רן בן שמעון: "הטעות הכי גדולה? שלא הלכתי למכבי חיפה ב-2013"

רן בן שמעון היה בדרך מאשדוד צפונה אתמול בצהריים, כשהתחלנו לשוחח. מכוניתו הייתה מלאה בכל טוב לקראת חג הפסח; שני בני משפחה מבוגרים חלו בקורונה, והוא נסע לביתם בחיפה כדי להשאיר להם מצרכים ליד הדלת.

"הם נדבקו כנראה בבית הכנסת", סיפר בן שמעון. "הם עברו את גיל 70 ואין עדיין יותר מדי תסמינים, אבל צריך לשמור עליהם. לקחנו על עצמנו לדאוג להם לכל מה שצריך לקראת החג, בישולים, כלים חד פעמיים. הם לא מוכנים ללכת למלון. הם רוצים להישאר בבית שלהם, ובני המשפחה לקחו את התורנות לעזור להם".

- אתם חוששים להם?

"אנחנו דואגים מאוד. אנחנו יודעים שיכולה להיות הידרדרות בקורונה, אבל נקווה לטוב. אני אדפוק בדלת, אשים להם ליד הדלת, ארד במדרגות למטה ואדבר איתם דרך החלון. זו סיטואציה מאוד מוזרה, אבל אנחנו צריכים להיות חזקים ולעבור את זה. אנחנו צריכים להיות כאן בשביל המבוגרים".

- אתה חושב בימים האלה על אמך סילבי, שנפטרה לפני עשר שנים? הרי אנחנו כל הזמן רק במחשבות על זה שאנחנו לא יכולים לעשות את הפעולה הבסיסית - לבקר את ההורים שלנו.

"אמא שלי הייתה סטארטאפ. היום מדברים על הורים של שחקנים, אבל זה התחיל אי שם בשנות ה-90 המוקדמות עם אמא שלי ועם זאב ברקוביץ', אבא של איל. קשה לי לדבר הרבה על מה שהיה לי עם אמא שלי. היא מלווה אותי בכל יום בחיים, דרך שיחות נפש שאני מקיים עם אחותי. התמונות שלה נמצאות עדיין על מסכי המחשב שלי. היא עדיין נוכחת בכל שיחה ובכל מפגש משפחתי. תמיד שואלים מה היא הייתה אומרת ומה הייתה עושה".

- איך היא הייתה עוברת את הקורונה?

"לא טוב, כי היא כל הזמן רצתה להיות בחוץ עם חברים וחברות. היא לא הייתה יכולה להתבודד. אמא שלי בלי אנשים זה לקחת 90 אחוז ממנה. היא לא הייתה עומדת בהנחיות. בשלב הזה היא הייתה כבר עם עשר דו"חות על הפרת הבידוד".

- בשלוש השנים שעברת כמאמן נבחרת קפריסין התרגלת להיות רחוק מכל החברים.

"יש הבדל של אלף שנות אור ויש גם קווים מקבילים, אבל מה שמשנה זה מה הבן אדם מוציא מעצמו. עברתי שינויים גדולים בחיים בשנים האחרונות בעזרת אנשי מקצוע. גם מהקורונה צריך להוציא את הטוב ביותר, גם אם לא תהיה ליגה נוציא את הטוב ביותר, וגם אם המצב הכלכלי חרא - נוציא בסוף את הטוב ביותר".

- איזה שינוי עברת?

"בשלב הראשון של חיי הייתי מנהיג מאוד שלילי. קיבלתי הרבה מאוד כוח בגיל צעיר. בגיל 18 הייתי קפטן מכבי פתח תקווה, והשתמשתי בכוח שלי בצורה לא נכונה, אבל מצאתי אנשים שעזרו לי להתקדם בתור אדם. אני תמיד אומר שלאנשי מקצוע מגיע הרבה כבוד, אבל כשאתה מוכן, אתה מוצא את האנשים שעוזרים לך".

- מי האנשים שהכי השפיעו עליך?

"בגיל צעיר הייתה פסיכולוגית רוחנית שלמדתי ממנה הרבה מאוד, ובסוף זה נגמר בבגידה מאוד גדולה שלה בי. היא עזרה לי מאוד בחיים ואז היא חירבה הכל, וקשה לי להסביר את גודל הבגידה. אחריה היה לי הפסיכולוג אלעד אשכנזי, שכנראה עשיתי משהו טוב בחיים כדי לקבל אותו".

- חשבתי שאברם גרנט ייכנס לרשימה.

"בוודאי. לו השארתי מקום מיוחד בחיי. אברם נתן לי בגיל מאוד צעיר הרבה ממה שיש לי בחיים. הוא היה ועודנו. הוא איש חכם, שזו התכונה הכי נערצת בעיניי, ויש בו גם צניעות, ענווה ואנושיות. אברם קידם אותי למקומות הכי טובים".

- זו לא הייתה אהבה אסורה? אתה היית מכבי פתח תקווה והוא הפועל פתח תקווה.

"אי אפשר לקרוא לזה אהבה אסורה. היא הייתה אהבה אמיתית שכולה חיובית. היה לנו חיבור חברי שאין לי יכולת להגדיר אותו. זו הייתה מחויבות טוטאלית. במכבי פתח תקווה קיבלו שחקן ואדם יותר טוב בזכות אברם. היינו נפגשים מחוץ למגרש לשחק כדורגל, לשיחות אינסופיות.

"בזכות אברם הכרתי גם את ניר אלון, הבלם הגבוה של נבחרת ישראל, שממנו ינקתי את המקצוענות. בזכותו ישנתי עם חמישה שעונים מעוררים ליד הראש כדי לקום בבוקר לאימון. בכל דמי כיס שהיו לי, קניתי שעונים מעוררים, הגדולים האלה עם הפעמון".

- כשגרנט לקח אותך להפועל חיפה, זו הייתה סגירת מעגל?

"נכון. זו הייתה סגירת המעגל. אברם יהיה שם עד אחרון ימיי, ויקבל ממני כל מה שהוא יצטרך".

- אתה עוד זוכר את היום שבו חתמת עם רובי שפירא ז"ל? רצית חוזה מסוים וקיבלת כפול.

"הסיפור הזה נכון, ונשאיר את זה כך. רובי מקוטלג במוחי כאיש כל כך טוב לב. הוא ורחל גידלו משפחה ראויה להערכה ולהערצה. כל ילדיו אנשים מדהימים. אני אוהב אותם מאוד".

- במעבר חד, מה החלק של ג'קי בן זקן בעובדה שהחזרת לחזור מקפריסין דווקא למ.ס. אשדוד?

"אתה נוגע בסוף הסיפור. עם ג'קי אני הולך הרבה שנים לאחור. הכרנו בכדורגל לפני המון שנים כיריבים דרך חיים רביבו, והיו בינינו קשר והערכה מרחוק. לפני איזה 12 שנים הוא בא לשבת איתי אצל קרוב משפחה בזכרון יעקב וביקש שאבוא לאמן את אשדוד. לא התאים לי אז, אבל הקשר היה מדהים מאותו רגע. ההערכה שלי לג'קי עצומה. הבן אדם הגיע לכל מה שהגיע בעשר אצבעות. בשבילי הוא מענטש. לא משנה מה עוד נחווה יחד קדימה, את ג'קי אני פשוט אוהב".

- אבל עזבת לקפריסין בלי אישור שלו.

"בשנייה שהונחה בפניי הצעה לאמן את נבחרת קפריסין, הייתי מאמן נבחרת קפריסין. היה כאב אדיר שאני צריך לעזוב את אשדוד, כי היה לי טוב בשלושת החודשים שלפני כן. נקשרתי מאוד לצוות, אבל הרגשתי שאני חייב לקחת את ההצעה הזאת. עשיתי הכל כדי לסיים בצורה טובה, אבל זה היה קשה כי הבנתי שגרמתי נזק לאשדוד. ניסיתי בכל מאודי להקטין אותו, ולא הצלחתי. אני שמח שעם הזמן ג'קי הצליח להכיל ולהעביר את זה".

- באת עכשיו לסגור חוב באשדוד?

"בכל מקום אני מרגיש מקסימום מחויבות, אבל באשדוד יש משהו מעבר בגלל שעזבתי. יש טיפה אקסטרה".

- למה עזבת את קפריסין? דווח כבר שאתה עומד לחתום על הארכת חוזה.

"היה כבר נייר והיה חוזה שצריך לחתום עליו לשנתיים, אבל הדברים השתבשו בסוף. הילדים שלי היו שם בבתי ספר, הבית והמכוניות היו מושכרים, ויום אחד הייתי צריך לאסוף הכל ולחזור לאשדוד. אשתי ואני נסענו לסופר וקניתי 15 תיקים גדולים כדי לארוז הכל ולעזוב".

- ניסית עד הרגע האחרון לאמן למרות הקורונה. קבוצות יצאו לחופשות ואתם עדיין התאמנתם, אפילו הזמנת משחק אימון מול הפועל רמת גן. זו הייתה אהבה מטורפת לכדורגל או נאיביות ילדותית?

"קצת מזה וקצת מזה".

- אתה מצדד בביטול העונה, או חושב שצריך לשמור על החלום לשחק כל עוד אפשר?

"אני ממש לא חושב שצריך להודיע על סיום הליגה. למה צריך לקבל החלטה עכשיו? בוא נראה אם אחרי החג יהיו הקלות, וגם אם זה יימשך עוד חודשיים - אפשר לשחק כדורגל גם ביוני. אין יורו ואין אולימפיאדה. צריך לעשות הערכת מצב כל כמה שבועות. הידע בקורונה מועט והספקולציות רבות".

- איך אתה מפצה את עצמך על חיסרון הכדורגל?

"כל עוד זה היה אפשרי, אימנתי את הבן שלי במגרש נטוש ליד הבית. את כל מה שאני מוציא על רועי גורדנה, הוצאתי על הבן שלי... עכשיו, עם המסכות, כבר אי אפשר לעשות אימונים".

- מה יותר חסר לך, לאמן כדורגל או לשחק טניס?

"אותו דבר. החיסרון של שניהם קשה באותה מידה. קשה לי בלי האווירה של קבוצת כדורגל, בלי הדינמיקה הפנימית".

- בוא נשתעשע לסיום. אתה צריך לבנות את מ.ס. אשדוד לעונה הבאה, ואני נותן לך לבחור שחקן אחד שהיה כאן בארץ. במי תבחר?

"אנדז'יי קוביקה, החלוץ הפולני הגבוה שהיה בשיאו במכבי תל אביב והיה לי מאוד קשה מולו. שמרתי עליו, ועד עכשיו יש לי חורים ברגל מהסטופקס שלו. אני שם אותו ליד שגיב יחזקאל ודין דוד האגדי, ויוצא לדרך. הוא היה מפלצת בליגה שלנו".

- ואם אני נותן לך לצרף עוד מאמן לידך במ.ס. אשדוד?

"יש הרבה מאמנים שאני מעריך, ובטח משה אוחיון שעובד איתי או אלי לוי שמאמן את הנוער שלנו, אבל אחד המאמנים שאני הכי אוהב לדבר איתם על כדורגל זה אלי כהן, שלקח את הגביע עם הפועל רמת גן והוא חבר טוב שלי. גם את מסאי דגו אני אוהב".

- מה הטעות הכי גדולה שעשית?

"חוץ מהנישואין הראשונים שלי?".

- כן.

"הייתה לי עונה ראשונה מדהימה בא.א.ק לרנקה [2012/13], והייתי חבר של הבוס קוסטאס מיכאלידיס. הוא קיבל אותי בצורה אצילית ומדהימה, ובאיזשהו שלב הגיעה אליי הצעה ממכבי חיפה ומאוד רציתי ללכת. הייתי צריך ללכת, אבל הנשיא בקפריסין ביקש ממני להישאר. הוא נתן לי את הסיבה הכי מדהימה שאי פעם נתנו לי, והוא אמר שהוא מעולם לא נהנה כך מכדורגל.

"ההחלטה לא ללכת למכבי חיפה הייתה שגיאה גדולה מאוד. 99 אחוז כי הבטחתי ליענקל'ה שחר שאבוא, ואחוז אחד כי כעבור כמה חודשים, לרנקה לא נתנה לי מה שהייתה צריכה לתת".

- את מי היית רוצה לפגוש לשיחה?

"הראשונה, לפני כולם, זו מרים פרץ, כדי לתת לה חיבוק. אני לא מכיר אותה, אבל אני המעריץ מספר אחת שלה. אני אהיה הראשון שאשמח אם היא תהיה הנשיאה הבאה שלנו.

"הערצתי גם את רונה רמון ז"ל ואת ענת גוב, שלצערי כבר לא איתנו. ראיון הפרידה שלה היה תלוי על המקרר שלי במשך חמש שנים. מי שרוצה לדעת את תורת החיים ואת הצוואה הגדולה ביותר שנתן בן אנוש, צריך לקרוא את הראיון האחרון של ענת גוב".