פרוויס שורט: "העונה בהפועל תל אביב הייתה המהנה ביותר בקריירה שלי"

12 עונות ב-NBA, שבהן קלע 14,607 נקודות (17.3 למשחק). עם הרזומה המפואר הזה נחת במפתיע אחד הזרים המפוארים שהיו אי פעם בישראל; פרוויס שורט הספיק לשחק פחות מעונה בהפועל תל אביב, אבל גם היום - 28 שנים לאחר שעזב אותה - הוא נחשב לאחד הגדולים בתולדותיה. הוא עומד בשורה הראשונה של האגדות שהופיעו בליגת העל, לצד טום צ'יימברס, אמארה סטודמאייר ומייק מיצ'ל המנוח.

שורט (62) משמש כיום כמנהל התוכניות בארגון שחקני ה-NBA, תפקיד אותו הוא ממלא כבר יותר מ-20 שנים; הוא נחת באוסישקין בנובמבר 1991 במקומו של וויין קמפבל, והעונה באדום הייתה האחרונה בקריירה שלו. הוא סיים אותה עם 22.9 נקודות למשחק, אבל עם שברון לב גדול, לאחר שהפועל הייתה קרובה יותר מתמיד להחזיר אליה את האליפות, לראשונה מאז 1969, והפסידה בדרבי למכבי תל אביב 3:2 בסדרת גמר הפלייאוף. שורט זוכר הכל.

"לא ידעתי שום דבר על הכדורסל בישראל", מודה שורט בראיון לוואלה! ספורט. "הייתי במשא ומתן עם קבוצה איטלקית, וטסתי לאיטליה כדי להיפגש עם הנציגים שלה, כשהסוכן שלי הודיע שיש גם קבוצה ישראלית שמתעניינת בי. זה נשמע לי מעניין, כי ידעתי שמיצ'ל ולבאן מרסר משחקים שם, וזו חייבת להיות ליגה איכותית. כמה נציגים של הפועל באו לצפון איטליה. התאמנתי איתם, ניהלנו שיחה והם הזמינו אותי לבוא לתל אביב כדי לראות את העיר ואת הקבוצה. התאהבתי. ידעתי שאני רוצה לשחק שם".

ידידיה רפפורט, ששימש אז סגן יו"ר המועדון וכיום הוא נציג הבעלות הפרטית בקבוצה, זוכר את הדברים מעט אחרת. "היינו בדרך למשחק גביע קוראץ' בפולין, ואמרנו שנעבור אצל פרוויס בדרך כדי לשמור על הכל חשאי, ונראה מי השחקן הזה. אמרו לנו שהוא במשקל עודף. רלף קליין ז"ל היה המאמן, ואני נסעתי למילאנו עם היו"ר אברהם פלדה ועוזר המאמן ישראל לב. קיבלנו אולם לחצי שעה, כדור לזרוק ושיראה מה שהוא יודע. דיברנו בינינו לבין עצמנו והוא נראה גדול מאוד, אז רצינו לראות אם הוא עוד יכול להטביע. ישראל נקרא למשימה וביקש ממנו. הבדיחה הזאת ליוותה אותי שנים: ביקשנו מהבחירה מספר 5 בדראפט להטביע, כדי לבחון אם הוא יכול לשחק בהפועל תל אביב. כל הזמן צחקנו על זה".

שורט, מתברר, הצליח להטביע. האיש, ששיחק במשך תשע עונות בגולדן סטייט (ועוד שתיים ביוסטון ואחת בניו ג'רזי), הגיע לשיאו בעונת 1984/85, כשקלע 28 נקודות למשחק והיה הקלע הרביעי בטיבו ב-NBA. לפני שפגש את פלדה, רפפורט ולב במילאנו, הוא לא שיחק במשך שנה, אבל היה מוכן לחוויה שונה בקריירה העשירה שלו: הפרק האירופי יצא לדרך.

הוא נחת בישראל בעיצומה של פגרה, כשהאדומים בעלי היומרות עומדים על מאזן 4:2; קליין כבר החליף זר אחד והביא את דיוויד ת'רדקיל, ועם שורט היו בטוחים בהפועל שהתמונה תשתנה. "פיקו [רוזביץ', מנהל הקבוצה] ואני באנו לקבל את פניו בשדה התעופה, ומולי ראיתי יוצא אדם עם חליפת שלושה חלקים ומזוודת ג'יימס בונד. אני מסתכל על פיקו ז"ל, והוא מסתכל עליי, לא היינו בטוחים אם זה הוא. ככה מגיע שחקנים מה-NBA שמחזיקים מעצמם".

"לא הייתי לפני כן בישראל ולא ידעתי למה לצפות", מגלה שורט. "כולם היו נחמדים כלפיי, וקיבלו אותי ואת ת'רדקיל בצורה נפלאה. בכל השנים ששיחקתי, זו הייתה האחת שבה הכי נהניתי - מהמשחק, מהחברים לקבוצה, מהעיר. המשפחה שלי ואני ממש נהנינו מתל אביב, וזאת הייתה חוויה נהדרת. אני לא יכול להפסיק להודות להפועל ולאנשים מישראל שנתנו לי את ההזדמנות".

"כששם גדול כזה בא, אתה חושש שהוא יתנשא על יתר השחקנים ולא יספור את המדינה שלנו", נזכר חברו לקבוצה, תומר שטיינהאור. "אבל פרוויס היה בדיוק הפוך: מאוד מנומס, מדבר איתך בגובה העיניים, מהמנהיגים השקטים שמיד מתחבבים על כולם. קלאסה של בן אדם, מענטש אמיתי. שום זכר של כוכב גדול שבא לקבוצה קטנה. גם בארוחות הוא תמיד כיבד את כולם".

יחד עם שורט יצאו האדומים לריצה של עשרה ניצחונות ב-12 משחקים. הוא קלע 36 נקודות בניצחון על הפועל חולון, 31 על מכבי רמת גן, 30 ו-29 במפגשים עם הפועל גליל עליון, והצעיד את הפועל לניצחון ביד אליהו על מכבי תל אביב עם 25 נקודות; למעשה, ב-16 הופעות בליגה הסדירה ירד רק פעם אחת מ-20 נקודות (וגם בה קלע 15, נגד מכבי חדרה).

הפועל תל אביב סיימה במקום השלישי בטבלה, וניצחה 1:3 בסדרת חצי הגמר את מכבי ראשון לציון של מיקי ברקוביץ', ג'ינו בנקס ואנדרה ספנסר. "הנוכחות של פרוויס עשתה את ההבדל", מספר שטיינהאור, "הוא משך הרבה אש. היה קלע אמיתי שלא מסר הרבה בקריירה שלו, אבל חיפש לעשות את הקבוצה שסביבו טובה יותר, ולא בא בשביל הסטטיסטיקה שלו. הוא בא בלי אגו, כדי להתנסות במקום חדש ולצבור חוויות, ונתן לנו הרבה יציבות וביטחון".

בין חצי הגמר לגמר יצאו הפועל ומכבי תל אביב לפגרה כפויה של שלושה שבועות, בשל יציאתו של עוזר המאמן לב לטורניר בחו"ל עם נבחרת הנשים, שאותה אימן אז. "אני זוכר את הסדרה הזאת כאילו היא עדיין בעיצומה", מפתיע שורט. "זאת הייתה סדרת אליפות מאוד תחרותית. מכבי תמיד הייתה קבוצה טובה, אבל היינו קבוצה מיוחדת, הרגשנו שכקבוצה אנחנו נוכל לנצח אותם, כי הייתה בינינו כימיה נהדרת. רלף היה מאמן נהדר. הוא הבין את המשחק, וידע איך להוציא את הטוב ביותר מכל אחד".

האדומים האמינו שיצליחו לזכות באליפות ראשונה אחרי 23 שנים, הרבה בזכות המנהיגות של שורט, "הרגשתי שכשחקן מנוסה, שאני יכול לגרום לזה שכקבוצה נוכל להבין את החשיבות של לשחק כקבוצה ולהאמין אחד בשני", הוא מספר מביתו ביוסטון, טקסס, "אולי אחד יצטרך לשחק עכשיו הגנה חזקה יותר, מישהו אחר צריך לקלוע יותר, אנחנו צריכים לעשות את זה כקבוצה". שטיינהאור מוסיף ואומר: "זאת הייתה תחושה של כל המערכת. רלף בתור המאמן, מהשיחה הראשונה שהקבוצה התגבשה שידר את זה. החלטנו שאנחנו הולכים עד הסוף, לא רק הרגשה. היה קרב עם ראשון של ספנסר, בנקס, מיקי וזלוטיקמן, היו קרבות. הרגשנו חזקים מאוד עם הביתיות של אוסישקין ששם לא יוכלו לנצח אותנו. דיוויד היה שומר גדול, שורט קלע מדהים, ישראלים טובים ומובילים".

מכבי ניצחה בשני הדרבים הביתיים שלה במשחקים 1 ו-3 בסדרה, והפועל הגיבה בניצחונות ביתיים משלה במשחקים 2 ו-4, בדרך למשחק החמישי והמכריע - היחיד בתולדות סדרות הגמר בישראל. יד אליהו התמלא ב-10,000 צופים, השופטים הבכירים בארץ גויסו (דוד דגן וראובן וירובניק המנוחים), והערוץ הראשון העביר בשידור ישיר את הקרב על התואר.

אלא שדקה בתוך המשחק, הפיל מרסר את שטיינהאור לפרקט באגרוף. וירובניק ז"ל ראה ולא הרחיק אותו. "המקרה בין מרסר לשטיינהאור שווה חצי אליפות", קובע רפפורט. "משחק 5, ביד אליהו, ויסלחו לי דוד וראובן. אלה לא השופטים של היום, אז היית מתקשה לעבור את החצי. שריקה כזאת יכולה לאזן את המשחק לחלוטין".

שטיינהאור: "כל השנים אחרי זה דיברתי עם ראובן, והוא הבין שקיבל החלטה לא טובה. זו הייתה הרחקה ברורה, והוא היה צריך לחיות עם זה. ראובן לא היה אחד שמראה רגשות, ופחות אפשר היה לדבר איתו. זו הייתה טעות שהוציאה אותי מהתמונה, עשינו למכבי את המוות באוסישקין, אבל הביתיות הייתה שלהם".

האדומים החזיקו מעמד במחצית הראשונה, אותה סיימו בפיגור מינימלי של 38:34, אבל קרסו לאחר ההפסקה והובסו 81:63. מכבי חגגה אליפות מספר 23 ברציפות, וגזרה את הרשתות, לפני עונת הדובדבנים שהעבירה את הצלחת לגליל עליון.

שורט נותר מעט יותר סלחני: "האמנו אחד בשני, למרות שמכבי הייתה קבוצה טובה ומוכשרת יותר מאיתנו. ידענו שאנחנו יכולים לנצח. היינו מעט קצרים, אבל זאת הייתה סדרה מרגשת".

בימים שאחרי ההפסד בגמר, מגלה רפפורט, הוא ניסה להשאיר את שורט לעונה נוספת: "נתתי לפרוויס הצעה, ואז סולקתי בבושת פנים מהפועל תל אביב, בקומבינה של שאול איזנברג הגדול. שורט היה אמור להמשיך אצלי, וכל מה שהכנתי נפל. שאול הביא במקומו את ראדנקו דובראש".

שורט פרש ממשחק פעיל, והותיר את האדומים מאוהבים. "שיחקתי עם עשרות זרים בקריירה, ולא היה אחד כמו פרוויס", אומר שטיינהאור, "באופי הוא היה מספר 1. הוא היה יוצא דופן". רפפורט מוסיף ואומר: "כשאתה מדבר עם פרוויס שורט, אתה מדבר עם הוגה דעות. הצמדנו את האוזן לפה שלו כדי שנשמע אותו, הוא דיבר בנימוס ובשקט, ועם הרבה אינטליגנציה".

"אחרי שעזבתי את ישראל, ארגון שחקני ה-NBA יצר מחלקה חדשה, וניסה לייצר לשחקנים שירותים כדי שיוכלו לזכות להשכלה טובה יותר, לדאוג להם לצד העסקי אחרי הקריירה, להגן על הזכויות שלהם", מספר שורט על החיים אחרי הפרישה. "התרגשתי לקחת על עצמי את התפקיד הזה, כי הכדורסל היה טוב מאוד בשבילי, והרגשתי שזאת ההזדמנות שלי להחזיר לו ולשחקנים שבאים אחריי. הצוות שלי ואני מנסים לספק נתונים וכלים לשחקנים, כדי שיפתחו את הקריירה ואת הצד העסקי שלהם. גם אחרי 25 שנים, אני עדיין נהנה. חלק מזה קשור לחוויה שלי בישראל, כי בזכותה אני יכול להבין שחקנים בינלאומיים. יש זמנים שבהם אתה מתגעגע הביתה, או צריך רק חבר שתוכל לדבר איתו. אנחנו מנסים לכסות את כל הצדדים האלה".

שורט מכיר היטב את הכוכב העולה של הכדורסל הישראלי, דני אבדיה, שנרשם השבוע לדראפט וצפוי להיבחר באחד המקומות הגבוהים. "זה ריאלי מאוד ששחקן כמו אבדיה יהפוך לכוכב ב-NBA. הלוואי שהוא יצליח. זה יחמם לי את הלב ששחקן ישראלי יצליח מאוד ב-NBA. הייתי בקשר עם עומרי כספי, ואני חושב שגם דני יוכל לפתח קריירה טובה מאוד".