רונאלד דאק: קומאן הוא האיש הנכון במקום הנכון, בזמן הלא נכון

עוד לפני ההודעה הרשמית על מינויו של רונאלד קומאן, הכריז ויקטור פונט, אחד המועמדים הבכירים בבחירות לנשיאות ברצלונה, כי ההולנדי לא רלוונטי מבחינתו. "אם אבחר, קומאן לא יהיה מאמן ברצלונה בעונת 2021/22. לא אשנה את תוכניותיי גם אם יזכה בכל התארים. צ'אבי מבין את כל האתגרים שעומדים בפני המועדון. המאמן ייבחר על ידי מועצת המנהלים, ובמקרה שלנו זה יהיה צ'אבי", הוא טען.

זה מדגיש נהדר את העובדה הפשוטה - הכל פוליטי. חוסר הוודאות הוא שם המשחק. המצב הנוכחי בברצלונה מסובך ומורכב מאוד, ועדיף לא להכניס בשלב זה ראש בריא למיטה חולה. זה נכון לגבי מי שיש לו זמן להמתין לעיתוי נכון יותר. צ'אבי בן ה-40 יודע היטב ששעתו עוד תגיע, עם או בלי פונט. הוא המיועד, והזמן פועל בכל מקרה לטובתו. אין לו כל סיבה למהר. לכן הוא סירב להצעה להחליף את ארנסטו ואלוורדה בינואר, ולא היה מסכים לקבל על עצמו את האחריות עכשיו. אצל קומאן בן ה-57 התמונה שונה בתכלית. הוא מבין שזו עשויה להיות ההזדמנות האחרונה שלו להגשים את השאיפה הגדולה, בין היתר כי צ'אבי מסוגל לתפוס את התפקיד בהקדם, ולשנים ארוכות.

לכן הדחף לקבל את הג'וב היה כה חזק מבחינת בלם העבר הג'ינג'י. החשש לפספס את החלום היה כה מוחשי שהוא גרם לו לזנוח את חלומו השני. כי הרי קומאן השתוקק כבר מזמן לאמן לא רק את בארסה אלא גם את נבחרת הולנד. תסכולו היה עצום כאשר ההתאחדות הכתומה העדיפה בהחלטה אבסורדית - ופוליטית עד מאוד - את דני בלינד על פניו כיורשו של לואי ואן חאל ב-2014. הבחירה הזו התבררה במהרה כקטסטרופלית, הולנד לא העפילה לשני טורנירים ברציפות, וקומאן הגיע על תקן המושיע באיחור של ארבע שנים. הוא שיקם את הנבחרת, הצעיד אותה ליורו 2020, אבל אז שיבשה הקורונה את התוכניות. אליפות אירופה נדחתה בשנה, והתפטרותו הבהולה כעת שמה קץ לקדנציה המוצלחת. קומאן לא יזכה להדריך את נבחרת ארצו, שם היה נערץ וזכה לקרדיט בלתי מוגבל. במקום זאת, הוא צולל להרפתקה מפוקפקת, בידיעה כי הוא עלול להיזרק מקאמפ נואו עוד לפני שיורו 2020 מתקיים סוף סוף. ואז הוא עוד עלול לראות אותו בטלוויזיה כמובטל.

סביר שקומאן לא עשה את הצעד בלב שלם, אך הכמיהה היתה חזקה מדי. אחרי הכל, הוא איש ברצלונה. הוא בוכה מהתרגשות כאשר מראים לו את שער הניצחון מול סמפדוריה בגמר גביע האלופות ב-1992. הוא מזדהה מאוד עם מורשת המורה האהוב יוהאן קרויף, אשר טיפח אותו באייאקס והביא אותו לבירת קטלוניה. זו תחושה עילאית לקבל את האחריות להמשיך את דרכו של המאסטרו על ספסל ברצלונה, ולשם כך אפשר גם ללכת על הקרבות אישיות גדולות במיוחד. הכוונות של קומאן טובות, אך כאן גם המקום להזכיר כי כוונותיו של קיקה סטיין היו טובות אף הן.

סטיין, הקרויפיסט הטהור שהיה מוכן לחתוך אצבע כדי לשחק בקבוצה של המאמן הענק, לא העז אפילו לחלום לאמן את בארסה, עד שהדבר נפל בחלקו. מינויו עורר התרגשות עצומה בקרב חוגים נרחבים של האוהדים, אך האופטימיות התרסקה במהירות מסחררת. כי חזון זה נחמד, אך הוא לא רלוונטי ללא ביצוע הולם, והביצוע קשה שבעתיים באווירה הרעילה ששוררת במועדון בגלל ההנהלה המושחתת. דרושים כישורים יוצאי דופן על מנת להצליח בנסיבות אלה, והניסיון חיוני. לסטיין ממש לא היה ניסיון, והוא עשה אינספור טעויות, עד שסיים את כהונתו בספיגת השמינייה ההיסטורית והמבישה מבאיירן מינכן ברבע הגמר .

המקרה של קומאן שונה מאוד, כמובן, כי להולנדי יש המון ניסיון. למעשה, יהיה קשה למצוא מועמד מנוסה יותר. הוא כיכב במועדון כשחקן, וגם היה עוזרו של ואן חאל בשלהי שנות ה-90'. הוא למד במהלך חייו ממאמנים דגולים נוספים, וב-1988 זכה בגביע האלופות עם חוס הידינק ובאליפות אירופה עם רינוס מיכלס. הוא האדם היחיד בהולנד ששיחק בכל שלוש הגדולות (אייאקס, איינדהובן ופיינורד), וגם אימן אותן. הוא עבר גם בבנפיקה, וצבר חוויות בפרמיירליג עם סאות'המפטון ואברטון. בעודו מצעיד את הולנד להישגים מרשימים, הוא מצא שפה משותפת עם פרנקי דה יונג, וקידם מקצועית את השחקן הצעיר המבטיח של ברצלונה, סביבו מעוניין המועדון לבנות את הקבוצה בשנים הקרובות. בקיצור, בכל הקשור לניסיון הרזומה פשוט מדהים, ואף שחקן בחדר ההלבשה לא יעז לערער על סמכותו של הג'ינג'י.

זה יקרה, בין היתר, כי קומאן השתנה מאוד כמאמן במהלך השנים. הניסיון עושה את שלו, וכאדם חכם הוא עשה את ההתאמות הנדרשות. בתחילת דרכו על הקווים, סבר ההולנדי כי המאמן חייב להיות דיקטטור שמשליט את רצונו בכוח. הגישה הזו הביאה לפיאסקו בוולנסיה, שם הוא נלחם בעונת 2007/08 במנהיגים הוותיקים, וניפה מהסגל את הקפטן דויד אלבלדה, השוער סנטיאגו קניסארס וחביב האוהדים מיגל אנגולו. העטלפים ששקעו בתחתית זכו אמנם בגביע, אך השחקנים טענו כי התואר הונף למרות המאמן ולא בזכותו. אחרי שריקת הסיום בגמר, הסתובב קומאן על הדשא וניסה לחבק ולברך את חניכיו, אך הם התחמקו והתעלמו ממנו בהפגנתיות. הוא היה כה שנוא, עד שגם שנים ארוכות לאחר מכן הזכירו אותו אנשי ולנסיה לרעה. ב-2014 הצהיר אלבלדה: "אני מקווה שקומאן יאמן את ברצלונה, כי אז הליגה תהיה שוויונית יותר".

קומאן למד מהכישלון, והפך למאמן רך הרבה יותר. התהליך ההדרגתי הגיע לשיאו בהולנד, שם שימש דמות אבהית עבור הצעירים, וניסה ליצור אווירה נינוחה וחיובית ככל הניתן. לשחקנים ניתן חופש פעולה על המגרש ומחוצה לו. על ממפיס דפאי, שפרח בהדרכתו, אמר קומאן: "אני רואה את הפוסטים שלו באינסטגרם וחושב לעצמי שהסיגר ממש מיותר, אבל מצד שני - למי אכפת? צריך לתת לו לבטא את עצמו. אם הוא נהנה לעשות שטויות כאלה, שיהיה לו לבריאות". החיוכים האלה היו אולי מתאימים גם לשחקני ברצלונה שמנסים להתאושש מהמשבר, אך ההנהלה מייעדת לקומאן תפקיד אחר. הוא אמור להיות קודם כל הגרזן שיעיף שחקנים רבים מהסגל כדי לבצע תהליך הצערה.

באופן עקרוני, קומאן חייב להסכים עם המדיניות. כבר לפני שנה הוא התריע על הזדקנות הסגל של בארסה, וטען כי לא נותרו לג'רארד פיקה וסרג'יו בוסקטס עוד זמן רב בטופ. באותה הזדמנות הוא אף הצהיר: "אני מעדיף לעבוד עם צעירים כדי לדאוג לעתיד. אם יש שחקן בן 22 ושחקן בן 30 עם מאפיינים דומים, אבחר בבן 22". שאיפתו היא לקדם בוגרים רבים ככל הניתן מלה מאסיה, ולתת להם הזדמנות. הבעיה היא שהוא עדיין צריך לבנות את הקבוצה סביב ליאו מסי בן ה-33, והפרעוש לא בהכרח רוצה לוותר על חבריו. בנוסף, צריך למצוא את הדרך הנכונה להיפרד מכוכבים ותיקים. אסור לצאת למלחמה נגדם, ואסור בשום אופן לשחזר את תקדים אלבלדה וקניסארס.

לרוע מזלו של קומאן, הוא מקבל הנחיות מהבוסים, וההנחיות האלה לא תמיד הגיוניות בלשון המעטה. הנשיא ז'וספ מריה ברתומאו פרסם שלשום, מבלי שנשאל על כך מפורשות, את רשימת השחקנים שאין בכוונת המועדון למכור, בו כלולים משום מה נלסון סמדו המושמץ שלא מתאים לרמת המועדון ועוסמאן דמבלה הפצוע תמידית. לעומת זאת, לואיס סוארס, פיקה, בוסקטס וג'ורדי אלבה לא נמצאים ברשימה, וכך מעביר ברתומאו מסר ברור שהם לא רצויים עוד. כך נוצרות שתי בעיות עצומות. ראשית, נוצרת מתיחות נוספת בין ההנהלה לשחקנים המובילים, כאילו לא די בשערוריות שליוו את המועדון בעונה האחרונה. שנית, ערכם של המיועדים למכירה בשוק יורד מיידית (ואם יש כאן ניסיון ביזארי להעלות את מחירו של סמדו, הרי שזה לא יעבוד).

ההצהרות האלה מדגישות, בפעם המי יודע כמה, שברתומאו הורס את המועדון. זהו הרס שיטתי ועקבי, כמעט בכל ההיבטים האפשריים. הזעם כלפיו לא יודע גבול, והחונטה שלו לא תחזיק מעמד. כל מי שמזוהה איתו עלול להיות מגורש, וקומאן מסומן כעת כמינוי שלו. זו לא היתה הכוונה של ההולנדי, והוא היה מעדיף עיתוי אחר לגמרי, אך זו המציאות - והמציאות הזו עלולה לפגוע קשות בתדמיתו בקרב האוהדים.

אם כך יהיה, מדובר בסוג של טרגדיה. המורשת של קומאן בברצלונה פנטסטית, האהבה שלו למועדון טהורה, והשער בוומבלי הכניס אותו להיכל התהילה. ואולם, כפי שמדגים המקרה העצוב של אריק אבידל שסיים קדנציה עלובה כמנהל ספורטיבי, גם הדמויות הנערצות ביותר עלולות לאבד לחלוטין את המוניטין ואת שמם הטוב כאשר הם קושרים את גורלם בברתומאו וחבריו. האם קומאן הוא הבא בתור? זו שאלה מטרידה מאוד, והיא בעיקר פוליטית ולא ספורטיבית. כפי שאמר פונט, הוא עלול להיות מודח גם אם יזכה בכל התארים - והנבואה הזו מקטינה מאוד את הסיכוי לזכות בתארים אלה מלכתחילה. ייתכן שהוא האיש הנכון במקום הנכון, אבל ככל הנראה זה לא בזמן הנכון.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק