משנתו של דון חואן: סיכום השבת בליגת העל

המדור הזה לא ייפתח הפעם עם תובנה כזו או אחרת על כדורגל, אלא במחווה לשחקן שאישיותו מורכבת לא רק מכישרון, אלא גם מרגש וחמלה. בזמן שסרטון אחד, שהמחיש כמה רוע יכול להיות טמון במין האנושי (לא ראיתי, לא אראה, לא תקבלו לינק), זעזע את אומת הרשתות החברתיות, קם אדם אחד והביע את דעתו על המצב בדרך קצת אחרת. הוא לא עשה את זה באלימות או בהתלהמות, לא הסתתר מאחורי סיסמאות חסרות תוכן, פשוט פעל כדי להציל כלבים מגורל דומה לזה של הגור המסכן.

כולם יודעים שמאור בוזגלו הוא כדורגלן גדול. למי שהיה עוד ספק לגבי האדם שהוא – הנה התשובה.

עוד מליגת העל:

מנחם קורצקי בטוח: "אסור להספיד אותנו"
קלינגר יודע: "בקרבות האלה צריך לקחת נקודות בשיניים"
פאקו מבטיח: "נמשיך לעשות הכול בכל משחק"
בית"ר ירושלים - באר שבע: מליקסון בדרך לספסל

לאחר ההפסד הכואב להפועל עכו, דיווח יניב טוכמן כי שחר הירש ספג גידופים מחלק מאוהדי הפועל פתח תקוה. "אנחנו נרד ליגה, ואתה תחזור למכבי חיפה לשחק עם אלירן עטר. רק על זה אתה חושב", קראו לעברו ולא נתנו לו לצאת מהאצטדיון.

הרטינות כלפי הירש אינן מוצדקות, גם לא ההתגודדות שהובילה אותו לחפש יציאה משער צדדי. צריך לזכור שאלמלא הוא, הקבוצה הזו כבר מזמן הייתה בליגה השניה. הירש הבקיע מספר שערי מפתח שבסופו של דבר עשו את ההבדל, ועם תשעה שערים בקבוצה מאותגרת התקפית קשה לבוא אליו בטענות. על מהות הטרוניות כלפיו, עם זאת, הוא חייב לחשוב בעצמו, לתהות לגבי האמת שבהן, לשאול את עצמו האם אכן נכון עבורו לחשוב על מכבי חיפה כבר בטווח הזמן המידי.

הציפיה הרומנטית מהירש היא שיהפוך לתומר חמד וישתלב במכבי חיפה כחלוץ מוביל. ייתכן שזה עוד יקרה, אבל חמד עבר תהליך ארוך וסבלני עד שהפך לבאנקר של אלישע לוי. הירש עדיין לא שם. הוא יותר במקום שבו היה מאור בוזגלו בהפועל פתח תקוה – כישרון לא מלוטש דיו, שצריך לעבור עוד תחנה או שתיים בדרך לקבוצה גדולה. סביר להניח שגם אם הירש חושב בכל מאודו על השארת הפועל פתח תקוה (וכשהוא עולה למגרש, הוא בוודאי לא חושב על עטר והמדים הירוקים), משהו בו כבר מצפה לקיץ. העונה הזו הוכיחה כמה פוטציאל טמון בו, אבל גם מעידה על כך שייתכן שכדאי לו להתבשל עוד קצת לפני שיחזור לכפר גלים.

בעונת 2002/3 העלתה מכבי תל אביב לבוגרים את קפטן קבוצת הנוער, שחקן בשם משה מישאלוב. בתוך שנתיים עשו קפיצה לסגל שני שחקני בית נוספים – ליאור ז'אן ושרן ייני. המשותף לכל השלושה היה בתפקוד הדומה שלהם במגרש, שסבל בעיקר מקושי להגדיר אותו. לעתים נראה היה שמדובר, בעצם, באותו שחקן – הכלאה בין מגן-בלם לקשר אחורי. הם היו המייצגים הגדולים לעשור הבינוני של המועדון, הפנים של קבוצה שנעה באופן קבוע בין מקומות 3 ל-6.

ז'אן, שחקן הנבחרת הצעירה ביורו 2007, דעך לאורך השנים והיום, בגיל 28 בלבד, הפך לחבר קבע בליגה הלאומית. ייני שרד בסגלים קשים בתקופות לא פשוטות, פיתח מנהיגות וקשיחות והפך לסמל במועדון, לאחד שעושה דברים שלא רואים בסטטיסטיקה. בעונה הבאה הוא ישחק בוויטסה, ואפשר שעם ההתמדה והנחישות האופייניים לו יצליח גם שם. מישאלוב עבר במספר תחנות לא משמעותיות וב-2011 נחת בהפועל עכו. כמו לכל אורך הקריירה, כמו בתפקוד שלו מאז ומתמיד על המגרש, הוא מייצג את הסקאלה של "בין לבין": לא עילוי גדול של כדורגל, אבל עדיין שחקן לגיטימי בליגת העל.

במידה מסוימת, הישרדות של הפועל עכו היא גם הישרדות של מישאלוב. בן 31, מישאלוב יודע שנשירה ללאומית תותיר אותו בלי הרבה קונים בליגת העל. אחרי ארבע עונות בעכו, הוא כבר לא חולם על תואר בצהוב או קדנציה שניה באירופה, רק על יציבות לעונות המשחק האחרונות. את הלחימה הבלתי מתפשרת אפשר היה אתמול לזהות בכל נגיעה שלו בכדור, גם בפאס הפשוט שהכין לברניסלב יובאנוביץ' בשער היתרון בפתח תקוה. למישאלוב אין שום כוונה לרדת ללאומית. אתמול הוא דאג שוב להבהיר את זה.

העובדה שמכבי תל אביב לא ניצחה חמישה משחקים מחוץ לביתה מלמדת יותר מכל על הדרך שלה לאליפות. זה לא מסע משכנע ורומס, אלא תואר בסגנון "ניצחון בבית, תיקו בחוץ" שהתווה בזמנו דוביד שוויצר המנוח. אפשר להבין את השחקנים של פאקו אייסטרן – האתגר לא גדול, היריבות נכנעו בשלב מוקדם וכשזה קורה, אין סיבה ממשית להתאמץ. מצד שני, התיקו הנוסף הזה רק הדגיש את סימן השאלה שרובץ סביב פאקו והשאלה האם הוא ראוי לאחוז במושכות גם בעונה הבאה, סוגיה בה נגע אורן יוסיפוביץ לפני המשחק.

מי שדווקא הציב סימן קריאה הוא ספרדי אחר בקבוצה – השוער חואן פאבלו, שחתום על הנקודה אתמול. במשחק הקודם של מכבי תל אביב במושבה העונה, מול הפועל פתח תקוה, חואן פאבלו ספג שער שטותי משחר הירש, כשבעיטה פשוטה עברה בין ידיו לרשת. הוא היה אז בתקופה לא טובה, שהתארכה בעקבות פציעה ממושכת. כשהחלים, הגיעה תקופה של חמישה משחקים שבהם לא הוציא כדור מהרשת. אלמלא ההצלות שלו אמש, הצהובים לא היו יוצאים עם נקודה.

ועדיין, התחושה הרווחת היא שהספרדי לא הותיר חותם, שכמעט כל ספיגה מזכה אותו בביקורת בסגנון "גם לחואן פאבלו יש חלק בשער הזה". מה הבעיה עם השוער? היכולת שלו במסגרת האירופית מטילה צל כבד על המורשת שלו בישראל. עד כה הוא היה שוער ליגה טוב, אבל בהדחות מאירופה מול באזל ונגד מאריבור ואסטראס יש לו חלק. הוא לא גדול ממדים כמו קודמו וינסנט אניימה ולא שם סרט של גיבור סרטי פעולה כמו ולדימיר סטויקוביץ'. הוא שקט ובדרך כלל לא מרשים. ולמרות הכול, שהפציעה שלו נתנה העונה לצהובים אפשרות לבחון גם את "שוער העתיד" ברק לוי והכניסה אותם לפרופורציה. אם אשתקד עוד קיבל קרלוס גרסיה קרדיט לספיגות המועטות של הקבוצה, היום, בעונה בינונית מינוס של ההגנה, לאיש אין ספק שחואן פאבלו הוא השוער הטוב ביותר של מכבי תל אביב. אולי גם הטוב ביותר בישראל.

מכבי תל אביב יכולה לחפש שוער אחר לעונה הבאה. סביר שהוא לא יהיה ישראלי. ואם הוא לא יהיה ישראלי, ייתכן שהזר המו?כ??ר יספק אותה. העונה הבנו סופית שלרמה של הליגה חואן פאבלו בהחלט טוב. השאלה היא האם שוער מבוגר יכול ללמוד טריקים חדשים ולהשתפר גם באירופה, אבל זו, הרי, התחבטות שיש לגבי חצי מהסגל הצהוב לעונה הבאה.