דריימונד גרין מסמל את המהפך הגדול של גולדן סטייט בפלייאוף, ואת החזרה שלה לכדורסל השמח והיעיל שהוביל אותה להצלחות הגדולות. האלופה פתחה את הפלייאוף בצורה מקרטעת, עם שני הפסדים מביכים לקליפרס ויכולת מקרטעת, אבל מאז שקווין דוראנט נפצע, גרין לוקח פיקוד ומוליך את הווריירס לתצוגות משכנעות - גם מול יוסטון וגם מול פורטלנד בגמר המערב. הווריירס מובילים 0:3 בסדרה על הבלייזרס, ורחוקים ניצחון אחד מלהפוך לקבוצה הראשונה מאז בוסטון סלטיקס של שנות ה-60 שמעפילה חמש פעמים ברציפות לגמר ה-NBA. בינתיים גרין נראה חד על המגרש, יעיל מתמיד, נחוש מתמיד, ובעיקר שקט וממוקד מתמיד. אחרי הניצחון השלישי על פורטלנד הוא אמר ש"קלטתי שהגעתי לנקודה שבה אני יותר מתבכיין על המגרש מאשר משחק. אני בטוח שזה היה מגעיל לצפות, כי הרגשתי שזה מגעיל לשחק ככה".
כעת הוא כבר חושב גם על סוויפ מול הבלייזרס כדי להגיע רענן לגמר, אבל גם על עצמו. לדבריו, אחת הסיבות שבגינן הוא החליט להוריד את הטונים ולשמש כדוגמה הייתה בגלל הבן שלו, שמחקה אותו ומעתיק את הדברים הלא נכונים. "הוא משחק קצת כדורסל, ואז נופל לאחור", סיפר גרין על בנו, "כלומר, אהבתי את הנחישות שלו, אבל תאט קצת בחור צעיר. קלטתי עד כמה ילדים מחקים את הסביבה, ואני פשוט רוצה להיות דוגמה טובה עבורם. להראות להם את הדבר הנכון. כאילו, כשהבן שלי שיחק כדורסל, הוא קלע לסל ואז עשה פלופינג. אמרתי לו, 'כן, אתה צריך להפסיק לראות קצת NBA'. הוא היה קולע, ונופל על הרצפה וצועק 'אבא, תעזור לי'".
בכל אופן, גרין מרוכז יותר בניצחון על פורטלנד, לקראת העפלה לגמר שיתחיל ב-30 במאי. "זו מוטיבציה עבורנו להשלים סוויפ בסדרה הזאת כדי לקבל קצת מנוחה", אמר גרין, "ברור שאנחנו קצת חבולים, כך שמנוחה של תשעה ימים תהיה נהדרת עבורנו. היא תאפשר לאיגודלה להחלים, ליבינגסטון כבר זקן - אבל גם תיתן לנו אפשרות שדוראנט ודמרקוס יבריאו ויחזרו בצורה נכונה. לכן זה חשוב מאוד עבורנו לעלות למשחק הרביעי בגישה הנכונה. לא עשינו את זה מול הקליפרס. הארכנו את הסדרה, וקליי וסטף הגיעו לסדרה מול יוסטון עם קצת בעיות בקרסול בגלל סדרה שהתארכה יותר מדי. אנחנו מבינים את זה, כך שיש לנו הזדמנות מצוינת".
גרין המחיש עד כמה הוא משתנה כשמתחיל הפלייאוף. "בכל שנה כשאני מסיים את הפלייאוף אני תשוש", אמר גרין, "ויותר מנטלית מאשר פיזית, כי אני חווה את המשחקים כחיים או מוות. אני מתוח מאוד לאורך כל הפלייאוף. זה כמו קרב על חיים או מוות, ככה אני רואה את זה. אז כשאתה חווה את זה ככה, קל יותר להרים את רמת המשחק שלך, כי זה משהו גדול יותר מאשר סתם עוד משחק. יש רגעים שאני אומר לעצמי, 'בנאדם, אני שם על עצמי יותר מדי לחץ'. אבל אני לא יכול לשנות את זה, כי אלה הרגעים שלמענם אני חי.
"מזה אני הכי נהנה. בשביל זה אתה משחק, בשביל זה אתה מתאמן, להיות במיטבך ברגע הזה של העונה, לנסות לזכות באליפות. וכשאתה מסתכל על הדברים מנקודת מבט כזו, קל יותר להתמודד עם אתגרים, כי אתה משחק על משהו שהוא גדול יותר מאשר לנצח במשחק".