מסיר את הכפפות: סימני השאלה סביב ניקולא פפה שמגיע לארסנל

בקיץ שעבר היתה ליון נחושה להחתים את ניקולא פפה והגישה הצעה נדיבה של 30 מיליון יורו - פי 3 מאשר המחיר ששולם על ידי ליל לאנז'ה בקיץ שנה קודם לכן. המועדון נטה להסכים, אך החלוץ עצמו סירב בתוקף. ההזדמנות לשחק בליגת האלופות והשיפור הניכר בשכר היוו שיקולים משניים מבחינתו. כפי שהסביר בדיעבד ברונו ז'נסיו, מאמן ליון דאז: "ניקולא אמר לי שהוא מרגיש בבית בליל, ויקבל דקות משחק רבות יותר. הוא לא רצה לעזוב מוקדם מדי".

שנה חלפה, וסדר העדיפויות של פפה השתנה ללא היכר. אחרי עונה חלומית, מחמאות מכל עבר, כותרות גדולות ואינספור דיווחים על מועדוני פאר ששלחו סקאוטים כדי לבחון כל תנועה שלו, הבחור כבר החליט להעז. הוא כבר לא רצה להישאר בסביבה המוכרת והכייפית, על אף שליל סיימה בעזרתו כסגנית האלופה והעפילה אוטומטית לשלב הבתים בליגת האלופות. גם הכלבים עצמם לא יכולים להרשות לעצמם לוותר על הצעות אסטרונומיות בקנה מידה שלהם. תוך חודשים ספורים האמיר מחירו של פפה מעל ומעבר לחלומותיהם הפרועים ביותר, וארסנל שברה את שיא ההעברות כדי להקדים את נאפולי.

80 מיליון יורו - זה לא דבר של מה בכך גם בשוק הנוכחי שאיבד לחלוטין את השפיות, קל וחומר כאשר מויז קן, חלוץ העתיד של נבחרת איטליה, נמכר מיובנטוס לאברטון תמורת 30 מיליון בלבד. התותחנים שילמו פחות על אלכסנדר לקאזט ועל פייר-אמריק אומביאנג, אשר הוכיחו את עצמם בלונדון על אף היעדר ההישגיות של הקבוצה. לפיכך, יהיו הציפיות מפפה גבוהות במיוחד, בעוד החשדנות כלפיו לא מבוטלת אחרי שהאוהדים נחשפו לראיון שהעניק בתוכנית אירוח בצרפת אי שם בתחילת 2017. כאשר נשאל באיזו קבוצת פרמיירליג הוא מעוניין לשחק, השיב החלוץ: "רק צ'לסי".

האסוציאציה המתבקשת פשוטה - שחקנה הצעיר של נבחרת חוף השנהב אוהד את הכחולים מסטמפורד ברידג' בזכות דידייה דרוגבה. ואולם היא שגויה, ואפילו ביותר ממובן אחד. ראשית, פפה הוא אמנם בנם של מהגרים מחוף השנהב, אך נולד בצרפת ולא היה מזוהה עם נבחרת הפילים בילדותו. הוא מעולם לא הזכיר את דרוגבה כמודל לחיקוי, ואף טוען שכלל אין לו כאלה. הוא אהב במיוחד לצפות דווקא בביצועיו של רונאלדיניו. שנית, אם כבר היה מנסה להידמות לכוכב צ'לסי בעשור הקודם, סביר להניח שהעילוי היה פטר צ'ך, כי במשך מספר שנים שימש פפה כשוער בקבוצת הילדים הפריזאית הקטנה סוליטר.

ההגדרה הזו לא לגמרי מדויקת כי פפה תמיד אהב לכדרר, אך היה טוב אפילו יותר בין הקורות, במיוחד בזכות יציאות מהירות ואמיצות לרגלי שחקני היריב. סוליטר היתה חזקה במונחי הליגה הפרברית, ולכן הוא נטה לעתים להשתעמם בשער בגלל היעדר תעסוקה. פפה ביקש, אם כך, ממאמנו להיות שחקן שדה אם הקבוצה עולה ליתרון מבטיח בן מספר שערים, ונענה בחיוב. ההנאה היתה כפולה, ובגיל 13 נרשם הישג ביזארי אפילו במונחי ליגת הילדים - ניקולא נבחר הן לשוער המצטיין של הטורניר, והן לשחקן השדה המצטיין. באופן מוזר למדי, מגלי הכשרונות של פריס סן ז'רמן כלל לא הסתכלו בכיוונו, ללא קשר לתפקיד, כי הוא היה נמוך ורזה מדי.

את קפיצת הגובה שלו למימדים הנוכחיים - 183 סנטימטרים של גוף אתלטי - עשה פפה בהמשך, אבל השינוי המהותי הראשון בקריירה התרחש ב-2011, בגיל 15, מסיבות שונות לגמרי. אביו, שעבד כסוהר, קיבל קידום שחייב מעבר הרחק מהבירה, וניקולא נדד לעיר פואטייה. בקבוצת הילדים המקומית כבר היה שוער שלא התכוון לוותר על מקומו, וכך נפתרה הדילמה מבחינת הנער. החיים החליטו בשבילו שיהיה שחקן שדה, וכך החלה הטיפוס האיטי וההדרגתי למעלה.

הוא היה איטי, כי הסקאוטים בליגה החמישית מעולם לא התלהבו מהביצועים של פפה שנתפס כשחקן אנוכי ומגושם מדי. למזלו הרב, המנהל הספורטיבי של פואטייה דאז הבחין בפוטנציאל הגדול, ואחד החברים הקרובים ביותר שלו הוא סטפן מולאן, מאמן אנז'ה. שיחת טלפון אחת הספיקה כדי לשלוח את הבחור ב-2013 למועדון שהיה אז בליגה השניה, ושם לקחו אותו מאמני קבוצת המילואים לטיפול מסור. הם נאלצו להתמודד עם שלל בעיות משמעת, כולל תקרית הזויה של גניבת חטיף שוקולד בסופרמרקט, אך סידרו לבסוף את ראשו של פפה, שהיה מוכן בעונת 2015/16 להרפתקה הגדולה הראשונה - השאלה לאורליאן הצנועה.

איש לא הבטיח לו מקום בהרכב, והאמת פשוטה - לפני פחות מארבע שנים היה הכוכב היקר בתולדות התותחנים בסך הכל שחקן ספסל בליגה השלישית. אלא שהוא שיכנע במהרה את המאמן אוליבייה פראפולי, שסיפר בדיעבד: "ניקולא הגיע בגישה הנכונה והקשיב לכל מילה. ראיתי שיש לו מנטליות נכונה, ובנוגע לכשרון לא היה ספק כלל". השידוך התברר כמוצלח במיוחד. אורליאן הפתיעה את עצמה ועלתה לליגה השניה, בעוד פפה נדהם כאשר התבשר על זכייתו בתואר השחקן המצטיין של העונה. לא נדרש לשם כך מאזן מיוחד - רק 20 משחקים בהרכב הפותח ושבעה שערים, אך ההנאה שגרם לקהל היתה גדולה.

לעתים תכופות הדבר בא על חשבון משחק קבוצתי, ופפה עצמו העיד: "באותה תקופה נהניתי להשפיל מגנים כאשר חשתי בחולשתם". התופעה הזו לא נעלמה גם בעונת הבכורה בליגה הראשונה במדי אנז'ה, ולא לחינם העדיף מולאן להשתמש בו בעיקר כמחליף שמוסיף מהירות בדקות האחרונות. מאמנים בקבוצות תחתית לא נוטים לסמוך על שחקן שלא אוהב לעבוד בהגנה ולא תמיד מוסר. ובכל זאת, פפה הראה ניצוצות גדולים מספיק כדי שליל תהמר עליו במסגרת הפרוייקט החדש עם מרסלו ביילסה על הקווים. המאמן הארגנטינאי המפורסם צפה בכל המשחקים של הקיצוני, התלהב ודרש להחתימו גם במחיר מופקע בקיץ 2017.

מה המאסטרו עשה לאחר מכן? הוא זרק את רוב הוותיקים, הרס את חדר ההלבשה, דירדר את הקבוצה לתחתית והועזב במהרה. גם בפפה הוא לא השתמש כראוי והעבירו לעמדת החלוץ המרכזי, שם הלכו לאיבוד כל תכונותיו החזקות. לשמחתו של השחקן, כריסטוף גאלטייה החליף את ביילסה באמצע העונה, החזיר את פפה לאגף הימני, וקיבל מיד תמורה הולמת. הכוכב הצעיר היה גורם משמעותי ביותר לכך שליל נשארה בליגה, הבקיע 13 שערים והפך ללהיט אמיתי. "אני יודע איך שוערים חושבים, וזה עוזר לי", הוא הסביר כיצד תורם הרקע להצלחתו.

"גאלטייה הוא בדיוק המאמן הנכון עבור פפה. ניקולא זקוק לאווירה שמחה כדי להנות מכדורגל, והמאמן מספק לו זאת, אך הוא גם קשוח במידה הנדרשת. זה השילוב האופטימלי", אמר עוזר מאמן אנז'ה לשעבר פטריס סבאז'ה. ההרגשה כי הכל הסתדר באופן מושלם הביאה להחלטה של פפה לוותר על המעבר לליון, ובמבט לאחור זו היתה הבחירה הנכונה. ביחד עם חבריו הטובים, ז'ונתן איקונה וז'ונתן במבה, הוא יצר חוליית חוד קטלנית אשר היתה יעילה במיוחד בהתקפות מעבר מהירות. ליל של גאלטייה דרסה את הליגה וסיימה כסגניתה של פריס סן ז'רמן, אותה הביסה באפריל 1:5 - במשחק בו כיכב פפה עם שער ושני בישולים.

בשלב זה, הוא כבר נחשב לכוכב על. 22 שערים ו-11 בישולים הביא להכללתו ברשימה המצומצמת של שחקנים שהשיגו מאזן דו ספרתי בשני הפרמטרים, לצד ליאו מסי. "ניקולא מדהים אותי בלי הפסקה. הוא יודע לעשות הכל", אמר עליו גאלטייה, והמרדף של מועדוני הצמרת אחריו נכנס להילוך גבוה. עם זאת, חשוב להדגיש כי האמירה של המאמן המצוין לא נכונה בעליל. פפה ממש לא יודע לעשות הכל, ויש לו מגבלות לא מעטות.

במה הוא טוב? יש לו מהירות מסחררת, טכניקה עילאית, נגיעה ראשונה נהדרת, וצעד ראשון נדיר באמצעותו הוא מסוגל להשאיר שחקני הגנה מאחור תוך שבריר שניה. בהדרכתו של גאלטייה, שיפר מאוד פפה את ראיית המשחק שלו, הפך לשחקן קבוצתי הרבה יותר, והוא מצטיין ביצירת מצבי הבקעה לחבריו. בקבוצה שמתבססת על מתפרצות, הוא מסוגל לפרוח ולהכריע משחקים, אך הוא זקוק למרחב פעולה ושטחים פנויים על מנת לזהור. שיתוף הפעולה הפוטנציאלי עם אובמיאנג, אחד השחקנים המהירים בתבל, בהחלט עשוי להיות קטלני בנסיבות מסוימות.

לצד הרשימה הזו, מגיעים גם החסרונות. אחוז ניצול ההזדמנויות של פפה נמוך יחסית, וסטטיסטיקת הכיבושים משקרת כי בעונה האחרונה הוא היה אחראי על ביצוע הפנדלים בליל. המשמעות - תשעה שערים הובקעו מהנקודה הלבנה, ומאזן של 13 כיבושים נוספים בלבד מרגיש הרבה פחות סנסציוני. כאשר לוקחים בחשבון כי ניסה לבעוט לשער יותר מכל שחקן אחר בליגה הצרפתית, מקבלים ממוצע לא מעודד, שנובע בין היתר מהנטיה לבעוט ממרחק - גם כאשר הדבר מנוגד להגיון. חשוב מכך, כמעט כל הבעיטות היו ברגל שמאל, כי פפה כמעט ולא משתמש בימין לטיפול בכדור. הוא גם לא חזק, בלשון המעטה, בנגיחות. בהיבטים אלה, לא חל שיפור מהותי בשלוש השנים בליגה הבכירה, ולא בטוח שזה אפשרי בגיל 24.

וזו אחת הסוגיות הקריטיות כאשר בוחנים את הרכישה. יש המשווים את פפה לאדן הזאר שפרץ לתודעה בליל לפני המעבר לפרמיירליג, אבל כוכב העל של צ'לסי לשעבר הגיע לסטמפורד ברידג' בגיל 21 כשחקן הטוב ביותר בצרפת שהוביל את קבוצתו לאליפות והתנסה בליגת האלופות. פפה עושה את הצעד בגיל מבוגר יותר כאשר הוא חסר ניסיון בסיסי במעמדים הגדולים. הוא טרם שיחק במפעלים האירופיים, טרם התנסה במעבר מחוץ למולדתו, ואפילו תרומתו לנבחרת חוף השנהב - אותה בחר ב-2016 כאשר סיכוייו לשחק במדי צרפת נראו אפסיים - דלה יחסית.

כיצד יתמודד עם השינוי העצום, אשר לא היה מוכן לקחת על עצמו לפני שנה? איש לא יודע. פפה הוא תעלומה, ותג המחיר יכביד עליו מאוד. הוא יתקשה להפגין באופן מיידי רמה של אובמיאנג ולקאזט, וכלל לא בטוח שאונאי אמרי הוא המאמן הנכון כדי לצוות את השלישיה הזו יחדיו, כי סגנון המשחק של ארסנל לא בהכרח מתאים לאיכויות של הרכש החדש. אפשר להבין את ההתלהבות סביבו, אך המציאות עלולה להיות הרבה פחות זוהרת. דבר אחד בטוח - אם שחקן שדה יצטרך להיכנס יום אחד לשער מסיבה כלשהי, פפה יהיה מוכן לאתגר.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק