מאזן בעונה הרגילה: 1:1
המאמנים בפלייאוף: סטיב קר 3:12, דיוויד בלאט 2:12
איך גולדן סטייט תנצח:
1. קודם כל להירגע. הסכנה הגדולה ביותר עבור הווריורס היא שמעמד הגמר ישפיע על שחקנים שזו הפעם הראשונה שלהם שם. משהו מסוג זה קרה לאוקלהומה סיטי ב-2012 ולברון ג'יימס התנפל על ההזדמנות שנתנו לו. המשימה הראשונה של גולדן סטייט היא פשוט להמשיך להיות גולדן סטייט: הקבוצה הטובה בליגה לכל אורך העונה, קבוצה איכותית בקנה מידה היסטורי, קבוצה עמוסה בשחקנים שיודעים לקלוע, למסור ולנוע ללא כדור ומנצלת את זה לסגנון התקפי כמעט בלתי ניתן לעצירה, קבוצת הגנה איכותית, קשוחה ומתואמת עם כישרון הגנתי לא פחות מרשים מהכישרון ההתקפי, קבוצה שרצה בכל הזדמנות ומנצלת לטובתה כל סיטואציה של בלגן, קבוצה שמתבססת על קלע החוץ הגדול אי פעם ולצידו עוד קלע בקנה מידה היסטורי.
אם גולדן סטייט תהיה גולדן סטייט, אם קרי יהיה קרי ולא ייכנע פתאום למעמד, יכול להיות שכל שאר הניתוח מיותר. בכלל לא בטוח שלקליבלנד בסגל הנוכחי שלה, ללא קווין לאב ועם קיירי אירווינג מוגבל מאוד, יש כלים להתמודד עם גולדן סטייט האמיתית, להשיג מספיק עצירות בהגנה וליצור מספיק מצבי קליעה טובים בהתקפה כדי לעמוד בקצב. שאר הסעיפים כאן יוצאים מהנחה שקליבלנד תכריח את הווריורס להגיב, אז לפני כן חשוב לציין שבהחלט קיימת האפשרות שזה לא יקרה.
בלאט: "זה שאנחנו כאן אומר הרבה על מה שלברון והקבוצה עשו"
הממלכה הקטנה: למה ללברון ג'יימס יש כל כך הרבה מבקרים בישראל?
התקשורת בקליבלנד חושפת: הלכלוכים מאחורי גבו של דיוויד בלאט
גולדן סטייט הודיעה שקליי תומפסון כשיר למשחק 1: "אני מרגיש נהדר"
2. לחסל את המלך. הקבוצה היחידה שהכריחה את סטיב קר להגיב בפלייאוף הייתה ממפיס, בזכות משחק הפנים האיכותי שלה, והוא ביצע התאמה מבריקה. לסיבה היחידה שיכולה לגרום לקר לשבור את התבנית בגמר קוראים לברון ג'יימס. במפגש היחיד של קינג ג'יימס עם הווריורס בעונה הרגילה הוא קלע 42 נקודות ולא ממש ספר את האריסון בארנס ואנדרה איגודלה ששמרו עליו. במצבה הנוכחי של קליבלנד כל ההתקפה נסובה סביב לברון, והגיע הזמן שיריבה תכריח את שאר השחקנים ליזום במקומו.
גולדן סטייט תפתח את הסדרה עם מעט עזרה ותנסה להכריח את לברון לנצח אותה לבד, אבל אם הוא יצליח לא אתפלא אם קר ישנה כיוון ויביא דאבל טים אגרסיבי של דריימונד גרין אל לברון כדי להכריח אותו למסור. ההגנה של הווריורס מספיק אתלטית ומתואמת כדי לחזור לעמדות מהר. זה יהיה רלוונטי במיוחד מול ההרכב הגבוה של דיוויד בלאט. קר ישמח להכריח את הקאבס לשים את הכדור בידיים של טריסטן תומפסון וטימופיי מוזגוב, שניים שמתקשים ליצור מצבי זריקה ולהוציא כדור לקלעים פנויים. אולי גולדן סטייט תהיה הקבוצה שתחשוף את החסרונות ההתקפיים של ההרכב הגבוה ותהפוך אותו ללא שמיש.
3. לבחון את ההגנה של קיירי. ככל הנראה, אירווינג יפתח את הסדרה כשומר של סטף קרי. בכשירות מלאה זה אפשרי: קיירי לפעמים נתקע בחסימות, אבל יודע לעבוד בהגנה וזריז מספיק כדי להתמודד עם שינויי הכיוון של ה-MVP. אבל קיירי של החודש האחרון זה שחקן שמגיב לאט מאוד לשינויי כיוון ויכול להיות שבלאט ייאלץ להחביא אותו על מישהו אחר מההתחלה. זו תהיה ההזדמנות של קר להבהיר שמול הסגל שלו לא ניתן להחביא שחקנים. קליי תומפסון, האריסון בארנס ושון ליבינגסטון הם שחקני פוסט נהדרים שיכולים לקחת את קיירי לטיול באותיות בכל התקפה, אנדרה איגודלה יכול לנהל משחק מעליו. אם המצב של קיירי לא השתפר בשבוע המנוחה שקיבל, קר יכול לנסות להפוך אותו לנטל באופן שלא יאפשר לבלאט להשאיר אותו על הפרקט לדקות ארוכות.
4. ריבאונד הגנה. גולדן סטייט לא קבוצת ריבאונד רעה, אבל קליבלנד קבוצת ריבאונד התקפה מצוינת, בעיקר בזכות תופעת הטבע הנקראת טריסטן תומפסון. לווריורס יש כלים למנוע מהקאבס את אחד היתרונות ההתקפיים הבולטים שלהם בפלייאוף. גרין יילחם עם טריסטן על מיקום ולא מעט משחקני החוץ הם ריבאונדרים טובים מאוד שיבואו לעזור: בארנס, איגודלה, ליבינגסטון, אפילו קרי.
5. שימוש בשחקני הפנים המחליפים. דיוויד לי ומו ספייטס היו בעיקר פצועים בפלייאוף הזה, בלעדיהם יש לקר רק את פסטוס אזילי הסולידי כשחקן פנים מחליף. במקרים מסוימים קר מעדיף הרכב נמוך מאוד וקטלני במיוחד עם דריימונד בסנטר, מול ההרכב הנמוך של קליבלנד זאת בהחלט אופציה, אבל יהיו משחק-שניים בהם לי וספייטס, אם הם כשירים מספיק כדי לתרום, עשויים להביא לידי ביטוי את האיכויות ההתקפיות שלהם. לי היה טוב מול קליבלנד בעונה הרגילה. זה יהיה רלוונטי בעיקר במצבים בהם בוגוט או גרין יסתבכו בעבירות, מה שקורה יותר מדי בפלייאוף הזה.
איך קליבלנד תנצח:
1. ריכוז, ריכוז, ריכוז. בלאט הצליח להביא את השחקנים שלו למצב בו הם כמעט לא טועים, מול גולדן סטייט המשימה תהיה קשה במיוחד. שחקני הווריורס כל הזמן נעים ללא כדור ומחפשים פרצות, זו קבוצה שעמוסה בשחקנים שמתמחים במסירה השנייה זו שמגיעה אחרי המסירה המרכזית ומוצאת שחקן פנוי על קו השלוש. מול גולדן סטייט לברון וג'יי אר סמית' לא יוכלו להרשות לעצמם להירדם לרגע כפי שקורה מדי פעם, השומרים של קרי וקליי לא יוכלו להרשות לעצמם לחפף במעבר חסימות ללא כדור ויהיה קשה במיוחד לשמור על השילוב שעבד נהדר מול אטלנטה של התנפלות על ריבאונד התקפה ומניעת התקפות מעבר (האופן בו טריסטן ומוזגוב מקשים על לקיחת ריבאונד ההגנה גם כשהם לא לוקחים את הריבאונד בעצמם מאוד תורם לירידה להגנה).
במזרח, כמה דקות של ריכוז מוגבר אפשרו לקאבס לברוח ליריבות. מול גולדן סטייט, שתי דקות של ריכוז מופחת יספיקו למטח שלשות של הספלאש בראדרס ולבריחה שממנה כמעט בלתי אפשרי לחזור. קליבלנד היא סוג של נס בפלייאוף כי היא מגיעה לרמות של ריכוז וקבלת החלטות, בעיקר בהגנה, אליהן לא התקרבה בעונה הרגילה. בגמר, יכול להיות שהיא תצטרך להיות אפילו עוד יותר מפוקסת. עם הבדלי הכישרון בין הסגלים שמגיעים לגמר, מרווח הטעות יורד לאזור האפס.
2. לברון צריך להיות מושלם כל הזמן. הפעם הקודמת שלברון הגיע לסדרה כאנדרדוג ברור הייתה ב-2008, זו לא סיטואציה רגילה וקשה לדעת מה היא תוציא ממנו. ההתקפה המאוד לא מתוחכמת של קליבלנד מסדרת לו עמדות מוצא מהם הוא אוהב להתחיל, בימים בהם הוא חד הוא מוצא פעם אחרי פעם את הרגע הנכון והזווית הנכונה להגיע לטבעת. אבל מול גולדן סטייט הכל יהיה קשה יותר.
בנוסף ליכולת להגיע לטבעת ולהוציא כדורים לקלעים, הוא יהיה חייב למצוא מחדש את הקליעה מבחוץ. במשחק העונה הרגילה, כל פעם שהשומר שלו עבר מתחת לחסימה זה נגמר בשלשה. ניתן להניח שקר ינחה את השחקנים שלו לבחון את הקליעה מבחוץ של שחקן שקולע בפלייאוף בינתיים ב-17.6 אחוזים משלוש. מצד שני, אם קר יזלזל יותר מדי בקליעה של לברון זה עשוי להיות התמריץ שיגרום לו לחזור לקלוע. פרט לכך, לברון צריך להגיע מראש לסדרה עם מוכנות לוותר על בידודים סתמיים במאני טיים, אין פוזשנים מיותרים מול גולדן סטייט. מול אטלנטה הוא לא אהב את מה שעשה בסיום המשחק הראשון ולא חזר על כך בהמשך, בלאט יקווה שהלקח יחזיק מעמד גם לגמר.
3. להמר ולשבור את תבנית המשחק של גולדן סטייט. התוכנית ההגנתית לא תהיה דומה לזו שעבדה מול אטלנטה, אני אקח כאן הימור שבלאט לא מתכנן לשלוח את השחקנים שלו לעבור מתחת לחסימה מול סטף קרי, אבל העיקרון עשוי להיות דומה. קליבלנד שברה את תבנית המשחק של ההוקס והייתה מוכנה לספוג לשם כך סלים קלים מסוגים מסוימים. מול ההתקפה של גולדן סטייט אין להגנה אופציות טובות, אבל יש אופציות פחות רעות. האריסון בארנס מסוגל להוריד שחקנים נמוכים לפוסט ודריימונד גרין מסוגל לקלוע שלשות, אבל אולי עדיף לבלאט להמר על זריקות מהסוג הזה גם אם הן נכנסות כדי לוודא שקרי וקליי לא מתחממים ושמשחק ההתקפה של הווריורס לא נכנס לשטף שלו. הכלי שעשוי להוביל לשם שווה נקודה בפני עצמו:
4. חילופים אוטומטיים. בהרכב עם לברון וטריסטן כשחקני הפנים יש לקאבס חמישה שחקנים שמסוגלים להתמודד עם בידודים של שחקני חוץ יריבים, אפילו קרי. לגולדן סטייט אין שחקני פנים עם משחק פנים יוצא דופן ולכן ניתן לבצע חילוף בו יישארו עם הגארדים של הקאבס. דריימונד גרין ניצל מדי פעם מצבים בהם ג'ייסון טרי קיבל אותו בחילוף בגמר המערב, אבל זו עוד דוגמא לסוג של זריקה שקליבלנד תחיה איתה. חילופים עשויים לעבוד גם מול תרגילי החסימות ללא כדור, קליבלנד עשתה את זה במפגשי העונה הרגילה, אבל לשם כך צריך תיאום גבוה מאוד.
5. להפריד בין מוזגוב לבוגוט. היריבות בין שני הסנטרים, הרוסי והאוסטרלי, היא אחת המרתקות של הגמר, זאת נראית כמו יריבות שנרקחה במוחם הקודח של קברניטי ה-wwe והסיכוי שהסדרה תסתיים ללא תקרית דיפלומטית לא גבוה. אבל בדקות בהן מוזגוב שיחק ובוגוט לא בעונה הרגילה, התברר שהענק הרוסי מסוגל לרדות בכל מי שנשלח מולו. אזילי עשוי לתת פייט, אבל ללי, ספייטס ודריימונד אין סיכוי. בלאט זקוק לכל יתרון התקפי שיש לו, ושימוש במוזגוב בדקות בהן בוגוט נח עשוי להתברר כיתרון כזה. זה גם יכול להיות הכלי להתמודד עם הרכב האקסטרה-סמול של קר, במידה ובלאט ימצא פתרון למיס-מאץ' בצד השני.
למה זו ה-סדרה: זאת הייתה ה-סדרה אם קליבלנד הייתה מגיעה אליה בשיא כוחה. אז זה היה הגמר הגדול שאנחנו מחכים לו מהרגע שקליבלנד התחברה. מי שחושב שיותר טוב לקאבס ללא לאב, אני שולח אותו לניצחון על גולדן סטייט בעונה הרגילה ולמכונה ההתקפית המשומנת שקליבלנד הייתה במשחק הזה. אבל גם כך מדובר בגמר אטרקטיבי ומסקרן בין שתי קבוצות שלא רגילות למעמד, אך שתיהן קשוחות ואיכותיות. גולדן סטייט היא אחת הקבוצות המהנות לצפייה בשנים האחרונות וכוללת את הכוכב הכי מהנה לצפייה בשנים האחרונות, היא חביבת הקהל בכל מקום פרט לישראל ואליפות שלה תהיה רגע מרגש מכל כך הרבה בחינות. אליפות של קליבלנד, בסיטואציה שלא כוללת מכת פציעות בגולדן סטייט, תהיה בקלות הרגע הגדול בקריירה של לברון ג'יימס. ויש את הדו-קרב לו כולם חיכו, בין מספרי 2 הגדולים של הפלייאוף הזה: דריימונד מול טריסטן. ויש מאמן ישראלי.
ולתחזית: צריך להסתכל למציאות בעיניים: גולדן סטייט היא הקבוצה הטובה יותר והסדרה הזאת תלויה בעיקר בה. קליבלנד תתקשה מאוד להתמודד מול חגיגת השלשות שעד כה לא נמצאה דרך למנוע ברחבי הליגה ותיתקל בקבוצה לא פחות קשוחה ועם הגנה לא פחות טובה. סטיב קר הוא מאמן נהדר ויש לו הרבה יותר כלים מבלאט להגיב לכל התרחשות. קליבלנד עשתה פלייאוף גדול והוציאה מעצמה את המקסימום, אבל אין תקדים לקבוצה שזכתה בתואר כששניים משלושת השחקנים הבכירים שלה לא כשירים וגולדן סטייט לא נראית כמו הקבוצה שתיתן לזה לקרות על הגב שלה. הקאבס היו מספיק משכנעים כדי לגרום לי להאמין בסדרה צמודה, ה-2 שבתחזית זו מחמאה ויותר ממה שתכננתי לתת להם עד לרגעים האחרונים של גמר המזרח. 2:4 לגולדן סטייט.
