שנת שליטה: עשרת הרגעים המכוננים של השנה בכדורגל העולמי

בחלוף שנים רבות, מה נזכור מ-2021? הנה 10 הרגעים המכוננים שעשויים להישאר בתודעה הציבורית למשך תקופה ארוכה.

זה היה הרגע שהעביר באופן מזוקק את הסיבות לזכייתה של איטליה ביורו 2020. כאשר בוקאיו סאקה הצעיר והנמרץ ברח מג'ורג'ו קייליני בן ה-37 ממש לפני תום 90 הדקות בגמר, הבלם האיטלקי הוותיק תפס אותו מאחור בחולצה בצורה הבוטה ביותר שאפשר לדמיין והפיל אותו לקרקע. קייליני ידע היטב שהוא הולך לספוג כרטיס צהוב, אבל זה לא שינה דבר. בדיוק להיפך - הוא רצה לקבל את הכרטיס הזה, ועל הדרך להעביר מסר פשוט מאוד: "אין לכם סיכוי".

האיטלקים אהבו מאוד את העבירה הזו. הם התלהבו ממנה יותר מכל שער שהבקיעה איטליה בדרך להנפת הגביע, אפילו יותר מכל הצלה של ג'אנלואיג'י דונארומה בפנדלים. זה היה המעשה האיטלקי האולטימטיבי, וקייליני הוא שחקן ההגנה האיטלקי הכי קלאסי. הוא לוחם, הוא ערמומי, והוא לא לוקח שבויים.

הממים הציפו את הרשת, וקינג קונג - שהיה אדיר באליפות גם כך - שם את החתימה האישית שלו על הקיץ של הנבחרת כולה. הביטחון העצמי של חבריו זינק לגבהים חדשים, והם לקחו את התואר. סאקה, אגב, החמיץ את הבעיטה האחרונה והגורלית של האנגלים.

כן, זה היה טורניר בעייתי ומוזר, ללא קהל, אחרי מעבר ברגע האחרון בגלל קורונה דווקא לברזיל, המדינה שהכי סובלת מקורונה. גם המתכונת שלו היתה תמוהה, עם שלב בתים ארוך שנועד להדיח שתי נבחרות חלשות בלבד. אבל מבחינת ליאו מסי כל זה היה משני. מובן שהוא היה מעדיף להוריד את הקוף הענק מהגב אל מול עשרות אלפי אוהדים נלהבים בבואנוס איירס, אבל גם יציעים ריקים במרקאנה התאימו לו. העיקר לזכות סוף כל סוף בתואר בינלאומי עם הנבחרת - תואר שחמק ממנו במשך זה כה רב.

ביקורות רבות ליוו את מסי על יכולת ירודה לכאורה במדי האלביסלסטה בהשוואה לכושרו בברצלונה. לעתים זה היה מוצדק, לעתים פחות, ולפעמים אף טענו כי הוא לא מחוייב מספיק. ובכן, כל מי שראה את האושר על פניו כאשר הבצורת הארוכה נקטעה, לא יכול לומר שלא אכפת לו. ארגנטינה זכתה בקופה לראשונה מאז 1993, וכעת נותר לראות אם הפרעוש מסוגל להביא הביתה גם את גביע העולם בהזדמנות האחרונה שתהיה לו ב-2022.

דמעות של שמחה התחלפו בדמעות של עצב כאשר מסי נאלץ לעזוב באוגוסט את המועדון היחיד שלו. הנסיבות הכלכליות מאחורי הדרמה הסנסציונית עוד לא ברורות לגמרי, במיוחד לאור העובדה כי ברצלונה מצאה לפתע 55 מיליון יורו כדי להחתים את פראן טורס ממנצ'סטר סיטי.

רב הנסתר על הגלוי בקלסרים של רואי החשבון בבירת קטלוניה, וסביר שנלמד על הנושא יותר בבוא העת, אבל השורה התחתונה ברורה - הקפטן שאיים לעזוב את הקבוצה ב-2020 בעיקר על מנת לגרום לזעזוע בהנהלה ולהדיח את הנשיא ג'וספ מריה ברתומאו, קיבל את מבוקשו, אבל נדחק החוצה דווקא בתחילת כהונתו של ז'ואן לאפורטה. זו היתה רעידת אדמה בכל קנה מידה, ולא פשוט לעבור בית בגיל 34. הרגע הזה ייזכר כמכונן בקריירה שלו, בתולדות ברצלונה, ואף עשוי להשפיע רבות על הכדורגל האירופי גם בשנים הקרובות.

הפליימייקר הדני מרגיש טוב ואפילו שואף לחזור למגרשים, אבל עדיין לא פשוט להיזכר ברגע בו עבר כריסטיאן אריקסן התקף לב ונפל לפתע על הדשא לקראת סיום המחצית הראשונה במפגש מול פינלנד בקופנהאגן, במחזור הפתיחה ביורו 2020. ובעוד רופאים נאבקים על חייו, גוננו חבריו לנבחרת על הכוכב שלהם כדי למנוע מצלמים להתקרב לאירוע. גם תמונותיה של בת זוגו של אריקסן, שירדה בדמעות מהיציע, צולמו והועברו לכל העולם בשידור חי.

הגישה החטטנית הבוטה של התקשורת זכתה לגינויים, והאירוע ממשיך להשפיע לרעה על העולם עד היום - תיאוריות קונספירציה על חיסוני קורונה שגרמו כיבכול לבעיות הרפואיות של אריקסן מדאיגות גם עכשיו כדורגלנים (וזה שקר מוחלט, כמובן - אריקסן כלל לא חוסן נכון ליוני). מהטרגדיה הזו יצאו גם גיבורים גדולים, ובראשם סימון קיאר שהתמודד באופן מופתי כקפטן עם ההתפתחויות, סייע בפעולות ההחייאה ובהרגעת הסובבים, והפך לאליל לאומי בדנמרק.

הימים הדרמטיים אחרי הכרזתה של הסופרליג במאי היו מרתקים, והם הראו יותר מכל את עוצמתם של האוהדים אל מול המועדונים. חשוב מכך, הם הדגישו עד כמה כוחם של השחקנים והמאמנים גדול. לא רק התנגדות הקהל גרמה למועדני הפרמיירליג לנטוש כמעט מיידית את היוזמה הנמהרת המבולבלת שהובילו ריאל מדריד, יובנטוס וברצלונה. קולם של כוכבי הקבוצות היה דומיננטי אף יותר, והוא הבהיר שאין תמיכה למהלך לא רק מבחוץ, אלא גם מבפנים.

"אנחנו לא אוהבים את זה, ולא רוצים שזה יקרה", אמר ג'יימס מילנר אחרי המשחק של ליברפול - וזה המשפט שאנחנו נזכור מקריסת הסופרליג. אם השחקנים ימשיכו להביע את דעתם הנחרצת על הדרך בה צריך לנהל את הכדורגל, המשחק רק ירוויח מכך. לאחרונה אנו עדים לקולות של שחקנים רבים, ביניהם טיבו קורטואה, שדורשים להפחית את עומס המשחקים. יש גם שחקנים שמתנגדים לקיום המונדיאל בקטאר, ובראשם קפטן פינלנד טים ספארב. זה עדיין לא מספיק, אבל זו התחלה טובה.

אם הייתם אומרים לאוהד מנצ'סטר יונייטד בתחילת חלון ההעברות כי כריסטיאנו רונאלדו ישוב לאולד טראפורד אחרי 12 שנה, הוא לא היה מאמין. במהלך הקיץ, כאשר החליט הכוכב הפורטוגלי לעזוב את יובנטוס, אף נפוצו הדיווחים על משא ומתן מתקדם לכאורה עם מנצ'סטר סיטי, שנוצל היטב על ידי הסוכן ז'ורז'ה מנדש כדי להלחיץ את מנצ'סטר יונייטד. האם החזרה הזו טובה לשדים האדומים מקצועית? על כך מנהלים הפרשנים והאוהדים ויכוחים לוהטים ומרתקים, אבל את הרגע הראשון בו דרך כריסטיאנו בחולצה האדומה באיצטדיונו האהוב איש לא יקח ממנו.

היה זה במפגש מול ניוקאסל, ב-11 בספטמבר, ולא פחות מ-6 משחקי פרמיירליג התקיימו במקביל בשעה 15:00 לפי שעון לונדון. באף אחד מהם לא הובקע שער עד שכריסטיאנו מצא את הרשת בדקה ה-45. רק לאחר מכן, במחצית השניה, הגיעו השערים גם במגרשים האחרים, כאילו הליגה כולה עשתה את הכבוד לבן הגולה שחזר הביתה.

גירושו של לואיס סוארס מברצלונה שייך ל-2020, אבל הנקמה הגיעה ב-2021. תחילה זכה החלוץ האורוגוואי באליפות ותרם לאתלטיקו מדריד 23 שערים בעונה שעברה, חלקם הגדול מכריעים. עם זאת, הוא לא זכה לארח את בארסה בגלל הקורונה, ולא כבש בתיקו 0:0 בקאמפ נואו - אז השער המיוחל חיכה עד אוקטובר האחרון. הסקורר בישל לתומא למאר את היתרון, כבש בעצמו בדקה ה-44, וביצע תנועה של שיחת טלפון לעברו של מאמן ברצלונה רונאלד קומאן ביציע.

ההולנדי לא היה אשם בכך שנשלח בזמנו על ידי הנהלת בארסה לבצע את השיחה הקצרה עם האורוגוואי בו נמסר לו שהוא לא נמצא בתוכניות, אבל זה לא משנה. החגיגה הזו סגרה מעגל, ואנחנו נזכור אותה עוד זמן רב. זה היה רגע מרגש במיוחד, אלא אם אתם אוהדי ברצלונה.

פפ גווארדיולה העפיל השנה לגמר ליגת האלופות לראשונה מזה עשור, אבל לא הצליח לשים את ידו על הגביע, כי צ'לסי היתה טובה יותר ממנצ'סטר סיטי בערב המותח בפורטו, בעוד קווין דה בראונה נפצע בהתנגשות עם אנטוניו רודיגר כבר בדקה ה-60.

הבלגי, שענד את סרט הקפטן, בכה אחרי ששבר עצמות בפניו, נפגע בארובת העין - ונותר ללא הגביע שמגיע לו מאוד באופן אישי, חודש בלבד לפני יום הולדתו ה-30. זו השנה בה החליף הגאון הבלגי את הקידומת, ואנחנו צריכים להפנים זאת. הפציעות תכופות מדי לאחרונה, וצריך ליהנות ממנו כל עוד הוא משחק ברמה הגבוהה ביותר.

במחזור הלפני האחרון בבונדסליגה, כבש רוברט לבנדובסקי את שערו ה-40 והישווה את השיא המיתולוגי של גרד מולר מעונת 1971/72. אבל האם הוא מסוגל גם לשבור אותו? האליפות הובטחה כבר מזמן, והמשחק האחרון, בבית מול אוגסבורג, נועד למטרה אחת בלבד - לאפשר לחלוץ הפולני לשים עוד כדור אחד ברשת. באופן מדהים למדי, ההמתנה נמשכה 90 דקות, והיריבה הבוואריות היחידה של באיירן מינכן בליגה עשתה הכל כדי למנוע את החגיגה. בסופו של דבר, זה הגיע, ולבנדובסקי רשם את שמו באופן בלעדי בספרי ההיסטוריה.

זה היווה פיצוי מסוים על כך שפציעה ביזארית במשחק מיותר מול אנדורה מנעה ממנו לשחק מול פריז סן ז'רמן ברבע גמר ליגת האלופות, וכתוצאה מכך פגמה בסיכויי אלופת גרמניה לשמור על הכתר האירופי. גם ביורו 2020 הודחה פולין בשלב הבתים, למרות שלבנדובסקי כבש 3 שערים. היה לו הרבה חוסר מזל בשנה המזהירה הזו, אבל הוא בכל זאת היה השחקן הטוב בעולם. השיא מגיע לו בזכות - רק חבל שגרד מולר עצמו לא ראה זאת. הסקורר האגדי סבל במשך שנים מדצמניה, והלך לעולמו באוגוסט.

האירוע המוזר התרחש בינואר בדרבי המילאנזי בגביע האיטלקי כאשר שני החלוצים החסונים כמעט הלכו מכות. זלאטן איברהימוביץ' טען שיצא להגנתם של חבריו למילאן, רומלו לוקאקו לא נותר חייב, והעימות היה פוטוגני במיוחד, עם תמונות מרהיבות.

לוקאקו יצא ממנו עם ידו על העליונה, כי השבדי ספג כרטיס אדום זמן קצר לאחר מכן, אינטר ביצעה מהפך וניצחה 1:2, ובסוף העונה חגג לוקאקו אליפות. זלאטן, ששלח אותו "לעשות את טקסי וודו שלו" בזמן התקרית, סבר בהמשך שהביא על עצמו קללה. הוא נפצע, החמיץ את יורו 2020, ובאופן כללי איבד את המומנטום. אולי הוא היה צריך להיות זהיר קצת יותר. כך או כך, הרגע הזה נכנס לפנתיאון.