אלוף האלופים: מצעד השחקנים הכי חשובים בסדרת גמר ה-NBA

בווידאו: סיכום גמר המערב

אחרי שנים של תבוסות לשחקן הטוב במזרח, הראפטורס מצאו פתרון אפקטיבי, ודאגו שהשחקן הטוב ביותר בקונפרנס ישחק אצלם. הם יפגשו את האלופה המכהנת מסן פרנסיסקו לגמר שצפוי להיות מעניין יותר מהשניים שקדמו לו, לכל הפחות. לכבוד המאורע, החלטנו לדרג את הנפשות הפועלות - כי מי לא אוהב דירוגים של נפשות פועלות? ננסה לכמת את חשיבותם לגמר, כך שיש חשיבות לסיטואציה שהשחקנים נמצאים בה, כשהמטרה היא לנחש את סדר החשיבות של השחקנים לקביעת האלופה. עצרנו ב-20, אתם מוזמנים להמשיך, ולתקן אותנו כמובן, בתגובות.

עוד בנושא

"זו תהיה סגירת המעגל המושלמת": ההזדמנות הגדולה של סטף קרי בגמר
מקורבי קוואי רומזים שלא ימשיך בטורונטו וחושפים: הסיבות לקרע עם הספרס
מטאטאים מתחת לשטיח: למרות הסוויפ, הווריירס עדיין מתגעגעים לדוראנט
דוראנט עונה לפרשנים: "גולדן סטייט טובה יותר בלעדיי? אני יודע את האמת"
טורונטו חולמת בגדול: "קוואי לאונרד השחקן הטוב בליגה, עדיין לא מרוצים"

הוא שיחק רק 69 משחקים בשתי העונות הרגילות האחרונות. פחדנו שהוא כבר לא יחזור להיות השחקן שהיה. קווין דוראנט קרא לו "שחקן של מערכת". הוא עולה מול האלופה המכהנת, שברזומה של הסגל שלה אפשר למצוא שלושה תארי השחקן המצטיין, 21 הופעות בחמישיות העונה ו-29 בחירות לאולסטאר, בין שלל פרסים ותארים אחרים. כיאה לאנסמבל כוכבים היסטורי. ועדיין - יכול להיות שקוואי יהיה השחקן הטוב ביותר על הפרקט?!

כן. לאונרד נמצא בעיצומה של ריצת פלייאוף אישית ששמה אותו בשורה אחת עם הגדולים ביותר. הוא הסקורר הכי דומיננטי ויעיל בפלייאוף, וההגנה שלו רק מוסיפה ראיות לזכותו. הדרך שבה הוא עטף את יאניס בחלק השני של גמר המזרח הייתה מרשימה לא פחות מהעובדה שמיצב את עצמו כגו-טו-גאי שיכול להסתכל לקווין דוראנט בלבן של העיניים. הוא לבדו הסיבה שטורונטו יכולה להרשות לעצמה להאמין.

כמה מבלבל הפלייאוף של קרי. הוא נע בין הופעות של עוד אולסטאר מן השורה, ולפעמים גם פחות מזה, לתצוגות ענק ששמורות לשחקנים שמגדירים את המשחק לדורות הבאים. לפעמים הוא מחליף בין הזהויות האלה במהלך אותו משחק. אבל האפקט של סטף, וצריך לדבר עליו עד שהוא יחלחל לכולם, גדול מהמספרים האישיים שלו, הוא גדול מהמספרים הקבוצתיים אפילו. הנוכחות שלו על המגרש מאפשרת חופש פעולה מקסימלי לשחקנים שהתמחו בניצול החופש הזה. ההתקפה של גולדן סטייט תלויה בו באופן שקשה להסביר, קשה להבין, אבל קל לראות. עם כל הכבוד לדוראנט, אולי שחקן ההתקפה הכי בלתי עציר של הדור הזה, ההתלבטות האמיתית בדירוג הזה נעה בין קרי ללאונרד.

אנחנו צריכים לראות איך הוא חוזר וגם איך זה משפיע על ההתקפה של הווריירס. למעשה (זהירות, הוט טייק), הדיון כאן הוא לא בין דוראנט לקרי ולאונרד, אלא בינו לבין דריימונד. בוואקום, דוראנט בקלות יכול להיחשב לשחקן הכי טוב על הפרקט. אבל אין וואקום בכדורסל, כידוע. דוראנט מרים את "הרצפה" של מה שגולדן סטייט יכולה להיות, אבל הטיעון הזה הופך פחות ופחות רלוונטי ככל שאנחנו מעמיקים לתוך יוני. את גם ג'יימס הארדן, ראסל ווסטברוק ודווין בוקר מרימים את של הקבוצות שלהם מהבחינה הזו. אנחנו מדברים פה על אליפות. סטיב קר והחברים יצטרכו הרבה יותר מאשר הרצפה (המרשימה לכל הדעות) שדוראנט מבטיח להם. הוא גם לא צפוי לחזור מהפציעה שלו לפני המשחק השלישי, וגם זה נשמע אופטימי.

"יש שחקנים של 82 משחקים. ויש שחקנים של 16 משחקים", כך אמר גרין עצמו להנהלת הקבוצה לקראת הדראפט האחרון. תקראו לי מיושן, אבל אני לא מרגיש שצריך לבחור בין העונה רגילה לפלייאוף. איך שלא יהיה, דריי מרגיש ככה, וזה מה שחשוב, מסתבר.

הכלבויניק הכי טוב בליגה השיל כעשרה קילוגרמים לקראת הפלייאוף (כמה מדהים לעשות את זה תוך כדי העונה?), ומאז הוא נראה כמו סופר מריו אחרי שהוא אוכל פטריה. גרין חוזר להצדיק את הכינוי שלו מהמכללות, "הדוב המרקד", אחרי עונה שבה היה סתם "דוב". הוא מוריד ריבאונד, טס בהתקפות מעבר, מוסר, חוסם, צועק, חוזר להגנה, עוזר, חוזר, מוריד ריבאונד וחוזר חלילה. האפקט שלו על המגרש מועצם עם התזזיתיות החדשה הזו, והוא מוכיח שמדובר באחד השחקנים החדים בליגה.

הוא קורא מהלכים כמו דו"חות סקאוטינג. נכנס ליריבים לראש, מנהיג קולני כתמיד, ודואג למצות כל יתרון עד תום. הוא מייחס את השינוי שעבר מבחינה מנטלית לרצון שלו להוות דוגמה טובה יותר לבנו, מוטיבציה ראויה, תודו. הפלייאוף הזה מזכיר לנו את גדולתו של גרין, אחרי שכבר התחלנו לתהות אם שיאו מאחוריו.

הקלע הנפלא צפוי לחלוק עם אנדרה איגודלה את נטל השמירה על קוואי. בהתקפה התפקיד שלו כבר ידוע - הוא ירוץ על חסימות, ויהווה איום מתמיד שפותח מרווחים שההתקפה תוכל לנצל, בעיקר כשהכדור נמצא אצל מישהו אחר. הייתי שמח לתת משקל גם להיותו המרואיין הכי טוב בקבוצה, אבל התאפקתי.

הפורוורד האלסטי של הקנדים יקבל את כל ההזדמנויות להוכיח את עצמו בגמר הזה. גולדן סטייט תכריח אותו לקלוע לפני שהיא תצא אליו, ובהגנה האנרגיות והאורך שלו אמורים לסתום נתיבים שהאלופה המכהנת התרגלה לעבור בהם באין מפריע. עד עכשיו ההופעה שלו בפוסט-סיזן הייתה לא יציבה, וחשוב לזכור שמדובר בשחקן בשנתו השלישית בליגה.

אפשר כבר לשים מאחור את הנרטיב שאומר שלאורי מאכזב בפלייאוף? לא. אבל הסדרה מול הבאקס הראתה שהאולסטאר הגוצי של נרס לא שכח איך משחקים כדורסל. לאורי התאים את עצמו נהדר לקוואי ומוצא את ההזדמנויות שלו לתקוף, לצד קליעה טובה מבחוץ (כולל מכדרור), וניהול משחק מופתי.

איגי כבר לא ילד, אבל הפלייאוף הזה מעודד. כמו תמיד, קר ישדך אותו לכוכב של היריבה, והתקווה של הווריירס תהיה שהוא יוכל לעשות לו חיים קשים. חכמת המשחק, הפרופיל הפיזי, והרפלקסים החתוליים הופכים את איגי לאחד השחקנים הכי חשובים של גולדן סטייט בסדרה כזו.

"אפס שינה, הרבה ילדים, ותפציץ" - זה מה שהיה לואנווליט לומר במסיבת העיתונאים כשנשאל על המהפך האדיר במשחקו לאחר הולדת בנו השני. למעשה, פרד ג'וניור טרם ראה משחק רע מאבא, או משחק שהיה פחות ממדהים - הרכז המחליף עומד על 14 מ-17 מחוץ לקשת בשלושת המשחקים האחרונים (!). וכל זה אחרי שתי סדרות פלייאוף מהגיהנום. ואנווליט עושה הרבה יותר מזה בשביל הראפטורס, בניהול משחק קר רוח, ובמלחמה בהגנה.

האם זו הסדרה שתכריח את גאסול לשבת על הספסל? מצבת הסנטרים של הווריירס תמיד הייתה משונה-עד-בעייתית, ולדמרכוס קאזינס נגיע מיד, אבל לא על זה אנחנו מדברים כאן. שערו בנפשיכם, גאסול בן ה-34 מנסה להזיז את הרגליים בפיק-אנ-רול מול סטף. לגאסול יש חשיבות כמנהל משחק וכקלע שלשות, כמו גם בהגנה על הצבע. אבל הווריירס יודעים איך להפעיל לחץ על נקודות התורפה, והוא עלול להתברר כאחת מהן עבור נרס.

מישהו מאמין שיש סיכוי שנקבל מבוגי (אל תגלו לו שאני עדיין קורא לו ככה) גרסה שמזכירה את המקור? מצד אחד קשה להאמין שהוא יכול לעשות יותר מאשר לספוג דקות בעמדת הסנטר. מצד שני קשה לשים מישהו מוכשר כמוהו נמוך יותר מ-11 בדירוג כזה.

קל לראות עולם שבו איבקה משתלט על התפקיד של גאסול ומייתר אותו, בשל יתרון האתלטיות המובהק של הקונגולזי-ספרדי. לסרג' יש גם ניסיון יקר ערך בהגנה על הווריירס בפלייאוף. הקליעה של איבקה, בעיקר מחצי מרחק, הופכת אותו לסביר בהתקפה, והמאמץ שלו בריבאונד עשוי להתברר כמשמעותי.

בדומה לדינמיקה שבין גאסול לאיבקה, גם בצד השני לוני עשוי לשחק תפקיד משמעותי יותר מבוגי. הוא פשוט פחות טוב בכדורסל, אז הוא נמצא מתחתיו בינתיים. הביגמן הנייד זכה באמונו של קר אחרי שנים שבהן הסתכל על הרוטציה מבחוץ, בעיקר בגלל היכולת שלו לזוז במהירות למקומות הנכונים, בשני צדי המגרש.

אם פאוול היה משחק כל הזמן כמו שהוא משחק נגד הבאקס, הוא היה פותח משחקים בחמישייה, ונמצא גבוה יותר בדירוג. דקות המשחק שלו ילכו יד ביד עם האחוזים שלו מבחוץ.

סדרה מהגיהנום עברה על גרין מול מילווקי, ולראיה הדירוג שלו כאן. הקלע, שהגיע בכלל על תקן המלווה שדואג שלאונרד לא יברח בדרך לקנדה, הפך את עצמו מהר לשחקן חמישייה משמעותי. גרין צלף שלוש שלשות למשחק ב-54.7 אחוזי הצלחה אחרי פגרת האולסטאר, אבל משהו פשוט לא מתחבר לו בפלייאוף (1.5 שלשות, 31.4 אחוזים). נרס כבר הראה שהוא לא יחכה לו לנצח, וגרין יודע שהוא על הקצה.

בדירוג של השנים שעברו ליבינגסטון היה מוצא את עצמו הרבה יותר גבוה. הדעיכה המובהקת שלו העונה לא אומרת שהוא לא יוכל לתרום או אפילו להיות האקס פקטור של משחק או שניים, אבל היא הופכת מקרים מהסוג הזה לפחות סבירים בצורה משמעותית.

מול יריבה שכמעט תמיד משאירה על המגרש את לאורי או ואנווליט, היית מצפה שהחשיבות של קווין קוק כקלע תקבל קדימות על פני מה שמקיני מביא לשולחן. אבל הרעב של מקיני האתלטי במרדף אחרי ריבאונד ההתקפה מקנה לו עדיפות, במיוחד מול מאץ'-אפים נוחים כמו שהוא אמור לראות בסדרה הזו. כל שלשה שהוא יקלע וייקח תהיה בגדר בונוס.

הרכז המחליף שדחק את כספי מחוץ לפלייאוף ב-2018 סידר לעצמו תפקיד ברוטציה. הוא מסוגל לשחק עם הכדור, אבל הערך האמיתי שלו בא במצבי ספוט-אפ כשהכוכבים מנהלים את העסק.

אם הראפטורס היו נופלים מול פילי או מילווקי - מה שלעיתים היה נראה סביר בעליל - החיסרון של אנונובי ברוטציה היה עשוי להוות תירוץ ראוי. נקווה שיוכל לחזור למגרש, אבל קשה לראות אותו תורם.

גמר שלישי ברציפות למקו. התפקיד שלו יישאר דומה, ויסתכם בפינוי הכיסא שלו בפסקי הזמן לטובת אלה שכן משחקים.

לעמוד ה-NBA של אורן לוי בפייסבוק