"האיטלקים עשו פרובוקציות מול לואיס סוארס. היינו קרובים למכות בחדר ההלבשה"

בווידאו: הגעת לואיס סוארס ונבחרת אורוגוואי לישראל בנובמבר האחרון

דייגו לוגאנו הכין את עצמו מילדות להיות קפטן נבחרת אורוגוואי. הוא שמע קלטות של גיבורי הזכיות במונדיאל מ-1930 ו-1950, קיבל עצות מהם כשהחל את הקריירה ובסופו של דבר ענד את הסרט ב-86 מ-95 ההופעות שלו במדי הסלסטה והניף את קופה אמריקה ב-2011. בשלהי הקריירה חזר לעונת פרישה במדי סאו פאולו הברזילאית, ומ-2018 הוא אחד ממנהלי הקבוצה.

אחת התקופות המאתגרות של בלם העבר כקפטן נבחרת אורוגוואי הייתה במונדיאל 2014, אז פתח מול קוסטה ריקה אבל נפצע והחמיץ את המשך הטורניר, ובעיקר את משחק הנשיכה של לואיס סוארס. "אתה לא יכול להשאיר חבר לקבוצה לבד במערכה, בטח לא אחד שנאמן עד מוות למטרה", אמר לוגאנו בריאיון בארגנטינה. "אני תמיד תמכתי בו, גם פומבית, כי אני באמת מאמין בזה. הוא נלחם בשבילנו כל הקריירה. צריך להבין שהאיטלקים חיפשו אותו מהרגע הראשון. בהפסקה כמעט היו מכות עם שניים או שלושה מהם. טיאגו מוטה היה חבר שלי מפריז סן ז'רמן, אבל התחממתי כי הוא והחברים שלו עשו פרובוקציות גם מהספסל".

על הנשיכה עצמה אמר: "נשארו 10 דקות אחרונות, היינו חייבים לנצח ולואיס עשה מה שצריך כדי להוציא את קייליני מהמשחק. במקרה או לא, בקרן שאחרי הנשיכה, קייליני השאיר את גודין לא מכוסה וגודין כבש את השער שנתן לנו את הכרטיס לשלב הבא. אז לואיס הצליח, הוא ניצח בקרב הפסיכולוגי. אבל אחרי המשחק זה כבר הפך לעימות פוליטי. הוא קיבל את העונש הארוך בהיסטוריה. זה לא רק שנתיים מחוץ לנבחרת, השנתיים של שיא הקריירה שלו, אלא ארבעה חודשי השעיה שבהם לא היה רשאי להיכנס לחדר הלבשה או אימון בכל מקום בעולם. זו זוועה. והצביעות של התקשורת הייתה עצומה. גם בקשות הסליחה לא עזרו לו. בגלל זה גם הודחנו מהמונדיאל, פגע בנו לראות את לואיס נלקח מהמלון על ידי שוטרים ברזילאים כי אסור לו להיות במתחם של פיפ"א".

לוגאנו התייחס גם למאמן הוותיק אוסקר טבארס: "אין אדם הומני ואינטלקטואל כמוהו בכדורגל. הוא נאמן לעקרונות שלו ואין דבר שיסיט אותו מהדרך. אני יכול לתת את הדוגמה שלי. במונדיאל 2014 אמרתי לו שנפצעתי מול קוסטה ריקה. 'אני לא יכול לדרוך על הרגל וכרגע לא יכול להתאמן, אבל בוא נחכה יומיים', ביקשתי. הוא ענה: 'אם אתה רוצה לשחק, אתה חייב להתאמן כדי שנראה איך אתה מרגיש'. אמרתי לו: 'אני רוצה לשחק מול אנגליה, אני רוצה לנסות. אני הקפטן שלך כבר 10 שנים, תחרוג ממנהגך עבורי'. הוא לא הסכים ונאלצתי להתאמן. בסיום האימון לא יכולתי ללכת ועדכנתי אותו שאני לא כשיר. הוא אמר: 'טוב, חיכיתי שתקבל את ההחלטה. לא קרה שום דבר, מישהו אחר ימלא את מקומך. אתה עדיין הקפטן שלנו".

על פנרבחצ'ה, הקבוצה האירופית היחידה בה הצליח, סיפר: "יכולתי לכתוב על טורקיה לפחות 10 ספרים. בשנה הראשונה שלי שם, הקפטן היה אומיט אוזאט. זו הייתה שנת ה-100 של המועדון והלחץ היה כזה שמעולם לא חוויתי. היינו חייבים להיות אלופים. יום אחד בארוחה, כשלא קיבלנו את השכר, הקפטן אמר לי שחייבים לו חמש משכורות. אמרתי למתורגמן שאנחנו רוצים פגישה עם הנשיא, אבל עוד לפני כן הנשיא בעצמו אמר שהוא רוצה לדבר עם שניים מאיתנו. אלכס ואני הלכנו. לא הבנו מילה, אבל שפת הגוף הספיקה. אין כעס כמו של הטורקים. הוא דפק על השולחן, בעט בכל דבר ולא יודע אם איים להוציא משהו מהמגירה. כשרצינו לדבר, הוא זרק אותנו מהמשרד. שאלתי את המתורגמן מה נאמר, והוא הסביר שהבוס כעס על זה שיום לפני משחק באים 'שכירי חרב דרום אמריקאים' ומתלוננים על הכסף. מה מסתבר? שהקפטן מכר אותנו ואמר שאנחנו אלה שבאים בטענות. רציתי להרוג אותו. באימון ביקשתי להבין ממנו מה היה, והוא אמר: 'ביקשתי ממך להגן עליי? אתה הסקת את זה לבד. בפעם הבאה תשאל אותי'. חשתי בושה, הוא הוציא אותי קטן. אבל הם מתנהגים אחרת".

לוגאנו גם גילה: "באחת הקבוצות שלי היה שחקן הומו, וזה עורר מחלוקת, אבל תלוי איך אתה מתנהג. אני לא מאמין בטאבו. הכדורגל הוא עולם גברי, זה נכון, אבל אני חושב שכל אחד נתקל במהלך הקריירה שלו בשחקן שהוא הומוסקסואל. אם הוא מתנהג כמו כל אחד אחר בחדר ההלבשה, אז מה הבעיה עם זה? בחיים שלו הוא רשאי לעשות מה שירצה. מבחינתי זה טבעי".