מחזירים את המנדט: הסיבות לכך שמכבי תל אביב מוותרת על האליפות

אחת המילים השקריות ביותר בספורט היא "מומנטום". היא שקרית בעיקר מכיוון שמומנטום משתנה לא רק ממחזור למחזור וממשחק למשחק, אלא ממהלך למהלך. אם מיגל ויטור לא מתעופף לנגיחה של דולב חזיזה, מכבי חיפה במומנטום ואם אור אינברום מקדים את ג'וש כהן בזמן הפציעות בשבת האחרונה היא חסרת אופי ובמשבר מנטאלי.

לא בכדי התהייה המפורסמת ביותר במדעי החברה לגבי מומנטום עוסקת בספורט. שאלת "היד החמה" עלתה לדיון בשנות ה-80, אז נבדק האם יש אמת בתפישה שלפיה שחקן יכול להיות "חם" ולקלוע בצרורות או להיות "קר" ולהחטיא ללא הכרה ברגעים מסוימים. הראשון שבדק זאת היה עמוס טברסקי, אחד מגדולי החוקרים המודרניים בתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית. אחריו יצאו עשרות חוקרים אחרים למשימה. עד היום איש מהם לא מצא עדות לקיומה של יד חמה. האחוזים של שחקן שקלע סל זה עתה בזריקה הבאה לא היו טובים יותר מאלה של שחקן שהחטיא.

אז מומנטום הוא עניין יחסי ומשתנה שייתכן שאפילו לא קיים, אבל יש גם מומנטום פיזי. זהו מומנטום נגרר ואיתו קשה קצת יותר להתווכח. למשל, העובדה שמכבי תל אביב שחוטה ורצוצה מהעונה הזאת. אותה קבוצה שסימן ההיכר שלה לכל אורך עידן גולדהאר היה להתעלות על היריבה בשליש האחרון של המשחק, נפלה אתמול, ולא בפעם הראשונה בחודש האחרון, מהרגליים בדקות הסיום. עם קצת יותר ריכוז, הפועל באר שבע הייתה יוצאת מטרנר עם ניצחון.

שלוש נקודות בארבעה משחקי חוץ, 10 מ-21 בשבעת המשחקים האחרונים. זה המאזן של מכבי תל אביב בפלייאוף הנוכחי. מיותר לציין שעם צבירת נקודות כזאת קשה עד בלתי אפשרי לקחת אליפות. לאלופה נגמר האוויר, עומס המשחקים מהמחצית הראשונה של העונה חזר אליה בגדול, ויחד איתו נעלמה גם היצירתיות.

הרוטציה של פטריק ואן לוון, שנראתה רחבה יותר מזאת של מכבי חיפה, מורכבת היום משחקנים פצועים (יונתן כהן ואייל גולסה), חולים לשעבר שלא השתקמו (גלזר ופשיץ', למשל, שהם צל חיוור של עצמם מאז הקורונה) וכאלה שלא נעשה בהם שימוש נכון ומספק (איתי שכטר, הדיפרנס-מייקר האחרון בקבוצה). תוסיפו לכך את זהירות היתר שהחלה שבועיים לפני משחק העונה כדי לשמור אליו שחקני מפתח, ותגלו כי מכבי תל אביב, שרכבה על טונות של מזל, אבל גם על יכולת לשבור את היריב בדקות הנכונות, סובלת מקוצר נשימה, פיזי ומנטאלי.

כבר מספר שבועות שאנחנו מפלרטטים עם בריחה של אחת מהגדולות. זאת שמשחקת ראשונה מגדילה את הפער, האחרת מצמקת. בשבוע שעבר קרה תהליך הפוך: מכבי תל אביב הפסידה, חיפה לא ניצלה את זה. התחושה בשבת לאחר הניצחון הירוק בפתח תקווה הייתה, שוב, שהפעם זה יקרה.

ואכן, הפעם זה קרה. המשחק בבאר שבע שיקף הרבה מאוד מהתחלואות של מכבי תל אביב לאחרונה, גם הגנתית וגם התקפית. היא זכתה לעלות ליתרון משום מקום ולא ייצרה מצב אמיתי לשער עד הבעיטה של ניק בלקמן בזמן הפציעות (עקב של שכטר, אלא מה). המגנים לא מסייעים למשחק ההתקפה, השיטה של ואן לוון לא משתנה ולמרואן קבהא היה את כל הזמן שבעולם לבעוט לאחר שאף אחד לא יצא אליו, בעוד מחדל הגנתי של האלופה, אחד מני רבים. כשבוחנים את היכולת הזאת מול המכונה המשומנת מהכרמל, זו שלמדה סופסוף לנצח משחקים בשיניים, קל להבין מדוע מכבי חיפה מכתרת כעת את המלך הצהוב עם איום שח מפואר בדרך, אולי, למט בקרוב מאוד.

הדינמיקה כולה השתנתה עם התיקו בטרנר. יש סיכוי שמכבי חיפה תסיים את העונה בלי אף ניצחון על מכבי תל אביב ועדיין תיקח אליפות. נניח שהיא אפילו תפסיד בבלומפילד ותשמור על פער של נקודה אחת בלבד. עדיין, נותרו לה משחקי בית מול אשדוד ובאר שבע ומשחק בקרית שמונה. מכבי תל אביב צריכה לנצח בפתח תקווה ובאשדוד ובבית את קרית שמונה. לא קשה לחוש לאן נושבת כרגע הרוח.

משהו קטן והיפותטי לחלוטין בהקשר של לוח המשחקים. ב-21 שנות קיומה של ליגת העל, רק שתי קבוצות (אחת מהן בעונת קיזוז) זכו בתואר כשנכנסו לפלייאוף מהמקום השני או אפילו השלישי (מכבי תל אביב 2002/3). יש לכך סיבה טובה. למכבי תל אביב הייתה הזדמנות להיכנס לפלייאוף כמוליכה. במקרה כזה היא הייתה זו שמארחת ראשונה את מכבי חיפה וזוכה ללו"ז הקל יותר בישורת האחרונה בהחלט. לא שיש פה איזושהי הנחה מדעית, אבל ברמה הרעיונית מעניין לתהות מה הייתה במקרה כזה תמונת המצב בטבלה לפני משחק העונה.

במהלך הריאיון שלו באולפן הלילה של ערוץ הספורט, משה חוגג יצא שוב למלחמה בלה פמיליה. בין כל הקינות והרטינות שלו הסתתר משפט אחד: "רוב השחקנים לא מעריכים מספיק את הקבוצה, ואני מקווה שהם לא ימשיכו בעונה הבאה".

שחקני כדורגל הם אלה שעולים לדשא ועל פי יכולותיהם יישקו התוצאות, זה נכון. ועדיין, המגמה של בעלים שמאשימים אותם לא רק שאינה מכובדת או מכבדת, היא גם מצטיירת כהסרת אחריות, תכונה שיש בשפע במדינה שלנו. יום אחד חוגג אומר במסיבת עיתונאים "נפלתי בשבי הדריבל", ביום אחר הוא מפיל את הכישלון על השחקנים שבחר. הדברים שלו מצטרפים לסיכום השנה האלגנטי של בעלי בני יהודה ברק אברמוב, לפיו "הכישלון הוא של השחקנים, הם אלה שירדו ליגה".

וכך חוגג, ששוחר לבית"ר אחרת ול"אהבת לרעך כמוך", בכל זאת נחל הישג משמעותי אחד השנה: הוא הצליח להיות מוזכר באותה נשימה עם אחד הבעלים הכי גרועים בעשור האחרון בליגת העל.