הפתרון כבר כאן

בשוק המאמנים המצומצם בישראל, סביר להניח שרוב אנשי המקצוע לא היו אומרים לא למכבי תל אביב, גם בשלב הזה של העונה. כבר קיבלנו דיווחים על סירובים של רוני לוי, אברהם גרנט ואלי גוטמן, אבל הם נמצאים במקום אחר – לרוני לוי יש עבודה ביד ורק לאחרונה הוא שרף את עצמו בקבוצה שאליה הגיע במהלך העונה, השניים האחרים יכולים רק להפסיד ממינוי כזה, גרנט מקצועית וגוטמן תדמיתית. אם מוציאים אותם מבנק האפשרויות, הרי שרוב המאמנים יגידו כן. הגעה למכבי תל אביב (עדיין, צריך לזכור, מועדון עם פריבילגיות, חשיפה וקהל עצום) יכולה למנף אותם היטב. תראו את איציק עובדיה, שאחרי משחק אחד כמאמן ראשי רץ ליציע עם דמעות והכניס את עצמו לבורסת השמות שמסתובבת בליגות הבכירות.

לכאורה, ניר לוין אמור להיות אחד מהמאמנים האלה שמחפשים את ההזדמנות לחזור לתודעה. מדי כמה שנים הוא שב לקדמת הבמה כמאמן ועוזב את נישת הפרשן, וחוזר חלילה. אלא שבדיוק מהסיבה הזו, לוין, אפשר רק לנחש, לא ממש רוצה את התפקיד. ראשית, משום שגם הוא הבין את הנזק שנוצר לו בתור סותם חורים. שלוש פעמים (כולל אחת בהפועל תל אביב) ב-12 השנים האחרונות הוא הגיע לקבוצה באמצע העונה, בא להציל את מה שנשאר ממנה. ההצלחות, שלושה גביעים שנטל, לא דבקו בו אלא שימשו לו כחרב פיפיות, מסמלות בדיוק את פרס הניחומים שרבים רואים בו כמייצג. פעם אחת, לפני שנתיים, אפילו ישב על הספסל רק משום שהוא מחזיק בתעודת פרו וספג ביקורות לא מעטות כולל איומי פיטורים מרומזים אם יסרב לעשות כן. היום, כשכל החוויות מהקווים כבר מאחוריו, לוין הוא הקובע הבלעדי במחלקת הנוער של מכבי תל אביב, משתכר סכום נאה וקיבע את עצמו במעמד של פרשן טלוויזיה מוערך, אולי הטוב ביותר בנמצא. מדוע לו להיכנס לכל זה עכשיו?

התשובה לא ממש רלוונטית, מכיוון שלא ללוין צריכה השאלה הזו להיות מופנית, אלא למכבי תל אביב. הנה תמונת המצב: אפשר להביא מישהו מבחוץ, אחד שהאג'נדה שלו לא ברורה וגם ההתמודדות עם לחץ מסוג זה שקיים בקריית שלום מוטלת בספק, ואפשר לתת את המושכות לבעל המקצוע הכי לויאלי שצמח כאן בשנים האחרונות. מישהו שמזוהה עם המועדון, אדם אהוד שלא ירוץ לטנף בתקשורת בכל פעם שהוא מסתכסך עם שחקן (וסביר להניח שהוא לא יסתכסך גם כך עם שחקנים) ושלא יאבד את הצפון אחרי כל הפסד. לוין הוא בדיוק האיש למשימה הזו.

למרות המסתוריות שאופפת אותו, סביר להניח שמיטש גולדהאר הוא אדם נוח, בטח בקנה המידה של הכדורגל שלנו. שימו אותו בהפועל תל אביב ותקבלו אלופה ודאית לחמש השנים הקרובות. גם בעונתו השלישית במכבי תל אביב, גולדהאר עדיין מתקשה להסתגל לתרבות פה. אפשר להגיד את זה לזכותו ואפשר לזקוף את ההיגיון הקנדי המוזר, לעתים, לגנותו. דבר אחד בטוח: אחרי שהתנסה עם אנשים כוחניים כמו נמני ואיוניר, גולדהאר צריך אדם שמכיר את המערכת ויודע את מקומו בה. לפחות לפי ג'ק אנגלידיס, הוא גם זקוק למישהו שמבין בכדורגל ויוכל למנות את המאמן לפי טביעת העין שלו ולכן המשימה הראשונה שלו היא למנות מנהל מקצועי.

אפשר היה לראות את זה גם במסיבת העיתונאים המדכדכת משהו של יום חמישי: אין היום מי שמכיר טוב יותר מלוין את הגוף הכאוטי הקרוי מכבי תל אביב. הוא עבד עם נמני ותחת נמני, הוא אחראי לצעירים שאותם ניסה איוניר להשביח מיידית בבוגרים, הוא יכול להתמודד עם טיפוסים כמו ברק יצחקי ואלירן עטר, אבל גם דובר אנגלית ברמה גבוהה ויכול להסביר דברים לבוסים. הוא אולי לא איש עם ציפורניים ארוכות ולשון מחודדת שישים רגליים למנהל המקצועי העתידי. במכבי תל אביב מעריכים אותו. דווקא משום שהוא נחמד, דווקא כי הוא לא מנסה להראות שהוא בעל הבית.

הפיתרון המתבקש לפלונטר השנתי במכבי תל אביב הוא שלוין ימשיך עד תום העונה, אולי אפילו מעבר לכך. העובדה היא שמכבי תל אביב רשמה שתי עונות יפות תחתיו ועוד אחת (2007/8) שבה הבינה שהוא הרע במיעוטו. ואל 2011/12 צריך להתייחס כבר כאל חתירה לכיוון מציאת הרע במיעוטו, רק אחר כך לתכנן את השנים הבאות. בקיץ תוכל מכבי תל אביב לבדוק מי יכול לכוון לעתיד ורוד יותר. כרגע, פשוט, אין שום טעם לעשות את זה.

עוד בנושא

ברק יצחקי מגחך מהשמועות: "אין בעיות חברתיות במכבי תל אביב"

ג'ק אנגלידיס לא ממהר עם מאמן: "נמנה קודם מנהל מקצועי"

הטינופת ממשיכה לצאת החוצה במכבי תל אביב

ניר לוין היה בין התסריטים האפשריים עוד לפני שמוטי איוניר פוטר

בינתיים, גולדהאר לא מתלהב למנות את יצחק שום

לוין באימון הבכורה כמאמן זמני: "נשיב את מכבי תל אביב למקום לו היא ראויה"

לא רק איוניר: מכבי תל אביב היא מועדון כנוע