מצות, מגרש על הגג ואימונים מבודדים: חייהם של הזרים במ.ס. אשדוד

במטבח האקדמיה של מ.ס. אשדוד הניח מישהו חבילת מצות. הרבה דברים מוזרים קורים בתקופת הקורונה, אבל הזרים הגנאים סמואל אלאבי ומונטרי קמאהני לא הבינו מאיפה זה הגיע ומה הדבר המוזר שהונח על השולחן. הבלם האוגנדי טימותי אוואני חיפש בגוגל על מה מדובר, וסיפר לחברים על חג הפסח היהודי.

השבתת הכדורגל בישראל מקשה על השחקנים, שרובם איבדו את פרנסתם, תחביבם וסדר היום שלהם. היא הרבה יותר קשה עבור הזרים שנדרשים לשהות בבידוד חברתי, רחוק כל כך מהבית שלהם וללא יכולת להיפגש עם חבריהם לקבוצה. בניגוד ליתר המועדונים, האקדמיה של אשדוד מאפשרת לאוואני, אלאבי וקמאהני לעבור את התקופה הזו יחד.

בזמן שכל שחקן זר נמצא בדירה שלו ומנסה לשמור על שפיות ונורמליות בתוך חוסר הוודאות, לשלושת האפריקאים של אשדוד יש זה את זה. "עד לא מזמן עשינו יחד אימונים על הגג כאן באקדמיה", מספר אוואני. הוא יותר מבוגר בשנתיים מאלאבי וקמאהני, ולפני התפרצות הקורונה היה אמור לעבור מהאקדמיה לדירה שכורה, אבל עכשיו הוא כנראה לא מצטער.

מ.ס. אשדוד התאמנה כמעט עד הרגע האחרון. ב-18 במרץ עוד קיימה הקבוצה אימון בוקר, בזמן שקבוצות רבות בליגת העל חדלו מלהתאמן שבוע קודם. אלא שמאז האימון האחרון של רן בן שמעון עברו כבר יותר משלושה שבועות. "יש על הגג מגרש קטן עם דשא סינטטי, אז בהתחלה היינו מתאמנים יחד", מספר אוואני על החיים באקדמיה. "עכשיו יש לכל אחד שעה משלו, שבה הוא עולה לגג ומתאמן לבד. פעם אלאבי, פעם מונטארי ופעם אני".

אייל לחמן, המנהל המקצועי של מחלקת הנוער ומי שמייעץ לג'קי בן זקן כבר שנים בגזרת האפריקאים, היה האחרון מהקבוצה (וגם הראשון) שראה את השלושה. "את קמאהני ואלאבי אני מכיר מהימים שעבדתי בגאנה, ואת אוואני ראיתי במשחק של אוגנדה מול מצרים באליפות אפריקה. ברגע שראינו אותו עוצר את מוחמד סלאח ואת טרזגה המצרי, מחמוד חסן, היה ברור שיש כאן שחקן הגנה אדיר. אני חושב שהאירופאים פיספסו אותו ואשדוד הרוויחה".

לאחרונה העביר לחמן אימון אישי לשלושה, כשקפץ לגיחה באקדמיה לפני שנאסר לנסוע מעיר לעיר. "הם קיבלו מהמועדון תוכניות אימון מסודרות, ויש להם היכן לעבוד. מכל השחקנים באשדוד, להם יש את הקרקע הכי טובה לשמור על כושר. היה חשוב שהם לא יחזרו למדינות שלהם, כי הם מקבלים באקדמיה את כל מה שהם צריכים, כולל מזון, שירותי ניקיון וכביסה".

אוואני ואלאבי חלקו עד לא מזמן את ה"סוויטה", המקום הכי מרווח במתחם. על אף הבדלי הלאום, השניים הפכו לחברים קרובים, ובאשדוד מעריכים שזה בגלל ששניהם נוצרים בעוד שקמאהני מוסלמי. הקורונה תופסת אותם בדאגה גדולה למה שקורה במדינות שלהם, אבל בתחושה שהם בטוחים בישראל.

אוואני עוקב כל הזמן אחרי הנתונים המעודכנים מאוגנדה. "יש לנו 53 נדבקים", הוא אומר כשאנחנו משוחחים בליל חמישי. "לשמחתי, אין עדיין מתים. נשיא אוגנדה היה מאוד זהיר. כבר אחרי הנדבק הראשון, שהיה בכלל אזרח שחזר מאירופה, הוא סגר את המדינה. כל האזרחים ספונים בבתיהם, וכרגע אנחנו באמת עם מספר נמוך. באפריקה יש מדינות עם נתונים הרבה יותר חמורים כמו דרום אפריקה, אלג'יריה, מצרים וגם גאנה".

לחמן דווקא משוכנע שגאנה לא תספוג כוויות קשות: "נשיא ההתאחדות בגאנה הוא חבר טוב שלי, והוא היה הראשון באפריקה שסגר את הכדורגל בארצו. יש שם מודעות גדולה מאוד למגיפות, ואני רוצה להאמין שהם ייצאו מזה בלי אבידות עצומות".

את התקופה הזו מקווים שלושת השחקנים לעבור ביחד ומהר. "אני מתפלל בכל יום שהקורונה תיגמר", מספר אוואני. "אני מאמין באלוהים ומשוכנע שבקרוב זה יהיה מאחורינו, ואז נוכל סוף סוף לחזור לכדורגל שכל כך חסר לנו. התאמנו באשדוד עד הרגע האחרון שהיה אפשר, ועכשיו זה חסר לנו מאוד. שלושתנו נמצאים יחד ומעודדים אחד את השני. עזבנו בגיל כל כך צעיר את המדינות שלנו ונסענו לשחק כדורגל במקום אחר, כך שאנחנו חזקים בראש. רק שהמשפחות שלנו ימשיכו לומר שהכל בסדר בבית, ואנחנו נסתדר כאן".