שני מיתוסים בערב אחד: סוף הרצפים המדהימים של טרנר ובכר

בווידאו: התגובות אחרי הניצחון של בית"ר ירושלים בבאר שבע

"לך הביתה, טרנר, הרגת אותנו!".

זה משפט שלא שמעתם וכנראה גם לא תשמעו מאוהדי הפועל באר שבע. עדיין לא ראיתי אדם אחד מטנף את טרנר. האיצטדיון, כמובן. אפס קללות. לא "עלה לך השתן לראש, טרנר", "אין לך מושג, טרנר", "לך למכבי חיפה, טרנר", "טרנר, אתה שחצן". לא קראתי תגובה אחת ברשת נגד האיצטדיון שמ-2015/16 הוגדר כמבצר מלא במיתוס, עד כדי כך שכשכמעט מפסידים אז בא הבן בסט התורן וכובש שער עצמי כדי שהמיתוס יישמר; אבל עם הזמן איבד טרנר את הטאצ', את הדרך ובעקבות כך גם את הרקורד. והיום טרנר נראה כעוד איצטדיון טוב בליגת העל, לפעמים מנצח ולפעמים מפסיד. מת המיתוס.

לא כך הדברים לעבר ברק בכר. הוא וטרנר הרי תאומים סיאמים - שניהם הגיעו להפועל באר שבע באותה העונה, השיגו את אותם ההישגים, לפחות בבית (בכל התקופה, ולפי ההסכם - טרנר לא נסע עם הקבוצה למשחקי החוץ). כמו טרנר, לא משנה מה ברק בכר יעשה, הוא ייראה בדיוק אותו הדבר - אחד הרי עשוי מבטון והשני מחוחובה, ושניהם עמידים בכל מזג אוויר. יחד עם טרנר, גם בכר איבד את הטאצ', את הדרך ובעקבות כך גם את הרקורד. פעם היה מהמר על שלושה בלמים באינטר, ומנצח; עושה זיג-זג בין מליקסון לבוזגלו, ופוגע; זורק שבתאי בסנט מארי, יובל מבשל, בכר עולה; היום בכר נראה כעוד מאמן טוב בליגת העל, לפעמים מנצח ולפעמים מפסיד, מספסל את אורן ביטון בגלל יכולת הגנתית, לכאורה, ומקבל גול על שון גולדברג. מת המיתוס.

מיתוסים הרי ניזונים הרבה על מומנטום ועל מקריות ועל מזל. כששביט אלימלך היה ברצף עצירת פנדלים חולני, שחקנים פחדו לבעוט מולו, החמיצו, והרצף האכיל את עצמו; כנ"ל לגבי דניאל טננבאום - לא רק שבעטו לו מעט מאוד, רוב הבעיטות היו נוראיות, חלשות, חסרות אמונה, איך, איך לפעמים אלעד שחף אחד מעז, למען השם…? כך טרנר וכך בכר. טרנר איצטדיון מטריף וביתי ובכר מאמן מצוין, היה ויהיה, אבל קל יותר לפתח רקורד ומיתוס כשאתה זורק למערכה שבתאי לצד ויטור, צדק שלפני הסקנדל, אוגו, ראדי הקמע, הובאן הנהדר, בוזגלו, וואקמה ושהר. וכשפחות הולך, אז לספסל את מלך השערים שלך ומלך הבישולים שלך (וכן, גם את שחקן העונה האחרון שלך…) נראים כמו מהלכים תמוהים ומוזרים שמאמן אחר היה מקבל עליהם הרבה יותר אש. והסיבה שאנשים רואים במהלכים הללו שחצנות היא כי נראה שלפי מהלכיו, בכר, שמן הסתם רצה לנצח אתמול, האמין שהוא יצליח לעשות את זה בלי שהר, בלי ביטון, אפילו בלי הקריפטונייט של בית"ר, ניב זריהן. ועם עמית ביטון, וגולדברג, ומרין, וספורי, אלוהים שישמור, וספורי. ואז אתה מעביר משחק מול בית"ר עם אפס איומים למסגרת.

אין מה לעשות, זה טבעי, חלק אינטגרלי מהתקרה הכי חשובה בספורט - תקרת ההצלחה. בלי תקרת ההצלחה היה לנו משעמם, אבל הגורל כמעט תמיד יתערב - הוא יוציא כוכבים של אלופה לאירופה או לאסיה, הוא ימציא פייר-פליי, הוא ימזוג אוקטופמין, הוא יוציא מהסגל את יונתן כהן, הוא יגרום למאמן לחשוב שההרכב שהעלה אתמול מול בית"ר הוא הרכב טוב. באופן אירוני ונהדר, אין דבר שפוגע בקבוצה מוצלחת יותר מאשר ההצלחה עצמה.

אז הנה, גילינו - בטרנר אפשר לנצח, והרבה, וברק בכר יכול להפסיד, והרבה. הוא אולי קוסם, יכול להיות, אבל גם קוסם טוב תלוי בציוד שעמו הוא עולה להופיע, וגם הקוסם הכי טוב הופך לעבד של הצלחתו. זיגפריד ורוי, למשל, עשו כמה קסמים חובבניים על במות צנועות, בגרמניה, עד שמלון הענק מיראז' ראה, קנה, חוזה יוקרתי וארוך טווח. הקסמים הלכו והפכו מורכבים, ועירבו עוד יותר צ'יטות ואריות ונמרים. עד שאחד המופעים נגמר כשהנמר תפס את הצוואר של רוי עם השיניים, פגיעות אנושות, הקסם פג, הקריירה דעכה עד שתמה. השניים טענו שזו היתה תאונה ושהנמר בכלל ניסה להציל את רוי, אחד המאלפים טען אחרת, אבל זה לא משנה - הסיפור הוא שגם לקוסמים הכי טובים בעולם נגמרים, מתישהו, השבתאים שאפשר לשלוף מהשרוול והספורים שחשבו שיאלפו תוקפים אותם. ואת העובדה הזו אין לבכר אפשרות למנוע, אבל הוא יכול להשפיע על המתי ועל האיך.

שיהיה ברור - אין אדם אחד זולת בכר שצריך להכריע מתי ואיך. הוא הרוויח את זה, בגדול. ההשוואה בינו לבין רוני לוי חמודה מבחינה מתמטית - שלוש שנות אליפות ואז צמד שנים רעות, והביתה - אבל מכבי חיפה זכתה באליפויות בשנים לפני שלוי הגיע, וגם אחריו, ובאר שבע לא עשתה דבר ארבעים שנה לפני בכר, וכרגע לא נראית באופק האלטרנטיבה שתחזיר את הצלחת כל כך מהר. ההישג של בכר בבאר שבע גדול יותר ומדהים יותר, נווה מדבר, וצריך להקנות לו לפחות את הבחירה.

רק המלצה אחת: לא לחכות שמושא הקסם יטרוף לקוסם את הצוואר. כי המיתוס של הקוסמים הסיאמים, טרנר ובכר, זיגפריד ורוי של הפועל באר שבע, פג למעשה באותו לילה, אתמול, בו בית"ר ירושלים ניצחה לראשונה את הפועל באר שבע מאז אפריל 2014 (ריקן!) ובו הפועל באר שבע הפסידה שלושה משחקי בית רצופים לראשונה מאז מרץ 2014. שני שיאים בני כמעט שש שנים נעלמים בערב אחד - זה קסם! אז היו קודמיהם של טרנר ובכר, וסרמיל ואלישע, בהתאמה, ותחת שלטון שניהם הרגשת שלא משנה כמה חביבה תהיה באר שבע, זה לא יספיק לטבעת. המעגל נסגר, כך אנחנו מרגישים גם היום. באותו משחק של אמש הזדכו סופית מאמן ואיצטדיון על אותה תעודה נדירה, אבל היתרון של בכר לעומת טרנר הוא שלעומת הבניין הוא בן אדם - הוא יכול ללכת.

orenjos@walla.co.il