חכם, תם ושאינו יודע לזכות: השפעת התארים החשובים על דירוג העוצמה

בשעה טובה ומוצלחת, עונת 2021/22 בכדורגל האירופי הגיעה לסיומה. מעל כולן עמדה כמובן ריאל מדריד, שבניגוד לכל הציפיות בתחילת העונה, הצליחה בפעם הרביעית בתולדותיה לזכות באותה העונה גם בגביע אירופה וגם באליפות ספרד. מנצ'סטר סיטי המשיכה בשליטה שלה בפרמיירליג, אך הפעם זה היה מותח וצמוד יותר מפעמים קודמות. מילאן שברה בצורת באיטליה, ובגרמניה ובצרפת הסדר המשיך להתקיים.

פעמים רבות, החודש האחרון של העונה הוא מטעה במיוחד כשמנסים לקבוע מי הקבוצה הטובה באירופה. מנצ'סטר סיטי אמנם לא הגיעה לגמר ליגת האלופות, אך סיפקה סיומת טובה לעונה. ליברפול הניפה את הגביע האנגלי, אך יצאה ללא שני התארים החשובים יותר. קבוצות אחרות, כמו באיירן מינכן, פריז סן ז'רמן, צ'לסי וברצלונה, רק העבירו את הזמן עד לפגרה. היה אפשר לבחור את עשר הקבוצות שסיימו את העונה במומנטום הטוב ביותר, אך זה היה עושה עוול לכמה קבוצות שהיו עדיפות במשך כל השנה. לאור זאת, הנה הדירוג לעשר הקבוצות שעל פני העונה כולה היו הטובות ביותר.

זו הייתה עונה הפכפכה ובלתי צפויה בצד הלבן של לונדון. זה התחיל נהדר תחת נונו אספיריטו סנטו (זוכרים אותו?) ונמשך בהתרסקות שהובילה לפיטורים מהירים של הפורטוגלי. הספרס השתפרו תחת מחליפו אנטוניו קונטה, אך בכל חודש הייתה איזושהי תוצאה לא אופיינית שמנעה מהם לפלס את דרכם לדירוג העוצמה. עם זאת, כשמסתכלים לאחור על העונה במבט כולל, טוטנהאם ראויה להופעת בכורה בעשירייה.

יונג מין סון רשם עונת שיא וזכה (יחד עם מוחמד סלאח) בתואר מלך שערי הפרמיירליג, ואחרי כמה שנים בהן לא זכה להערכה לה הוא ראוי, היום כולם מבינים שבדומה לחברו הארי קיין, גם לו יש מקום בהרכב של כל קבוצה בעולם. כעת המשימה של קונטה היא לבנות קבוצה סביב שני הכוכבים שתוכל לאיים על זכייה בתואר משמעותי, וצעד חשוב בדרך לשם נעשה בינואר עם צירופו מיובנטוס של דיאן קולוסבסקי. השבדי הוא אמנם לא שם נוצץ, אך אחרי שנים שבהם לוקאס מורה, סטיבן ברחוויין ודומיהם לא הצליחו לקבע את מקומם ב-11, נדמה שלקולוסבסקי יש כימיה טובה על המגרש עם קיין וסון. עם מעורבות ב-13 שערים ב-18 משחקי פרמיירליג, בטוטנהאם יכולים לפנטז שאיתו זו רק ההתחלה.

אלופת איטליה היוצאת שינתה את פניה בקיץ שעבר. היא מכרה את רומלו לוקאקו ואשרף חכימי, נאלצה לצרף מחליפים בזול, אך עדיין, כשהיא הייתה ביכולת שיא, היא הייתה הקבוצה הכי טובה בארץ המגף. מרצלו ברוזוביץ' נבחר לקשר העונה בליגה, לאוטרו מרטינס סיים עוד עונה טובה עם 21 שערים, ושחקני הכנף דנזל דומפריס ואיבן פרישיץ' (שהספיק לעזוב) הוסיפו. רבים שוכחים, אך אינטר אתגרה בשמינית גמר ליגת האלופות את ליברפול. היא הפסידה 2:0 בסן סירו על אף ששלטה ברוב ההתמודדות, ניסתה לחזור וניצחה "רק" 0:1 באנפילד, אך מהניסיון שצברה היא יכולה ללמוד לשנה הבאה כדי לעשות עוד צעד קדימה.

בזמן שמילאן רוצה לשמר את התלכיד ויובנטוס בונה את עצמה מחדש, גם הנראזורי מחשבים צעדים במאבקי הצמרת לקראת השנים הבאות. מדברים על פאולו דיבאלה, חזרה של לוקאקו גם כן על הפרק, אך במקביל מדווח כי גם הקיץ אינטר תיאלץ למכור כוכבים כדי לשמור על יציבות כלכלית. בכל אופן, נדמה שעם מאמן עולה כמו סימונה אינזאגי ופגיעה בשחקני הרכש, העתיד יהיה טוב יותר לפני שייעשה גרוע יותר.

אם נקביל את העונה בליגה האיטלקית לעולם האתלטיקה, נגיד שבעוד במהלך המרתון אינטר רצה במהירות הגבוהה ביותר בפרק זמן נתון, אל הקילומטרים האחרונים הגיעה מילאן במיטבה וחצתה את קו הסיום ראשונה. הרוסונרי הם הראויים ביותר לזכייה באליפות מהסיבה הפשוטה שהיו יציבים לכל אורך הדרך ולא חוו תנודות קיצוניות ביכולת. סטפנו פיולי הצליח לנווט את הספינה בלי משברים, ולמעשה הקבוצה לא ספגה שני הפסדים ברציפות בכל המסגרות לכל אורך העונה.

אינטר כמעט ולא מעדה לקראת סיום מירוץ האליפות, אך בפעם היחידה שזה קרה, מילאן ידעה להסתער ולעלות לפסגה עם שישה ניצחונות רצופים בסיום העונה. במהלך המסע הקסום שלה, מילאן מצאה את הגיבורים שלה. רפאל לאאו עשה קפיצת מדרגה משחקן רוטציה לכוכב. סנדרו טונאלי, שחווה עונת התאקלמות לא פשוטה, הפך בעונה השנייה לקשר שלם. תאו הרננדז, בעיקר באמצעות ריצה ממגרש שלם וכיבוש נגד אטאלנטה, הראה שהוא אחד המגנים השמאליים הטובים בעולם. זלאטן איברהימוביץ' אולי יפרוש אחרי הפציעה הקשה, אבל למילאן יש על מי לבנות, והיא כאן כדי להישאר.

עונת 2021/22 בברצלונה סימלה עידן חדש. מעבר מהתקופה המפוארת עם ליאונל מסי לשחקנים צעירים ותוססים שמובילים את המועדון. עם זאת, היו אלה דווקא דני אלבס וג'ורדי אלבה, שניים שהיו שם כאשר הקטאלנים הניפו לאחרונה את גביע האלופות ב-2015, שהבטיחו את המקום במפעל הבכיר עם מבצע אדיר. בתוספת הזמן של משחק החוץ מול בטיס, אלבס הגביה כדור מהאגף הימני לצד ונגדי, אלבה הפציץ מהאוויר וקבע 1:2 דרמטי. השער הזה שיחרר הרבה לחץ אצל ברצלונה, שראתה, בעיקר בחצי הראשון של העונה, כיצד היא מפספסת את המקום בליגת האלופות.

מאז אותו המשחק ברצלונה הורידה הילוך ובשני המחזורים האחרונים לא כבשה ולא ניצחה, אך קשה לבוא אליהם בטענות. צ'אבי הוציא את המקסימום האפשרי מהעונה הזו. הוא הגיע לקבוצה מפורקת וסחב אותה עד למקום השני. לקרוא תיגר על ריאל מדריד זו משימה אחת יותר מדי, אבל אם הנשיא ז'ואן לאפורטה ימשיך לחולל ניסים ולהחתים שחקנים בעיצומה של קריסה כלכלית במועדון, אולי בעונה הבאה ברצלונה תצליח לייצר מאבק אמיתי מול אלופת אירופה.

בעונה בה ההצלחה הכי גדולה של פריז סן ז'רמן היא השארת קיליאן אמבפה, אפשר להסיק שהעובדה שהקבוצה כמעט ולא הייתה בין חמש הטובות בעולם לכל אורך העונה היא כישלון חרוץ. עם זאת, לאור היכולת המשופרת בסיום העונה (תשעה שערים בשני המשחקים האחרונים), ניתן להבין מה הן חלק מהנסיבות שהובילו לקריסה בשמינית גמר ליגת האלופות מול ריאל מדריד.

ליאונל מסי הסביר בעצמו עד כמה העונה הייתה מורכבת עבורו. הוא לא היה ערוך לעזיבה של ברצלונה וזה הכה אותו כרעם ביום בהיר. פציעות ובעיות נוספות פגעו ביכולת שלו להשתלב, והוא סיים את העונה עם 11 שערים בלבד ב-34 הופעות בכל המסגרות - נתון לא מרשים בהשוואה לסטנדרט אליו הרגיל אותנו. אם באמת נקבל בעונה הבאה את מסי המוכר והטוב, לפ.ס.ז' יהיו סיכויים טובים יותר לשבור את תקרת הזכוכית וללכת עד הסוף באירופה. הם רק צריכים לשמר את היכולת של הטריו מקדימה בסיום העונה גם בשנה הבאה, כי נדמה שבישורת האחרונה מסי, אמבפה וניימאר רקדו על המגרש ונהנו יותר מאי פעם.

אם היינו שופטים את אלופת אירופה היוצאת על פי תוצאותיה במאי בלבד, אין שום סיכוי שהיא הייתה נמצאת בחמישייה הפותחת. היא התייחסה לכרטיס לליגת האלופות כאל מובן מאליו וסיפקה כמה תוצאות מאכזבות (שתי נקודות בלבד מהמשחקים נגד אברטון, וולבס ולסטר), אך לבסוף הפער שבנתה הספיק לה כדי לא להסתבך בקרב הלונדוני בין טוטנהאם לארסנל. אך הדירוג הזה הוא מסכם, ואם מביטים על העונה כמקשה אחת, הקבוצה של תומאס טוכל ראויה למקומה כאן.

אחרי המומנטום שנבנה מהעונה שעברה, היו ציפיות כי צ'לסי תהווה פקטור אמיתי במאבק האליפות. ההתחלה הייתה מבטיחה, אך מהר מאוד התדרדרה וגם עם משקפת היא לא הייתה יכולה לראות את המקום הראשון. לאור העובדה שזכתה העונה "רק" בסופרקאפ האירופי ובגביע העולם למועדונים, צ'לסי יכולה להרגיש תחושת פספוס. זו אמורה להיות אחת הקבוצות הכי מסקרנות של חלון ההעברות הקרוב: יש בעלים חדש, יש מהפכה בחוליית ההגנה, ויש גם סימן שאלה בנוגע לכמה משחקני ההתקפה. יהיה מסקרן לראות כיצד יחליפו בלונדון את אנטוניו רודיגר העוזב, וגם שאלת רומלו לוקאקו מרתקת. הבלגי שהגיע בקול תרועה רמה כבש שלושה שערים כדי לסיים את העונה בטעם טוב, אך הפלירטוטים עם האקסית אינטר עוד מרחפים. צ'לסי צריכה לתת עוד צ'אנס לשידוך?

בדומה לקודמת ברשימה, גם באיירן מינכן העבירה את הזמן עד לסיום העונה. מאז משחק האליפות נגד דורטמונד, האלופה צברה נקודה אחת מתוך תשע, אך בינתיים הצרות שלה גדולות הרבה יותר. המועדון המעוטר הצליח איכשהו להמאיס את עצמו על רוברט לבנדובסקי, שהגיע למצב שהוא רוצה לעבור לקבוצה שנמצאת במשבר כלכלי ושבניגוד לבאיירן, לא מחזיקה בסגל שיכול בטווח המידי לאיים על תואר אירופי.

באיירן מיתגה את עצמה בשנים האחרונות כסמל לניהול נכון, יציב, שפוי ובריא, אך משהו נסדק. מלחמת ההשמצות הפומבית לא עושה לה טוב, וזה לא רק לבנדובסקי. סרג' גנאברי, מההחתמות החכמות והמבריקות של באיירן בשנים האחרונות, עשוי גם כן לעזוב לאחר ששיחות הארכת החוזה הגיעו למבוי סתום, וגם העובדה שמנואל נוייר בכלל הרהר אם לחתום על חוזה חדש בקבוצה בה הוא נמצא למעלה מעשור אמורה להדליק נורה אדומה. יכול להיות שכל הסיפור יסתיים בהגעה של סאדיו מאנה ובשיוט של באיירן לאליפות נוספת בבונדסליגה, אך המבחן האמיתי של האנשים החדשים בתפקידי הכוח, אוליבר קאן וחסן סליהאמידז'יץ', יותר גדול ויותר חשוב מאליפות כזו או אחרת.

ריאל מדריד זכתה בצדק באליפות ספרד, היא גם ראויה לזכייה באליפות אירופה, בטח לאור הדרך שהיא עברה. עם זאת, היא לא הייתה הקבוצה הטובה באירופה העונה - וזה בסדר להודות בזה. במפעל נוקאאוט זה לא חדש שלפעמים הקבוצה הכי טובה מועדת בדרך, אך העובדה שריאל הצליחה להפיל את הפייבוריטיות אחת אחרי השנייה מעידה על כך שזו אחת הזכיות הכי מרשימות שידענו בשנים האחרונות.

לזכייה של ריאל, שהיא כל כך שונה מקודמותיה, יש גיבורים רבים. קארים בנזמה וטיבו קורטואה בראש הרשימה, ההתקדמות של ויניסיוס הגיעה לשיא חדש עם שער ניצחון בגמר וחברי הקישור האגדי התעלו כל פעם בתורו, כאשר בגמר היה זה קאסמירו שסיפק חילוצים אדירים ושיחרר כדורים קדימה, כולל במהלך שהוביל לשער. אם הבלאנקוס היו משחקים באותה הליגה יחד עם מנצ'סטר סיטי וליברפול, סביר להניח שהיה להם קשה לעמוד בקצב צבירת הנקודות של שתיהן, אך בנוקאאוט היא הוכיחה שהיא יחידה מסוגה. תצפו לראות אותה בשלבים המאוחרים של ליגת האלופות גם בשנה הבאה.

אם הדירוג היה מתבסס על החודש מאי בלבד, הסיטיזנס היו מטפסים למקום הראשון במצעד, אך ממבט על, הייתה קבוצה אחת שלאורך זמן הייתה מעט יותר טובה למרות שזה לא בא לידי ביטוי בתארים. החודש של סיטי התחיל עם ההדחה המדהימה נגד ריאל מדריד בליגת האלופות, אך רבים זוכרים כי גם שם היא הגיעה ליותר מצבים וג'ק גריליש היה יכול להכריע את ההתמודדות עם שני מצבים לפני שרודריגו התעורר.

בשני המחזורים האחרונים של הליגה סיטי רשמה שני קאמבקים נהדרים מפיגור כפול שהבטיחו לה את האליפות, והראו שלא משנה בכמה אתה מוביל נגדם, אתה לא יכול לנוח על זרי הדפנה. עם זאת, את הזרקור צריך להאיר דווקא על ה-1:5 בחוץ על וולבס מחזור אחד קודם לכן. במגרש בו התכולים התקשו יותר מפעם אחת בשנים האחרונות, קווין דה בראונה הבקיע רביעייה, רשם את התצוגה הגדולה בקריירה שלו ואת אחת הגדולות בתולדות הפרמיירליג - בעיקר לאור החשיבות. עם ארלינג הולאנד וחוליאן אלברס, שיראה שהוא מסוגל לתרום גם בטווח הקצר, יהיה חכם להמר כי גם בשנה הבאה סיטי תוכתר לאלופה בממלכה.

מוזר לראות את ליברפול מדורגת מעל ריאל מדריד ומנצ'סטר סיטי, הקבוצות להן נכנעה בקרב על התואר, אבל זה ברור לחלוטין שמדובר בטרגדיה ספורטיבית ושקבוצה כזו הייתה ראויה ליותר מצמד הגביעים שכבודם במקומם מונח. החודש האחרון של הרדס לא היה טוב - ויאריאל עלתה ל-0:2 בחצי גמר האלופות לפני שהאדומים התעשתו, טוטנהאם חילצו נקודה ראויה באנפילד שטרפה את הקלפים במאבק האליפות, וגם את הניצחונות על אסטון וילה, סאות'המפטון ו-וולבס הם גירדו בקושי.

ליברפול שיחקה בשני גמרים החודש, בשניהם היא לא הצליחה להבקיע. אז נכון, חזינו בתצוגת שוערות היסטורית בחסות טיבו קורטואה, אך כשנזכרים גם בגמר גביע הליגה מול אותה צ'לסי, אותה הכניעה בפנדלים גם אז וגם בגמר הגביע, סופרים כבר 330 דקות ללא שער בגמרים. מי שלמעשה כבש הכי הרבה שערים עבור הקבוצה בישורת האחרונה של העונה, והיה גם השחקן המצטיין בחצי השני של העונה שלה - הוא סאדיו מאנה. ייתכן וההפסד לריאל מדריד היה המשחק האחרון של הסנגלי במדים האדומים לפני עזיבה, וכלל לא בטוח שזה יהיה השינוי המשמעותי היחיד בסגל של יורגן קלופ, שאולי נמצא כעת יותר מתמיד בתהליך התחדשות אחרי שנים מפוארות.