היום, 24.4, לפני 15 שנה כבש יוסי בניון את השלושער הראשון שלו באירופה. הוא עשה זאת במדי ראסינג סנטאנדר במשחק חוץ בריאזור נגד דפורטיבו לה קורוניה. דפורטיבו הייתה אז במקום ה-10 בעוד ראסינג מסובכת בתחתית. בדיעבד, המשחק הזה התברר כאחד המשמעותיים בקריירה של הקשר הישראלי. בעונה שלאחר מכן הוא המשיך לאנגליה. ביחד עם בניון חזרנו לאותו משחק ושחזרנו את האירוע.
לא מעט ספורטאי עבר זוכרים את הדברים במעומעם. אצל בניון זה אחרת. "אני אמנם מתקרב לגיל 40 אבל הזיכרון עדיין חזק וטוב", הוא משחזר, "זה היה אחד המשחקים הכי חשובים שלנו באותה עונה. כמה מחזורים לסיום היינו במקום ה-17, מסובכים בתחתית וכל נקודה הייתה חשובה כדי להישאר בליגה. לפני המשחק אמרנו שתיקו טוב לנו, רצינו לא להפסיד ונקודה יכולה לעזור. זה משחק חוץ קשה, דפורטיבו פייבוריטית, עבר בראש שנקודה תהיה טוב לנו. גם בדיוק מינו מאמן זמני, ננדו יוסו שהלך לעולמו לא מזמן".
להפסקה ירדה לה קורוניה ביתרון של 0:1, כשהתוצאה הייתה צריכה להיות גבוהה בהרבה. "הם הרגו אותנו, הובילו 0:1 ולחצו, הגיעו להמון מצבים. דודו אוואט עם כמה הצלות השאיר אותנו במשחק. ניסינו לעמוד ולצאת למתפרצות אבל לא הצלחנו לחבר יותר מדי. היה לנו חלק קדמי מאוד מוכשר ובנינו על מתפרצות. היו את חאבי גררו בשפיץ, מריו רגיירו שלפני כן יצא מכמה שנים של דיכאון בכנף שמאל ומוראן. זה היה סגל מאוד מוכשר.
"ירדנו למחצית בפיגור 1:0. בחדר ההלבשה אמרתי למאמן 'תוציא אותי, אנחנו לא מחברים פס, אני לא נוגע בכדור, אני מיותר, אולי שחקן מסוג אחר יעשה משהו, אין לי מה לעשות על המגרש'. בכלל , היינו כולם עצבניים בחצי, לא נוגעים בכדור, לא במשחק בכלל, כאילו לא קיימים. תוך כדי משחק אתה רואה על הלוחות האלקטרוניים שהיריבות מובילות ואנחנו מסתבכים, גם זה הוסיף ללחץ. ננדו יוסו הרגיע אותי ואת כולם, עשינו כמה שינויים טקטיים ועלינו לחצי השני קבוצה אחרת לגמרי".
מה שקרה לאחר מכן נכנס לדברי ימי הכדורגל הישראלי. "נתנו פוש בתחילת חצי שני ואחרי רבע שעה בערך כבר עשינו 1:2 וכל המשחק התהפך", מספר בניון, "אגב, דפורטיבו גם שיחקה טוב בחצי השני, היה משחק דו צדדי, היא המשיכה ללחוץ ולהגיע למצבים אבל גם אנחנו היינו חזק במשחק ויצאנו למתפרצות קטלניות".
שער השוויון של ראסינג הגיע בדקה ה-58: הגבהה משמאל לרחבה, חאבי גררו נגח, השוער הדף הצידה ובניון בא בריצה מאחור והשווה. 4 דקות לאחר מכן הגיע אחד השערים היפים של בניון בספרד, בוולה מחוץ לרחבה (הכול בתקציר למטה). מהפך גדול בדרך לניצחון ענק.
אחרי השער השני בניון רץ לכיוון הספסל ועשה זאת גם אחרי השלישי: "זו הייתה מחווה לחואלמה, הבלם שלנו, שנפצע פציעה לא קלה, ירד צולע והיה מתוסכל מאוד. הוא הרגיש רע והרגשתי שהוא צריך את זה. בכלל, היה לנו חדר הלבשה מאוד מחובר ואכפתי".
עוד לפני השלישי של בניון העלה חאבי גררו בדקה ה-74 ל-1:3, ואז הגיע הרביעי של סנטאנדר שבו הישראלי השלים שלושער. בדקה ה-85 בניון נשלח בצד שמאל לכדור שאליו לא היה לו סיכוי גבוה להגיע, אך הוא לחץ על קולוצ'יני, בלם נבחרת ארגנטינה בעבר, שמסר לאחור לשוער. בניון חטף את הכדור בספרינט, עבר את השוער וסגר שלושער ראשון באירופה.
1:3, כולם שומרים על התוצאה מאחור, למה יצאת ללחוץ? בניון המנהל מקצועי לא היה מת על זה.
"ברגע שנתנו לי את הפס לא חושבים על זה, אתה בטירוף עם הלחץ במרדף אחרי הכדור. זאת הייתה מחצית שבה נהנינו, לא כמו הסבל של המחצית הראשונה. יש מצבים שבהם סומכים על שחקן שיידע לקרוא מהלכים, מתי כדאי ללחוץ ומתי לא. אני ראיתי את הפתח והבנתי שאפשר לעשות משהו, שאם אגיע במהירות יש לי סיכוי טוב לחטוף. הסתדר לא רע, לא? בסוף היו הרבה חוויות של לקחת את כדור המשחק, חתימות על הכדור וכל מה שמסביב".
בניון מסתכל לאחור ויודע: "זה היה המשחק שהשאיר אותנו בליגה. תסתכל על הטבלה, אם אנחנו לא מנצחים אנחנו מסתבכים מאוד. זה הציל אותנו, היינו בלחץ גדול. היינו גם עצבניים כי תוך כדי משחק אתה רואה על הלוחות האלקטרוניים שהיריבות מובילות וזה מפחיד, ירידת ליגה הייתה אסון לכולנו".
לה קורוניה וריאל מדריד הן היריבות המועדפות על בניון. הוא הבקיע ארבעה שערים נגד כל אחת מהן במסגרת הליגה הספרדית, וזה עוד לפני שהזכרנו את הנגיחה ההיסטורית בברנבאו במדי ליברפול ב-2009. אחרי המשחק התקשורת הספרדית פרגנה. הכותרת ב'מארקה' הייתה: "בניון ענק, הרחיק את דפורטיבו מאירופה" וב'אס' נכתב: "בניון הסיוט של דפורטיבו". ומה אמר חתן השמחה בסיום? "זה יום גדול לכולנו, יום גדול לסנטאנדר, אני מקווה לכבוש עוד הרבה 'האט טריקס' (שלושער) עבור ראסינג".
אתה יודע, יש שלושער במשחק רגיל ויש שלושער במשחק משמעותי, גם כשחקן וגם לשם שלך להמשך הקריירה.
"תמיד עקבו אחריי, אבל שלושער זה משהו אחר, גם כי בישראל כולם עוקבים אחריך, אתה מייצג את המדינה, מסב אושר ואנשים ונהנים ממך, וגם ברמה האישית כי אתה יודע שזה יכול לקדם אותך. זאת גם הייתה השנה השלישית שלי שבה הבקעתי 9 שערים, הכי הרבה שלי בספרד. שלוש העונות היו מדורגות. בעונה הראשונה, כשהגעתי, לא ידעו מי אני. שיחקתי משחק ראשון נגד ויאדוליד, הפסדנו 1:0אבל נבחרתי למצטיין. במשחק השני לא שיחקתי בגלל יום כיפור, הקבוצה ניצחה, אם אני לא טועה, את אלבס בחוץ ומאז לא פתחתי במשך עשרה מחזורים. רק באמצע העונה, אחרי צמד נגד סלטה ויגו, הפכתי לשחקן הרכב קבוע. בעונה השנייה הייתי בין המובילים, כבשתי שבעה שערים ואז באה העונה השלישית. אז כבר לא היו רק השערים והיכולת, נבחרתי לאחד משני הקפטנים על ידי השחקנים. זה היה מאוד משמעותי, ביססתי את המעמד במועדון ובליגה".
זה המשחק שהביא אותך לאנגליה?
"זה בטוח עזר. באותה תקופה כבר התחילו להגיע הצעות מקבוצות צמרת בספרד, אבל הבעיה הייתה שיש אפשרות רק לשלושה זרים ללא דרכון אירופי. התחלתי לעבוד על זה, הייתי צריך להגיש טפסים. עם כל מגורשי ספרד וההורים שלי שבאו ממרוקו, הגשתי את כל מה שצריך לקראת סוף השנה למשרד הפנים שם. היום מוציאים דרכון פורטוגלי בחודש, אז זה לקח זמן. הייתה הצעה מקבוצה גדולה בספרד, הצעה מדהימה, אבל אז שלחו לי ממשרד הפנים שם שהבקשה התקבלה, הטפסים מאושרים אבל ייקח לי שנה לקבל את דרכון.
"זאת הייתה בעיה כי הרגשתי שמיציתי בראסינג, הבנתי שאם אני נשאר בספרד זה יהיה לעוד שנה בסנטאנדר ורציתי מאוד להתקדם. היו כל מיני הצעות אטרקטיביות, אבל החלטתי ללכת על אנגליה. על הפרק היו בולטון ו-ווסטהאם והלכתי על ווסטהאם. כולם אמרו שאני עושה טעות, שהליגה האנגלית לא מתאימה למבנה שלי וזה לא נכון עבורי".
גם אני חשבתי שאתה עושה טעות, ספרד נראתה תפורה עליך.
"כולם חשבו, אבל ווסטהאם יחסית שונה מקבוצה אנגלית טיפוסית, היא משחקת כדורגל לאורך השנים, בדקתי את זה לפני כן. למעשה, בהתחלה הלכתי לבולטון. טסתי ללונדון כדי לחתום בבולטון, הייתי שם כבר בבדיקות רפואיות והפסקתי את זה באמצע. הייתי כבר בחדר עם סאם אלרדייס וסגרנו בלחיצת יד, אבל ביקשתי כמה שעות לחשוב לפני שאני חותם ואז סגרתי בווסטהאם".
תעשה לי סדר, איך הכול התחיל?
"נחתי בלונדון כדי לנסוע לבולטון. בצהריים היו אמורים לאסוף אותי. היו לי כמה שעות, התקשרו אליי מווסטהאם ואמרו לי שהמאמן אלן פארדיו רוצה להיפגש איתי. אמרתי לעצמי על הדרך ניפגש איתו ונמשיך משם לבולטון. אתה מכיר את זה שיש קליק בשיחה? שאתה רואה איך המאמן רואה את הכדורגל ואתה מתחבר לראש שלו? מאוד התחברתי אליו בשיחה, הבנתי שהוא רוצה לשחק, ולא משנה אם אני באמצע או בצד, נשחק על הנעת כדור וניזום. זה היה משהו שנכנס לי לראש.
"מכאן נסעתי לבולטון. כבר סיכמנו מראש את הסכומים והתחלתי בדיקות רפואיות. תוך כדי הבדיקות בולטון הוציאה הודעה שחתמתי ל-4 שנים. במקביל, פארדיו התקשר אליי אולי 100 פעם ואמר לי 'אל תחתום שם, בוא נראה אם אפשר לעשות משהו, אל תעשה את זה, תדבר איתי'.
"מהרגע שפגשתי את פארדיו הלב אמר לי ווסטהאם, אבל גם ניצלתי את הסיטואציה. יצאתי מהחדר, התקשרתי אליו ואמרתי לו 'שמע, אני לקראת חתימה, אבל אם אתה רוצה אותי אני רוצה חוזה ארוך יותר עם יותר כסף'. העליתי את כל התנאים לכמה שנים ואמרו לי על הכול כן. על הכול. ברגע שנתנו לי את זה אמרתי לאלרדייס שאני צריך כמה שעות לחשוב, הוא אמר לי שהוא יודע שיש לי כמה הצעות. השבתי לו שאני לא שלם עם עצמי. לפני שחתמתי בווסטהאם הרמתי טלפון והודעתי לו".
לא התחברת לבולטון?
"קראתי את המפה. בולטון הייתה קבוצה של גרזנים, משחקים בסגנון של כדורים למעלה ופחות כדורגל. ראיתי את ווסטהאם עם שחקנים כמו טדי שרינגהאם ואחרים שאפשר ליהנות איתם מהמשחק. הייתי בקשר אז גם עם אייל ברקוביץ, הוא פרגן בגדול לווסטהאם וגם לונדון הייתה טובה יותר בשביל המשפחה. מכאן התחילו 9 שנים באנגליה. כשבאתי לספרד אמרתי 'וואו, זה החלום שלי, הליגה הספרדית', אבל תוך כדי אתה מגלה על עצמך דברים חדשים. אם הייתי נכשל כולכם הייתם אומרים 'אמרנו לך', אבל זה חלק מהחיים. תמיד האמנתי בעצמי שאני אוכל להתמודד בכל מקום".