בווידאו: מסי בטקס כדור הזהב
החוזה של ליאו מסי כולל סעיף אמון מיוחד, שברצלונה שומרת לגדולים ביותר שלה. מסי, כמו אינייסטה, צ'אבי ופויול לפניו, יכול להודיע על עזיבה בסיום כל עונה. הסעיף בנוי על אמון הדדי. רצון של בארסה לשמור על הסופרסטאר שלה שמח מתוך אמונה עיוורת שלא יעשה בכוח שלו שימוש לרעה. הקיץ הקרוב יהיה האחרון של מסי לפני תום החוזה בשנה הבאה. מקורביו בתקשורת, למשל העיתונאי גיאם בלאגה, טוענים שאין סיכוי שיפעיל את הסעיף. אבל הוא רחוק מלהיות מרוצה.
ברצלונה מודל 2020 מציגה בעיקר כאוס. בלאגן ניהולי, קבלת החלטות על גבול ההזויה, מאבקים פוליטיים פנימיים וקבוצה שמגרדת תוצאות ביכולת לא מרשימה. בין מנהלים לא החלטיים למאמנים לא דומיננטיים ולשחקנים שבורחים מאחריות - עומד מסי אחד. ופשוטו כמשמעו, אין עוד מלבדו. ה"מסידפנדנסיה" - התלות במסי - גדולה וחזקה מאי פעם. על המגרש, בחדר ההלבשה ובחדר המנהלים, מסי סוחב את ברצלונה על הגב וגם מחזיק אותה בביצים. סוף דרכו אולי לא קרוב, אבל הבזקים ראשונים למה יהיה אחריו אפשר לקבל כבר העונה.
"מסידפנדנסיה" זו מילה שגורה בסלנג הכדורגל בספרד. זה לא נאמר בהכרח בקטע שלילי. הנחת המוצא - עליה חזרו במשך השנים רבים משחקני ומאמני ברצלונה כולל ארנסטו ואלוורדה - היא שאם יש לך את השחקן הטוב בעולם, אין סיבה שלא תהיה תלוי בו. במילים אחרות, מסי הוא תמיד הפתרון. המושיע. כשמסביבו דברים פחות הולכים, מתחילות לצוץ שאלות איפה כולם? למה הם מתחבאים?
העונה שעברה הייתה הדומיננטית של מסי אי פעם מבחינת מספרים. הוא כבש ובישל יחד 64 מ-116 שערי הקבוצה בליגה ובליגת האלופות. עד כה העונה, הוא על 25 מ-59. ירידה מ-55 ל-42 אחוז. הירידה היא קבוצתית וגם נובעת מהעובדה שמסי החסיר שישה משחקים רשמיים בגלל פציעה. בארסה כבש עד כה 18 שערים פחות ממה שהבקיעה בתקופה המקבילה אשתקד. זה מעניין כי לואיס סוארס דווקא תרם את חלקו בצורה יציבה עד הפציעה. אנטואן גריזמן כבר קרוב למספרים של הכובש השלישי בטיבו אשתקד, עוסמאן דמבלה, אבל האחרים? מי מחפה על מסי?
"מקום ראשון בליגה, מקום ראשון בבית ומשחקים כמו קבוצה במשבר", אמר ארסן ונגר באחד משידורי ליגת האלופות העונה. "המשחק איטי מדי, אין דינמיות ב-30 המטרים האחרונים. הכל אינדיבידואלי... הם מחכים שמסי יעשה משהו, אבל החוזקות הבסיסית של הקבוצה נעלמו". המצב כמובן לא השתפר אחרי הגעת קיקה סטיין. ההתלהבות מאלף מסירות ושמונים פלוס אחוזי החזקה בכדור הוחלפה תוך שתי הופעות רעות בביקורת על כדורגל חסר משמעות.
אחרי השלושער ב-1:4 הלא מרשים על סלטה ויגו בנובמבר, העיתון המקומי "ספורט" מרח על השער את הכיתוב: "מסי, מסי, מסי ורק מסי". אלא שהעובדה שכולם מסביבו זזו הצדה, החלה להדאיג. "מסידפנדנסיה זו לא בעיה", אמר העיתונאי מיגל ריקו לבליצ'ר ריפורט. "זה המזל של ברצלונה. מסי הוא אחד שמסוגל לסחוב את הקבוצה על הכתפיים וגם לתמוך במועדון, בנשיא ובהנהלה". כאן בדיוק מתחילה הבעיה גם השחקן הטוב בעולם לא יכול לקחת על עצמו את כל התפקידים במגרש. השחקן הטוב בעולם בטח לא צריך לקחת על עצמו ניהול מועדון.
עסקת המאה: ישי ריבו יופיע במדריד בסוף השבוע של הקלאסיקו
קופצים למדריד במרץ? אל תפספסו את ריאל מדריד
וזה מה שמחכה לכם בברצלונה במרץ
במקביל לדומיננטיות המובנת על הדשא, מסי הפך עם השנים לדמות כל יכולה בברצלונה. הוא ממליץ, מאשר, מטיל וטו ויודע הכל. בלאגה כתב לאחרונה שבאחד האימונים הראשונים של ואלוורדה, מסי ניגש אליו ואמר: "אל תבנה על ניימאר, הוא עומד לעזוב". המורכבות של הסיטואציה ברורה. מסי רוצה לשחק עם הטובים ביותר, אבל לא עם שחקנים שיערערו על סמכותו. הוא מצפה משחקן שמגיע לברצלונה להיות איכותי מספיק, להכיל אותו, להתיישר לפיו, להקטין את עצמו, אבל לעזור לו להמשיך לנצח. סוארס הוא כנראה מהבודדים שהצליחו לעמוד בכל הדרישות לאורך זמן.
מסי הודה בסיום העונה שעברה שהוא "מתוסכל ומותש מנטלית". הסיבה, שהובילה גם לפיטורי ואלוורדה, קשורה בדרך בה עפה ברצלונה מליגת האלופות בשנתיים הקודמות מול רומא וליברפול. ואלוורדה חטף על סגנון המשחק, על ההכנה לעונה והמצב הפיזי של הסגל, אבל יותר מכל, לא שכחו לו את שני המהפכים. על פי פרסומים שונים, מסי היה זה שדרש את פיטוריו המיידיים. כבר בנובמבר, בארסה רחרחה אצל תיירי הנרי שסירב לא לפני ששמע שימיו של ואלוורדה ספורים. אחר כך הגיעה פארסת הפגישה עם צ'אבי בקטאר בזמן ההכנות לסופרקאפ.
בברצלונה יש הטוענים שצ'אבי לא הרגיש שיוכל לשנות משהו כבר העונה. הוא החליט לדחות את ההצעה גם בשל חוסר היציבות הניהולי לקראת בחירות 2021 לנשיאות. צ'אבי, על פי מספר טענות, מאמין במועמד העולה ויקטור פונט ובדם חדש גם בצד הניהולי. על פי גרסאות אחרות, מסי הוא זה שלא מאמין שצ'אבי בשל בשלב זה לאמן את הקבוצה והיה רוצה לראות אותו מתפקד כעוזר תחת מאמן בכיר. כך או כך, סאגת החלפת המאמן שכללה גם פניות לקומאן ולפוצ'טינו עוד לפני הפיטורים עצמם, לא הוסיפה כבוד לאף אחד.
"ואלוורדה קיבל חדר הלבשה שהדמויות העיקריות בו עברו את גיל 30 עם שחקנים שרגילים לעשות דברים בדרך שלהם ולא אוהבים שמאתגרים אותם. הוא קיבל שחקני רכש שלא הצליחו ויו"ר שמחליף מנהלים ספורטיביים בלי שום קו מחשבה", כתב בלאגה. אפשר להמשיך את קו המחשבה הזה ולטעון שגם בצד הניהולי, כמו על הדשא, כולם מסתכלים לעברו של מסי ומחכים לסימן. הבחירה במאמן אנדרדוג בטח לא מוסיפה יציבות לסיטואציה מעורערת.
עוד בוואלה! ספורט
חוסר האונים הניהולי בא לידי ביטוי גם בחלון ההעברות. בארסה מחפשת מחליף לסוארס, אבל לא מן הנמנע ששוב תצטרך לשלוף ברירת מחדל של הרגע האחרון. רודריגו כבר היה קרוב, אך לא יגיע. אובמיאנג עדיין על הפרק ואברטון, על פי פרסומים הזויים, דחתה הצעה הזויה כשלעצמה על רישארליסון. עכשיו מדברים על וויליאן ועל פרנסיסקו טרינקאו, "רונאלדו החדש" מבראגה. בברצלונה מבטיחים שבכל מקרה לא יגע "תואם בואטנג", אבל התחושה היא שבארסה לא יודעת אם היא רוצה כוכב או ממלא מקום. היא לא יודעת מה היא רוצה ולא יודעת לסגור עניינים.
זה המשך ישיר לפעולות לא מוצלחות בחלון ההעברות בשנים האחרונות. יותר מדי כסף על שחקנים שלא עומדים בציפיות. בארסה הוציאה הקיץ מעל 250 מיליון יורו על רכש. במקביל, היא מחפשת פתרון ליורשי ניימאר - קוטיניו ודמבלה - כדי שתוכל להחזיר במוקדם או במאוחר את ניימאר עצמו. ותוך כדי כל הסלט הזה, מצאו שם זמן למכור צעירים כמו קרלס פרס, אבל רואיס ואלחנדרו מארקס. עתודה? היום שאחרי? לפעמים התחושה היא שמסי יקבע מי יהיה אחריו. ומסי כמובן רוצה יותר מכל להתאחד עם הברזילאי ולכן לחץ על פרידה מדמבלה ומכירת פרס ממנו הוא לא ממש מחזיק.
מסי יחפש היום בגביע מול לגאנס את הניצחון ה-500 שלו כשחקן ברצלונה. לאחרונה, אחרי שזכה בכדור הזהב, שלח מסר עמום על כך ש"הוא מתקרב לסוף". האמנם? "מסי משתעשע במחשבות והוא לא מגלה לאף אחד את התוכניות שלו כי הוא לא יודע אותן בעצמו. הוא שלח מסר להנהלה כדי שתתחיל לתכנן מה יקרה בהמשך", סבור בלאגה. "מסי לא מתפשר וכל מה שמעניין אותו זה להמשיך לנצח. מסי מונע מתחרותיות. האהבה שלו לכדור עצומה ואני מקווה שהיא תשאיר אותו על המגרש עד גיל 38 ואולי אפילו יותר", הוסיף העיתונאי גרהאם האנטר.
גם אם אין סיבה להתחיל לתכנן את הפרידה ממסי, העונה הזאת מוכיחה עד כה יותר מכל שבארסה לא מוכנה בשום צורה שהיא ליום שאחרי - לא מבחינה מקצועית ולא מבחינה ניהולית. במובן מסוים, העונה הזאת על כל מה שקרה בה וללא קשר לדרך בה תסתיים היא הצצה מדאיגה אל העתיד. "אני לא יודע מה יקרה בבארסה בלי מסי. בלתי אפשרי להסביר את המועדון בלי להתייחס אליו. התלות המקצועית בו נורמלית. הוא השחקן הטוב בעולם. כשמייקל שיחק, הבולס היו תלויים בו. כשמג'יק שיחק, הלייקרס היו תלויים בו. הבעיה היא שהחברים לקבוצה כל כך התרגלו להישען עליו ולחיות בצילו, עד שהם מצפים שהוא יעשה הכל. הם אלו שצריכים לעשות צעד קדימה כי מסי תמיד מספק את הסחורה". האמת, לא רק השחקנים צריכים להתעורר.