"אין לג'רבי נקודת תורפה. אם תהיה בריאה, לא תהיה בעיה בריו"

ההשפלות באבו דאבי והסערה ("הבנות היו בהלם. ירדן ומוקי נעלבו"), הפציעה המסתורית של ג'רבי ("זכתה במדליות עם מגבלה משמעותית") והכעס על שלזינגר ("היא בריטית מבחינתי. למה לא אמרו לה שלום? כל גורם שמפריע, לא יהיה חלק בזה"). שני הרשקו, מאמן נבחרת הג'ודו, בראיון

אורן קורנפלד
יוסי ציפקיס

בווידאו: מסיבת העיתונאים של נבחרת הג'ודו אחרי אבו דאבי

עוד בוואלה!

הלילה בו ישראל תואר בסגול מתקרב: מה אתם צריכים לדעת?

לכתבה המלאה

הרבה זמן הג'ודו לא היה בלב הכותרות הראשיות. זה קורה בדרך כלל באירועים גדולים, אולימפיאדות או אליפויות עולם, במשברים (ראו ערך המאבק של אליס שלזינגר באיגוד), אבל החל מהשבוע האחרון נראה שגם בכוחה של הפוליטיקה לתרום לזה. הנבחרת, ששהתה באבו דאבי, נאלצה להתמודד בתחרות הגרנד סלאם ללא סממנים ישראלים, דבר שהכעיס מאוד את אנשיה, אבל בעיקר יצר תרעומת בארץ לנוכח העלמת דגל ישראל והאותיות ISR מחלוקיהם של הג'ודוקא. בזמן הזה מי שניסה לשמור על פרופיל נמוך, עד החזרה לארץ, הוא מאמן נבחרת הנשים, שני הרשקו, האיש שהיה צריך לבשר לבנות הנבחרת על ההחלטה השנויה במחלוקת.

פרשת אבו דאבי: כל הידיעות

גם באבו דאבי: נבחרות הג'ודו ללא ייצוג ישראלי

פונטי: "טענות צריך להפנות אליי". ג'רבי: "לא חוויתי דבר כזה"

פונטי: "לא רצינו לסכן את הספורטאים"

רגב פנתה לנתניהו כדי שיתערב בחרם הספורטיבי ותיפגש עם באך

רגב: "החרם על ישראל מרתיח, אעשה הכול כדי להילחם בו"

ירדן ג'רבי ושגיא מוקי זכו במדליית ארד בגרנד סלאם אבו דאבו

אלכס גלעדי: "יותר חשוב שהספורטאים יתחרו, גם אם אין את הדגל"

"יכול להיות שהפרשנות שלנו מרחוק לא הייתה נכונה ומדויקת, אבל ככה הרגשנו". ג'רבי והרשקו אחרי הזכייה בארד באבו דאבי (צילום: איגוד הג'ודו)
"אמרתי להן שלא נוכל להתחרות עם דגל ישראל או עם כל סממן של המדינה. הן היו קצת בשוק, הן לא הבינו מה אני אומר להן, אז חזרתי על זה שוב. לא היו ויכוחים או מחלוקות כי הבנות יודעות שכשאני מודיע להן משהו, הן מבצעות ולא מתנהלים דיונים פתוחים. פשוט אספנו את עצמנו"

"כשהגענו לשם, הכניסו אותנו בצורה יפה ומכובדת, אבל עדיין שונה משאר הנבחרות", אומר הרשקו (42) בראיון לוואלה ספורט. "לא עברנו ביקורת דרכונים ומיד נכנסנו לחדר VIP. הייתה לנו אבטחה כבדה מאוד, וגם את האימונים לא עשינו עם כולם, אלא בצורה מוסתרת. בשלב הזה עוד לא ידענו כלום. יו"ר האיגוד העולמי (מריוס ויזר, א.ק) זימן אליו את פונטי 24 שעות לפני התחרות ביום של השקילה, ואחרי זה פונטי קרא לי ולאורן (סמדג'ה, מאמן נבחרת הגברים, א.ק). הוא עדכן אותנו שאמרו לו שמסיבה ביטחונית נעשו מאמצים גדולים להביא אותנו, אבל הם אומרים שאנחנו יכולים להתחרות בלי סממנים של ישראל. אני חושב שפונטי קיבל החלטה אמיצה כי הוא הבין מה נמצא על כף המאזניים.

"שעתיים אחרי זה כבר היה לנו אימון. כינסתי את הבנות ואמרתי להן שאני הולך לבשר להן הודעה שאני בטוח שהן לא יאהבו, אבל שיזכרו שאנחנו קודם כל מקצוענים, ובכל בעיה שמתעוררת, אנחנו חייבים לשים את המטרה שלשמה באנו לפני הכול. אמרתי להן שלא נוכל להתחרות עם דגל ישראל או עם כל סממן של המדינה. הן היו קצת בשוק, הן לא הבינו מה אני אומר להן, אז חזרתי על זה שוב. לא היו ויכוחים או מחלוקות כי הבנות יודעות שכשאני מודיע להן משהו, הן מבצעות ולא מתנהלים דיונים פתוחים. פשוט אספנו את עצמנו, היה להן קשה לקבל את זה, אבל הן היו הכי מקצועיות שיש, ומאותו הרגע כבר לא דיברנו על זה".

- כשהודיעו לך על ההחלטה הזו, תיארת לעצמך שזה יעשה כל כך הרבה רעש בארץ?

"לא ציפיתי שזה יגיע לרמה הזו. אני מסוגל להבין למה זה קרה, אבל צריך גם לזכור שזה כבר קרה בספורט הישראלי. העניין הוא שזה קרה עכשי לג'ודו, והמדליות שהשגנו (ארד לירדן ג'רבי ושגיא מוקי, א.ק) העצימו את זה מאוד. למרות זאת, אני שמח שזה קרה כי יש פה בעיה קשה לספורט הישראלי, וזו לא בעיה רק של הספורט, אבל בספורט אנחנו נתקלים בזה כל הזמן, ואולי היינו צריכים את החשיפה הזו כדי שאנשים שמסוגלים לעשות משהו, יעשו".

- לו היו אומרים לכם לפני היציאה לאבו דאבי שתצטרכו להופיע ללא ISR, עדיין היית ממליץ לצאת ולהשתתף?

"בעניין הזה יש אצלנו הפרדת רשויות הרבה יותר ברורה, וזה לא המקום שלי להחליט. אני חושב שאם היו אומרים לנו מראש, כל ההתנהלות הייתה יכולה להיות אחרת. אני לא יודע אם היינו בטוח יוצאים או לא, אבל היה יותר זמן לנסות לעשות את זה אחרת".

- ועדיין, מה הייתה הדעה שלך, מה היית ממליץ לו היו שואלים אותך?

"הסיטואציה היא קשה. הייתי מבקש מכל הגורמים שייתנו לי להתחרות שם. אני לא יודע במאה אחוז מה הייתי מחליט, אבל התפקיד שלי הוא להביא את הספורטאים להתחרות".

"פונטי אמר שהוא מתלבט ולא שלם עם זה, אבל צריך לקבל החלטה, שחור או לבן, ואין אפור" (צילום: מגד גוזני)
"כשאתה נמצא רחוק, אתה לא רואה הכול. אנשים בזמנם הפנוי ראו כתבות, כמו למשל פרשנות שאמרה שההופעה שלנו בלי הדגל זה הנזק הכי גדול שנעשה לספורט הישראלי. הרגשנו כאילו שבגללנו כל מדינת ישראל תתחרה מעכשיו ללא הדגל, ואני אומר לך, זה הרגיש לנו שזה גדול עלינו"

- מהתגובה של ירדן אחרי הזכייה בארד, שאמרה "כל אלה שאומרים שזו בושה, תתביישו אתם" אפשר היה להבין שנעלבתם מהביקורת על זה שהופעתם שם, למרות שהביקורת הזו כמעט ולא נשמעה מהתקשורת או מאנשי מקצוע בתחום, אלא בעיקר מטוקבקיסטים. אז למה נעלבתם כל כך?

"לא אהבנו את ההחלטה הזו. זה לא שאמרנו: 'יאללה, לא איכפת לנו'. קיבלנו את ההחלטה הזו בלב כבד, וגם פונטי למשל אמר שהוא מתלבט ולא שלם עם זה, אבל צריך לקבל החלטה, שחור או לבן, ואין אפור. זה העליב אותנו להופיע בלי ישראל. ירדן בכתה בסוף הקרב כי זה מעליב אותה. היא לא סתם מסמנת על דגל ישראל, היא באמת מאמינה בזה. כשאתה נמצא רחוק, אתה לא רואה הכול. אנשים בזמנם הפנוי ראו כתבות, כמו למשל פרשנות שאמרה שההופעה שלנו בלי הדגל זה הנזק הכי גדול שנעשה לספורט הישראלי. הרגשנו כאילו שבגללנו כל מדינת ישראל תתחרה מעכשיו ללא הדגל, ואני אומר לך, זה הרגיש לנו שזה גדול עלינו. ירדן ושגיא, שהם יותר מפורסמים מהשאר ומחזיקים בדפי פייסבוק אישיים, קיבלו המון הודעות לא נעימות, ונעלבו מזה. יכול להיות שהפרשנות שלנו מרחוק לא הייתה נכונה ומדויקת, אבל ככה הרגשנו. כשחזרנו לארץ, התחזקנו, גם מהשרה וגם מאנשי התקשורת שהבהירו לנו שלא הייתה לנו ביקורת. יכול להיות שניתחנו את הדברים בצורה לא נכונה, אבל היום אנחנו מקבלים חיבוק גדול מאוד".

- שאלה אחרונה לגבי אבו דאבי, למה דווקא שלוש ספורטאיות שהיו זקוקות מאוד לניקוד בתחרות הזו, קמילה מינקאווה, רוני שוורץ ואמלי רוסאנו לא יצאו לשם? מה היה השיקול?

"לגבי כל אחת היה שיקול אחר, וצריך לזכור שכל המירוץ האולימפי הוא מאוד דינמי. היום לכולם זה נראה טריוויאלי שיש סיכוי שיהיו חמש בנות באולימפיאדה, לאנשים היום קל להבין את זה, אבל בהתחלה כשאמרתי על זה הסתכלו עליי כעל מוכר אשליות. אמלי הייתה פצועה זכר לטורניר בפריס, ולגבי ספורטאיות אחרות, אנחנו מובילים נבחרת והציפייה שלנו היא שתצליח. לפעמים עדיף לספורטאית שעברה תחרות לא טובה, להישאר בבית ולהתאמן לתחרות שלאחר מכן. גם ירדן ולינדה (בולדר, א.ק) לא התתחרו בכל התחרויות. הבנות צריכות לדעת שמי שלא מנצחת, עלולות להיות לזה השלכות. זו לא חתונה קתולית שטסים לכל התחרויות".

"אם היא מצליחה עם רמת מוכנות של 70 אחוז להשיג מדליות, זה אומר שכשהיא תחזור לשגרת אימונים התוצאות ישתפרו". ג'רבי (צילום: GettyImages)
""יש דברים מסוימים שלא עבדו בגלל המגבלה המסוימת, ובגלל זה ראיתם הרבה קרבות שהיא ניצחה בצורה טקטית, אבל אני רואה שבשתי התחרויות האחרונות היא חוזרת לעצמה, ואני מזהה שלגבי דברים מסוימים היא מצליחה לעשות באופן חופשי יותר"

אחרי שסגרנו את הפינה של אבו דאבי (עד למשבר הפוליטי הבא, לאו דווקא בג'ודו), מוטב לנתח את השנה שעברה על ירדן ג'רבי. על הנייר, יש לא מעט סיבות לחשוש אם מסתכלים על המקום החמישי שבו סיימה הספורטאית הבכירה של ישראל והמועמדת הכי משמעותית למדליה אולימפית באליפות העולם, בעיקר כשמשווים את התוצאה הזו לזכייה המדהימה שנתיים קודם לכן ולסגנות בשנה שעברה. מצד שני, דווקא מעניין לראות שהתחרות היחידה השנה שג'רבי לא השיגה ניקוד הייתה התחרות הראשונה של השנה בגרנד פרי טביליסי. פרט לאכזבה הזו, היא סיימה עם חמש מדליות ארד בסבב (אחת מהן באליפות אירופה) ודורגה עוד פעמיים במקום החמישי.

"ירדן עשתה השנה דברים שלא עשתה קודם", אומר הרשקו, שמשמש גם כמאמנה האישי של ג'רבי. "היו לה הרבה בעיות השנה, בעיות בריאותיות שאני לא רוצה להיכנס אליהן, ועם כל זה היא עשתה מדליות. אנשים אולי מחפשים מדליות זהב, אבל אם היא מצליחה עם רמת מוכנות של 70 אחוז להשיג מדליות, זה אומר שכשהיא תחזור לשגרת אימונים התוצאות ישתפרו. אני ראיתי השנה המון דברים טובים. אנשים שכחו שאחרי אליפות העולם ב-2013 היא הפסידה שתי תחרויות ברצף".

- מבחינה מקצועית עדיין זה נראה שהיא חוותה ירידה מסוימת. אתה יכול לשים את האצבע על משהו שפחות עבד אצלה השנה ועבד יותר בשנים קודמות שהיא הייתה פשוט מגיעה כמעט לכל קרב ומנצחת?

"יש דברים מסוימים שלא עבדו בגלל המגבלה המסוימת, ובגלל זה ראיתם הרבה קרבות שהיא ניצחה בצורה טקטית, אבל אני רואה שבשתי התחרויות האחרונות היא חוזרת לעצמה, ואני מזהה שלגבי דברים מסוימים היא מצליחה לעשות באופן חופשי יותר. אני מאמין שתוך חודש עד חודשיים היא תחזור למיטבה ותגיע הכי מוכנה לריו".

"אריק לא קרס, אלא פשוט לא עשה קרב טוב בלונדון, אבל צריך לזכור שג'ודוקא יכול להפסיד בשנייה אחת ולא תמיד יש לזה הסבר". אריק זאבי אחרי ההפסד הכואב בלונדון (צילום: קובי אליהו)
"אני לא מסכים עם זה שאולימפיאדה זה אירוע חריג. זו עוד תחרות, ואם עושים הכנה נכונה, אפשר להצליח. אם תסתכל עובדתית, כל המדליסטים האולימפיים שלנו, חוץ מאריק זאבי, הביאו את המדליה באולימפיאדה הראשונה שלהם"

- כשאתה מסתכל על הקרבות שלה, אתה רואה הרבה פחות איפונים ואפילו ניצחונות בווזארי, וחלק לא מבוטל מהקרבות מתנהלים בצורה טקטית. זו אסטרטגיה או שהכול נובע מאותה מגבלה?

"יש קרבות מסוימים שאנחנו יודעים מראש שירדן לא צריכה לחפש לזרוק את היריבה, אלא להתיש אותה ולנצח כי חבל לבזבז אנרגיה ואולי להסתכן בפציעה. בחודשים הללו היו קרבות שידענו שירדן מסוגלת לזרוק את היריבה, אבל נמנענו מזה בגלל אותה בעיה".

- ככל שנתקרב לריו, אני מניח שירדן תתחיל להרגיש הרבה מאוד לחץ עליה מתוקף המעמד שלה כספורטאית הבכירה ביותר וזו שכולם מצפים ממנה למדליה אולימפית. איך אתה רואה אותה מתמודדת עם הלחץ הזה, ואיך מביאים אותה למצב שהיא לא תקרוס מכל הלחץ הזה ברגע האמת, כמו שקרה עם אריק זאבי?

"אנחנו מתמודדים עם הלחץ הזה בשנתיים-שלוש האחרונות, ואנחנו יודעים איך להתנהל גם מול התקשורת וגם באימונים. ירדן מוכנה ללמוד להתמודד עם כל תקלה והיא הוכיחה את זה. אני לא מסכים עם זה שאולימפיאדה זה אירוע חריג. זו עוד תחרות, ואם עושים הכנה נכונה, אפשר להצליח. אם תסתכל עובדתית, כל המדליסטים האולימפיים שלנו, חוץ מאריק זאבי, הביאו את המדליה באולימפיאדה הראשונה שלהם. ירדן באה עם ניסיון אדיר ומדליות בכל רמה אפשרית. יהיה לחץ, אבל אנחנו יודעים איך להתמודד איתו. לגבי אריק, הוא לא קרס, אלא הוא פשוט לא עשה קרב טוב בלונדון, אבל צריך לזכור שג'ודוקא יכול להפסיד בשנייה אחת ולא תמיד יש לזה הסבר. אין מצב שהלחץ הוא זה שיגרום לירדן לא להיות טובה באולימפיאדה. ראינו איך היא מתפקדת באליפויות העולם וזה מראה שיש לה את זה. לא הלחץ הוא זה שיכריע אותה".

- מהן בכל זאת נקודות החולשה שאתה עדיין מרגיש שירדן תצטרך לעבוד עליהן עד ריו? איפה אתה מרגיש שהיא בכל זאת צריכה חיזוק?

"אני לא חושב שיש משהו ספציפי. אנחנו ננסה עם הניסיון העשיר שלנו להגיע בחדות הכי גבוהה שאפשר עוד יותר טובים. אני לא רואה אצלה נקודת תורפה, ואם היא תהיה בקו הבריאות, לא תהיה שום בעיה, אבל זה קודם כל תלוי בירדן".

"בשום שלב לא נאמר שאני מאמן את אליס. אני לא יודע למה אמרו את זה. לא אימנתי אף פעם ואני לא רוצה גם לאמן אותה". אליס שלזינגר (צילום: מגד גוזני)
""אני לא אמרתי להן לא להגיד שלום. יש אולי בנות שאולי לא רוצות להגיד לה שלום, זו גם זכותן, ואני לא מתערב. אם יש ספורטאית שלא רוצה בהצלחת הנבחרת שלי או שרוצה לייצר הלך רוח בנבחרת שלי, זה לא יהיה"

ועדיין אחד הנושאים הכאובים ביותר בקמפיין האולימפי הזה היה ונותר העזיבה המתוקשרת של אליס שלזינגר, שהתנתקה מאיגוד הג'ודו בעקבות העימות החריף שנוצר מול פונטי והנבחרת. הרשקו, למי ששכח, היה שחקן במאבק הזה. אולי שחקן משנה, אבל בהחלט אחד הגורמים, לדבריה של שלזינגר, שגרמו לה לבקש את השחרור המיוחל. הרשקו כמעט ולא דיבר על הסיפור הזה מאז שהבורר בעניינה של שלזינגר קבע באפריל 2014 כי הג'ודוקא, שייצגה את ישראל בשתי אולימפיאדות, תוכל לייצג מדינה אחרת. שלזינגר בחרה בבריטניה, ונראה שהרשקו שמר לא מעט בבטן לגבי מה שהיה שם.

"אני לא חושב שטעינו בכל הסיפור הזה", אומר הרשקו, על אף שהביקורת הציבורית על פונטי והאיגוד באותו זמן הייתה רבה. "פעלנו בצורה ישרה, מקצועית והוגנת, וחבל שהדברים הגיעו לאן שהגיעו. אני מרגיש שלם עם כל מה שעשינו. אליס בחרה את דרכה, וחובת ההוכחה עליה, כמו שחובת ההוכחה עלינו".

- אתה אומר שלא טעיתם, אבל אתה לא חושב שאם הייתם משחררים אותה בזמן שהיא ביקשה, היה נמנע מכולנו הסאגה הזו? תדמית הענף נפגעה, האיגוד נפגע מזה, ובעיקר הקריירה של אליס שלא הייתה יכולה להתחרות במשך תקופה כל כך ארוכה.

"אני אסכם את זה בכך שאליס ומי מטעמה הם לא תמימים בכלל. היא היום לא נמצאת כאן. אני מקווה שטוב לה שם, אבל גם אם לא, אז זו בעיה שלה ולא שלי. אנחנו נמצאים במקום אחר. מבחינתי היא עוד יריבה, היא בריטית מבחינתי".

- ברור שבסכסוך מהסוג הזה אין צד אחד שהוא טהור, ועדיין אני תוהה לגבי הצד של איגוד הג'ודו. אתה מבין את הטענה שאיתה היא הלכה לכל אורך הדרך כשהיא אומרת שיש בעייתיות מסוימת כשמאמן הנבחרת הוא גם מאמנה האישי של היריבה שלה על הכרטיס לריו? כמה שלא תנסה להיות מאוזן ומקצוען, יש פה בעייתיות מסוימת. השאלה איך פותרים את זה כדי שלא להיתקל בסיפור אליס 2 בעתיד?

"אתה יכול לקחת שקר, ולהגיד אותו מיליון פעמים, ועדיין הוא יהיה שקר. בשום שלב לא נאמר שאני מאמן את אליס. אני לא יודע למה אמרו את זה. לא אימנתי אף פעם ואני לא רוצה גם לאמן אותה. אליס הייתה יכולה להתאמן בנבחרת, ועדיין להישא עם המאמן האישי שלה. היא קיבלה פריבילגיות בכתב. אני מאמן הנבחרת, אפשר לאהוב את זה ואפשר שלא, אבל מי שבוחר להגיד שקרים שכפו עליה אותי, לא מדבר אמת".

- אתה רואה מצב בעתיד שאליס תחזור לנבחרת ותשוב לייצג את ישראל או שהמשקעים כבדים מדי?

"אני לא רואה את זה קורה".

- אגב, הייתה שמועה שנתת הוראה לבנות הנבחרת לא להגיד לה שלום במהלך התחרויות. זה נכון?

"אני עושה כל דבר שצריך כדי להגן על הנבחרת שלי ולתת לנבחרת את השקט. כל גורם שעלול להפריע לזה בצורה ישירה או עקיפה, לא יהיה חלק בזה".

- אז הייתה הוראה כזו?

"אני לא אמרתי להן לא להגיד שלום. יש אולי בנות שאולי לא רוצות להגיד לה שלום, זו גם זכותן, ואני לא מתערב. אם יש ספורטאית שלא רוצה בהצלחת הנבחרת שלי או שרוצה לייצר הלך רוח בנבחרת שלי, זה לא יהיה. משלמים לי בין השאר כדי לנטרל רעשי רקע, ונראה לי שבסך הכול מרוצים מהעבודה שלי. משלמים לי כדי להביא הישגים ולבנות את דור ההווה והעתיד של הג'ודו הישראלי. כל דבר שעלול לגרום לי להפרעה, אני מסיר אותו, וכל עוד אני מקבל גיבוי מהמערכות שלי, אני אמשיך בזה".

"הייתי מעריך ששליש מהזמן היא איתנו, שליש בהולנד ושליש כולנו בחו"ל. זה לא אידיאלי, אבל אני כמאמן צריך לפעמים לקבל החלטות שבשטח הן הכי נכונות". בולדר (צילום: אתר רשמי, איגוד הגודו)
"ביום נתון לינדה יכולה לנצח כל ספורטאית בעולם וזה נתון חשוב עבורי. בגרנד סלאם טיומן היא הוציאה להורג את כל הספורטאיות. היא לא ירדן ג'רבי, היא לא במעמד שלה, אבל היא ספורטאית טופ עולמי"

בלונדון ובבייג'ינג הייתה נציגה אחת מטעם הג'ודו באולימפיאדה, שלזינגר כמובן, גם באתונה הייתה אחת (מיכל פיינבלט) וכך גם בסידני (אורית בר און), באטלנטה ובברצלונה (יעל ארד). כעת נראה שהכמות הזו לכל הפחות תשולש, כשמלבד ג'רבי ולינדה בולדר, יש סיכוי טוב שגם גילי כהן תמצא את עצמה על המטוס לריו, ומי יודע אולי גם מתחרות נוספות. הרשקו מעריך ש"בין שלוש לחמש בנות יטוסו לריו, וזה יהיה משהו פנומנלי אם זה יקרה".

- עם יד על הלב, ציפית לראות יותר מלינדה בולדר? כשהיא הגיעה לכאן, זה היה נראה טוב מאוד כי היא חזרה כמעט מכל תחרות עם מדליה, אבל בחודשים האחרונים זה נראה שהיא קצת נחלשה.

"לינדה לא פתחה בסערה, אלא בקול ענות חלשה אחרי שהיא חזרה מפציעה. אני מאוד מרוצה ממצבה. ביום נתון לינדה יכולה לנצח כל ספורטאית בעולם וזה נתון חשוב עבורי. בגרנד סלאם טיומן היא הוציאה להורג את כל הספורטאיות. היא לא ירדן ג'רבי, היא לא במעמד שלה, אבל היא ספורטאית טופ עולמי".

- ספר קצת על ההשתלבות שלה בארץ ובנבחרת. כמה זמן היא נמצאת פה בארץ לעומת הולנד?

"לינדה היא סיפור שונה כי היא לא כמו קמילה (מינקאווה, א.ק) שעשתה עלייה במאה אחוז. היא נשואה ליהודי, איש עסקים שמסתובב המון בעולם, והמשפחה שלה כולה נמצאת בהולנד. היא מנהלת חיים גל גם וגם, אבל כשאני מבקש ממנה להגיע, היא תמיד מגיעה. היא אוהבת את ישראל. הייתי מעריך ששליש מהזמן היא איתנו, שליש בהולנד ושליש כולנו בחו"ל. זה לא אידיאלי, אבל אני כמאמן צריך לפעמים לקבל החלטות שבשטח הן הכי נכונות. אני לא יכול לנתק אותה מהמשפחה שלה. קיבלתי את ההחלטה הזו, אבל מינואר היא תהיה פה לתקופות הרבה יותר ארוכות כי זו התקופה החשובה מבחינתי. בתחילת הדרך נעזרתי במאמן האישי שלה, אבל היום אני מאמן אותה בשליטה מלאה, והכול נעשה מתוך רצון והבנה לקדם אותה כמה שאפשר. היא ספורטאית צייתנית, אף פעם לא מתווכחת".

- אנחנו מזהים שיש לה בעיה מסוימת, מנטלית או מקצועית את זה אתה תגיד, בקרבות עם קים פולינג ההולנדית.

"אי אפשר להגיד שזה נובע מסיבה כזו או אחרת. קים פולינג היא ספורטאית אדירה, היא לא אחת שמגיעה להישגים שלה בחסד, אלא בזכות. היא עשתה מדליה בכל מקום אפשרי ופייבוריטית למדליית זהב באולימפיאדה. בקרב האחרון ביניהן זה היה הקרב הכי טוב של לינדה מולה, אבל היא עשתה טעות שעלתה לה בקרב. קים היא מכשול קשה עבורנו".

- בנוגע לקמילה מינקאווה, המדליה האחרונה שהיא זכתה בה הייתה בטשקנט לפני יותר משנה, ובכלל בתחרויות האחרונות היא מסיימת את חלקה כבר בסיבובים הראשונים. מה קורה איתה?

"אני תמיד אומר שהבעיה היא אצל הספורטאים. ספורטאיות צריכות לבוא ולנצח, ואף אחד לא מונע את זה מהן. הציפייה שלי מקמילה היא להביא תוצאות, אבל גם צריך לזכור שהיא נמצאת בקטגוריה הכי צפופה שיש היום בקריטריון האולימפי. יש שם הרבה יותר מ-14 ספורטאיות מעולות וזו מלחמת עולם".

- לסיום, אני זוכר שאחרי לונדון פונטי הכריז ש"לא הייתה מדליה, ואם אין מדליה זה כישלון". בעיניך, אם הג'ודו לא יביא מדליה מריו זה יהיה כישלון?

"אני לא אוהב לדבר על זה במונחים של כישלון. מה שלא יהיה, אי אפשר להגיד על ענף הג'ודו כישלון, זה לא נכון. אנחנו עובדים בכל הכוח ומקבלים גיבוי מכולם כדי להגיע הכי מוכנים לאולימפיאדה. אף אחד לא יכול להתחייב שתהיה מדליה באולימפיאדה. אם נגיע מוכנים, אולי נוכל לחזור עם מדליה. פונטי הביא בתור מאמן מדליה אולימפית (כמאמן של סמדג'ה, א.ק) ועכשיו הוא גם רוצה להביא מדליה כיושב ראש. אם לא תהיה מדליה, הוא יראה בזה כישלון, אז אנחנו עובדים קשה כדי שהוא לא ייכשל".


דודי מליץ, דוברה של אליס שלזינגר, מסר בתגובה: "העיסוק האובססיבי של שני הרשקו באליס שלזינגר אינו ברור. זאת לנוכח העובדה שטוען כי המשיך הלאה. צר לי כי לנוכח החלטת הבוררות בית המשפט וכן בהתאם לביקורת הציבורית שני הרשקו לא מפנים כי התנהלותו והתנהלות האיגוד אותו הוא מייצג לוקות בחסר וזאת בלשון המעטה. אליס שלזינגר שוחררה ע"י בית המשפט והבוררות מאחר ואלו ראו כי לא ניתנה לה הזדמנות הוגנת, וכי דבריהם של שני הרשקו ומרעיו הם מן הפה אל החוץ כדברי השופט. כלומר דברי ההבל של שני הרשקו על בחירה חופשית מצידה של אליס שלזינגר, על דרכו הישרה של האיגוד, על ערכיו וכו' הן מן הפה אל החוץ.

יש להדגיש כי אליס שלזינגר מעולם לא רצתה לעזוב והצגתם של הדברים כך היא דמגוגיה וסילופה של האמת. ניתן לומר כי במעשיהם של משה פונטי, שני הרשקו ושאר העסקנים גירשו את אליס שלזינגר מישראל או לכל הפחות גרמו לה לנוס על נפשה. הניסיון של שני הרשקו לשזור את פעולתיו הנלוזות והנגועות בריח רע של פוליטיקה בהישגיהם של הספורטאים מקומם. אין קשר בין הצלחה וכישלון של ספורטאי ישראלי, בריטי או מכל מדינה אחרת לעובדה שאיגוד הג'ודו הישראלי פעל בצורה מלוכלכת. אני מציע לשני הרשקו ולמשה פונטי להפסיק להתחבא מאחורי הספורטאים ולכפר על מעשיהם בהגשת התפטרות מיידית. לישראל נבחרת של אנשים מוכשרים המביאה הישגים יפים. דמיינו לעצמכם איפה היינו עומדים אם הניהול היה נטול מניעים פוליטים ונגיעות עסקניות".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully