ממש לא אותה הגברת: מינוי מאוריציו סארי הוא צעד נוסף בהרס מורשת יובנטוס

בווידאו: פול פוגבה מצהיר שהוא מחפש אתגר חדש

את מינוי מאוריציו סארי למאמן החדש של יובנטוס חייבים לראות בזווית רחבה הרבה יותר. זוהי נקודה אחת, אולי רגע השיא, במסגרת תהליך שאפתני ושנוי מאוד במחלוקת של מיתוג מחדש. דווקא כאשר היא נהנית מרצף ההצלחות המרשים ביותר בהיסטוריה בזירה המקומית, יצאה הגברת הזקנה לשורה של צעדים מהפכניים שמטרתם פניה לשוק הבינלאומי. יובה רוצה להתחרות במותגים החזקים ביותר, כגון מנצ'סטר יונייטד, ריאל מדריד וברצלונה, ומוכנה לוותר לשם כך על כל המסורת והמורשת.

עוד בנושא

רשמית: יובנטוס הודיעה על החתמתו של מאוריציו סארי לשלוש שנים
בופון רומז על פרישה: "אולי אצא לשנת חופש ואחזור בתפקיד אחר"
שמו של צ'ירו אימובילה הוזכר בחקירת הטיות המשחקים בספרד

זה התחיל בשינוי הלוגו. האוהדים ממש לא התלהבו, בלשון המעטה, אבל את ההנהלה זה לא עיניין. "הסמל החדש פירושו דרך החיים של יובנטוס", הכריז היו"ר אנדראה אניילי בתחילת 2017. מה זה אומר בדיוק? אלוהים יודע, אבל אלה בדיוק המונחים של אנשי השיווק ומשרדי הפרסום. השפה הזו לא מדברת למאלכסי היציעים, אולם נדמה כי קהל היעד של הגברת הזקנה שונה. היא רוצה להיות אטרקטיבית יותר עבור אסיאתים ואמריקאים, והלוגו הפשטני נתפס משום מה כיעיל מבחינה זו.

לאחר מכן הגיעה ההחתמה של כריסטיאנו רונאלדו לפני שנה. כפי שהסברנו כאן, מדובר בסטייה חריגה מהמדיניות ארוכת השנים לפיה אף אחד לא גדול יותר מהמועדון. הפורטוגלי הוא סופר-סטאר מעל כולם בהגדרה, וכל מה שקורה ביונטוס קשור אליו בצורה זו או אחרת. הוא מושך את כל תשומת הלב, כפי שאיש מעולם לא עשה לפניו. מבחינה כלכלית, המהלך כבר הצדיק את עצמו. האם הוא עובד גם מקצועית על הדשא? על כך הדעות חלוקות לאור ההדחה בידי איאקס ברבע גמר ליגת האלופות, אולם באופן כללי קיימת שביעות רצון. ואם זה המצב, הגברת הזקנה ממשיכה ללחוץ בכל הכוח על דוושת השינוי.

בחודש שעבר פורסמו המדים לקראת העונה הבאה, והאוהדים נחרדו לגלות כי יובה ירדה מהפסים, תרתי משמע. לראשונה, הלכו במועדון על חצאים שחור-לבן, ולפי שמועות מוזרות במיוחד אחד השיקולים המרכזיים מאחורי המהלך הוא כי הפסים המסורתיים מזכירים לאוהדים בארצות הברית שופטים של פוטבול ובייסבול. האם עשרות שנים של מורשת נזרקו לפח רק כדי לנסות להגדיל מכירות מעבר לאוקיאנוס האטלנטי? קשה לדעת, אבל זהו צעד משמעותי נוסף בכיוון החדש.

וכעת מגיעים הוויתור על מסימיליאנו אלגרי והמינוי של מאוריציו סארי במקומו. משפחת אניילי וסגן היו"ר פאבל נדבד, אחד האנשים חזקים ביותר במועדון, העדיפו להיפרד ממאמן שמזוהה יותר מכל עם הערכים הבסיסיים של יובה ולהביא את ההיפך המוחלט ממנו. זהו שינוי של 180 מעלות, ומדובר בסיכון מקצועי עצום ובהמשך הרס המסורת לטובת מה שמוגדר כ"אטרקטיביות".

חלק מהאוהדים מאסו באלגרי בשל סגנונו המבוקר והמשעמם לכאורה, וזו היתה הסיבה מאחורי עזיבתו בתום חמש אליפויות רצופות והצלחה לא מבוטלת בליגת האלופות. המאמן לא קיבל את גיבוי ההנהלה, ואניילי הודיע בדמעות: "זו ההחלטה הקשה ביותר שקיבלתי בתפקיד". כאשר מתבוננים לאחור, אלגרי ממש לא שונה מכל המאמנים המצליחים של הגברת הזקנה בעשורים האחרונים. אצל ג'ובאני טרפאטוני, מרצ'לו ליפי, קרלו אנצ'לוטי בגרסתו הצעירה, פאביו קאפלו, דידייה דשאן, אנטוניו קונטה ואלגרי עצמו, הניצחון תמיד היווה ערך עליו. זהו חלק אינטגרלי מהתודעה היובנטינית - הווינריות. כל השאר משני. קצת להדיח איש מקצוע בשל התאמת יתר לערכים אלה, אשר נתפסים לפתע כלא רלוונטיים במיתוג החדש.

סארי הוא אנטי-אלגרי. הוא רומנטיקן שהצהיר רק לפני שבועיים: "ניצחון בכל מחיר זו קונספציה לא נכונה. היא העבירה אוהדים ומנהלים על דעתם - הם רק רוצים לזכות בתארים. ואולם, זה בכך הכל ספורט, ולא צריך להתאכזב עם סיימת במקום השני. כאשר הכדורגל הפך למקצוע, חלק מהאנשים שכחו שהוא אמור להביא שמחה וסיפוק". זוהי גישה לגיטימית, אטרקטיבית, כייפית ונכונה לדעת רבים מאוד. בין היתר בזכותה, סארי הוא דמות אהודה בארץ המגף, ומהפכנים כמו אריגו סאקי רואים בו בצדק מהפכן של העידן המודרני. השקפת העולם הזו מתאימה למועדונים רבים מאוד, והיתה תפורה כמו כפפה ליד בנאפולי. היא לחלוטין לא מתאימה ליובנטוס בגרסתה המקורית. מינוי סארי משדר כי הערכים עוברים שינויים כבירים.

באופן כללי, סארי הוא אנטי-יובנטוס. זו לא הפעם הראשונה בה מונה מאמן שנתפס על ידי האוהדים כאויב, וההתנגדות היתה עזה מאוד גם לאנצ'לוטי שכונה חזיר ב-1999 ולקאפלו ב-2004. המאמן החדש מתעלה אפילו על שניהם. הוא גדל בנאפולי ובילה את רוב חייו הבוגרים כבנקאי בפירנצה - שני המעוזים החזקים והאגרסיביים ביותר נגד יובנטוס. בהיותו מאמן נאפולי, הוא הטיל לא פעם ספק בכשירות התארים של הגברת הזקנה והאשים את השופטים בהעדפת האלופה. לפני ביקורו האחרון כמאמן בטורינו, באפריל 2018, הוא אף הניף אצבע משולשת לעבר האולטראס שתקפו את האוטובוס וקיללו אותו. הזכרונות מכך טריים, ולא יהיה פשוט לשכנע את הקהל שהוא האיש הנכון למשימה.

קשה לדעת אם יובנטוס כיוונה מראש לעברו של סארי, כאשר אלגרי דחק את ההנהלה לפינה והכריח אותה לקבל החלטה מהירה לגבי עתידו. ייתכן שאניילי ונדבד באמת קיוו כי יצליחו לשכנע את פפ גווארדיולה או את מאוריסיו פוצ'טינו לעזוב את אנגליה לטובת אלופת איטליה. אין לדעת. דבר אחד בטוח - הם השתעבדו כעת מרצון למאמן עקשן ודוגמטי שמכיר רק דרך אחת. גם בתחום זה, הוא ההיפך המוחלט מאלגרי, המומחה האולטימטיבי להפתעות טקטיות ושינויים מרחיקי לכת תוך כדי משחק. גמישות מחשבתית היא היתרון התחרותי הבולט ביותר של אלגרי. היא הפכה אותו למאמן צמרת מוערך. אצל סארי, דווקא הקבעון הביא לנסיקה מסחררת.

אין בכל שום פסול, בדיוק כמו בהיבט היותו רומנטיקן. סארי הוא מאמן אדיר, ונאפולי שלו היתה תאווה לעיניים עבור כל צופה נייטלרי במשך שלוש שנים. ואולם, הגישה הזו מתאימה רק לחלק מהקבוצות. לצ'לסי היא לא התאימה, גם אם השורה התחתונה בסיום העונה היתה מוצלחת עם העפלה לליגת האלופות וזכייה בליגה האירופית. בסטמפורד ברידג', התברר כי סארי לא מסוגל ולא מעוניין להתאים את עצמו לסגלים שעומדים לרשותו.

הוא הולך עם הראש בקיר, מהמר תמיד על 3-3-4 הראוותני שלו, לא משנה דבר תוך כדי המשחקים, ומשבץ שחקנים לעמדות לא הגיוניות בכוח. הבעיה המרכזית היתה נעוצה בשילובו של אנגולו קאנטה בתפקיד קדמי מאוד, על מנת לאפשר לז'ורז'יניו לתפקד כקשר האחורי הקלאסי כמו בנאפולי. החילופים של סארי תמיד היו צפויים, והוא התפרסם במיוחד בכך ששלח למגרש את מתיאו קובאצ'יץ' במקום רוס בארקלי, או להיפך. כל יריבה ידעה על כוונותיו מראש.

כמו בנאפולי, בחר סארי בהרכב קבוע ורץ איתו במשך כל העונה. שחקנים שלא נכנסו לרשימה המצומצמת הוזנחו והופקרו, גם אם חשיבותם בטווח הארוך עבור המועדון עצומה. אפשר להבין את הפסילה של גארי קייהיל הוותיק, אבל הפיכתו של הבלם הצעיר אנדראס כריסטנסן למוקצה היתה הזויה, והדני איבד לחלוטין את הביטחון העצמי שנבנה בעונה בהדרכת קונטה. בגיל 60, קשה לצפות מסארי לשינויים מרחיקי לכת, וזו בשורה בעייתית מאוד עבור השחקנים הצעירים.

האם הסגל הנוכחי של הקבוצה מתאים לדרישותיו המוגדרות של הבוס החדש? לא ממש בטוח, והעסק מתחיל בשילובו של רונאלדו. אצל אלגרי, הפורטוגלי תופקד פעמים רבות כחלק מצמד חלוצים במערך 2-4-4, וזה איפשר לו להביא לידי ביטוי את יכולתו הפנומנלית להתגנב מאחור לעמדות הבקעה בתוך הרחבה. כיצד ינצל אותו סארי ב-3-3-4? בגילו, כריסטיאנו כבר לא יכול להיות קיצוני קלאסי, אך גם מספר 9 טהור כמו גונסאלו היגואין זו לא העמדה שלו. המאמן החדש יצטרך להתגמש כדי למצוא את הפתרון האידיאלי. האם הוא מסוגל לכך?

גם לפאולו דיבאלה אין מקום אמיתי במערך האהוב של סארי, והמועדון עשוי למכור את השחקן שהיה אמור להיות כוכב העתיד שלו. לחלוטין לא ברור עתידו של ילד הפלא מויז קן, שקיבל דקות משחק מרובות אצל אלגרי בסיבוב השני, אולם עלול להידחק לקצה הספסל בהיעדר הרוטציה של סארי. המרוויחים הגדולים מהגעתו עשויים להיות הקיצונים הטהורים - חואן קואדרדו, דוגלאס קוסטה ופדריקו ברנרדסקי. גם ארון ראמזי, הגניבה מארסנל בהעברה חופשית, יכול להתיישב בול מבחינת סארי על המשבצת של מארק האמשיק, בעוד מיראלם פיאניץ' מסוגל לעשות את העבודה של ז'ורז'יניו.

ייקח זמן ללמד את השחקנים לתפקד בשיטתו של סארי, אשר שונה ב-180 מעלות מזו של אלגרי. אפשר, למשל, לשכוח ממערך שלושת בלמים שהיטיב לא פעם עם לאונרדו בונוצ'י, וגם קשרים כמו בלז מטוידי יצטרכו להפנים את ההוראות לעומק. אלא שביובנטוס הנוכחית, אין סבלנות. האליפות מובנת מאליה מבחינת האוהדים אחרי שמונה חגיגות רצופות, וכל מעידה תיתפס כתקלה רצינית - במיוחד כי ביציעים לא מסמפטים בינתיים את המאמן החדש.

ההנהלה סבורה כנראה כי סארי יסייע לה לשפר את תדמית יובנטוס מחוץ לאיטליה, אבל היא עלולה לטעות. בתוך ארץ המגף, המינוי הזה בעייתי מאוד מלכתחילה, והוא מעניק תקווה לא מבוטלת ליריבות. סארי הוא מאמן נהדר, אך אינו מתאים - לפחות על הנייר - לאתגר.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק