כל מה שאוהד מבקש: על ההעפלה של מכבי תל אביב לליגת האלופות

יש משחקים שאחריהם אין הרבה מה להגיד מלבד "אני גאה בבחורים". האמרה הקשטנית הזאת, הכל כך פשוטה, ממחישה במדויק את התחושה של הצופה מהצד, זה שממש מרגיש בעצמותיו את המאמץ של השחקנים על המגרש, אבל נותר ללא מילים. הוא רוצה להלל ולשבח, הוא רוצה להחמיא ולהודות להם על התשוקה וההקרבה, אבל הוא נותר אילם, רק מנדנד בראשו, חושק שפתיים, וממלמל שוב ושוב, גאה בבחורים, גאה בבחורים.

קורה שיש חוסר איזון בין התשוקה של האוהדים לתשוקה של השחקנים. לא פעם אוהדים מרגישים שהם רוצים יותר, שהשחקנים על המגרש לא מייצגים את המאוויים של הקהל, שאין לשחקנים האלה מספיק מוטיבציה, או דריכות, או יכולת להבין עד כמה חשוב המעמד. בדרך כלל הקהל הוא זה שנדרש להעניק מוטיבציה לקבוצה, לדחוף אותה ולעודד, לתת לה גב ולעורר אותה, אבל אתמול בבלומפילד זה היה הפוך. שחקני מכבי תל אביב הם אלה שעוררו השראה באוהדים. רבים מהאוהדים הגיעו בחשש לקרב קשה מול יריבה חזקה, זו שגברה עליהם שוב ושוב, חלקם ויתרו מראש, אבל החבורה הצהובה על המגרש שוב הוכיחה שהיא חזקה משנראה, שהיא מלאה נחישות ומוטיבציה, שהיא נחרצת ולוחמנית. אי אפשר שלא להיות גאה.

מכבי תל אביב בליגת האלופות, כל הסיפורים:

רכש טרי: מכבי תל אביב החתימה את דיאן ראדוניץ' הקרואטי

במכבי תל אביב מסבירים למה בלומפילד לא נמצא על הפרק

כששוקי נגר שמר על זלאטן: זיכרונות מהביקור הקודם באלופות

ערן זהבי בעננים: "האושר הגדול הוא שיש ילדים שרוצים להיות ערן זהבי"

קרויף מודה: "לפני שלוש שנים לא הייתי מאמין שנעשה את הדרך הזאת"

למשל, גל אלברמן. הוא מעולם לא היה מהיר מדי, לא חזק מדי, לא עילוי טכני, אבל האוהד הממוצע של מכבי תל אביב מביט בו מהצד, וגאה. הוא גאה בחוכמת המשחק, מונח שלעתים נשלף בהינף יד, אבל טומן בו את ההבדל בין הפזיזות לשיקול הדעת, בין איבוד כדור ליציאה סבלנית קדימה, בין מגננה חסר תכלית לחטיפת כדור אלגנטית. האוהד יושב עצבני, חסר סבלנות, רק כוסס ציפורניים ותולש שיערות, הדבר האחרון שיש לו במצב הזה זה חוכמת משחק, רק צעקות אמוציונליות, ואילו מולו ניצב גורו עם שלוות נפש, שחקן שמחפה על כל המגבלות שלו בזכות ניסיון וקור רוח, אחד שמחשב במדויק את הכוחות שלו, תמיד במקום הנכון, תמיד אחראי, תמיד שולח רגל, בדיוק בזמן. אי אפשר שלא להסתכל בו בהערכה, ולהתמלא בגאווה.

למשל, הבלם טל בן חיים. האוהד סופר את הדקות לאחור, לא מאמין כמה לאט זוחל לו הזמן, רק מסתכל על השעון, ואילו בן חיים פשוט עושה את העבודה. האוהד רועד מפחד מכל התקפה של באזל, צועק "אמה אמה" על כל הגבהה, מתפלל לנסים ואוחז בקמיעות, ואילו בן חיים פשוט ניצב שם, ומרחיק את הסכנה. שוב ושוב, עוקב עם העיניים אחר הכדור, ומסתער עליו. שוב ושוב, לפני החלוץ, שולח רגל. שוב ושוב, במקום הנכון, נוגח בכדור. נדמה שגם טיבי ושפונגין ובן הרוש, שלא ניחנים העונה במידה רבה של אחריות, ספגו את האנרגיות ונסחפו אחר הבלם. כל הכבוד בחורים, אי אפשר שלא להיות גאים בכם.

חמי אוזן מדרג את חמש העולות הישראליות לליגת האלופות: מי ראשונה?

דוד רוזנטל מנתח את המעבר המפחיד של ערן זהבי לעמדת החלוץ

אורן יוסיפוביץ צלח טור שלם מבלי להזכיר את ערן זהבי. כי כבר לא צריך

ההגרלה מחר: קבלו את הבתים האפשריים של האלופה הישראלית

תל אביב צהובה: אלבום החגיגות של מכבי תל אביב בסיום המשחק

השער השווה 80 מיליון שקל: מספרי העלייה של מכבי תל אביב

האוהד גאה כי הוא מזהה את ההשקעה והמאמץ. גם הוא יודע שעבור קבוצה שרגילה לשלוט ולהיות דומיננטית, זה לא קל להתגונן 90 דקות. לפרקים זה היה בונקר, אין טעם להסתיר. אומנם לא נואשת, אבל בהחלט מגננה עיקשת. לא קל להרחיק כדורים ללא כתובת, ולחכות שהזמן יעבור. היו כמה רגעי היסטריה, וגם זה בסדר, כי היא חלפה מהר. העיקר שאפשר היה לחוש את הדריכות המיוחדת, את הכוננות, את היכולת להגיב מיד. אפשר היה לזהות את הסדר והארגון, את תוכנית המשחק, את ההקפדה על הפרטים. כאילו כל הפרויקט הזה התנקז לצמד המשחקים האלה, גייס את כל המזל והאיכויות והארגון וההשקעה, והוציא את המקסימום.

האוהד גאה, כי לאף אחד לא אכפת שזה נגמר בשני תיקו, העיקר לעמוד במשימה, ככה זה במפעלים באירופה. הוא גאה, כי הוא רואה את גולדהאר וקרויף, שבוודאי רוצים לענות למבקרים ולשלוח עקיצות, אבל מחויבים יותר לקודים הג'נטלמניים. הוא גאה כי הוא נזכר איך התהליך הזה נבנה, כמה כעס ומרמור גרר בשנים האחרונות המערך עם שלושת הקשרים האחוריים, והנה עכשיו הוא השתלם. הוא גאה כי היו שם כמה פעולות הגנה הרואיות שגרמו לו להרגיש כמו אוהד אנגלי, כשהוא קם מהכיסא וצעק "קדימה" באגרוף קפוץ.

האוהד גאה כי אפשר היה להרגיש עד כמה השחקנים רצו את זה. כמה האכזבות הקודמות יושבות להם על הראש. איך כמו האוהדים, גם הם עדיין סוחבים את הטראומה מהקיץ הארור הקודם. והנה הם שוב חוזרים מפיגור, לא מתייאשים, רק רוצים לעמוד במטרה. מתברר שאחרי כמה שנים ביחד, יש שם קבוצה חזקה, בטוחה בעצמה, מגובשת, מלאת אמונה. והאוהד מבקש כל חייו קצת נחת, קצת שמחות, כדורגל יפה, ניצחונות בדרבים, הצלחות באירופה, תארים, אליפויות, גביעים, גולים. אבל יותר מהכל, הוא רק פילל לקבוצה שתביא גאווה לאוהדיה.