את הבכורה שלו בבונדסליגה ערך גרד מולר בעמדת המגן הימני. טוב, זה לא לגמרי מדויק, כי הוא יועד לשחק בחוד בדרבי מול מינכן 1860 במחזור הראשון באוגוסט 1965, אבל כבר בדקות הראשונות נפצע המגן הימני אדולף קונסטבאדל. חילופים עדיין לא היו אז בחוקה, והמאמן זלטקו צ'ייקובסקי היה צריך לאלתר. הוא הסיט את מולר לעורף וביקש ממנו לשמור על הקיצוני השמאלי המהיר האנס רבלה. המשימה הזו בוצעה באופן מעורר התפעלות, ובאיירן שמרה על רשת נקיה כאשר שיחקה בנחיתות מספרית מול יריבה עדיפה. הכדור היחיד חדר לרשת שלה עוד בדקה הראשונה, והיא הפסידה רק 1:0. "אני מוכן למלא כל תפקיד", הסביר אז הבחור בן ה-19.
בהמשך אותה עונה, שהייתה הראשונה של באיירן בליגה הבכירה, נערך משחק דרמטי מול בורוסיה מנשנגלדבאך במינכן. הבווארים הובילו 2:3 במחצית, ומולר תרם בישול, אבל הגאון האורח גונטר נצר נתן הצגה פנומנלית בקישור. בהפסקה, הגה צ'ייקובסקי מהלך מפתיע - הוא הורה למולר לשמור על נצר במחצית השניה. התוצאה היתה נהדרת. הפליימייקר היה הרבה פחות דומיננטי, ובאיירן ניצחה בקלילות 2:5.
מהדוגמאות האלה ניתן ללמוד שני דברים חשובים. ראשית, באיירן לא הפנימה עד הסוף את האיכויות של מולר, שאתמול הלך לעולמו בגיל 75, בתחילת דרכו, כי הרי בעוד כולם הבינו את יכולות ההבקעה שלו, איש לא העלה בדעתו להזיז אותו מעמדת החלוץ המרכזי. שנית, מולר היה שחקן שלם ורב גוני הרבה יותר מהסטיגמה שהשתרשה לגביו. נהוג לטעון כי הוא היה חיית רחבה שהצטיין בכיבוש שערים "משעממים" - ותו לא. בפועל, ניחן המפציץ הגרמני בחוכמת משחק יוצאת דופן, השתלב נהדר במערך הקבוצתי, השתתף בבניית מהלכים גם מחוץ לרחבה, והבקיע לא מעט שערים מרהיבים בכל קנה מידה.
קחו, למשל, את הגמר החוזר מול אתלטיקו מדריד בגביע האלופות ב-1974. מולר הכריע את ההתמודדות הזו עם צמד במחצית השניה. הראשון נכבש בבעיטה מזווית כמעט בלתי אפשרית, בטיל לחיבורים. את השני הוא הרשית בקשת גבוהה ומטריפה, תוך שהוא עושה צחק מהשוער מיגל ריינה, אביו של פפה, שהיה באותה תקופה אחד הטובים בעולם. הביצוע מול באניק אוסטרבה בגביע האלופות ב-1976, בנגיחת זינוק עם ניתור הזוי, נבחר לשער השנה בגרמניה. על אף שגובהו היה רק 176 סנטימטרים, התאפיין מולר במשחק ראש משובח במיוחד, והבקיע יותר מ-100 פעמים בנגיחות.
אפילו שער הניצחון המיתולוגי מול הולנד בגמר גביע העולם ב-1974 היה פנומנלי. תקראו את ספרי ההיסטוריה, ורבים יתארו אותו כסוג של דרדלה, אבל תצפו בו בעצמכם. כדור רוחב שטוח מגיע לרחבה, ומולר עוצר אותו בנגיעה אחת בלתי צפויה כדי לקחת אותו לאחור דווקא. ההטעיה הזו מוציאה משיווי משקל את רוד קרול, אחד המגנים הטובים בתקופתו, וגורמת לשוער יאן יונחבלוד לעשות צעד בכיוון הלא נכון. בנגיעה השנייה, עוד לפני שהשניים התאוששו, שלח מולר בעיטה פשוטה אך בלתי ניתנת לעצירה. היה זה שילוב של חוכמה, אלגנטיות וטכניקה ברמה הגבוהה ביותר. היה זה ביצוע שראוי לנצח את גמר המונדיאל.
אל תפספס
בגביע העולם הביתי "הסתפק" מולר בארבעה שערים, אבל שניים מהם היו קריטיים. הוא היה גם זה שהעלה את המערב גרמנים לגמר, ב-0:1 על פולין שהפך בפועל לחצי הגמר בסיום שלב הבתים השני. שנתיים קודם לכן, הוא הכריע כמעט לבדו עם צמדים הן את חצי הגמר מול בלגיה והן את הגמר נגד ברית המועצמות, והביא לגרמנים את אליפות אירופה.
מבחינתו, היה זה הפיצוי על ההפסד הכואב בחצי הגמר בטורניר הפורה ביותר שלו. מולר הבקיע 10 שערים במונדיאל 1970 במקסיקו - השחקן האחרון שהצליח לעשות זאת עד עצם היום הזה, אבל הודח בנסיבות דרמטיות במיוחד. אחרי שכבש את שער הניצחון בהארכה מול אנגליה ברבע הגמר, הוא הפציץ פעמיים בהארכה נגד איטליה, ובכל זאת ירד מנוצח 4:3. "לא אשכח את זה לעולם", הוא הצהיר אז, ואפילו חווה ירידה מסוימת בכושרו בסטנדרטים שלו בעונה שלאחר מכן, אבל חזר בגדול - וקבע ב-1971/72 שיא של 40 שערי ליגה, שנשבר רק עתה על ידי רוברט לבנדובסקי.
קודם לכן, שבר ליאו מסי ב-2012 שיא מיתולוגי נוסף של מולר, כאשר הבקיע 91 שערים בשנה קלנדרית. מולר הפציץ 85 פעמים ב-1972, אבל מבחינת הממוצע הוא עדיין הטוב מכולם. הגרמני הגיע למאזנו ב-60 משחקים, כלומר 1.41 למשחק, בהשוואה ל-1.31 שערים למשחק של הארגנטיני. זה חריג גם במונחים שלו, אבל באופן כללי שמר מולר על ממוצע של שער למשחק לאורך כל הקריירה. לזכותו 68 כיבושים ב-62 משחקים במדי הנבחרת, ו-563 שערים ב-605 הופעות במדי באיירן.
לא לחינם טען פרנץ בקנבאואר כי הבווארים לא היו הופכים למועדון פאר ללא הסקורר שלהם. קשה מאוד להגזים בתרומתו הכבירה של מולר לנסיקה של האדומים, אותם הצעיד לארבע אליפויות גרמניה ושלוש זכיות בגביע האלופות, ולכן משעשע להיזכר כי צירופו לבאיירן היה מקרי למדי.
מולר נולד וגדל בנורדלינגן, עיירה קטנה שקרובה יותר לנירנברג מאשר למינכן. בילדותו, הוא היה אוהד שרוף של נירנברג, שנחשבה למועדון יוקרתי, והעריץ במיוחד את החלוץ מקס מורלוק, מגיבורי הזכייה במונדיאל 1954. ואולם, הסקאוטים שלה לא הביעו בו עניין כאשר החל מולר לקרוע רשתות בקצב מסחרר במדי המועדון הצנוע שלו בליגת החובבים. לעומת זאת, נציגי מינכן 1860 התלהבו מאוד, וביום גורלי אחד ב-1964 התכוונו נציגים בכירים מטעמה להגיע לביתו בנורדלינגן ולהחתימו.
1860 הייתה אז הקבוצה הבכירה של מינכן שצורפה למקימי הבונדסליגה ב-1963. באיירן היתה אטרקטיבית פחות, ושיחקה בליגה השנייה, אבל האמינה בסיכוייה לגייס את מולר לשורותיה בכל זאת. כאשר התקבל במשרדיה מידע מודיעיני על הביקור של אנשי 1860 אצל גרד, החליט המנהל הספורטיבי ואלטר פמבק להקדים אותם בשעה והפתיע את המשפחה. אחרי שהסביר עד כמה עתידו של מולר בבאיירן יהיה ורוד (או אולי אדום?), התגנב פמבק החוצה מהדלת האחורית, המתין במסעדה הסמוכה עד תום הביקור של אנשי היריבה העירונית, וקיווה לטוב. אימו ואחיו של החלוץ סברו שכדאי לו להצטרף למועדון גדול ועשיר יותר, אבל גרד עצמו התרשם שסיכוייו יהיו טובים יותר בליגה השנייה.
זה לא הלך קל, וצ'ייקובסקי לא ממש אהב את חניכו הצעיר החדש מהרגע הראשון. המאמן הגדיר אותו "נמוך ושמן", והכינוי הזה נותר עם מולר עד סוף הקריירה, רק נצבע בנימה צינית במיוחד. נשיא באיירן וילהלם נוידקר דרש אישית לכלול את הנער בהרכב, ותחושתו התבררה כנכונה. מולר הבקיע 33 שערים בדרך לעליה היסטורית, והאגדה החלה להיכתב. ברנקו זבץ הקשוח, שהגיע לבאיירן ב-1968, נתן לו עצות מועילות לשדרוג משחקו, הכריח אותו לעבור דיאטה, וביחד הם זכו באליפות הראשונה שלהם. משם, הדרך לתהילה הייתה סלולה.
חלק נכבד מהשערים של מולר באמת היו "משעממים" - הוא פשוט כבש הרבה יותר מדי. בלמים חסונים ניסו לשמור עליו ולכסח אותו, אבל הוא מצא את הדרך להשתחרר מהם, למצוא את השטחים הפנויים ולהמשיך לכבוש, לכבוש ולכבוש. המחשבה שלו הייתה מהירה יותר, ולכן המיקום שלו היה כה מזהיר. עם זאת, כאשר הכדור הגיע אליו, הוא כבר לא השתמש במוח, כהגדרתו. "אם אתחיל לחשוב מול השער, אבזבז יותר מדי זמן", קבע מולר. כאשר היה צורך להכניע את השוער, הוא השתמש אך ורק באינסטינקטים שלו. והאינסטינקטים האלה היו הכי טובים בתבל.
בגלל האינסטינקטים אלה, באופן קצת פרדוקסלי, נהוג להמעיט בערכו של מולר. מקומו כאחד החלוצים הגדולים והפוריים בכל הזמנים מובטח, אבל לא מדברים עליו בנשימה אחת עם גדולי הכדורגלנים אי פעם. בקנבאואר מוגדר כגרמני הטוב ביותר בתקופתו, ואם תבקשו מפרשנים לקבוע את רשימת 25 השחקנים הטובים בהיסטוריה, סביר להניח ששמו של מולר לא יופיע בה. וזה עניין של טעם, כמובן, אבל תהיה זו טעות גדולה לקטלג את מולר כשחקן "מוגבל" שידע "רק" להבקיע. הוא היה הרבה מעבר לכך, ופועלו של האיש שהלך אתמול לעולמו בגיל 75 צריך לזכות להערכה גדולה יותר. הוא באמת היה אחד הטובים אי פעם, ולא רק בקרב החלוצים.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק