בווידאו: התצוגות הגדולות של העונה ב-NBA
אנחנו נמצאים רגע לפני פתיחת הפלייאוף וזהו פלייאוף שייתן לנו הרבה תשובות להרבה שאלות שעלו לנו במהלך העונה, מקווין דוראנט דרך קוואי לאונרד ועד ניקולה יוקיץ'. אבל דווקא משום שבעוד שבועיים הפלייאוף הולך לשאוב את הפוקוס, זה כנראה הזמן האחרון שיש לנו להקדיש לטובת הקבוצות שלא ימשיכו איתנו אחרי אפריל.
בדרך כלל הקבוצות הללו לא מעניינות יותר מדי. הקבוצות שלא מגיעות לפלייאוף בדרך כלל מתחלקות, כמו בצבא, לשלוש קטגוריות:
1. הקבוצות שניסו להגיע לפלייאוף ולא היו מספיק טובות - AKA שארלוט הורנטס של העונות האחרונות.
2. הקבוצות שעושות טנקינג ונמצאות בהתחלה של תהליך הבנייה מחדש - AKA הניקס של העונה הנוכחית.
3. הקבוצות שלא נופלות לקטגוריות 1+2 - זו הקטגוריה ששייכת לקבוצות שלא מתיימרות להגיע לפלייאוף אבל נהנות מהעונה הנוכחית. זאת משום שיש להן בסיס צעיר שמאפשר להן לחלום בהקיץ גם מבלי לפנטז על כדורי הפינג פונג שיביאו להם את זאיון וויליאמסון. זו אבחנה קצת דיכוטומית, משום שכל קבוצה עושה טנקינג ברמה מסוימת וכל קבוצה מנסה להגיע לפלייאוף ברמה מסוימת, אבל כשמסתכלים מלמעלה, דאלאס לא ממש ניסתה להפסיד העונה וגם לא ממש התאבדה על הפלייאוף. היא יותר נהנתה מההייפ סביב לוקה דונצ'יץ' וניסתה לבנות את הקבוצה העתידית שלה סביבו. השאלה היא האם היו עוד קבוצות כאלו בליגה העונה?
אפשר להתווכח אם פיניקס היא קבוצה מהסוג הזה, אולם במקרה של הסאנס המאזן שלהם היה כל כך גרוע שקשה להאמין שהם לא ניסו לרפד אותו בעוד הפסדים שיעזרו להם בדירוג הלוטרי. וושינגטון וממפיס הן קבוצות שבאיזשהו שלב ויתרו על הפלייאוף, אבל אין ספק שבתחילת העונה היו להן אספירציות להתברג בשמינייה הראשונה של הקונפרנס, כך שקשה להגיד שהן נהנו מהעונה הזו.
הקבוצה היחידה שנראה שעומדת בתנאי הקבלה לקטגוריה הזו שהרגע המצאתי היא אטלנטה. ההוקס נראים כמו קבוצת טנקינג טיפוסית, אבל הם הולכים כנראה לסיים את העונה עם קרוב ל-30 ניצחונות ועם חצי שני של העונה שנותן להם הרבה מאוד תקווה לקראת העתיד.
עוד בנושא
אמש: טריי יאנג ניצח את מילווקי בהארכה
הלילה: גולדן סטייט הביסה ב-47 הפרש
זאיון וויליאמסון ודיוק הודחו מטורניר המכללות
קצת מספרים כדי לקבל הקשר. מאז פגרת האולסטאר להוקס יש מאזן של 10:9 ו-Net Rating מאוזן, שזה שיפור אדיר ביחס למספרים שלהם לפני הפגרה (מאזן של 39:19 ו-Net Rating של 6.8-) וזה טוב יותר מהמספרים של אינדיאנה, בוסטון, שארלוט, אוקלהומה סיטי ומינסוטה באותו פרק זמן. ההגנה של ההוקס היא עדיין אחת החלשות בליגה, אבל ההתקפה שלהם הפכה להיות טופ 10 אחרי האולסטאר והיא מלהיבה מאוד.
מה שיותר מעניין הוא שלהוקס יש את החמישייה השלישית בטיבה בליגה בפרק הזמן הזה. מבין כל החמישיות ששיחקו לפחות 70 דקות ביחד מאז פגרת האולסטאר לחמישייה של טריי יאנג, קווין הרטר, טוריאן פרינס, ג'ון קולינס ודוויין דדמון יש Net Rating 13.1+ ב-120 דקות. זה טוב יותר אפילו מהחמישייה הפותחת של הווריירס (12.1+) והגיל הממוצע של החמישייה הזו הוא 23.
צריך לצנן פה את ההתלהבות עם הרבה מים קרים כי בסופו של דבר מדובר במדגם קטן ואנחנו נמצאים בתקופה הזו של העונה בה יש פוטנציאל גבוה מאוד לשקרים סטטיסטיים בגלל שחלק גדול מהקבוצות כבר מפנטזות על החופשה בבהאמס, אבל שווה להתמקד בנתון הזה ועל החמישייה הזו מכיוון שמדובר בחמישייה שלפחות 80% ממנה הולך לרוץ ביחד עוד תקופה ארוכה מאוד.
החלק הנוצץ ביותר בחמישייה הזו הוא טריי יאנג, שלמרבה האירוניה היה חלק מהטרייד שהנחית את לוקה דונצ'יץ' בדאלאס. בתחילת העונה הטרייד הזה היה נראה אווילי לגמרי אבל ככל שהעונה מתקדמת ויאנג מלטש עוד קצת את המשחק שלו וחושף עוד טיפה את הקליעה המאיימת שלו ויכולת המסירה הנהדרת שלו, הטרייד הזה נראה יותר טוב. או פחות ככזה שיגרום לפיטוריו של טרוויס שלנק, הג'נרל מנג'ר של ההוקס.
מאז האולסטאר יאנג מעמיד ממוצעים מופלאים של כמעט 26 נקודות ב-45% מהשדה ו-38.8% מהשלוש, הוא מוסר כמעט 9 אסיסטים למשחק ומוריד כמעט 5 ריבאונדים. הוא כבר עכשיו סוחט עבירות בקצב מסחרר ומגיע לקו 7 פעמים בערב וניכר שהוא בעל הבית של הקבוצה. לויד פירס, המאמן של ההוקס, נתן לו את המפתחות ואם בתחילת העונה נראה היה שהתפקיד הזה גדול עליו, בחודשיים האחרונים יאנג נותן הרבה סיבות לאופטימיות.
הקליעה שלו משלוש פותחת גם לשאר השחקנים את המגרש. במשחק מול פילדלפיה בשבוע שעבר הוא קיבל את ג'ואל אמביד בחילוף וגם כאשר הכדור יצא מידיו של יאנג, אמביד נשאר צמוד אליו מעבר לקשת. זה פתח את הצבע לחדירה של קנת בייזמור שקלע סל קל בלי הנוכחות המרתיעה של אמביד בצבע. זו העוצמה של הקליעה משלוש ויאנג מתחיל לגלות אותה. הוא מייצר מסביבו כוח משיכה שממקסם את היכולות שלו בצורה שמזכירה טיפה את המודל לחיקוי שלו, סטף קרי.
הקליעה לשלוש אולי הייתה כרטיס הכניסה של יאנג לליגה, אבל במהלך העונה הוא גם פיתח זריקת פלואטר ראויה מחצי מרחק כדי לנצל את הטירוף של השומרים שלו כאשר הוא נמצא מעבר לקשת. מול פילדלפיה הוא ניצח את המשחק עם הזריקה הזו וגם אתמול (ראשון) הוא קלע זריקה מכרעת כזו בהארכה מול מילווקי.
"כל שחקן נמוך שמנסה להגיע לצבע חייב שיהיה לו את זה", אמר פירס על הפלואטר של יאנג בראיון לאתר ה-NBA . נכון ל-23 במרץ, יאנג קלע 113 זריקות בפלואטרים העונה, ורק מייק קונלי קלע יותר זריקות כאלו ממנו. "זה משהו שעבדתי עליו בקיץ", אמר יאנג באותו ראיון, "זה משהו שאתה חייב בשביל להיות פוינט גארד ברמה גבוהה".
למרות המספרים היפים והטרנד החיובי, יש גם עדיין סיבות לפסימיות. יאנג מאבד כדורים בקצב מסחרר (16% מהפוזשנים שלו הולכים לאיבוד) והגנתית הוא הולך להיות בעיה לכל אורך הקריירה שלו בגלל הנחיתות הפיזית, אבל יש לו פוטנציאל להיות שחקן מיוחד בצד ההתקפי כך שבדו"ח הרווח והפסד שההוקס יעשו בין ההתקפה להגנה שלו הם עדיין יצאו מורווחים. מאז האולסטאר, ההוקס טובים יותר ב-10.4 נקודות ל-100 פוזשנים כאשר יאנג על הפרקט.
אבל יאנג הוא ממש לא הכוכב הצעיר היחיד של ההוקס. ג'ון קולינס הוא אחת הגניבות הגדולות של דראפט 2017 (נבחר במקום ה-19) ואם הוא היה משחק בלייקרס כמו קייל קוזמה, כל אוהד NBA היה מכיר אותו. יש רק שמונה שחקנים בליגה שקולעים לפחות 19 נקודות ומורידים 9 ריבאונדים. שבעה מתוכם נבחרו העונה לאולסטאר (אמביד, יאניס, אנתוני דייויס, קארל אנטוני טאונס, ראסל ווסטברוק, ניקולה ווצ'ביץ' וניקולה יוקיץ') והשמיני הוא קולינס. חוץ מיאניס הוא קולע באחוזים הטובים ביותר מבין החבורה הזו (56.1%) ויש לו גם יד רכה מבחוץ (35% משלוש על 2.5 נסיונות למשחק).
"כולם יודעים שהוא יכול לקלוע בפיק-אנד-רול", אמר עליו פירס בראיון ל-SB Nation מוקדם יותר העונה, "אבל הוא משחק גם באזור הטבעת, הוא גם מקפיץ את הכדור על הרצפה, הוא גם מרווח את המשחק. ממש אפשר לראות את הצמיחה של המשחק שלו".
מעבר לקפיציות של קולינס והיכולת שלו להטביע כל מה שזז, הוא גם נראה כמו פוטנציאל הגנתי מעניין. הוא מגן על הטבעת ב-57.9%, נתון זהה לקווין דוראנט ודיאנדרה ג'ורדן, וכאשר הוא על הפרקט ההגנה של ההוקס נראית כמו הגנת NBA (108.4 נקודות ל-100 פוזשנים, שווה ערך להגנה ה-11 בליגה).
קולינס הוא שחקן שזקוק שיאכילו אותו (75% מהסלים שלו מגיעים אחרי אסיסט) ולכן השילוב עם יאנג נראה מושלם עבורו. מעבר לשניהם, יש להוקס גם את קווין הרטר שצולף מבחוץ (37.5%) ואת טוריאן פרינס שהראה קצת ניצוצות של שחקן שלשות והגנה בקריירה הקצרה שלו. ביחד, יש להוקס גרעין צעיר ואטרקטיבי שאפשר לרוץ איתו שנים קדימה.
לכאורה, טרוויס שלנק מצא את הנוסחה המנצחת. יש לו בסיס צעיר ומוכשר ובקיץ הוא יוסיף לו כנראה עוד שני טאלנטים עם הבחירה שלו בדראפט והבחירה שתגיע לו מדאלאס כחלק מאותו טרייד על לוקה (אם הבחירה של דאלאס תיפול מחוץ לטופ 5). כל מה שהוא צריך זה לתת לתלכיד הצעיר הזה להתבשל קצת ויכול להיות שההוקס יהיו הקבוצה הגדולה הבאה במזרח.
מצד שני, זה מה שחשבנו על מינסוטה לפני שלוש שנים, כאשר קארל אנטוני טאונס, אנדרו וויגינס וזאק לאבין היו השלישייה הצעירה והמלהיבה של הטימברוולבס. מאז טום ת'יבודו האיץ את ההתפתחות של הקבוצה בצורה לא טבעית, ג'ימי באטלר חירב אותה מבפנים, וויגינס לא הראה שום מגמת שיפור מאז עונת הרוקי שלו והטימברוולבס חזרו לנקודת המוצא, רק בלי ההייפ ובלי מקום מתחת לתקרת השכר.
מצד שלישי, זו בדיוק הדרך שבה גולדן סטייט נקטה. סטף קרי וקליי תומפסון היו הבסיס שסביבו הווריירס בנו את הקבוצה הגדולה שלהם ולאט לאט הם הוסיפו את הרכיבים הדרושים. רק בעונה הרביעית שלו בליגה, סטף הגיע לפלייאוף לראשונה ועד ההחתמה של קווין דוראנט ב-2016 הם לא עשו שינויים חיצוניים דרמטיים בסגל.
האם להוקס תהיה את הסבלנות לתת לקבוצה הצעירה הזו את הזמן שדרוש לה כדי להגיע לשיא ביחד? או שמא גם הם ינסו למצוא קיצורי דרך להצלחה שעלולים לעלות להם ביוקר?
בשנים האחרונות כמעט כל הקבוצות הגדולות בליגה נולדו בן רגע באיזשהו מפץ של טרייד או בחתימה מפוצצת בפרי אייג'נסי. אפילו פילדלפיה, הקבוצה שחרתה על דגלה את "התהליך", ביצעה העונה שני טריידים שכל תכליתם הייתה להגביר את האש כדי שהתבשיל יהיה מוכן כמה שיותר מהר. אנחנו שוכחים שיש גם אופציה קצת פחות מהירה אבל יותר מתגמלת, ויהיה מעניין לראות האם ההוקס יבחרו באופציה הזו.
מעט מאוד קבוצות שלא הגיעו לפלייאוף יכולות להרגיש טוב עם עצמן בסיום העונה הזו. אטלנטה היא אחת מהקבוצות הבודדות הללו ועל כך מגיע לטרוויס שלנק ולויד פירס מילה טובה. עכשיו מתחילה העבודה האמיתית שלהם כדי לוודא שהם ילכו במסלול של גולדן סטייט ולא בזה של מינסוטה.
