים פול ג'ורג') ושחקני מספרים חלולים בנמושות (זאק לאבין), ולהתמקד בסוג השיפור הרלוונטי ביותר בעיניי: שחקני משנה או שחקנים לא יעילים שהפכו לשחקנים מובילים בקבוצות סבירות ומעלה. ווצ'ביץ' הוא דוגמא מצוינת לשחקן שהפך מנטל שאף אחד לא רוצה לאולסטאר שניתן לבנות סביבו קבוצת פלייאוף.
4. באדי הילד (סקרמנטו): ככל שהתקדמה העונה התברר שקפיצת המדרגה של הילד חשובה לא פחות מזו של פוקס. אצל מומחי שלשות שאלת המפתח היא הכמות ודרגת הקושי של הזריקות, והילד שדרג את היכולת לקלוע הרבה זריקות בדרגת קושי גבוהה. הוא גם שיפר את כל שאר תחומי המשחק בדרך לעונה של 21 נקודות, 5.1 ריבאונדים ו-2.5 אסיסטים.
3. בויאן בוגדנוביץ' (אינדיאנה): עונת הפריצה של הבוגדנוביץ' הקרואטי עברה הרבה מתחת לרדאר. הוא הפך ממומחה שלשות לסקורר שלם ומגוון, ובעונה החמישית שלו בליגה סיפק מספרי שיא כמעט בכל קטגוריה. קפיצת המדרגה שלו בלטה במיוחד לאחר הפציעה של אולדיפו שהפכה אותו למוציא לפועל הבכיר של קבוצה שנאבקת על יתרון הביתיות בפלייאוף. ב-28 משחקים מאז תחילת פברואר הוא קלע 22.1 נקודות ב-52.2 אחוזים מהשדה, כולל 2.3 שלשות ב-42.5 אחוזים.
2. דיאנג'לו ראסל (ברוקלין): גם הפוינט גארד סקורר המוכשר של הנטס ביצע קפיצת מדרגה תוך כדי העונה, וגם אצלו מדובר בשילוב הנדיר בין יותר דומיננטיות ליותר יעילות. השחקן שהליגה כבר התייאשה מהסיכוי שלו להפוך לרכז יעיל עומד כרגע על 21.1 נקודות ו-6.9 אסיסטים עונתיים, כאשר ב-42 המשחקים האחרונים מדובר ב-24.2 נקודות, 3.3 שלשות ב-36.4 אחוזים ו-7.6 אסיסטים על 3.3 איבודים. יש סיכוי לא רע שזה גם יסתיים במקום בפלייאוף.
1. פסקל סיאקם (טורונטו)
פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא אולסטאר ומתחיל לרוץ. סיאקם היה אמור לחלק את זמנו בחמישייה של ניק נרס עם אוג'י אנונובי, שנחשב לפרוספקט בכיר ממנו, אבל הבהיר מוקדם מאוד שהוא טוב מכדי לרדת לספסל. כולם חיכו שהפורוורד התזזיתי בן ה-25 יירגע או ייחלש, אבל הוא רק השתפר עם התקדמות העונה. הוא לא דומה לשום דבר שראינו לפניו, ומשלב בין יכולת חדירה, תנועה ללא כדור, ריבאונד, ניהול התקפות מעבר, סיום התקפות מעבר, קליעה מבחוץ, הגנה אישית איכותית כמעט על כל שחקן בליגה והרבה אנרגיות חשובות בהגנה הקבוצתית. הוא זינק מ-7.3 נקודות בעונה שעברה ל-17 השנה, תוך שיפור משמעותי באחוזי הקליעה מכל הטווחים. טורונטו גילתה השנה שחקן שמוכן לתרום עכשיו לקבוצת צמרת וניתן לבנות סביבו קבוצה עתידית.
