מקס גרצ'קין: "אמרו שאחמם את הספסל בבית"ר ירושלים, אבל התחרות שם דחפה אותי"

בגיל 24 מקס גרצ'קין מרגיש בשל לצאת לחו"ל. על אחת וכמה וכמה כשמדובר במעבר לאוקראינה, המדינה בה נולד וחי עד גיל שלוש ושהוא דובר את השפה המדוברת בה. בנוסף, לגרצ'קין יש אח שמתגורר כבר שש שנים בקייב. עדיין, גם בימים אלה קצת לפני הטיסה, המגן עדיין לא בדיוק מעכל את המעבר לזוריה לוגנסק.

"הכול קרה מהר. מעכשיו לעכשיו, התכנון היה לעשות עוד שנה עם בית"ר ירושלים ואז לכוון לחו"ל, אבל הגיעה הזדמנות ולא רציתי לפספס", מספר גרצ'קין, "תמיד כיוונתי לחו"ל ולהגשים חלומות".

איך בכלל נוצר הקשר על האוקראינים?

"הסוכן שלי שלומי בן עזרא כבר כמה חודשים אומר לי שיש התעניינות מאוקראינה ורוסיה, אך רק לפני כמה שבועות זה הפך לרציני. יש לי אזרחות אוקראינית שאחדש שם וזה עזר מאוד. הבנתי כמה זה רציני כשהסוכן שעבד מולנו באוקראינה דיבר איתי והסביר לי כמה הם רוצים אותי, מה הם יודעים עליי ואיזה סוג של מועדון זה. הסוכן התחיל את השיחה באנגלית וכשהבין שאני יודע רוסית שוטף הוא היה מבסוט, הבין כמה זה יעזור לי. הוא סיפר לי על כל הנתונים שהאוקראינים אספו עליי, המידע, הסטטיסטיקות וזה עזר מאוד".

מה למדת על זוריה?

"זה מועדון שמגייס שחקנים צעירים, משביח אותם ומוכר לאחר מכן. המגן השמאלי שאני מחליף אותו עכשיו נמכר לאנדרלכט ב-1.5 מיליון יורו. הם סיימו במקום השלישי ובאוקראינה הקבוצה שמסיימת במקום השלישי מגיעה ישירות לשלב הבתים של הליגה האירופית. לפני שבועיים, כשהבנתי שיש סיכוי שאגיע לשם, התקיים המחזור האחרון באוקראינה. שחטאר אלופה, דינמו קייב השנייה הייתה במרחק שתי נקודות מזוריה שבמקום השלישי והייתה עוד קבוצה במקום הרביעי, שתי נקודות מזוריה. היינו במתח כי המקום הרביעי באוקראינה הולך למוקדמות, אבל אם זוריה הייתה מנצחת ודינמו קייב לא, אז היא הייתה מסיימת במקום השני ומגיעה למוקדמות הצ'מפיונס. הייתה סיטואציה כזאת במהלך המשחק, אבל בסוף דינמו קייב הלכה לצ'מפיונס וזוריה לבתים בליגה האירופית".

הספקת לדבר עם מנור סולומון?

"שלומי (בן עזרא) הוא הסוכן של שנינו והוא בינתיים קישר בינינו. הוא המליץ שכשאגיע לאוקראינה אדבר איתו יותר. הוא לא קרוב אליי. קייב, שם גר סולומון, היא במרחק שבע שעות נסיעה מאיפה שאני אהיה. גם אח שלי גר בקייב, יש טיסות של שעה, אבל ברכב זה שבע שעות, הם רחוקים. כמו דונייצק, גם לוגנסק הייתה בקו מלחמת האזרחים ולכן השחקנים מתגוררים ומתאמנים בעיירה אחרת. בתחילת הדרך אחי אמור לבוא לעזור לי להתאקלם ולסדר את העניינים. הוא כבר שש שנים בקייב, מתעסק בנדל"ן ובדיוק מתכנן לחזור לארץ עם המשפחה שלו, אני אנסה למשוך אותו עוד קצת כאן".

תמיד מדברים על הקשר שלך לסבתא, אתה חי איתה ועם ההורים. איך היא הגיבה כששמעה שאתה חוזר לארץ מולדתה?

"קודם כל סבתא שלי ציונית, היא אוהבת את ישראל הרבה יותר מאשר את אוקראינה. עדיין, זה היה עם דמעות בעיניים, שנינו כל כך התרגשנו, ברור שאהיה חסר לה, אבל היא אמרה לי שזה הדבר הנכון לעשות בשביל ההתפתחות שלי והיא גאה בי. היא בת 92 ובאיזשהו מקום גידלה אותי כי ההורים שלי עבדו והיא כל הזמן הייתה שם בשבילי. שתבין, אם אני אוכל ארוחת צהריים בחוץ ולא את שלה, היא נכנסת איתי לברוגז של כמה ימים. היא רגילה שהכול עובר דרכה - אוכל, שיחות, איך היה באימון, איך אני מרגיש, מה עובר עליי. זאת נקודה כל כך רגישה בשבילי שממש קשה לי להמשיך ולדבר עליה. ברור לי שבאוקראינה אצטרך שלושה טלפונים - אחד לסבתא, אחד לאמא ואחד לשוטף".

הייתה לך שנת פריצה בבית"ר?

"הרבה אנשים הרימו גבה שאחרי שנה ראשונה בחדרה שחקן ישר מתקדם לבית"ר וחלק לא האמינו. אמרו לי 'למה לך ללכת להתייבש בספסל?' או שאני צריך עוד עונה בחדרה או מועדון בסגנון דומה. בהתחלה הייתי אמור להיות מחליף למגן זר בבית"ר, אבל האמנתי בעצמי. בהתחלה גם המטרות היו ברורות: קודם לשחק בעשרה משחקים בבית"ר יהיה טוב, בעונה השנייה 20 וכן הלאה. ובסוף הייתי מגן ראשון, שיחקתי מעל 30 משחקים, הפגנתי יכולת יציבה לאורך העונה והתקדמתי לחו"ל. אם לא הייתי מאמין בעצמי ומקשיב לאנשים, לא הייתי עושה את כל זה, אמרתי לכולם שדווקא המעבר לבית"ר יוציא ממני יותר. המאבק והתחרות רק ידחפו אותי למקומות גבוהים יותר גם אם אהיה על הספסל למשך איזו תקופה".

כתבת בפוסט הפרידה שהשער בגביע הטוטו נגד הפועל תל אביב הייתה הכניסה הרשמית שלך לבית"ר.

"אי אפשר להתעלם מזה. כל מי שבחוץ יודע מה זה המשחק הזה, כמו בוקה נגד ריבר, גם כשזה גביע הטוטו. כמה שאתה שומע על העוצמות מבחוץ אז כשאתה שם זה הרבה יותר. שער הניצחון שלי נגד הפועל תל אביב זה הרגע הכי מאושר בחיים שלי, אי אפשר להסביר מה שהרגשתי שם. הייתי מנותק לכמה דקות ואחרי זה כמה ימים, כמות האושר שמלווה אותך ומלווה את האנשים מכניסים אותך להיי, אתה מבין את כמות האהבה והאושר. וזה נמשך כל הזמן. פתאום ילד שלא כל כך מסתדר בבית ספר וקשה לו מרים אליי טלפון, פתאום ביקור אצל ילד חולה, אתה הופך לאחד שאם אתה מבקר ילד, אתה יכול לשנות לו את החיים וזה מסביר עד כמה גדול המועדון הזה. כשאתה מבין את ההשפעה על הסובבים ומה זה אומר לאנשים בית"ר ירושלים זה מטורף, ובגלל זה הערכתי כל רגע במועדון. אני זוכר שהלכתי לבית של ילד שעושים עליו חרם בבית הספר, היינו אצלו בחדר וראינו שכל החדר מכוסה במוצרים של בית"ר והוא יודע פרטים על הקבוצה יותר ממני. זה כל כך שימח וריגש אותו שהגעתי, הבנתי שרק בשביל הרגעים האלה שווה להיות שחקן כדורגל ברמה הזאת, זה עולם ומלואו. זה באמת שווה הכול.

"צריך לדעת להעריך כל דבר, מאיפה באת ומה עברת. אני זוכר בפעם הראשונה בבית וגן הורדתי את הראש מול אלי אוחנה ויוסי בניון, איזה פיגורות. יוסי היה מודל לחיקוי בשבילי והרבה בגללו הגעתי לבית"ר. עם כל הכבוד לקריירה המדהימה של יוסי, הוא מרשים כבן אדם יותר מזה וזה לא מובן מאליו. יש לו את המעמד והשם, אבל הוא תמיד נשאר בן אדם פשוט וכזה שרק אכפת לו ורוצה לעזור וזה הדבר הכי מיוחד בו. גם במקרה שלי, הוא נתן יד למעבר עם הרבה אנושיות ואפילו בצורה חריגה ביחס למדיניות של הקבוצה, כי הוא הבין את הסיטואציה שלי".

ההצעה הכספית מזוריה היא גם אחת הסיבות לכך שאתה עוזב. היית אחד משלושת השחקנים בעלי השכר הכי נמוך בבית"ר, אם היו משדרגים לך היית נשאר?

"זאת שאלה יפה מאוד, אבל אני אגיד לך שאת רוב ההחלטה קיבלתי בגלל הצד המקצועי. ברור שיש כאן שדרוג כלכלי לעומת מה שהרווחתי בבית"ר וזה עזר לי לקבל החלטה, מה גם שלא היה שום סיכוי לקבל שדרוג בתקופת הקורונה. זה לא בגלל שלא מגיע לי וכולם במועדון אמרו את זה, אבל יש מציאות ורוב המועדונים מקצצים ולא מגדילים שכר. הייתי שמח גם אם הייתי נשאר עוד שנה בבית"ר, לא הייתי מוריד את הראש".

אני זוכר תקופה שהיית מגיע מוקדם לעבודה של שעה או שעתיים בחדר הכושר והצוות המקצועי חשב שזה פגע בך, גם איבדת את המקום בהרכב.

"אני זוכר את זה טוב. בהתחלה לא כל כך הבנתי למה, אבל אני סומך על רוני לוי בעיניים עצומות בנושא הפיזיולוגי. כרגע סיימתי בבית"ר, אז אני מרגיש יותר בנוח לדבר על רוני. אני יכול להגיד לך שזה מאמן שבאופן אישי שדרג אותי מקצועית, לפניו ואחריו אני רואה את הכדורגל בעין שונה. מעבר לזה שעשיתי התקדמות בנתונים הפיזיים שלי, את קפיצת המדרגה עשיתי בעיקר בהיבטים טקטיים: איך להסתכל על משחק ההגנה וההתקפה, למדתי הרבה יותר על כדורגל ועל המשחק. רוני פרסונה ואיש מדהים, יש לו אמנם חזות קשוחה, אבל מחוץ לכדורגל הוא כמו אבא שלי ושל כולם. הוא מתעניין מאוד בכל השחקנים שלו, מנסה לעשות הכול ולעזור, הוא מאמן משכמו ומעלה וכולם צריכים לשמוח שהוא ממשיך בבית"ר. מה שהוא יצר בבית"ר גם יקבל המשכיות בעונה הבאה. אני מאמין ב-DNA שנבנה בקבוצה הזאת".

לא נתקלתם כמעט בקשיחות שלו.

"לפני שהתחלתי אצל רוני סיפרו לי הרבה על הקשיחות שלו, אבל אני אגיד לך מהשיחות שלי איתו שהוא לא היה צריך כמעט להתעסק בזה. הוא מרוצה מאוד מהאווירה בחדר ההבלשה והמחויבות באימונים כמעט של כולם, ומי שקצת סטה הוא יישר אותו. כותבים הרבה דברים על בית"ר, אבל היחסים בין רוני לשחקנים מדהימים. אפשר היה לראות את זה בשני המשחקים האחרונים איך שאחרי הגולים רצנו לחבק את רוני, הרגשנו שמגיע לו ושאנחנו צריכים להיות איתו".

אבל הייתה הרבה ביקורת על היכולת, הקהל ציפה ליותר.

"בעיני הצוות המקצועי והשחקנים העונה הייתה מוצלחת. אני מסכים שבהרבה משחקים היינו צריכים לשחק יותר טוב, ובגביע נכשלנו כי היינו צריכים להגיע לפחות לחצי הגמר. אנחנו לא מסתירים את זה. עדיין, הרבה שחקנים חוו מקום כמו בית"ר בפעם הראשונה, ובתחילת השנה נעשו המון שינויים בסגל ובצוות המקצועי, והתחילו לבנות DNA לקבוצה. כמו שאומרים שגם את רומא לא בנו ביום אחד, אני מאמין שזה כך בהקשר של בית"ר. אם הקבוצה תמשיך בדרך של העונה האחרונה גם בשנים הקרובות, אני לא רואה סיבה שהיא לא תתחיל לזכות בתארים. כמובן שיצטרכו לשמור על רוב הסגל, אבל מנגד אי אפשר למנוע משחקנים להתקדם כמו במקרה של גדי קינדה או שלי ואולי עם עוד שחקן או שניים. אבל אם יישמר הבסיס החזק והדרך שיוסי מוביל, יקרו דברים טובים".

בלי קהל בעונה הבאה זה לא יהיה אותו דבר.

"אחרי שאתה חווה מועדון גדול זה לא אותו דבר. אתה מתרגל להד של הקהל ולדחיפה שלו וזה משהו שחסר מאוד. הגדולות סובלות מאוד ללא הקהל וזה נותן יתרון לקטנות. אצל הגדולות גם כשלא הולך הקהל לוחץ ודוחף וזה נותן לך כח, אתה מתרגל לזה. אני זוכר בחדרה שהיינו משחקים בטדי או בטרנר, כמה שאתה מנסה לשחק טוב ומרגיש שזה משחק שלך, פתאום יש מומנטומים במשחק שהקבוצה הבכירה מקבלת גב מהקהל והד בכל נגיעה בכדור שאתה לא מבין מאיפה זה בא. זה כאילו אתה נגד 12 שחקנים, הקהל זה שחקן יותר וזה יהיה חסר לגדולות".

אתה באוקראינה, שלומי אזולאי רוצה לפולין ועוד שחקנים רוצים לצאת, וזה לא רק בבית"ר. אחרי הקורונה יש קיצוצים גדולים והתנאים יורדים, כולם רוצים לברוח מהכדורגל בארץ?

"זה לא נעלם מהעיניים של אף אחד. המצב של הכדורגל בארץ גם לפני הקורונה לא היה מזהיר. אני לא מדבר על רמת הכדורגל, אלא על ההתנהלות הכללית. אני לא בא בטענות כלפי אף אחד באופן אישי, אבל חושב שכמדינה יש לנו מה ללמוד ממדינות בחו"ל, אפילו כאלה שהן קטנות מאיתנו. 15 שנה אחורה היינו יותר טובים מהבלגים ותראה מה נהיה שם. עומר חנין משחק בליגה השלישית בגרמניה, הוא חבר טוב שלי. כשהוא מספר לי את סדר היום וההתנהלות שלהם בליגה השלישית בגרמניה לפעמים אני שואל את עצמי אם הוא משחק בליגה השלישית או אני משחק בליגה השלישית. כביכול אני נמצא במועדון גדול בליגה הראשונה בישראל, הוא בליגה השלישית בגרמניה ואצלם זה סדר יום של עבודה, חיים במתחם, אתה מבין את הפערים וכמה יש לנו לשפר ולשדרג. חשוב להדגיש שהטענה שלי היא לא כלפי אף קבוצה ספציפית, אלא ברמה הכללית של ההשקעה בכדורגל במדינה. אנשים פה חולי כדורגל, חייבים להגיע לתחרות כמו יורו או מונדיאל כדי שירים כאן את הנושא, אנחנו נופלים בדברים שאנחנו לא צריכים ליפול בהם".

דעתך על הרכש החדש של בית"ר, אוראל דגני ואורן ביטון?

"אוראל זאת החתמה טובה של בית"ר, הוא אחד הבלמים הטובים בליגה, הוא שחקן עם ניסיון והרבה כדורגל. הוא יעזור להם להגיע להישגים. את אורן ביטון אני זוכר עוד בלאומית כשאני הייתי ברמת השרון והוא בנצרת עילית וכבר אז הוא צד את העיניים שלי. הוא שחקן איכותי, מהמגנים השמאליים הטובים בליגה, הוא עשה יופי של דרך ובית"ר עשתה רכש מצוין. וגם אני צריך להגיד לו תודה. אם הוא לא בשוק, כנראה שאני לא משוחרר".

נושא רגיש שליווה אותך השנה והעדפת עד עכשיו לא לדבר עליו זהו חברך חביב אוחיון.

"גם היום קשה לכולנו לדבר על זה. חביב חבר שלי עוד מהנוער במכבי תל אביב. אני הייתי איתו באותו ערב שקרה מה שקרה, אבל חתכתי מוקדם. בבוקר כשקמתי, ראיתי את כל ההודעות והשיחות שלא נענו והבנתי שקרה משהו רע. אני יכול להגיד לך שעם כל הכאב, מהרגע הראשון כולנו האמנו בו שיעשה את השיקום ויחזור להיות חביב שאנחנו מכירים. הוא פוטנציאל כדורגל אדיר, אבל כשמגיעים למצבים האלה כולנו רק רוצים שיהיה את הבסיס, שיוכל ללכת ולחיות חיים נורמליים. אתה מקבל ברגעים האלה כאפה לראש וכל כך הרבה פרופורציות לחיים, אתה שוכח הכול ורק מתפלל שהכול יחזור לקדמותו. אני לא רוצה כלום, רק שיחזור ללכת ויחייך.

"אני יכול להגיד לך שמעבר לזה שהוא בן אדם מדהים ומודל לחיקוי עבורי בהרבה מאוד דברים, אני רואה איך הוא עובר את התהליך, הפיזיותרפיה ואיך הוא מסתכל על כל הסיטואציה. מבחינתי הוא מעורר השראה. ברוך השם המצב שלו היום הרבה יותר טוב, הוא עומד על הרגליים והולך. לפני שבועיים היינו במסיבת גיבוש של החבר'ה מחדרה, חביב היה. הוא הגיע לבד, היה אחלה ערב, כיף היה לראות אותו ככה, הוא ימשיך לעשות הכול כדי להשתקם".