מי אם לא הוא? על עלייתה של מכבי תל אביב לליגת האלופות

הכי טוב: טל בן חיים1.

פחות טוב: בירקיר ביארנסון.

קהל מכבי תל אביב: הם מחאו כפיים, מהתרגשות, כשהמנון ליגת האלופות התנגן מולם לאחר זמן רב כל כך. הם נדמו, מהלם, כשזופי החדיר את הכדור לרשת. הם שאגו, משמחה, כשההוא עשה 1:1. הדציבלים, הצבעים, האושר. והרעש - איזה רעש. ציון: 7 (מתוך 7).

קהל FC באזל: 200 איש ללא חולצות, עם הרבה אש בגרונות. בקושי נשמעו, מה לעשות. ציון: 7 (מתוך 10)

פינת הקלישאה: "אנחנו יוצאים לא מרוצים, אבל זה הכדורגל" (אורס פישר, מאמן באזל)

השער השווה 80 מיליון שקלים: מספרי העלייה של מכבי תל אביב

בית פתוח: הבתים האפשריים של מכבי תל אביב בליגת האלופות

הציונים: טל בן חיים הבלם 8, ערן זהבי 8 וכמה קיבל סלבישה יוקאנוביץ'?

ערן זהבי: "הגשמנו את החלום. רוצה את הבית הכי קשה שאפשר"

מכבי תל אביב עלתה לשלב הבתים של ליגת האלופות

יוצא לך לפעמים לשבת על הספה, שאלתי, ולקלוט מה עשית בזמן האחרון?

"יש רגעים - ואני לא יודע אם כדאי לי להגיד את זה - אבל יש רגעים שאני לא מבין למה מגיע לי כל הטוב הזה", הוא ענה, וברקע, מחוץ לחדר ההלבשה של מכבי תל אביב, כ-30 אוהדים שרים את שיר השחקן שלו. "אבל אני תמיד מתעורר, ואני עובד קשה בשביל הרגעים האלה. אני לא מפסיק להאמין לרגע, ולא מפסיק לרוץ לרגע. וזה כל אימון וכל אימון. להעיר את עצמך מחדש. ולבוא כל יום לאימון, עם כל הקומפלימנטים. לקרוא עיתונים וכתבות. וכל יום לבוא ולתת דוגמה באימונים - לרוץ יותר מכולם, לעבוד יותר קשה מכולם. כי אתה צריך לשמור על משהו, הצבת סטנדרט מסוים ואתה צריך לשמור עליו. זה לא קל וזה אתגר גדול, ואני פשוט נהנה מכל רגע".

איזה קבוצה אתה רוצה בבתים? נשאל.

"לא אתפלא אם בהגרלה ייצא שוב הכדור של באזל".

כמה שעות לפני כן, והמונים - רובם בחולצה צהובה הנושאת את שמו - פקדו את פאב האוהדים הצהוב שברחוב פלורנטין. הם היו סקפטים. האלכוהול הרחיב את השמחה אבל גם את הפסימיות. הם החלו לשאול אחד את השני "מה אתה תעשה בשביל מקום בליגת האלופות?", וכשאחד שאל את האחר אם יסכים להתנזר מאישתו לחצי שנה, מבינים עד כמה זה היה חסר להם.

הרבה אחרי, בין לילה לבוקר, ועשרות שבו לפלורנטין, שיכורים משמחה יותר מאשר מאלכוהול. על המסך השידור המלא של המשחק, בערך בדקה השביעית. ברמקולים התנגנו השירים המכביסטיים - אחד אחרי השני. שיר השחקן של מיכה, השיר של טיבי, השיר של לפני המשחק, שיר המחצית של עומר אדם, שיר האליפות של איציק זוהר. הם התנגנו כל כך חזק והכול היה כל כך מתואם, שנראה שגם שוער באזל תומאש ואצליק מזמזם "הנשמה נמצאת בנשיקות".

על המסך של הפאב איגייבור עשה את הפאול המטומטם בדקה העשירית, והשיכורים חיו את הרגע, שוב. הם הרימו ידיים, קראו בוז, "אמה אמה אמה". הם קיללו כשהכדור של זופי מצא את הרשת, כאילו לא יודעים מה תהיה התוצאה הסופית.

בדקה ה-23 על המסך, וכבר הרבה אחרי חצות בזמן אמת, המוסיקה הושתקה ואל הרמקולים חובר שידור המשחק המקורי. הנה באזל עם הכדור, ומאבדים, והוא מגיע אל מיטרוביץ' - "הלוביסט", זוכרים? - ומשם אליו. הוא בקושי נגע בכדור עד אז, וזה היה בשמאל, ועל וולטר סמואל. אבל זה נכנס לרשת, ובלומפילד רעד כמו שמעולם לא רעד, והפאב רעד כמו שאפילו בלומפילד לא. במציאות, מכבי תל אביב עלתה בזכות 1:1 מול באזל. בשביל השיכורים, גם הפעם הוא כבש צמד. שידור המשחק הונמך וברמקולים התנגן שיר השחקן שלו. באותו זמן הוא בכלל חגג בפאב אחר, עם יתר שחקני הקבוצה. אין שום סיכוי בעולם שהוא שמע אותם שרים, אבל גם אין שום סיכוי בעולם שהוא דייק בכל שלושת האיומים שלו למסגרת בשני המשחקים מול באזל - בימין, בראש, בשמאל. גול, וגול, וגול.

"להיפרד זה כמו להפיל מכונת שתייה", אמר ג'רי סיינפלד. "אתה לא יכול לעשות את זה בדחיפה אחת. אתה חייב לנענע את זה כמה פעמים ורק אז היא נופלת".

"זה יפהפה", התלהב ג'ורג', אבל בסיפור שלנו הפרידה היא העפלה לליגת האלופות, ומכונת השתייה היא באזל. אחרי שני מפגשים כפולים של דע את האויב, מכבי התרגלה. הפחד לא גר שם יותר. הרבה כתבו שמכבי צריכה לשאוף להיות באזל. ובכן, אמש היא כבר התחילה. ב-2002/03 הייתה זו באזל שניסתה להידפק על דלתות הצ'מפיונס. מול השווייצרים עמדה סלטיק. "סלטיק של אז הייתה עבור באזל מה שבאזל היום עבור מכבי", הסביר לי פלוריאן רז, עיתונאי שמסקר את השווייצרים במשך שנים, עוד לפני השריקה. "אבל מתישהו אתה צריך לעשות את הקפיצה", אמר, "ומכבי, כנראה, תעשה אותה היום".

ומכבי עשתה את הקפיצה כי היא מוכנה. כקבוצה. כמועדון. היו פאשלות, ויהיו, אבל על עבודה כזו מגיע פרס. וכשיש דרך, וסדר, והיררכיה, דברים טובים קורים. וכשכל כך הרבה אוהדים אומרים "עכשיו צריך לקנות את החולצה של ליגת האלופות", שכבר מוצעת למכירה באתר הרשמי - זה מנגנון. זו אימפריה. וכך, גם בקיץ שנראה רע בגזרת הרכש, בולטות לטובה החתמות של אבי ריקן, ובמיוחד טל בן חיים1.

זה היה המשחק הכי טוב של טב"ח1 בתקופתו הקצרה והמחודשת בצהוב, אחד הטובים שלו בשנים האחרונות. משחק בו עשה את ההבדל, לפחות כמו שההוא עושה אותו בצד השני של המגרש. בריל אמבולו זה שחקן שבקרוב יהיה שווה בערך כמו תקציב השחקנים של מכבי כולה. אף אחד לא הצליח להתמודד איתו בסנט יקוב; טב"ח1 חיסל אותו בבלומפילד. זו הייתה תצוגת הגנה משובחת.

"לפני 11 שנים עזבתי את מכבי קצת לפני שהקבוצה עלתה לליגת האלופות", אמר, "ומבחינתי זוהי סגירת מעגל. חלום שהתגשם. אני כל כך שמח".

זה בזכות מיטש וג'ורדי והאוהדים וכמעט כל שחקן שתרצו. וזה בזכות המועדון העוצמתי הזה, שחיבר בין יופי לאופי, ואפשר לקמפיין לא מדהים על הנייר (הפסד במלטה, הפסד ביתי לפלזן, אפס ניצחונות מול באזל) להפוך לקמפיין הכי מרשים שנראה כאן. אבל זה גם בזכות פאקו. דווקא פאקו, שרגע אחרי שהודיע על עזיבה טען שאין לסגל הזה יותר מדי סיכוי להגיע לצ'מפיונס ליג. דווקא פאקו.

כי פאקו עשה אותו חלוץ.

כמו שאי אפשר לדמיין אותו בהפועל תל אביב, אי אפשר לדמיין אותו קשר. כאילו נולד חלוץ ומעולם לא עשה דבר אחר. הוא יותר חד מכל חלוץ ישראלי אחר, ואין כאן אף שחקן עם כזה אחוז ניצול מצבים וכזה חוש לשערים.

גם באירופה מתחילים להבין. חשבונות טוויטר מעבר לים מתחילים להשתמש באותן הלצות שכאן השתמשנו בשנים האחרונות. מציירים הרכבים שמראים רק אותו, משתמשים ב-"who else" אחרי שתיארו גול שכבש. "מי אם לא הוא", זה כבר שמו השני. היום יקום בבוקר, ייקח את האוטו למשרד הפנים ויעשה את זה אופישל. מי אם לא הוא. מאל"ה, אם ממש תרצו כינוי מקוצר. זה אפילו נשמע טוב. מאל"ה.

לפני חמש שנים כבש עם הפועל ב-1:1 שהעלה את האדומים לצ'מפיונס. אתמול כבש עם מכבי ב-1:1 שהעלה את הצהובים לצ'מפיונס. בין לבין - כלום, ריק, נאדה, נישט, גורנישט.

כל בלומפילד שר את השיר שלו, בסיום, והוא הלך לו שם, בלי חולצה, כשסרט הקפטן על הזרוע החשופה. את חולצת המשחק החזיק ביד שמאל, בעודו שותה מבקבוק איזוטוני ביד ימין.

"הוא המסי שלנו", החמיא חואן פאבלו. "בכל פעם שאנחנו צריכים, הוא מציל אותנו".

אנחנו באוגוסט, ומאל"ה כבר עם 12 שערים. לא משנה למי תשוו אותו. לא משנה אם תגידו שהוא הישראלי הטוב בכל הזמנים או שתבקרו על כך שעוד לא יצא לספסל של מנצ'סטר יונייטד. לא משנה אם תשכחו את הכדורים בבוקר ועדיין תתעקשו שנמני גדול יותר (קחו את הכדורים בבוקר!), או תדרשו, כנראה בצדק, שיהיה טוב יותר במדי הנבחרת.

לא משנה מה - זה השחקן שנמצא בזון הכי גדול בעולם כיום. כן, כן, בעולם. ולא משנה מה - זה השחקן הכי דומיננטי שדרך כאן מזה שנים רבות. רבות מאוד. ויעברו עוד שנים רבות, רבות מאוד, אולי אפילו עשורים, עד שנחזה כאן, לנגד עינינו, בפלא שכזה. יעברו שנים רבות, אולי אפילו עשורים, עד שנוכל שוב להתלהב משחקן, להגיד את השם, ואת שם המשפחה, ולהוסיף "מי אם לא הוא".

orenjos@walla.co.il

ערן זהבי חגג את ההעפלה: "רוצה את הבית הכי קשה שאפשר"

קרויף מודה: "לפני שלוש שנים לא הייתי מאמין שנעשה את הדרך הזאת"

דוד רוזנטל מנתח את המעבר המפחיד של ערן זהבי לעמדת החלוץ

ההגרלה מחר: קבלו את הבתים האפשריים של האלופה הישראלית

תל אביב צהובה: אלבום החגיגות של מכבי תל אביב בסיום המשחק

השער השווה 80 מיליון שקל: מספרי העלייה של מכבי תל אביב

לעמוד הפייסבוק של יוסיפון