בווידאו: אוהדי מכבי תל אביב מחוץ לבלומפילד לפני המשחק מול באר שבע
1. שישה מחזורים לסיום עונת הקורונה. זמן נהדר להעלות נושא חשוב לסדר היום. שלוש מילים. אליפות ללא הפסד. לא מדברים על זה מספיק. לא ברור למה. זה הרי קרה רק שלוש פעמים מאז קום המדינה - מכבי תל אביב 1954, מכבי תל אביב 1958, מכבי חיפה 1994. מכבי תל אביב הנוכחית תעשה זאת שוב אם רק תרצה ותישאר מרוכזת.
The Invincibles. ב-1889, פרסטון נורת' אנד היו האינבינסיבלס המקוריים בזכות עונה ללא הפסד בליגה ובגביע. 115 שנים לאחר מכן, ארסנל שיחזרה את ההישג עם קבוצת כוכבים סוחפת ומיוחדת. "כדורגל עוצר נשימה, שרירי וקטלני", תיאר אותה הסופר והאוהד ניק הורנבי. "הדבר הכי גרוע שיכול היה לקרות ליריבות זה לקבל קרן נגד ארסנל - הסיכוי שלהן לספוג היה גדול יותר מהסיכוי לכבוש".
בואו נגיד שאלו לא בדיוק המילים הראשונות שעולות לראש בהקשר של מכבי תל אביב, בטח אחרי ההופעה האנמית ב-1:1 מול באר שבע אתמול (שני). אבל אז אתה חושב על זה קצת. ולמה לא בעצם. מכבי תל אביב קשוחה, אגרסיבית, מחסלת יריבות במרכז המגרש, משאירה אותן בלי אוויר ובשביל להבקיע נגדה שער, אתה צריך להיות גאון לא צפוי כמו ז'וזואה. זו אחת הקבוצות הכי יעילות שהיו כאן. קבוצה שאי אפשר לגעת בה. קבוצה שהמורשת שלה והזיכרון ממנה צריכים להסתכם לעונה ללא הפסד.
אין שום בושה, אגב, בלדבר על זה בקול רם. כשארסן ונגר אמר באוקטובר 2002, שנה וחצי לפני סיום עונת האינבינסיבלס, שהוא מאמין שהישג כזה אפשרי, אף אחד לא לקח אותו ברצינות. זה נשמע דמיוני בעידן המודרני, בטח בפרמיירליג. עונה ללא הפסד דורשת כמה תנאים - מקצועיים ומנטאליים - שיתקיימו יחד. עמידות וריכוז לאורך זמן, דומיננטיות מוחלטת על חשבון היריבות וסגל נטול חולשות. לכן מדובר בהישג כל כך נדיר.
מכבי תל אביב היא לא ארסנל. גם באופן יחסי, אי אפשר להסתכל על הסגל שלה ולהצביע על תואם ברגקאמפ, ויירה או הנרי. זה אפילו מעצים את ההישג שלה. כי בשורה התחתונה, אליפות ללא הפסד היא אליפות ללא הפסד. באנגליה או בישראל. הישג שאי אפשר להקטין אותו, להכתים אותו או להעלות נגדו תירוצי נגד. על עונה ללא הפסד כותבים ספר. תג שעונדים בכבוד על המדים. משהו להתרפק עליו לדורות ולהיאחז בו כשיגיעו ימים קשים. זה הגיע למכבי תל אביב בעונה שעברה. זה מגיע לה גם השנה.
2. אלו ימים אדירים להיות אוהד כדורגל, בהנחה שיש לך מסך טלוויזיה ראוי, הרבה זמן פנוי ואין לך ילדים שמסרבים ללכת לישון. איזה כיף. משחקי ליגה כל יום. גרמניה, ספרד, הפרמיירליג חוזרת השבוע, הסרייה A בשבוע הבא. אתה בטירוף. מבטל תוכניות. מודיע להורים שלא תגיע לארוחת השישי כי יש נוריץ' נגד סאות'המפטון. שכחת כבר מהקורונה. מצדך שגרוטו וברסי יסגרו את המדינה - יש כדורגל כל יום, מי צריך לצאת החוצה? מסוכן שם בחוץ.
אין אחי, אתה מכור. שלושה חודשים ישבת בבית, גרבצת מול חתונמי, הסתכלת במבט נוגה על אתרי תוצאות לייב וניסית להתרגש מהליגה הבלארוסית. עכשיו אתה בהיי. הסם שלך חזר והדילר עובד בשבילך שעות נוספות. הכל טוב. באמת. כל כך טוב שאולי לא שמת לב יא מסטול. ליגת העל, בן אדם, מה דה פאק הבעיה איתה?
שבועיים. שבועיים בסך הכל עברו מאז ליגת העל שבה לחיינו עם משחקים כמעט בכל יום. שבועיים. ופתאום הקסם נעלם. נמאס. משעמם. נמרח. דייט ראשון מטורף. דייט שני מאכזב. דייט שלישי תמחקי את המספר ותסירי עוקב. ולא, אין כאן ניסיון להתבכיין על הרמה, על האווירה או סתם להתנשא על הכדורגל הישראלי. השיטה היא זאת שמקולקלת. גם המכורים הגדולים שפנטזו בקורונה על גביע הטוטו לא ציפו לאבד עניין אחרי שבועיים.
המשחק בבלומפילד היה עצוב. מהיריבות העוצמתית בין מכבי תל אביב לבאר שבע שמלווה אותנו בשבע השנים האחרונות לא נשאר זכר. למכבי תל אביב אין שום יריבה העונה וזה בסדר. היא עובדת בשביל הדומיננטיות שלה. הכדורגל הישראלי אמנם ממשיך לנסות לעשות את זה מדי פעם, אבל אי אפשר באמת לכפות מתח בצורה מלאכותית. בכל זאת, אפשר וצריך להצביע על משהו שלא עובד.
הפלייאוף נועד לייצר עניין. כמה שיותר משחקים גדולים. כמה שיותר מפגשים ישירים במוקדי ההכרעה למעלה ולמטה. הבעיה היא שבלי מתח (עם כל הכבוד לקרב ההישרדות בין ק"ש לנ"צ), זה כמו מסטיק שאיבד את הטעם וזה בעיקר לא עובד כשבכל מקרה אין קהל. במילים אחרות, נמצאה הנוסחה לנצח את הקורונה. הפלייאוף הצליח להמאיס את הכדורגל הישראלי. זה לקח לו רק שבועיים.
לא הייתם מעדיפים למשל לראות את הילדים של בני יהודה ונתניה בוחנים את עצמם מול קבוצות הצמרת? את מכבי חיפה ובית"ר ירושלים מכריעות גורלות בתחתית במקום לשעמם אחת את השנייה ב-0:0? או את נס ציונה מגיעה במחזור האחרון לבלומפילד כשהיא צריכה נס? כן, גם לסיבוב שלישי יש מגרעות. וכן, היינו גם שם. וואלה, זה עדיף מהפלייאוף.
בעולם אידיאלי שלא כולל את ליגת העל בכדורסל, ליגת האומות, הליגה הבלגית וענפי ספורט אמריקאים מכל סוג, שיטה באה למקסם את ההנאה מהליגה ולא להגביל יתרון של קבוצה מסוימת או לייצר עניין בכוח. מעבר לסיבוב שלישי לא יצמצם את הפער המקצועי, לא יהפוך את הליגה לשוויונית ולא יעלה את הרמה. כל המטרה היא להשאיר אותך, גבר, מכור ומרותק למסך כמה שיותר זמן. איך אומרים בחתונמי? תתמסר לתהליך.
3. אחד אחרי השני התייצבו ולאדן איביץ' ושרן ייני - מאמן וקפטן - מול המיקרופון וסיפקו אמירות סותרות. "אם הכל בסדר, למה לא?", ענה המאמן לשאלה האם יסכים להחזיר את השחקנים המעורבים בפרשת הקטינות לסגל. זו חתיכת אמירה, כשמדובר בשחקנים שבשורה התחתונה מושעים על ידי המועדון.
ייני, בדרכו העדינה ובלי כמובן לדעת מה אמר מאמנו, הציג גישה הפוכה. "אנחנו צריכים לשמש דוגמה חיובית וטובה לבני נוער. חשוב לנו להיות מודל לחיקוי". כלומר, אליבא ד'איביץ', אם אין עניין פלילי, אין שום בעיה. כאן מסתיים הסיפור. בעוד מבחינת ייני יש בעיה מסוימת בלי קשר לשאלה הפלילית. בעיה תדמיתית.
זו תמצית הדילמה. שאלת האחריות הפלילית נמצאת בסמכות המשטרה ובשלב מאוחר יותר - שעל פי הדיווחים האחרונים לא יגיע במקרה הזה - בסמכות בית המשפט. הדיון החיצוני בה מיותר ומוטה. מצד שני, נושא האחריות החברתית, סטנדרטים אתיים כאלה ואחרים, הרבה יותר חשוב מבחינת המועדון.
אחריות חברתית זה הרבה יותר מפעולות, מבורכות כשלעצמן, כמו להרצות בפני ילדים או לעזור בחלוקת אוכל לנזקקים. זה גם יותר מעוד פוסט באינסטגרם או פעולה חצי יחצ"נית של תרומה לקהילה. יש פה עניין של ערכים שאתה משדר החוצה - לספונסרים, לתקשורת, לאוהדים ולאוהדים פוטנציאליים, בדיוק כמו שכתב פז חסדאי בסוף השבוע האחרון.
ספורט הוא מקום שאמור לטשטש הבדלים. מועדון כדורגל בסדר גודל של מכבי תל אביב הוא מכנה משותף של מאות אלפי אוהדים. גברים ונשים. סטרייטים וגייז. עשירים ועניים. מבוגרים וילדים. כולם מונעים מאהבה למועדון שלהם. חלקם יהיו מוכנים לעשות הכל כדי להגן על השחקנים החשודים וחלקם לא רוצים לשמוע עליהם יותר.
לחלקם יש בנות קטינות וחלקן הן בעצמן קטינות. מעבר לאמת המשפטית שלה, פרשה כזאת מעוררת תגובה מכל אחד. בתוך כל האמיתות הללו, יש מועדון שצריך לתת תגובה נחרצת. לקחת בחשבון את כל בעלי העניין, את כל סוגי האוהדים וגם לחשוב על השפעות תדמיתיות וכלכליות שצפות ממקרה כזה.
אפשר לא לעשות כלום ולתת לרשויות לסיים את המהלך שלהן - כמו שעשתה אשדוד בעניין יצחק אספה - ואפשר לנקוט עמדה בנושא האתי. להגדיר כלפי חוץ מה הקו האדום. בעצם ההשעיה, או ההוצאה לחופשה, מכבי תל אביב שלחה מסר ברור, אך מכובד. התנערה, אבל לא זרקה לכלבים וחשבה על הצד הנפגע. אפשר הרי היה לגרוע את השניים מהסגל למשחק בלי להסביר את ההחלטה. זה לא מה שקרה. השחקנים, וכולם שמעו: "נקו את החרא שלכם, אחר כך נדבר".
מה הצעד הבא? כאן בדיוק נעוץ הפער בין גישת איביץ' לגישת ייני. השארת אותם והכשרת כלפי חוץ את האקט שביצעו. העפת אותם ותקבל אותם כיריבים ישירים שלך. כך או כך, כל החלטה תגרום לחילוקי דעות בקהל. דילמת גולדהאר תעסיק את התקשורת עוד הרבה אחרי שבמשטרה יקבלו החלטה לכאן או לכאן. אם לשפוט לפי ההוצאה לחופשה ואנשים שמכירים את הקנדי, אף אחד לא יופתע אם ההודעה הבאה תהיה על פרידה מהשניים.