אל תתנצלו על הפלייאוף: ישראל ראויה לצ'אנס להתחרות ביריבות שכשלו כמוה

בווידאו: התגובות אחרי ההפסד של ישראל לפולין

טד מוסבי מאיך פגשתי את אמא, מרצה לאדריכלות, נכנס לקורס החדש שלו באוניברסיטה, מלא התלהבות אך גם מלא חשש, מתח חיובי, תפס את מקומו ליד הלוח, נלחץ ולא זכר איך מאייתים "פרופסור", לא החליט אם להיות אסרטיבי או קול, קשוח או עדין. סטודנטית הרימה יד אך הוא החליט שלא לתת זמן לשאלות עד הסוף - לשחק אותה חזק. במשך שבע דקות הרצה לבאי הכיתה, מונולוגים, דיאלוגים, וגם כשכולם הרימו יד כדי להגיד משהו, הוא סירב לשמוע. אם היה מנסה, היו אומרים לו שהוא טעה בכיתה. טעית בכיתה, זה החוג לכלכלה, לא לאדריכלות. בסוף נכנס המרצה הנכון, ומוסבי קלט ורץ לקורס הנכון.

נבחרת ישראל נכנסה אתמול לקורס הלא נכון. דן גלזר, הר בליגת העל, נראה ליד הפולנים כמו עמק; ערן זהבי פגע סטופקס ברגל של גליק, ניגש להתנצל, בטח רגיל שיריב אמור לשכב שלושה שבועות אחרי פגיעה כזו, אבל גליק כבר על הרגליים, מסמן 'אחי, הכול טוב'. בירם כיאל, חנות מקררים בקנה מידה ישראלי, נכנס אתמול גוף בגוף בקנדז'ורה. זה קרה שני מטרים ממני. שמעת את הפגיעה. כיאל המשיך ללכת כמה מטרים, ונפל; כמה דקות לפני כן דאבור נכנס בקנדז'ורה, כתף לכתף, בלי כדור. הייתם צריכים לראות את הפנים של מואנס - כאילו נעלב כשהפולני בקושי שם לב למכה; גולת הכותרת היתה כשהמאבטח שרדף אחרי האוהד נכנס בקנדז'ורה, שלא היה מוכן לפגיעה. המאבטח שבר את האף, לקנדז'ורה שלום. הפערים גדולים מדי לגישור ואפילו לא דיברנו על כדורגל. זה לא אותו ענף. זו לא אותה כיתה. פולין דוקטורט בכדורגל, ישראל מבוא לפלייאוף. פולין עולה לטורנירים בדרך הסטנדרטית, אנחנו מפנטזים על הדלת האחורית.

הסמיכות בין ההעפלה הרשמית לפלייאוף, שלשום, לבין היכולת של הנבחרת אתמול והמאזן הכללי בבית המוקדמות - בלבלה אנשים, אפילו הוציאה אותם מדעתם. בעיניהם או בראשם, הכדורגל אצלנו מספיק טוב, והדור הנוכחי מספיק מוכשר, והמקצועיות בארץ גוברת על העסקנות, ולכן, בעיניהם או בראשם, נבחרת ישראל צריכה להגיע לטורניר גדול דרך הצגת עליונות, דומיננטיות, טיקי טאקה של המידל איסט, מקום שני אחרי פולניה. אחלה פנטזיה, גם אני מת להיות רוקסטאר. אך על אף שאני יודע לנגן את הפתיחה של נאת'ינג אלס מטרס ועל אף שישראל נתנה משחק פגז נגד אוסטריה - זה לא יקרה וזה לא יקרה.

אין מה לעשות, כדי להעפיל לטורניר גדול נבחרת ישראל צריכה שהטורניר הגדול יעפיל אליה. זה התחיל בהתרחבות המפעל, והמשיך בליגת האומות. נכון, שלב המוקדמות הזה לא טוב. אבל קיבלנו צ'אנס נוסף, מתנה, ולא צריך להתנצל על זה - אנחנו ממש לא היחידים. נכון לכתיבת שורות אלו שמונה נבחרות כבר הבטיחו את מקומן בפלייאוף. בוסניה, שהוגרלה בדרג 2, ממוקמת כרגע במקום החמישי בבית שלה, אחרי פינלנד, יוון ואפילו ארמניה. סקוטלנד ידידתנו עם 12 נקודות, נקודה יותר מאתנו. את צפון מקדוניה אנחנו מכירים, בלארוס בפלייאוף עם ארבע נקודות ומאזן שערים של 16:4. כן, אלו בפלייאוף. כמו ישראל. אז אל תתהו איך לעזאזל אנחנו בפלייאוף אם אנחנו כל כך חלשים במפעל הנוכחי - הלו, זה בגלל שאנחנו כאלה.

אפשר ללגלג על הכרטיס הזה לפלייאוף, אבל השגנו אותו ביושר. דרגת הקושי היתה פשוטה מהרגיל - לסיים מעל אלבניה בבית של שלוש נבחרות. בואו נזלזל באלבניה, נבחרת שהיתה ביורו 2016, נבחרת שהוגרלה בדרג מעלינו במוקדמות 2018. אבל עשינו את זה, עם מאמן שבקושי הכיר את השחקנים שלו. אל תתנצלו על זה, זו הדרך היחידה שלנו להשתחל לכיתה של הגדולים. וזה מה יש.

אלבניה הגיעה ליורו הקודם מהמקום השני בבית של חמש נבחרות. כשישראל עשתה את זה ב-1999, זה הספיק רק לפלייאוף מול דנמרק והביתה. לאלבנים לא היה פלייאוף; אירלנד סיימה במקום השלישי, קיבלה את בוסניה בפלייאוף ועלתה ליורו; צפון אירלנד, לא אריה יבשתי, קיבלה בית של רומניה והונגריה ופינלנד ואיי פארו ויוון. לרוב היא לא תעלה, בבית כזה היא הצליחה ועלתה לראשונה אי פעם. עכשיו היא תצטרך פלייאוף, כמונו. כדי לעלות למונדיאל האחרון ערב הסעודית נלחמה בפלסטין, מלזיה ואחת הטימוריות והתקדמה לבית גמר עם יפן, אוסטרליה, האמירויות, עיראק ותאילנד. שתיים עלו. השלישית, אוסטרליה, התקדמה לפלייאוף מול סוריה והונדורס. אלו לא נבחרות טובות, אבל נבחרות שעלו. ככה זה.

מסתובבת כאן מן גישה של 'לא מגיע לנו' ו'זה יהיה ביזיון אם נבחרת כמו ישראל תעלה', כאילו אנחנו בנינו את הפורמט של היורו ויבואו אלינו בתלונות שהוא לא תחרותי. זו ההזדמנות להזכיר שבהרבה מאוד הישגים ספורטיביים היינו צריכים עזרה, קבוצה שלא תגיע לשחק מול מכבי באירופה, יריב איראני שיחרים את הג'ודוקא האהוב. נזכיר גם איך עלינו למונדיאל במקסיקו: שבע נבחרות בלבד במוקדמות של אסיה ואוקיאניה - ביחד, עלינו לשלב השני, אוטומטית, שם חיכתה ניו זילנד החובבנית עוד יותר מאתנו, וצפון קוריאה - נבחרת ראויה שהחרימה אותנו. נשארנו עם ניו זילנד, שוויתרה על הביתיות והגיעה לשני משחקים בישראל. בקיצור, עברנו את אוסטרליה ועלינו למונדיאל. עד היום זה סמן ימני להישגיות מקומית. זה הזמן להודות: עלייה ליורו הקרוב תהיה מרשימה יותר. כנראה לא יקרה, אבל בטוח נכון.

המשחק אתמול היה רע, השיטה לא טובה, ההגנה מחרידה, שוער שמשחק אין לנו, הקישור רך מאוד, הרצוג לא מצליח לשפר את המצב, העתיד נראה קודר יותר מההווה, קשה להאמין שבמרץ זה ייראה אחרת. אבל בפלייאוף לא תחכה פולין. זו לא הרמה שלה. בפלייאוף, לא משנה הרמה, יחכו לנו נבחרות שכשלו במוקדמות.

אז אל תתנצלו על המקום השני בליגת האומות, אל תתנצלו על הפלייאוף. זו השיטה, זו לא הטבה אישית עבורינו, אלה חוקי הפורמט. זה הסיכוי היחיד שלנו. הרחבה, הקלה, הגרלה. לתת קמפיין שלם טוב אנחנו לא יכולים, אף פעם לא יכולנו, כנראה שלעולם לא נוכל. אבל שני משחקים בשבוע אחד, ניצחונות על סקוטלנד ואלבניה, הביאו אותנו לפלייאוף, ושני משחקים בשבוע אחד יכולים להביא אותנו ליורו. ועכשיו יש לנו ארבעה חודשים לרוץ לקורס הנכון. חלאס לבכות, צאו לדרך.

orenjos@walla.co.il