נושאים חמים

תרגיעו: הדרך הארוכה של ירושלים להפוך לאלטרנטיבה למכבי ת"א

הפועל ירושלים רוצה להפוך לאטרנטיבה למכבי תל אביב, אבל עם הכנסות נמוכות והוצאות גדלות, הדרך לשם תהיה קשה. הבלוג של גרינוולד על מלחמה שרק החלה ושתגבה עוד קורבנות רבים

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore

כחצי שעה לפני תחילת המשחק נכנס שמעון מזרחי אל חדר האח"מים של הפיס ארנה. הוא לבש חליפה תכולה ועניבה צהובה, בולט בזרותו על רקע המרבד האנושי האדום (בירושלים, בניגוד לתל אביב, אפילו המקורבים העשירים מופיעים למשחק בבגדים בצבעי המועדון ולא עם חולצות מכופתרות של ברברי). "חשבו שלא אגיע? אז חשבו", נחר בבוז. "אני כאן מתוקף תפקידי. אל תשכח שאני גם סגן יו"ר האיגוד".

צלחת האליפות עמדה על הכף – אבל בפעם השנייה בתולדות הליגה הישראלית, מזרחי ומכבי תל אביב לא היו חלק מהמסיבה. ועדיין, נוכחותם של מנהל הספורט הישראלי הגדול בכל הזמנים ושל אלופתו הנצחית הורגשה היטב – לא רק בגוף, אלא בנפש; בנפשם של כל האדומים באולם – אותם האנשים שתעו עשרות שנים במדבר שהיה עד לא מזמן הכדורסל הישראלי, למודי הטרגדיות הספורטיביות האינסופיות, מימי צ'ורה והפיצה ועד לסמי בכר ועד בכלל (אל הרשימה נוספו העונה הכישלון הקולוסאלי ביורוקאפ וההשפלה בגמר הגביע מול מכבי).

כשמזרחי התיישב במקומו ביציע החלו האלפים לשיר, כמקשה אחת, את ההמנון שמלווה אותם מאז גמר הפיינל-פור הבלתי נשכח בשנת 2007: "ס-מי ב-כר מת, ס-מי ב-כר מת, ס-מי ב-כר מת". אולם דומה שהפעם מסר הניגון השתנה. כעת לא היו אלה איחולי מוות סתם לשופט שדפק אותם, אלא הספד מוזיקלי לרעיון שייצגה הפועל ירושלים במשך עידן ועידנים, ושהתגלם באותה החלטת שיפוט נפסדת: האלטרנטיבה בכוח, לא בפועל, המפסידה הנצחית, מלכת ה"כמעט"; רעיון שאולי – רק אולי – נקבר עם הנפת הצלחת הראשונה בדברי ימי המועדון.

מכל הפרשות, לא בכדי הולחנה והונצחה בשיר דווקא פרשת בכר-טפירו: מפרשת הפיצה התאוששה ירושלים בתוך שנתיים, אולם מסמי בכר לקח לירושלים כמעט עשור שלם להתאושש. במשך שמונה שנים רצופות, מאז אותה שריקה ועד העונה, ירושלים לא רק שלא איימה על אף תואר משמעותי בישראל – היא בכלל לא הגיעה למעמד של גמר, לא בליגה, לא בגביע; שרשרת מונומנטאלית של ביזיונות, פארסות וכישלונות עבור קבוצה ששפכה באותה התקופה, במצטבר, למעלה מ-200 מיליון שקל.


הפועל ירושלים אלופה: סיקור מיוחד

לראשונה בתולדותיה: הפועל ירושלים זכתה באליפות המדינה

הלפרין: "יזכרו את זה עוד 200 שנה", ליאור אליהו: "אין מילים"

מד כוח: חמשת האנשים שהביאו לירושלים אליפות ראשונה

מי נשאר, מי עוזב ומה ישתנה? הצצה ראשונה לעונה הבאה

הרגעים שלא נשכח מהעונה ההיסטורית של הפועל ירושלים

החלק של דני פרנקו בהצלחה של הפועל ירושלים

את היחידה אני נשבע: הערב בו ירושלים סוף סוף זקפה את קומתה

אוהדי הפועל ירושלים (ברני ארדוב)
למודי הטרגדיות הספורטיביות האינסופיות, מימי צ'ורה והפיצה ועד לסמי בכר ועד בכלל. אוהדי הפועל ירושלים (צילום: ברני ארדוב)

כסף. הכול מתחיל ונגמר בכסף. בליל ההפסד הצורב למכבי בגמר הגביע, בחודש פברואר האחרון, ערכו גורמים בכירים ביותר בירושלים חשבון נפש: אנחנו לא קרובים למכבי, הודו בשיחות סגורות, יש בקבוצה הזאת שלנו יותר מדי חורים, אצלם עולה מהספסל אלכס טיוס ואצלנו בר טימור, ועם כל השדרוג הכלכלי של ההנהלה החדשה, התקציב שלהם עדיין גדול משלנו בערך פי שלושה.

אין סיבה אחת למה שקרה מאז למכבי וירושלים. כמו תמיד, מדובר בתמהיל של החלטות ניהוליות, תזמון ומזל. השאלה היא מה משקלו של כל גורם. העובדה שהכול התחבר עבור ירושלים בדיוק ברגע הנכון, בדיוק כפי שהכול קרס עבור מכבי, לא אומרת שמדובר באליפות עם כוכבית. אבל למרות שירושלים החלה, לכאורה, לממש את ההבטחה, חשוב לזכור שחובת ההוכחה עדיין עליה (ולא רק מפני שבמפגש המשמעותי היחיד מול מכבי העונה, שנערך בכלל בארנה, היא נחלה [שוב] מפלה מוחצת); היא צריכה להוכיח שהיא מסוגלת להחזיק מעמד. והכוונה, בראש ובראשונה, היא לתזרים המזומנים שלה. כי היו קבוצות שלקחו אליפות ממכבי, אבל עוד לא הייתה קבוצה שהצליחה לשרוד את ההצלחה.

על פניו, ברור שמצבה של ירושלים שונה. הקונסטרוקציה הניהולית שלה שונה משמעותית מזו של חולון, גליל או חיפה, האלופות הקודמות. בירושלים יש יותר בעלי בית וכל אחד מהם לכשעצמו אמיד יותר מהוואן-מן-שואו שהיה עם מיקי דורסמן, חיים אוחיון או ג'ף רוזן. ירושלים היא מועדון הרבה יותר גדול ולבעלים שלה יש אספירציות הרבה יותר גדולות. חולון, גליל או חיפה מעולם לא חשבו שהן מסוגלות לקרוא תיגר על מכבי לטווח הרחוק (חיפה, כזכור, הגדילה לעשות כאשר ויתרה על השתתפות במוקדמות היורוליג ב-2014).

בירושלים הנוכחית אכן מתגבש האיום הניהולי הגדול ביותר שקם מאז ומעולם על מכבי תל אביב. אבל צריך להבחין בין פנטזיות לבין מציאות. או כפי שאמר היום מקורב לירושלים, "זה מזכיר לי את יאיר לפיד בבוקר שאחרי בחירות 2013: הוא לקח 19 מנדטים, וכולם שאלו: 'אוקיי, ועכשיו מה עושים עם זה?'. וזאת השאלה: מה תעשה ירושלים אחרי האליפות? אצל לפיד העובדה היא שזה לא עבד. לפעמים הדבר הכי גרוע בחלום זה שאתה מגשים אותו".

מה שהמקורב אומר, בעצם, זה שירושלים חלמה על אליפות במשך כל שנות קיומה, אבל לא ברור מהן תכניותיה ליום שאחרי. התואר הזה עלה להנהלה של ירושלים בהפסדים כספיים גדולים; כ-70 מיליון שקל הושקעו בשנתיים האחרונות. והתואר הבא יעלה לה הרבה יותר.

כי עם האוכל בא התיאבון, אבל המחיר של האוכל מתחיל לעלות. המלחמה עם מכבי הולכת לגבות מהנהלת ירושלים קורבנות גדולים. אנשים בתוך ומסביב לקבוצה לא משוכנעים שכולם בירושלים מודעים לגודל הקורבן הכספי. או כפי שאמר גורם אחר: כמה זמן יהיו הבעלים מוכנים לזרוק את הסכומים האלו? כמה שנים יכולים להחזיק גם הפילנתרופים הכי גדולים?

ראש עיריית ירושלים ניר ברקת עם ראשי הפועל ירושלים גיא הראל, אורי אלון (יוסי ציפקיס)
אנשים בתוך ומסביב לקבוצה לא משוכנעים שכולם בירושלים מודעים לגודל הקורבן הכספי (צילום: יוסי ציפקיס)

ירושלים נמצאת במלכוד משום שכדי להכניס יותר כסף היא תצטרך להמשיך להצליח – בשתי מסגרות. אבל כדי להצליח היא תצטרך להוציא יותר.

ירושלים העמידה השנה תקציב קצת גדול יותר מהעונה שעברה; כ-35 מיליון שקלים, לפי הערכות. זה מספר שעוד יגדל בגלל הבונוסים שירושלים תשלם לשחקניה (בין מיליון לשני מיליון שקל). מתוך הסכום הזה מוערכות "הוצאות המשרד" של המועדון, שכוללות שכר עובדים, הוצאות אולם וכו', בכ-6 עד 9 מיליון שקל. תקציב השחקנים עמד על כ-25 מיליון. בעונה הבאה הוא יצטרך לגדול משמעותית. כדי להעמיד סגל של עשרה שחקנים, שיוכל לסחוב עונה ארוכה בליגה ובאירופה (ביורוליג, אבל גם ביורוקאפ), ירושלים תצטרך להגדיל את התקציב הזה בכשמונה עד עשרה מיליון שקלים. תקציב שחקנים סביר עומד על כ-8-9 מיליון דולר ברוטו.

בינתיים, ההכנסות של ירושלים לא אמורות לגדול משמעותית. מסביב לקבוצה משערים שהבעלים, בהם אורי אלון, אייל חומסקי, ארן טלם, שלום מנורה ואחרים, הזרימו העונה כ-20 מיליון שקל. ולפיכך בעונה הבאה ההוצאה תהיה כבדה עוד יותר.

"צריך לזכור שמבחינת הפוטנציאל הכלכלי, ירושלים היא לא תל אביב", אומר גורם במועדון. "היא עיר ענייה, שוק עני. קשה להביא ספונסרים. מנויים נמכרים מאוד בזול".

הבסיס התקציבי של מכבי מושתת על מכירת מנויים, תאי צפייה וזכויות שידור. מכל אלה מכניסה מכבי, בעונה ממוצעת, לפחות 12 מיליון דולר. ספונסר ראשי מכניס למכבי כשני מיליון דולר. ספונסרים משניים מכניסים עוד 3-4 מיליון, לעתים יותר, תלוי ביבול של מחלקת השיווק. לשם השוואה, ירושלים מכניסה ממכירת המנויים שלה פחות ממיליון דולר. בנק יהב, הספונסר הראשי שלה, משלם בערך מיליון וחצי שקל, לעומת מגדל שהכניסה בעבר מיליון דולר, בזכות הקשר המיוחד שהיה ליו"ר אהרון פוגל עם ההנהלה הקודמת (לא היה להסכם הזה היגיון כלכלי). זכויות שידור? משחקי היורוקאפ של ירושלים העונה בכלל לא שודרו בטלוויזיה.

ליאור אליהו שחקן הפועל ירושלים (ברני ארדוב)
כדי להעמיד סגל של 10 שחקנים שיוכל לסחוב עונה ארוכה בליגה ובאירופה, ירושלים תצטרך להגדיל את התקציב הזה בכ-8-10 מיליון שקלים (צילום: ברני ארדוב)

פעם שררה הבנה בין הנהלות מכבי לירושלים. הן לא התמודדו זו מול זו על שחקנים. דני קליין ניסה בזמנו לגנוב ממכבי כמה סוסים, אבל כשהבין כמה זה יעלה לו ירד מהעניין. כעת המצב שונה: גם בגלל ששוק הישראלים האיכותיים הצטמצם מאוד וכבר אין עדי גורדונים ופפי תורג'מנים ועודד קטשים ודורון שפרים, וגם בגלל החוק הרוסי. כך שירושלים ומכבי נאבקות על אותם שמות. המחיר של אלכס טיוס אמור להכפיל את עצמו בקיץ ביחס לחוזה הנוכחי שלו במכבי. גל מקל, שלפני שנתיים-שלוש הרוויח כמה לירות בחיפה וישב על חוזי מינימום ב-NBA, מדבר כעת על חוזה של מיליון דולר וחצי ברוטו לעונה, אם יישאר בארץ.

באופן פרדוקסלי, הגדילה של ירושלים תאלץ אותה לשלם יותר לשחקנים אחרים, בלי קשר לשוויים האמיתי. במכבי תמיד השתוממו על כך שהם משלמים לשחקנים יותר "רק כי הם מכבי, וכי הם יכולים". ההיגיון אומר ששחקנים שהגיעו למכבי מקבוצות נחותות היו צריכים להיות מוכנים לשחק עבורה בפחות כסף, אבל בפועל תמיד הגדילו את שכרם. זה יקרה גם עם ירושלים. וזו עוד הוצאה שאינה אקוויוולנטית לשיפור באיכות הקבוצה.

"יש תחושה של נאיביות מצד ההנהלה החדשה", אומר גורם המקורב לירושלים. "אורי אלון אומר שהוא מכוון לשחקנים הבכירים ביותר, אבל הכסף הזה יצטרך להגיע מכיס של מישהו".

ירושלים לא מוכנה לחשוף את חלוקת המניות המדויקת בין הבעלים. אולם ההערכות הן שלאלון כ-17.5% מהמניות בלבד ולחומסקי אחוז דומה. עשרה אחוז נוספים מוחזקים בידי העמותה, והיתר מחולק בין הבעלים האמריקאים. אלון הוא הדמות הדומיננטית ברמת החזון והתוכניות ארוכות-הטווח, אבל הוא נמצא בניו-יורק. חומסקי הוא הדמות הדומיננטית ברמת ההתנהלות היום-יומית. "שניהם אנשים לא קלים", אומר המקורב, "אבל בינתיים הם מצליחים להסתדר".

אף אחד לא מוכן להעריך מה היה קורה אלמלא הייתה העונה הזו נגמרת באליפות. ייתכן שדני פרנקו היה משלם בראשו. בשלב מסוים עלו תהיות על התנהלותו של המנכ"ל גיא הראל, שצריך ללהטט בין כל הבעלים הדעתניים. "בלי אליפות, הכול היה מתפוצץ בפנים", אומר אחד המקורבים. אבל הזכייה בתואר נותנת לירושלים לפחות עוד שנת עבודה אחת שקטה.

גל מקל שחקן ניז'ני נובגורוד מול סטפון לאזמה שחקן אנדולו אפס (אימג'בנק, Gettyimages)
באופן פרדוקסלי, הגדילה של ירושלים תאלץ אותה לשלם יותר לשחקנים אחרים. מקל (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

"צריך להעריך את ההנהלה על יכולת הספיגה שלה", אומר מקורב אחר. "יש משהו בהתנהלות שלהם, שאומר: גם אם הם לא תמיד יודעים מה הם עושים, הם בוודאי לא טיפשים. עם ההנהלה הקודמת, פיאסקו אירופאי כמו שקרה העונה או ההשפלה בגמר הגביע הייתה כנראה מסתיימת בזעזועים. ההנהלה הנוכחית שמרה על שקט, נתנה גב, הייתה סבלנית וקצרה את הפירות".

עם זאת, טוען המקורב, "אורי אלון עדיין מדבר כאילו יש מאחוריו גב גדול עם הרבה כסף, למרות שיש לפעמים אנשים שחושבים שהוא כמו גומא (אגייאר), רק על כדורים. בוא לא נשכח שהפועל לקחה אליפות מול אילת, בשנה שמכבי הייתה מרוסקת. אליפות צריך לדעת לקחת גם בעונות פחות טובות, ובעונה הבאה הפועל לא תוכל להרשות לעצמה להיכשל באירופה. תראה, בהפועל מאוד פחדו מהאפשרות שלא ייקחו העונה אליפות. הם שמרו על הספסל שני זרים שבכלל לא התלבשו. זו הרפתקה כלכלית שנראית להרבה אנשים מאוד חריגה. מצד שני, אף אחד בהנהלה לא נראה לי רעב".

בירושלים מקווים שהיורוליג תקפיץ אותם מבחינת הכנסות. ירושלים צריכה לקבל כרטיס חופשי: יש לה, יחסית, שוק גדול, אולם מצוין, קהל נאמן והיא נמצאת בעלייה. את רוב הדברים האלה אי-אפשר לומר על 80% מהקבוצות ביורוליג. בעונה הבאה מצפים בירושלים ל-6,000 מנויים לפחות, אם לא 7,500 במקרה של השתתפות ביורוליג, לעומת 4,000 העונה. היורוליג גם תעלה (במעט) את מחירי המנויים. אם ירושלים תמצא ערוץ שיסכים לשדר אותה, היא גם תוכל להכניס יותר מספונסרים וממפרסמים. אבל איזה ערוץ? ערוץ 10 משדר את מכבי. על ערוץ 2 אין מה לדבר. לערוץ הספורט אין כסף להשקיע בפרויקט כזה. בקיץ שעבר דיברו בירושלים על ערוץ 20, אופציה שנפלה בגלל עניינים רגולטוריים. לערוץ 20 יש קצת כסף, אבל לא רייטינג. זו עוד בעיה שתצטרך להיפתר.

אפשר לסכם ולומר שירושלים עשתה צעד חשוב קדימה בעצם הזכייה באליפות, רק אם האליפות הזו תסדר לה מקום ביורוליג. אבל היא עדיין תישאר תלויה בחסדיהם של הבעלים, שבעונה הבאה יצטרכו להכניס את היד עמוק עוד יותר לכיס.

"יש כאן תחושה של תעלומה", אומר איש עסקים שמכיר את הנעשה מאחורי הקלעים. "למה לארן טלם ולאמארה סטודמאייר חשוב להשקיע בירושלים? וכמה זמן הם יסכימו להביא חבילות מהבית? במכבי הבעלים מביאים מהבית שני מיליון דולר בשנים הגרועות ביותר, ועדיין מעמידים תקציב של יותר מ-20 מיליון דולר. ירושלים יכולה להכניס אולי ארבעה-חמישה מיליון דולר ממקורות עצמאיים, וכל היתר יצטרך לבוא מהבעלים. אפשר לתהות איך זה יחזיק מעמד, אבל צריך לכבד מאוד את ההנהלה החדשה, שבינתיים הוכיחה שהיא סופגת סטירות ועומדת על הרגליים. מה שקרה עם בראד גרינברג בעונה שעברה לא שבר אותם, והם התגברו בצורה מדהימה על עזיבת מלחה והכניסה לארינה. זו האלטרנטיבה הרצינית ביותר שהועמדה מול מכבי, אבל בוא נראה עכשיו איך הפועל מתמודדת במגרש של הגדולים".

ohad@walla.net.il