כזה אני לא זוכר. השעות הראשונות של פתיחת השוק החופשי הן תמיד המטורפות ביותר בעונת ה-NBA, אבל הלילה (בין ראשון לשני) נשבר שיא חדש של טירוף. תוך כמה שעות הליגה שינתה את פניה לחלוטין ועולם חדש נברא. אולי הזזת שעת תחילת הפעילות לשש בערב שעון מזרח ארצות הברית (במקום חצות) איפשרה לכל כך הרבה דברים לקרות כמעט במקביל. בכל מקרה, השילוב בין שחקנים רבים ומשמעותיים שמסיימים חוזה, הנטייה החדשה של כוכבים להחליף קבוצות ושימוש מאוד מתוחכם של קבוצות באופציית הסיין אנד טרייד הפכה את השעות האלה לכאלה שנצטרך עוד זמן רב לעכל.
אין זמן ומקום להקדמות, אבל כן צריך תזכורת זריזה. ה-1 ביולי (והשנה, בעצם, ה-30 ביוני) זה הרגע בו מתחלפת עונה, חוזים מסתיימים ושחקנים הופכים לחופשיים. מהרגע הזה ניתן לסכם על חוזים חדשים, אך החתימות הרשמיות מתבצעות רק ב-6 ביולי. זה מאפשר לקבוצות השונות ליצור את התנאים שמאפשרים את הסיכום (למשל, פינוי מקום מתחת לתקרת השכר) ולתמרן את העניינים בכל מיני דרכים. השנה בלטה היכולת של קבוצות שאיבדו שחקני מפתח לסכם על סיין אנד טרייד (במקום ששחקן יחתום כשחקן חופשי בקבוצה אחרת, הוא חותם בקבוצת המקור ומתבצע טרייד) באופן שסייע להן בכל מיני דרכים. הנה כמה מחשבות ראשוניות מאוד על המהלכים הבולטים.
עוד בנושא
קווין דוראנט הודיע רשמית שהוא עובר לברוקלין, ישחק לצד קיירי אירווינג
דיאנג'לו ראסל עבר לגולדן סטייט, באטלר עבר למיאמי, הורפורד לפילי
דוראנט וקיירי התלבטו בין הנטס לניקס, קרי "הושפל": מאחורי הקלעים
הבדיחה של ה-NBA: הניקס סירבו לשלם לדוראנט, ו"בזבזו" 113 מיליון
דיווח: קוואי לאונרד מתקרב ללייקרס, גם אנדרה איגודלה עשוי להצטרף
קווין דוראנט וקיירי אירווינג בברוקלין
יש בריון חדש בשכונה. ברוקלין עקפה בסיבוב את הניקס בתור הקבוצה מניו יורק שמושכת את השמות הגדולים ביותר. מסתבר שמנהלים חכמים, מאמן איכותי וסגל צעיר ומבטיח קוסמים לשחקנים יותר ממועדון כושל עם בעלים הזוי, מי היה מאמין. המהלך המשותף של קיירי ו-KD כנראה היה מתוכנן הרבה זמן מראש, בלי קשר לפציעה של דוראנט. הפציעה מסבכת את העניינים, משנה את לוח הזמנים ומקטינה את רמת הביטחון בפרויקט המסקרן הפתאומי.
המהלך של שני הסופרסטארים מסמל את הגישה של שניהם כרגע. קיירי עוזב את אחד המועדונים המפוארים ב-NBA, קבוצה עם מאמן דומיננטי וסגל צעיר ואיכותי שבלעדיו הפסיד במשחק 7 בגמר המזרח. דוראנט עוזב קבוצה שהייתה הטובה בליגה לפני שהגיע אליה והתבססה על סגנון קבוצתי ומרהיב. קיירי לא מצא את עצמו בבוסטון, דוראנט לקח את גולדן סטייט לגבהים חדשים אבל תמיד נותר לא לגמרי שייך. שניהם החליטו לוותר על המשפחתיות, הקבוצתיות, המועדון עם ההיסטוריה, כדי להגיע למקום חדש שמשווע לכוכבים שניתן לבנות סביבם קבוצה. בברוקלין אין עדיין מיתוסים, קיירי ו-KD הגיעו כדי ליצור את הראשון. בברוקלין אף אחד לא יפריע להם לשחק את הכדורסל שהם רוצים, למקסם את היכולות האישיות שלהם.
אפשר גם לחשוב על זה כך: קיירי ברח מלברון ג'יימס, דוראנט ברח מראסל ווסטברוק, שניהם הגיעו לקבוצות שייצגו את ההיפך המוחלט מסופרסטארים אינדיבידואליים, וכעבור כמה שנים שניהם מצאו את השחקן הקרוב ביותר לזה שהם ברחו ממנו. מה ניתן ללמוד מזה? בעיקר ששחקני כדורסל הם אנשים מורכבים, עם יותר מרצון אחד, וכיום יש להם לגיטימציה (בחסות לברון) להעביר את הקריירה בחיפושים, בשינויים, במעבר בין סיטואציות שכל אחת מחזקת צדדים אחרים שלהם.
אלמלא הפציעה, לא היה ספק שדוראנט הוא הכוכב הגדול, הוא מספר 1 בקבוצה החדשה. בעקבות הפציעה, שאלת ההיררכיה מסתבכת ותלויה מאוד בשאלה איזה דוראנט יחזור, שאלה שרק בעוד שנה וחצי נתחיל לקבל עליה תשובה. בינתיים, העונה הקרובה תהיה העונה של קיירי אירווינג. הוא מקבל הזדמנות לתקן את הרושם מבוסטון, מקבל התחלה חדשה בסיטואציה נוחה מאוד שלא דורשת הצלחה מיידית. יכול להיות שבדיעבד נדבר על כך שהוא היה זקוק לעונה הזאת, להזדמנות התיקון הזאת, כדי להיות בשל לרגע בו ברוקלין תהפוך לכוח משמעותי בליגה.
גם בהנחה ש-KD יחמיץ את כל העונה הבאה, סביב קיירי יהיה סגל מעניין ומותאם נהדר עבורו. קריס לוורט מתפתח להיות כוכב משנה נהדר, ג'ו האריס הוא אחד השלשנים הטובים בליגה, דיאנדרה ג'ורדן שהצטרף וג'ארט אלן ישלימו 48 דקות של פרטנרים אידיאליים לפיק נ' רול, לטוריאן פרינס שהגיע בטרייד יש פוטנציאל להיות שחקן הגנה ושלשות איכותי, ספנסר דינווידי הוא אחד המחליפים הטובים בליגה ויאפשר לקיירי לנוח כמה שיצטרך, גארט טמפל שסיכם הוא עוד שחקן רוטציה סולידי. כמעט כל מי שהיה משמעותי לקבוצת הפלייאוף שנבנתה סביב דיאנג'לו ראסל נשאר, רובם צעירים שצפויים להשתפר, ודיאנדרה, פרינס וטמפל הצטרפו. עם כל הכבוד לראסל, קיירי הוא שדרוג משמעותי, בעיקר בכל הקשור ליכולת להשיג נקודות בצבע. במילים אחרות: הקבוצה הזו, כמו שהיא בלי דוראנט, יכולה להיות אחת מהפתעות המזרח. המחסור בציפיות רק יעזור.
דיאנג'לו ראסל בגולדן סטייט
הווריירס אחראים על המהלך הכי פחות מפתיע של השעות הראשונות של השוק החופשי - החתמת קליי תומפסון על חוזה מקסימום לחמש שנים, ועל המהלך המפתיע ביותר - החתמת דיאנג'לו ראסל בסיין אנד טרייד. ראסל רחוק מלהיות התאמה אידיאלית לגולדן סטייט. שום דבר בקריירה הקצרה שלו לא משכנע שהוא יידע להתאים את עצמו לסגנון הייחודי ולקחת חלק בקבוצה שבנויה סביב סטף קרי. הווריירס לא זקוקים לעוד גארד סקורר עם סימני שאלה הגנתיים, אלא לפורוורדים שיכולים להיות אפקטיביים בשני הצדדים ויודעים לקלוע מבחוץ ולנוע ללא כדור.
אז למה גולדן סטייט הלכה בכל הכוח על המהלך הזה, ועוד ויתרה על אנדרה איגודלה בדרך (ועל בחירת סיבוב ראשון שהיא נתנה לממפיס כדי לקחת את איגודלה)? ההסבר מאוד פשוט: זה המהלך היחיד שהיא הייתה יכולה לבצע. בוב מאיירס לא היה יכול להחתים שחקנים בשוק החופשי, הדרך היחידה שלו להשיג שחקן משמעותי הייתה להפוך את המעבר של דוראנט לברוקלין לסיין אנד טרייד ולקבל בחזרה את השחקן שהנטס בכל מקרה התכוונו לוותר עליו. עבור מאיירס, ראסל הוא קודם כל נכס משמעותי, אולסטאר צעיר שאם לא ישתלב ניתן יהיה להמיר בשחקן-שניים איכותיים שיותר מתאימים לגולדן סטייט, שחקנים שאין לו דרך אחרת להשיג. זו לא תהיה הפתעה אם דיאנג'לו לא יסיים אפילו את העונה הזאת אצל סגנית האלופה, אלא יעבור ברגע הראשון האפשרי.
אבל ראסל יקבל הזדמנות של לפחות חצי עונה להשתלב. עד לחזרה של קליי תומפסון מהפציעה שלו, גולדן סטייט תזדקק לסקורר הנוסף לצד סטף. ראסל הוא קלע שלשות נפלא ומוסר נהדר שרק לומד להשתמש ביכולות שלו. אי אפשר לפסול את האפשרות שהוא יתמסר לשיטה ויהפוך לשחקן משמעותי לשנים ארוכות בקבוצה שתישאר אחת הטובות בליגה. לגבי העונה הקרובה, הפרטים עוד מאוד ראשוניים אז נצטרך להבין היכן גולדן סטייט מסיימת את היום מבחינת תקרת שכר. עם הוויתור על איגודלה (ואני מניח שגם שון ליבינגסטון), יכול להיות שיישאר לה מספיק מקום מתחת לתקרת המס כדי להשתמש ב-MLE (חריגת המיד לוול) המלאה, שהשנה מאפשרת להציע חוזה שמתחיל כמעט ב-10 מיליון דולר לעונה וניתן להשיג בעזרתה שחקן משמעותי. ואולי יהיה למאיירס גם מספיק מקום להשאיר את קוון לוני היעיל.
קמבה ווקר בבוסטון
לאחר שאיבדה את קיירי ואל הורפורד, בוסטון הייתה יכולה ללכת לבנייה עתידית סביב ג'ייסון טייטום וג'יילן בראון. ההחלטה של דני איינג' להחתים את ווקר מבהירה שהוא לא מוותר כל כך מהר על ההווה. קמבה הוא תחליף ראוי ביותר לקיירי. ההבדל בכישרון לא גדול והאופי שלו אמור להתאים הרבה יותר לצרכים של בראד סטיבנס. אני מניח שווקר זוכר את האופן בו סטיבנס איפשר לאייזאה תומאס להגיע לשיאים שאף אחד לא דמיין ומקווה לזכות ליחס דומה. הוא לא קיבל הזדמנות להוכיח את עצמו בשלבים המאוחרים של הפלייאוף כמו קיירי, אבל קריירת הקולג'ים שלו מזכירה שהוא אוהב את המעמדים הגדולים. הוא מבוגר בשנתיים מקיירי והחוזה שלו ימשיך עד גיל 33, וזו יכולה להתברר כבעיה בשנים הבאות. אולי איינג' מקווה שווקר ימשיך להיות מנהיג אפקטיבי גם כשיהיה פחות דומיננטי וייתן את היוזמה לשחקני הכנף המוכשרים, קצת כמו קייל לאורי השנה.
גם בוסטון השתמשה באופציית הסיין אנד טרייד כדי ליצור מהלך משולש עם ברוקלין ושארלוט, בו טרי רוז'יר עובר להורנטס כדי להיות רכז ראשון כמו שהוא אמור. המהלך הזה מאפשר לאיינג' לפעול מעל לתקרת השכר, מה שמשאיר לו את ה-MLE כדי להתחזק, ככל הנראה בעמדת הסנטר. יהיה קשה עד בלתי אפשרי למצוא תחליף ראוי להורפורד בסכום הזה, אבל מספיק סנטר לגיטימי כדי להפוך את הסלטיקס לקבוצה איכותית מאוד אם הדברים יתחברו טוב יותר הפעם. מילווקי ופילדלפיה כבר איבדו שחקני מפתח, עוד לא ברור אם קוואי לאונרד יישאר בטורונטו, ועכשיו אי אפשר לפסול את האופציה שבוסטון תישאר אחת הקבוצות הבכירות במזרח למרות הכל.
שינויים גדולים בפילדלפיה
בליגה שמלאה בדמויות מסתוריות, ג'ימי באטלר ממשיך להיות אחד המסתוריים ביותר. למה הוא רצה לעזוב קבוצה עם הווה איכותי ועתיד מבטיח בשביל הסמטוחה שמחכה לו במיאמי? רק הוא יודע. הוא מגיע לקבוצה שעמוסה במובילי כדור שלא ממש קולעים טוב מבחוץ וקשה לראות איך הפאזל הזה הופך לקוהרנטי. מיאמי תצטרך להמשיך להיות פעילה בשוק ההעברות כדי לבנות סביב באטלר קבוצה איכותית, אבל פט ריילי כנראה יקבל זמן לעשות את זה וכרגיל הוא מוכיח שהוא מסוגל לייצר קסמים.
פילדלפיה, מצידה, לוקחת את הקבוצה שהתבססה על גודל ומגדילה אותה עוד יותר. ג'וש ריצ'רדסון הוא שחקן במימדים של באטלר, אז השינוי המשמעותי בחמישייה הוא של אל הורפורד שיחליף את ג'יי ג'יי רדיק. חמישייה של בן סימונס, ריצ'רדסון, טוביאס האריס, הורפורד וג'ואל אמביד אולי תהיה מעט כבדה, אבל היא משלבת בין גודל לכישרון באופן שיכול להספיק להפוך אותה להכי טובה בליגה. ריצ'רדסון, שבמיאמי היה האופציה הראשונה, אמור להרגיש הרבה יותר טוב כאופציה שלישית-רביעית, להביא לידי ביטוי את הקליעה שלו מבחוץ ואולי לקבל את התפקיד של באטלר כרכז מחליף. הורפורד יתפקד גם כסנטר המחליף שיאפשר לאמביד לנוח דקות משמעותיות. סימונס ואמביד יהיו מוקפים בשלושה קלעי חוץ שלכל אחד מהם יש גם יכולת יצירה. השאלה אם סימונס ואמביד מתאימים לשחק יחד תמשיך להיות הפיל בחדר, אבל אלטון ברנד סידר להם צוות מסייע מאוד מעניין וייחודי.
מילווקי מאבדת את ברוגדון
ההנהלה של מילווקי לא הייתה מוכנה לשלם מיסים, וג'ון הורסט נאלץ לחתוך בבשר החי ולוותר על אחד משחקני המפתח של החמישייה הנהדרת שנבנתה סביב יאניס אנטטוקומפו. הוא החליט להשאיר את כריס מידלטון וברוק לופז (וגם ג'ורג' היל) ולוותר על ברוגדון, שבסדרה מול טורונטו היה השחקן השני הכי טוב בקבוצה. זו אבידה משמעותית של שחקן משלים אידיאלי. היה ברור שברוגדון, שהיה שחקן חופשי מוגבל, יקבל הצעה מעט מוגזמת, אבל קבוצה שרוצה לרוץ לאליפות צריכה להכיל חוזים מעט מוגזמים של שחקנים טובים. מילווקי תמשיך להיות קבוצה חזקה מאוד, אבל לא הכי חזקה שהיא הייתה יכולה להיות.
מי שהשיגה את ברוגדון זו אינדיאנה, שבשקט יחסי ביצעה מתיחת פנים משמעותית בשעות האלה. ברוגדון וג'רמי לאמב הגיעו, דארן קוליסון, בויאן בוגדנוביץ' ותד יאנג עזבו. קווין פריצ'ארד בנה צוות מסייע צעיר ואיכותי סביב ויקטור אולדיפו, השאלה עכשיו היא אם אולדיפו יחזור מהפציעה שלו ברמה שמאפשרת לו להיעזר בצוות הזה. אולדיפו סבל מפציעה בשריר הארבע ראשי ובפייסרס מקווים שהוא יחזור בדצמבר, אם עד לפלייאוף הוא יהיה בכושר שיזכיר את עונת השיא שלו לפני שנה אינדיאנה תוכל להיות סוס שחור מעניין כבר בעונה הקרובה.
יוטה ממשיכה לעבוד
הנה עוד סוס שחור מעניין. יוטה ויתרה על דרק פייבורס כדי להחתים את בויאן בוגדנוביץ', שיתפקד כסטרץ' 4 עם יכולת ליצור מצבי זריקה שהשתדרגה מאוד בחודשים האחרונים באינדיאנה. אד דייויס הגיע כדי להיות סנטר מחליף ראוי ביותר. יחד עם מייק קונלי, יוטה הופכת לקבוצה חדשה לגמרי. סוף סוף רודי גובר יהיה מוקף בארבעה קלעי חוץ איכותיים שייצרו קבוצה עם פוטנציאל התקפי עצום. כל הארבעה מסוגלים גם ליצור, לעצמם או לאחרים. זו כנראה הדרך הטובה ביותר להשתמש בדומיננטיות החריגה של גובר בצבע. יוטה החדשה תזכיר את אורלנדו של סוף העשור הקודם שנבנתה עם ארבעה שחקני חוץ סביב דוויט הווארד. ההבדל הוא שהסנטר שלה לא מדמיין שהוא גם מומחה פוסט, אלא עושה בדיוק מה שהקבוצה צריכה ממנו.
שקט בלוס אנג'לס
קרו עוד המון דברים בשעות האלה (השטויות של הניקס שוות כתבה בפני עצמה), אבל בולט במיוחד מה שלא קרה. הלייקרס והקליפרס לא היו פעילות בזמן הטירוף וראו איך רוב השחקנים הבכירים נחטפים להן. נשאר רק קוואי, ואם הוא יישאר בטורונטו שתי הקבוצות של לוס אנג'לס כנראה ייאלצו לעבור לבנייה לרוחב, כשגם שחקני הדרג השני והשלישי הולכים ונעלמים. זה הופך את ההחלטה של קוואי לדרמטית במיוחד, היא תיצור קונטנדרית אחת ותשאיר שתי קבוצות במצב הרבה פחות נוח מכפי שהן קיוו. אם קוואי לא יגיע ללייקרס, לברון כנראה יהיה מאוד מאוכזב מרוב פלינקה ומהקבוצה שהוא יצליח לארגן לו ולאנתוני דייויס.
