רעש לבן: מכבי חיפה ובית"ר ירושלים לא מסתגלות לחיים ללא האוהדים

1. בתקופות בהן הדברים לא מסתדרים לקבוצות שלו, ברק בכר לוקח לעצמו כמה ימים לחשוב. הוא מתייעץ עם הצוות שסביבו ועם אנשי מקצוע קרובים, ואם הוא מרגיש שהבעיה היא מנטלית, הוא מחפש דרך יוצאת דופן לפתור אותה. ב-2014 הרגיש שמעמדו בקרית שמונה עשוי להתערער בקרוב אחרי שצבר רק 16 נקודות מ-12 מחזורי הפתיחה.

הוא היה אובד עצות, שיתף אנשים במועדון בתסכול שלו מכך שהוא לא מצליח להשפיע על הקבוצה, שבר את הראש בחיפוש אחרי פתרון ולבסוף הפתיע עם אסיפה חיובית בה אמר: "חסר לנו מזל, אנחנו עובדים קשה, עובדים נכון, טובים יותר מהיריבות. אני סומך עליכם ואנחנו נצא מזה ביחד". גם בכר כנראה לא האמין למה שאמר אז, אבל הוא הלך עם מה שהרגיש נכון. לאחר מכן, קרית שמונה ניצחה שלושה משחקים רצופים, נצמדה לצמרת, וסיימה את אותה עונה במקום השלישי ועם גביע המדינה.

אם בכר מרגיש שהבעיה מקצועית, הוא פשוט מודה שטעה ומשנה מיד. בתחילת דרכו בבאר שבע הקבוצה הודחה מאירופה וקירטעה במחזורים הראשונים בליגה. השיא הגיע בהפסד בעכו במחזור החמישי (1:0) בו הוחלף ג'ון אוגו במחצית בפעם השנייה ברציפות בניסיון לעבור להרכב התקפי יותר. בתום מספר ימים של הרהור במצב, הוא הודה בפני אנשי המועדון: "טעיתי, הלכתי למקומות שלא הייתי צריך ללכת אליהם. אני חייב לשמור על קישור חזק וזה יהיה העוגן שלנו, יותר אני לא שובר אותו". מאז אותו משחק, פרט לרבע שעה לקראת סיום העונה, הגרזן הניגרי לא הוחלף שוב.

2. על פניו ישנה תחושה במשחקים האחרונים שלה מכבי חיפה נראית אפילו פחות טוב מבשנה שעברה - בעיקר בגזרת הקישור החזק שאיפיין אותה ושלט במשחקים, וגם בהגנה שעדיין מחפשת את עצמה. אבל רבים שוכחים את הפער בין היכולת של הירוקים אשתקד לפני ואחרי הגעתה של הקורונה שרוקנה את יציעי ליגת העל.

היא דרסה את הפועל תל אביב 0:5 עם הקהל, ואחרי כמה שבועות הפסידה לה בבית 2:1 ללא קהל. גם לבאר שבע היתה נתנה רביעייה, ולאחר תשעה ימים בלבד הפסידה לה בגביע 2:1 במשחק ללא קהל. מרקו בלבול השיג רק 15 מ-30 נקודות אפשריות בפלייאוף, בו איבד את היתרון הגדול שלו על הליגה - האוהדים הירוקים. זו לא היתה רק האווירה הביתית הססגונית עם מעל 20 אלף צופים, אלא גם התמיכה של מעל 9,000 אוהדים למגרשי החוץ שיצרה אווירה ביתית והביאה לא מעט נקודות.

באוגוסט חזה מקס גרצ'קין בריאיון הפרידה שלו מבית"ר ירושלים: "הקהל יהיה חסר לגדולות בעונה הבאה, וזה נותן יתרון לקטנות. אצל הגדולות גם כשלא הולך הקהל לוחץ ודוחף וזה נותן לך כח, אתה מתרגל לזה. אני זוכר שבחדרה שהיינו משחקים בטדי או בטרנר, וכמה שאתה מנסה לשחק טוב ומרגיש שזה משחק שלך, פתאום יש מומנטומים שהקבוצה הבכירה מקבלת גב מהקהל והד בכל נגיעה בכדור שאתה לא מבין מאיפה זה בא. זה כאילו אתה נגד 12 שחקנים". אז נכון, כל הגדולות סובלות מהיעדר קהל, אבל בשנה שעברה האצטדיון בחיפה הגיע לרגע האמת שלו אחרי שנים רעות והיה הכוח המניע של מכבי חיפה, שפשוט קרסה בלעדיו.

3. וזה אולי מה שמחבר בין חיפה לבית"ר לקראת המשחק הערב (שני, 20:45, ספורט 5). בדיוק כמו בכר, גם סלובודן דראפיץ' ושי ברדה מכוונים להביא את השחקנים לנקודת רעב מקסימלית. שתי הקבוצות מתבססות על לחץ גבוה, מתקשות מאוד כשיש להן ירידת קצב והופכות פתאום לרכות ופגיעות.

בשני משחקי הבית האחרונים שלה בית"ר ספגה ראשונה ואיזנה עוד במחצית הראשונה, אך לא הצליחה לנצח. בירידה לחדרי ההלבשה אחרי ההפסד למכבי פתח תקוה (2:1) אמר עידן ורד: "אם היה כאן קהל שידחוף, בשני המשחקים אחרי השיוויון אנחנו גומרים את זה".

לא משנה מה יקרה הערב, גם בכר וגם דראפיץ' וברדה צריכים להסיק מסקנות, אולי כבר לקראת המשחק הערב. בליגה בלי קהל הגדולות מאבדות את היתרון הכי גדול שלהן והם צריכות לעשות את ההתאמות. העונה צריך לדעת לשחק בעיקר בשביל הנקודות ולהבין שכמות הדקות בהן ניתן יהיה לראות כדורגל איכותי מוגבלת.

המקרה של דראפיץ' וברדה קיצוני עוד יותר. בקדנציה הקודמת שלהם בבירה לפני ארבע שנים, עם סגל שכלל את איתי שכטר, ניקיטה רוקאביציה, עומר אצילי, קלאודמיר וחסוס רואדה, מקום שלישי נחשב להישג עבורם. היום, עם סגל פחות טוב, הציפיות גבוהות בהרבה. שישאלו את רוני לוי.

כשהחזרת אצילי היתה על הפרק הקיץ כינס משה חוגג את הצוות המקצועי וההנהלה לשיחה בה שאל "אצילי שווה לנו אליפות?", ורוני לוי ענה: "לא, צריך עוד 3-4 שחקנים: מגן דומיננטי, קשר אחורי 6, חלוץ מנוסה ומוכח עם מספרים ואם ליוואי גרסיה הולך אז לצרף גם שחקן כנף ברמה". האווירה שאפפה את רוני לוי באותם ימים הייתה עיקר הבעיה. אפשר לדבר על איזה כדורגל רוצים לראות מהקבוצה, אך ברמת הציפיות ביחס לסגל השיא שלה היה מקום שלישי.

4. לוי הלך, ועכשיו הבעיה היא של דראפיץ' וברדה. הציפיות בבירה עדיין לא ריאליות והמאמנים צריכים לעשות את ההתאמות גם עבור עצמם ועבור העתיד שלהם. אם יבחרו לשחק פחות יפה אך יידבקו למכבי תל אביב ומכבי חיפה עד הסוף, זה יהיה הדבר היחיד שיזכרו להם. אם יש איזשהו קו שפוי שחוגג משדר מדי פעם הוא באמירה שהוא לא מצפה לאליפות אלא לקבוצה שתבקיע יותר ותהיה יותר צמודה למוליכות ביחס לשנה שעברה.

הבעיה בדרישה למספר רב של גולים היא שהקבוצה כבשה בעונה שעבר 51 שערים, ב-42 מהם (מעל 80%) היו מעורבים שחקנים שכבר לא לובשים צהוב-שחור: גרסיה, שלומי אזולאי, גדי קינדה, אנז' פרדי פלומן, אנתוני וארן, דן איינבינדר וחנן ממן.

מי אמור להשלים את המכסה? מיכאל אוחנה חזר וכבר הבקיע שלושה שערים, אך הלחץ עליו לא עושה לו טוב, פיזית ומנטלית, והוא עדיין לא כבש יותר מחמישה שערים באף עונה בקריירה. חלאופילו פלייטר ומתאוסיניו הם חידה ברמת המספרים. ירדן שועה של בני יהודה היה להיט, אבל במכבי חיפה הוא רשם שני שערים בשנה וחצי.

כרגע נראה שכדי לשחזר את נתון הכיבושים מאשתקד בית"ר תזדקק למספר דו ספרתי מאלירן עטר ועידן ורד, בנוסף לכמות סבירה של שערים מכיוונים של שחקני הקישור וההגנה שלא מרבים להבקיע, וסביר להניח שכדי לעמוד ביעד יידרשו עוד שניים או שלושה שינויים בחלון ההעברות של ינואר.