עבדו עליכם: כך נבחרת הנוער משנה סדרי עולם בכדורגל הישראלי

ההישג המדהים והנדיר של נבחרת הנוער הוא גם הזדמנות נדירה לנפץ כמה סטיגמות על הכדורגל הישראלי, ובעיקר על הכדורגלן הישראלי. כדאי לנצל את ההישג המדהים הזה של נבחרת הנוער שלנו כדי להבין איפה טעינו. מאז מקסיקו 70 מנסים לשכנע אותנו שאנחנו נחותים מהכדורגלנים באירופה. ולא רק. מאז מקסיקו 70 כל המומחים מנסים להסביר שהשיטה אצלנו בעייתית, שלא נצליח לצמצם לעולם פערים ומכרו לנו סיפורים מהאגדות.

הסבירו שהכדורגלן הישראלי לא מתאמן כמו האירופאים, הסבירו שהכדורגלן הישראלי עצלן, לא אוהב לעבוד קשה, לא אתלט כמו האירופאים (השוואה לברזילאים אף אחד בכלל לא חלם לערוך), ואין לנו סיכוי להתמודד עם קצב המשחק המטורף שיש ברמות הכי גבוהות באירופה. אחרי הניצחון הענק על נבחרת ברזיל, ואפילו לפני, אפשר לקבוע בוודאות כי עבדו עלינו, עבדו עליכם. בקיצור, ניסו להרדים אותנו ולמכור לנו סיפורים.

עזבו אתכם מכל מה שלמדתם עד עכשיו על הכדורגל הישראלי. תתעלמו מכל מה שחשבתם, האמנתם, ובעיקר תתעלמו מכל הסטיגמות, האמונות התפלות, והסטטיסטיקות האיומות שלנו. אחרי שכולנו נתעורר מהחלום נצטרך לזרוק לים את כל הקלישאות שאהבנו להשתמש בהן, נצטרך להתנתק ממילון המושגים שהיה לכל אחד מאיתנו בפה, ונצטרך להתרגל לביטויים חדשים, מושגים אחרים, להמציא מילון כיס חדש עבור הכדורגלן הישראלי. ולא רק.

אחרי שכולם הבינו שההישג המדהים של אופיר חיים ונבחרת הנוער שלו (שלנו), הוא לא מקרי, כדאי לכולנו להבין שההישג של נבחרת הנוער משנה כאן סדרי עולם. לכולם. לתקשורת, לבעלי הקבוצות, למאמנים, וגם לאוהדים. נבחרת הנוער הוכיחה לנו שלא ידענו הרבה על הכדורגלן הישראלי. נבחרת הנוער הוכיחה לנו שהגיע הרגע בו כולנו צריכים לשנות את ההתייחסות לשחקנים שלנו, ובעיקר לנסות ולחקות את הקולגות בעולם. לא השחקנים - התקשורת.

לא היינו צריכים את הניצחון המדהים על נבחרת ברזיל כדי להבין כי נבחרת הנוער הנוכחית משנה לנו כאן סדרי עולם, משנה לנו את התפיסה בנוגע לכדורגלן הישראלי, ובעיקר מבטלת לנו כמה מהסטיגמות עליהן גדלנו ובהן האמנו. רבים נפלו למלכודת שטמנו לנו עורכים, עיתונאים, פרשנים, וסתם כל מיני מעצבי דעת קהל. כולם אהבו לרסק את תדמית הכדורגלן הישראלי, כולם העדיפו לתרץ הישג של קבוצות ישראליות במפעלים אירופאים בעובדה שהזרים עושים את כל ההבדל. נבחרת הנוער הוכיחה לנו שאפשר גם אחרת.

תמיד בחרנו בדרך הקלה. כולנו. עיתונאים, פרשנים, עסקנים וגם אוהדים. אחרי כל כישלון של הנבחרות שלנו, היה הכי קל (לכולנו) להפיל את התיק על המאמן. החל המירוץ התורני מי יפרק יותר את המאמן, מי יתלה אותו בכיכר העיר, מי השחיז את הסכינים הכי טוב. תמיד היה זה המאמן שספג את האש, את העלבון, וכמובן גם את המחיר. במשך שנים אהבנו לעסוק בלי הפסקה בהרכב הנבחרת. בתקשורת עסקו בלי הפסקה (לפני המשחק) בניתוח ההרכבים, ובסיום כל כישלון, החלו להלום במאמן. בכולם ביצעו ניתוח מעקפים, את כולם המליצו לשלוח הביתה. ומהר. גם את הטובים שביניהם.

אז בואו ננפץ כמה סטיגמות (הזכויות שמורות לאופיר חיים ונבחרת הנוער). מסתבר שהקרבות והדיונים על מקום בהרכב הראשון כבר לא ממש מעניינים. המונדיאל הזה הוכיח לנו כי לעלות מהספסל זה כבר לא עלבון, זה אפילו יכול להיות יתרון. קלף מנצח. מסתבר כי אפשר להתעלם מרעשי רקע, לחצים מצד עסקנים, סוכנים וגורמים דומיננטיים בתקשורת, ולא רק להישאר בחיים, אלא להצליח בגדול.

פעם בחיים: ישראל ניצחה את ברזיל 2:3 אחרי הארכה ועלתה לחצי גמר המונדיאליטו
תורג'מן הקדיש את הניצחון לזכר נרצחי הפיגוע, חיים: "לב ענק"
עכשיו באמת הכל אפשרי: כל מה שצריך לדעת על חצי גמר המונדיאליטו
דייגו "תורג'מן" מראדונה: ברשת לא האמינו לביצוע המרהיב
נתניהו: "עשינו היסטוריה!". הרצוג: "איזה ניצחון ענק"
"זה לא חלום": צפו בשידור השער ששלח את ישראל לחצי הגמר
התקשורת בברזיל: "החלום נשבר! תורג'מן - כמו שחקן ברזילאי"

מסתבר שעם נחישות, הקרבה, מוטיבציה אדירה, צניעות, חדר הלבשה חזק וחיבור אדיר בין השחקנים למאמן - אפשר לא רק לצמצם פערים מול נבחרות גדולות באירופה ובעולם כולו, אלא גם להפגין עליונות. אופיר חיים לימד אותנו ואת המאמנים הישראלים כי מי שמאמין לא מפחד. שיטת ההפחדה שהיתה כאן לאורך השנים מצד מאמנים (ושחקנים) לפני כל משחק נגד נבחרת חזקה, הפכה לאורך השנים לדרך חיים.

ההישג הענק של נבחרת הנוער מול נבחרות טובות וגדולות, השערים בתוספת הזמן, החזרה לחיים (כל כך מהר) אחרי שער שסופגים רגע לפני הירידה למחצית, או 22 שניות אחרי פתיחת הארכה מול הנבחרת הכי מפחידה בטורניר, מוכיחים שמאמן נבחרת צריך להתייחס בקביעת הסגל של הנבחרת לא רק לכישרון של השחקנים אלא גם לאישיות שלהם, לחוסן המנטלי שלהם.

בניגוד לנבחרות אחרות (בעיקר בוגרות), לא ראינו אגו אצל השחקנים, לא יצאו סיפורים מחדר ההלבשה, לא ראינו מחנות בנבחרת, לא קראנו ולא שמענו על מסרים שהועברו מסוכנים למשל לצוות המקצועי. ראינו משהו אחר לגמרי. זה כבר לא משנה מה יקרה מעכשיו והלאה בטורניר - עבורנו (לפחות עבורי) אופיר חיים והשחקנים שלו הוכיחו שהם כבר אלופי העולם.

ויש עוד סטיגמה שחייבים לנפץ. במשך שנים מבקרים את מינוי מאמני הנבחרות. התקשורת (בעיקר), העסקנים, בעלי הקבוצות ועוד כל מיני בעלי דעה ועניין, מתלוננים בלי הפסקה על קומבינות במינוי מאמנים, והטענה העיקרית היתה שראשי ההתאחדות דואגים למקורבים שלהם. אפילו יענקל'ה שחר (זוכרים?) אמר שצריך לשנות את השיטה כדי להצליח.

היו ויהיו מינוי של מקורבים וחברים בנבחרות ישראל (ולא רק), אבל מסתבר כי מינוי מקורבים הביא גם תוצאות לאורך השנים לנבחרות ישראל. שימו לב: שטרן חלובה, מהאנשים החזקים ביותר בכדורגל הישראלי בעשורים האחרונים, מינה את אופיר חיים למאמן נבחרת הנוער. אותו שטרן חלובה מינה את בוני גינצבורג למשנה למנהל הטכני של הנבחרות הצעירות. ואותו שטרן חלובה מינה את משה סיני למי שאחראי על איתור כשרונות צעירים.

לאורך השנים הפך שטרן חלובה לשק החבטות של התקשורת וגם של לא מעט עסקנים. אותו חלובה אחראי למינוי של גיא לוי למאמן הנבחרת הצעירה, למינוי של אלי אוחנה למאמן נבחרת הנוער ולמינוי (פעמיים) של גיא לוזון למאמן הנבחרת הצעירה. לוי הוביל אותנו לאליפות אירופה לנבחרות צעירות, אוחנה הוביל אותנו לאליפות אירופה לנבחרות נוער ולוזון הוביל איתנו לאליפות אירופה לנבחרות צעירות. אופיר חיים והצוות שלו גרמו לנו להבין כי קומבינה היא לא תמיד מילה רעה.

אם יש משהו שצריך לשנות בשיטה אצלנו, זה דבר אחד - כוכבי ליגת העל אינם אלילים. כוכבי ליגת העל (בעלי אישיות בעייתית ואגו מנופח) לא חייבים להיות בנבחרת הלאומית. כוכבי ליגת העל לא מורמים מעם וגם אותם צריך וחייבים לבקר. צודק יענקל'ה שחר - צריך להחליף את השיטה. אי אפשר להמשיך ככה. העיתונאים והפרשנים לא צריכים לפחד מהכוכבים הגדולים. לא צריך לשמור עליהם, לא צריך לחשוש מחרם מצידם. לא צריך תמיד לפרק את המאמן. על המגרש יש שחקנים. ואצלנו לא נהוג להיות עובדי אלילים.