התשובות בידיכם: חמש שאלות לקראת הגמר בין קליבלנד לגולדן סטייט

צפו בדיווח המיוחד של שליחנו לאוקלנד

אודי הירש: בהיעדרו של קיירי ארווינג, שלא צפוי להחלים לחלוטין עד סדרת הגמר, פישט בלאט מאוד את משחק ההתקפה של קליבלנד. בחלק גדול מההתקפות, לברון חותך לאזור שבין הפינה ללואו פוסט במהלך שנקרא UCLA CUT, אחרי חסימה גבית משחקן גבוה. משם הוא מקבל את הכדור בבידוד, ובוחר אם לחדור לסל ולסיים בעצמו או להפעיל את אחד מהגארדים שממתין על קשת השלוש. ללברון היו עד היום 140 מהלכי בידוד בפלייאוף, הרבה יותר מכל שחקן אחד. האתגר של הווריורס יהיה לעצור את לברון בלי לתת יותר מדי עזרה, כדי למנוע את השלשות של סמית ושאמפרט. סביר להניח שישמרו אותו ברוטציה בארנס, גרין ואיגודלה, ושהמטרה העיקרית של רון אדאמס, עוזר המאמן של קר והאחראי על ההגנה, תהיה לגרום לג'יימס לזרוק כמה שיותר מבחוץ.

אם יש נקודת חולשה ללברון בפלייאוף הנוכחי, זו הקליעה: אחוז הקליעה האמיתי שלו בזריקות מבחוץ מכדרור הוא 23 אחוז בלבד. גולדן סטייט הפעילה מדיניות דומה במקרה של הארדן – ניסיון לגרום לו לזרוק מחצי מרחק ולא להגיע לטבעת. במשחק הניצחון של הרוקטס זה הסתיים ב-45 נקודות, אבל לאורך זמן הארדן התקשה, עד לשפל בערב האימה במשחק מספר 5. חשוב לזכור שלגולדן סטייט צוות אימון יצירתי, שהציב את אנדרו בוגוט על טוני אלן הנמוך והפך את הסדרה מול ממפיס, אז צפו להפתעות.

ארז מיכאלי: באחד כמו לברון הווריורס לא נתקלו עד כה, והם יצטרכו להתאים את עצמם לשחקן שמשחק בכל עמדה בין פוינט גארד לפאוור פורוורד. אבל גם לקינג ג'יימס יש עקב אכילס בפלייאוף הזה - הזריקה מבחוץ. בעונה הרגילה רשם לברון 33.9 אחוז לשלוש, בפלייאוף הוא צנח ל-17.6 אחוז בלבד, הכי נמוך שלו בקריירה. סטיב קר צריך לנסות לצופף את הצבע, ושומריו של לברון – בעיקר גרין, איגודלה ובארנס – יהיו חייבים להחליף ביעילות גם כדי להקשות עליו לחדור, וגם לאפשר לשחקנים האחרים לחסום קווי מסירה. כשקליבלנד בהרכב נמוך, עדיף לווריורס לשים עליו את איגודלה או בארנס ולתת לגרין לחכות לו בצבע, או לנסות להוציא אותו מהאזור הבטוח בעזרת דאבל טים מפתיע. כי לא מספיק לעצור רק את לברון שקולע, אלא גם את לברון מנהל המשחק, זה שסיים מול אטלנטה עם ממוצע של 9.25 אסיסטים.

4:00, ספורט 5: גולדן סטייט - קליבלנד, משחק 1

"היום כולם יודעים מי זה קואץ' בלאט": שליחנו מדווח מאוקלנד

המפתחות, ההפתעות וההימור: אסף רביץ מנתח את הגמר

"השחקנים פקפקו בבלאט": כתב מקליבלנד מנתח עבורנו את הסדרה

בארה"ב כבר סלחו ללברון, אז למה בישראל שונאים אותו?

אלוהים שונא את קליבלנד? תולדות הקללה על העיר

גולדן בוי: מה עומד מאחורי ההצלחה של סטיב קר?

מדרגות לגן עדן: דרכו של סטפן קרי לטופ של ה-NBA

ארז מיכאלי: בניגוד למה שעברה בפלייאוף עד כה, הפעם לקליבלנד את הפריבילגיה להמר על הגנה צפופה, היא תהיה חייבת להגן גבוה, על קו השלוש, ולרוץ הרבה יותר מהר להגנה, כי מולה עומדת מכונת התקפה שטרם ראינו. קרי שבר בפלייאוף את שיא כמות השלשות עם 73 מ-167 (43.7 אחוז), ורשם מחוץ לקשת חצי מהנקודות שלו בפלייאוף. הוא מסוגל לקלוע תוך כדי תנועה, ליצור לעצמו מצבי קליעה, ואין טווח שמפריע לו. שאמפרט הוא השומר המתאים ביותר עליו, הוא זריז וחזק, עם עלייה גבוהה מהמקום, גם דלבדובה וסמית' יכולים להיצמד אליו במשחק של חצי מגרש. הבעיה היא שקרי קטלני בהתקפות מעבר ומסוגל לקבור שלשות במתפרצת, כך שקליבלנד תצטרך להקפיד שמישהו תמיד ילווה את קרי, ועליה לנסות לגרום לו לקלוע תוך כדי תנועה.

בלאט צריך לעשות מה שממפיס עשתה לווריורס בחצי גמר המערב, כשעלתה ליתרון 1:2 אחרי שהצליחה להגביל את סטף וקליי ל-44 אחוז מהשדה (30 אחוז לשלוש) וגרמה להם לאבד 23 כדורים: זיהוי נכון של חסימות, יציאה בעיתוי הנכון, ולחץ של שניים ואפילו שלושה שחקנים על מוליך הכדור כבר על הקשת. כדי להגביל את קרי, בלאט יצטרך לשחק סמול-בול, עם לברון כפאוור פורוורד וטריסטן תומפסון כסנטר, ובכך ליצור הרכב אתלטי שמסוגל לשחק הגנת מאצ' אפ זון, כשמטרת העל של הקאבס היא לאלץ את קרי לזרוק מחצי מרחק – הזריקה הכי פחות יעילה בכדורסל. שחקני המפתח הם לברון, טריסטן תומפסון ושאמפרט. הם הציר ההגנתי, הם אלה שיחליפו בפיק אנד רול, הם אלה שיצטרכו לעבור את החסימות לקלעים, והם המפתח להצלחה של קליבלנד בהגנה.

אודי הירש: החידוש הגדול שהכניסו קר וג'נטרי בווריורס לעומת ימי מארק ג'קסון הוא גיוון משחק ההתקפה. בעוד אצל הפרשן ורכז העבר גולדן סטייט הייתה קבוצה צפויה של בידודים ופיק אנד רול, העונה היא משתמשת פעמים רבות בתרגילים של חסימות לקלעים ולפעמים סתם במשחק של תנועה חופשית, שבו כולם חוסמים ונעים בלי כדור. מספר מהלכי הפיק אנד רול של גולדן סטייט, 42.1 למשחק, הוא הנמוך ביותר מבין כל קבוצות הפלייאוף. המשמעות היא שקשה להתכונן אליה: אין די בעצירת הפיק אנד רול של קרי באמצעות שמירה כפולה או חילוף אוטומטי, כי פעמים רבות קרי דווקא חוסם לגבוה ואז משתחרר, או סתם בורח לצד החלש וממתין בפינה שהכדור יגיע אליו. גם הגנת הבונקר הנסוגה שבה השתמש בלאט בהצלחה יתרה מול אטלנטה לא תהיה רלוונטית כאן, בייחוד מול הקליעה של קרי ותומפסון.

בלאט יתחיל כנראה עם אימאן שאמפרט על קרי. הגארד הנפלא של הווריורס יפגוש במהלך הסדרה כנראה גם את מתיו דלבדובה, ג'יי אר סמית ואולי אפילו לברון. ייתכן שבלאט ישלוף הרכב נמוך, עם ג'יימס בעמדה מספר 4, מה שיאפשר חילופים אוטומטיים אחרי חסימות. זמן ההכנה הארוך של בלאט מעלה את החשד שהוא יוציא מהמחסן משהו נועז במיוחד: מץ' אפ זון, אזורית שמתחלפת לאישית או אחת ההגנות המעורבות האחרות שבהן השתמש בימיו באירופה. הבעיה האמיתית של בלאט היא איך להחביא את ארווינג. האופציה המועדפת, כך נראה, היא להסתכן בנחיתות בגובה ולהציב אותו על בארנס בעוד לברון ירדוף אחרי תומפסון התזזיתי. מכל מקום, המבחן של הקאבס יהיה דווקא בירידה להגנה: אפשר לעשות על קרי עבודה מושלמת בחצי מגרש, ואז הוא יחסל אותך בשתי שלשות רצופות בהתקפה המתפרצת.

אודי הירש: בפשטות: הקאבס הגיעו לכושר שיא בזמן הנכון. ההגנה ה-20 בטיבה במהלך העונה השתפרה עד כדי כך שהקאבס עוצרים את היריבות על אחוזי קליעה אמיתיים של 45.1%, הנתון הטוב ביותר בפלייאוף, גם בזכות כניסתו לחמישייה של טריסטן תומפסון במקום קווין לאב המאותגר הגנתית. השחקנים המסייעים בשיאם: כשג'יי אר סמית על הפרקט, הקאבס קולעים בקצב מסחרר של 111.5 נקודות לכל 100 התקפות; הם קולעים 13.8 נקודות יותר מהיריבות לכל 100 התקפות כשאימאן שאמפרט על המגרש; עוצרים את היריבות על 92.9 נקודות על כל 100 התקפות כשטימופיי מוזגוב על המגרש; טריסטן תומפסון עושה שמות בריבאונד ההתקפה, עם 13.4 אחוזים מהריבאונדים הזמינים לו מתחת לסל היריבה – הנתון הכי טוב בפלייאוף. בפשטות, קליבלנד הפכה לפצצת יעילות בשני צדי המגרש.

הנתונים הללו אמנם מרשימים, אבל ברור שהיתרון של הקאבס אינו הצוות המסייע, אלא לברון ג'יימס, שנמצא על פי עדותו בכושר הטוב ביותר בקריירה. האיש שאף יריבה בפלייאוף לא הצליחה לעצור, שמושך שניים ושלושה שומרים, שמשאיר את החברים לזריקות פנויות ושמאפשר לדיוויד בלאט גמישות רבה גם בצד ההגנתי. חשוב מכל, ג'יימס הוא גם השחקן הבכיר היחיד בשתי הקבוצות שכבר היה במעמד הזה (עם כל הכבוד לג'יימס ג'ונס, שון מריון, ברנדן הייווד ומייק מילר הזניחים יחסית), חמש פעמים ליתר דיוק, וגם ענד שתי טבעות. גולדן סטייט הגיעה לכאן משום מקום, בעוד לברון מכיר את הדינמיקה והפסיכולוגיה של סדרות הגמר. אה, כן: הוא בעיקר יודע מה צריך לעשות בשביל לנצח.

ארז מיכאלי: אמונה, ביטחון ותחושת לכידות. בפסקה הזאת לא תמצאו עוד נתונים סטטיסטיים שמבהירים עד כמה קליבלנד מגיעה בכושר טוב לסדרת הגמר, אלא תזכורת לכך שהקבוצה של בלאט מגיעה עם החומר הכי חשוב שבונה קבוצות מצליחות: הביחדנס. גולדן סטייט שייטה בצמרת ה-NBA מתחילת העונה ואמנם יצאה מפיגור מול ממפיס כשידעה לעשות את ההתאמות הנכונות, אבל העונה שלה הייתה רחוקה מרכבת ההרים שחוו בלאט ושחקניו. קליבלנד נבנתה מתוך המצוקות אליהן נקלעה, התחשלה דרך הלחצים האדירים אותם חוותה, ונאלצה להמציא את עצמה מחדש פעם אחר פעם בעקבות שינויים בסגל ופציעות. הקאבס יודעים להתמודד עם כל מה שתזרקו עליהם, מפציעה של כוכב שאינו לברון ועד פיגור בסדרה. בלאט ושחקניו מסתגלים היטב ומהר לכל סיטואציה, וכשמוסיפים לזה את הנהגתו הבלתי מעורערת של הכדורסלן הטוב בעולם ואת יכולותיו הפנומנאליות, מקבלים יחידה לוחמת בה כל אחד יודע ומבין את תפקידו, והשלם גדול מסך חלקיו.

אודי הירש: גולדן סטייט אמנם הייתה אחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה במהלך העונה, אבל הסיכויים שלה לזכות באליפות נשענים על ההתקפה הרצחנית. אם פיניקס סאנס הוכיחה שאפשר לנצח כדורסל מנצח בקצב מהיר, הווריורס הוסיפו למתכון הזה הרבה יותר תרגילים, גיוון רב יותר וגם עומק וכישרון מרשימים יותר מאשר של פיניקס בתקופת מייק דאנתוני ואלווין ג'נטרי (עוזר המאמן של הווריורס ובקרוב מאמן ניו אורלינס). יש כאן הכול: קרי שיכול לקלוע מהכדרור במתפרצת וגם לרוץ על הכנף ולהכריח את היריבה להיערכות היסטרית בירידה להגנה; קליי תומפסון שיוצא מחסימות ברמה של רג'י מילר אבל עוד יותר מגוון ממנו; דריימונד גרין שהוא מין פוינט-פאוור פורוורד, שיכול לעשות הכול, מהובלת כדור, דרך קליעה מבחוץ ועד גב לסל; האריסון בארנס, שבקבוצות אחרות היה יכול להיות מרכז הכובד ההתקפי; אנדרו בוגוט עם המסירה הפנטסטית; ויחידת הספסל הפנטסטית של מאריס ספייטס, שון ליווינגסטון, אנדרה איגודאלה ולאנדרו בארבוסה, שהם אולי היתרון הגדול ביותר של סטיב קר על דיוויד בלאט. אפילו פסטוס אזילי מתגלה בפלייאוף כשחקן לא רע בכלל.

מעל הכול, הווריורס פשוט שמים נקודות על הלוח: יש להם אחוזי קליעה אמיתיים של 52.8 אחוזים בפלייאוף, הם הקבוצה היחידה שקולעת יותר מ-50 אחוז מחוץ לצבע והם קולעים 21.6 נקודות למשחק במתפרצת – גם זה הנתון הטוב ביותר בשלב זה של העונה. הווריורס כבר הוכיחו בשלוש הסדרות הקודמות שאין כמעט פיגור שהם לא יכולים למחוק בכמה דקות של ריצה מטורפת ושלשות.

ארז מיכאלי: הביתיות היא כבר מזמן לא ביג דיל בפלייאוף, וגם לא בסדרות הגמר, אבל כשמדובר בגולדן סטייט זה בהחלט ביג דיל. המאזן הביתי שלה בעונה ובפלייאוף הוא 3:46, והמשמעות היא שהיריבה צריכה להתעלות במספר רחב של פרמטרים כדי לנצח באורקל ארנה. גם אם קליבלנד תעשה זאת ותצליח לגנוב משחק אחד, זה לא אמור להפריע ללוחמים, שמחזיקים בעונה ובפלייאוף מאזן של 15:33 בדרכים. בנוסף, יש לה ספסל הרבה יותר איכותי מבחינת כישרון, ויש לה את הספלאש בראת'רס, שמסוגלים לגמור משחק בשלוש דקות של מטווח.

גולדן סטייט מחזיקה במאזן של 0:56 במשחקים שבהם היא מובילה ב-+15. כן-כן. 0:56. הנתון כשלעצמו אינו יתרון, אלא רק מלמד על יכולותיה של גולדן סטייט לברוח, לשמור על יתרון ולגמור משחקים. המאזן הזה משקף חוזק מנטלי שנובע מניצול נכון של כישרון, ויכולת קבוצתית שיודעת לחפות על יום פחות טוב של קרי או תומפסון. החבורה של סטיב קר יודעת להכתיב את הקצב הרצוי לה, לשלוט ביריבה ולהשתמש בכל הכלים שלרשותה כדי לנצח. כל זה בא לידי ביטוי באופן המרשים שבו גולדן סטייט עברה את המערב – קונפרנס חזק ואיכותי יותר מהמזרח שקליבלנד חצתה – ובניגוד לקאבס שנבנו מחדש העונה, כאן מדובר בחבורה מאוזנת ויציבה שרצה יחד כבר כמה שנים, והגיעה לשיא ולבשלות בזכות השיטה שקר הטמיע בה. יש פה קבוצה שיודעת כל מה שצריך לעשות כדי לזכות באליפות, וגם יודעת איך לעשות את זה.

אודי הירש: הסיבה העיקרית שקשה להמר נגד קליבלנד – מעבר לכך ש-99 אחוזים מהישראלים בטוחים שתנצח - היא שמאזן 4:2 בסדרות גמר לאחד מגדולי השחקנים בהיסטוריה נראה בלתי סביר לחלוטין. קליבלנד גם מגיעה לסדרה הזאת בכושר שיא. אלא שמנגד יש לשקלל את הפציעה של ארווינג, שלא צפויה להיעלם, יחד עם הכדורסל הפנטסטי של גולדן סטייט לאורך כל העונה, המאזן הביתי הכמעט מושלם של הווריירס ועם העובדה שקליבלנד לא התמודדה עדיין עם משהו שמתקרב לרמת הכדורסל הזאת. ועדיין, משהו בנחישות של הקאבס, בפיזיות שלהם ובעיקר בעובדה שקבוצה הרפתקנית מסוגה של גולדן סטייט מעולם לא זכתה בתואר מספק את התחושה שהקללה תוסר מעל קליבלנד. אחרי הכול, על הקווים שלה עומד המאמן עם הכי הרבה מזל בעולם. תשאלו את מלי וחריאפה. 3:4 לקליבלנד.

ארז מיכאלי: הגמר הזה מפגיש שתי קבוצות שונות מבחינת סגנון, שמהוות שני סיפורים רומנטיים אדירים. מצד אחד לברון ג'יימס ומסע הגאולה הפרטי שלו בעקבות "ההחלטה" ההיא לעבור למיאמי, לוקח על גבו קבוצה לא מוכשרת במיוחד עד לגמר, כשעל הקווים מאמן ישראלי רוקי שנאבק מדי יום על ההכרה בו בארה"ב וסוחף אחריו מדינה שלמה מעבר לאוקיאנוס. מהצד השני, הקבוצה המלהיבה של גולדן סטייט, עם כישרון בכל עמדה וכדורסל קבוצתי, אסתטי, מהיר, שמונהג על ידי ה-MVP וגדול הקלעים בתולדות המשחק, סטפן קרי, קבוצה שנבנתה דרך הדראפט, ומאמנה הרוקי סטיב קר הפך למכונת כדורסל משוכללת. קשה להמר נגד לברון, אבל העבר הוכיח שהוא לא בלתי מנוצח, גם אם מולו עומדת חבורה חסרת ניסיון במעמד הזה. הגמר הזה הוא מבחן מנטלי גדול לווריורס, האופן שבו יתמודדו מול לברון, ניסיונו ויכולותיו יהיה הפקטור המשמעותי שמפריד בינם לבין טבעת. העומק, הביתיות והסגנון הקבוצתי בהתקפה צריכים לעמוד לזכות הווריורס, 3:4 לגולדן סטייט.