בווידאו: פרידה מיוסי בניון
ביום ראשון שעבר מ.ס. אשדוד הפכה פיגור מול הפועל רעננה וסיבכה את התחתית. כל כך סיבכה, שאפילו בית"ר ירושלים התחילה להילחץ ערב המשחק מול הפועל תל אביב, וזה עוד לפני שדיברנו על קרית שמונה ורעננה עצמה. הליגה, שנראתה סגורה לחלוטין רק שבועיים לפני כן, קיבלה משב רוח חזק מהתחתית.
ואז בא משחק ביתי מול סכנין, שהירידה שלה נראית סגורה כבר חודש וחצי. ניצחון נוסף של אשדוד פלוס התיקו של קרית שמונה וההפסדים של הפועל חיפה ומכבי פתח תקווה היו מסדרים לנו מאבק ירידה מהסרטים.
נגמר 1:2 לסכנין. כמה צפוי שהקלפים, שניבאו ירידה אשדודית בערך מהמחזור השני, מסתדרים שוב בצורה שחשבנו. בעונה כזאת, שבה הכול צפוי מדי, פשוט אי אפשר אחרת. שלושה מחזורים נותרו לסיום, 5 נקודות מפרידות בין אשדוד למכבי פתח תקווה ו-6 לקרית שמונה והפועל חיפה. הסיכוי שלה להישאר יותר מתאורטי, במיוחד כשבשבוע הבא מחכה לה במושבה משחק הישרדות עצבני מול החבר'ה של גיא לוזון, אבל תנו לי להשיא לכם עצה של מהמר שחצן במיוחד: שימו את הבית על זה שהיא תרד. גם אם תיווצר שוב הזדמנות, אשדוד תדע לבעוט בדלי, כפי שעשתה פעם אחר פעם העונה.
ועוד משהו קטן לג'קי בן זקן: אוראל גרינפלד רחוק מלהיות מושלם ועשה הרבה טעויות העונה בכלל ואתמול בפרט, אבל להגיד שהירידה רשומה על שמו? ובכן, זו כבר הגדרה חדשה למושג "בריחה מאחריות".
בפברואר 2012 הפסידה קבוצת הפוטבול של ניו אינגלנד פטריוטס בסופרבול. שעות ספורות לאחר מכן נצפה רוב גרונקובסקי, אחד מכוכבי הקבוצה, כשהוא מבלה במסיבה. "גרונק", חיית מסיבות, לא יכול היה לוותר על האירוע. בהתחשב בכך שהמאמן שלו הוא ביל בליצ'יק, אחד האנשים הקשוחים ביותר בעולם הספורט, ההימור היה גדול. בליצ'יק לא אמר מילה ואוהדי הפטריוטס קצת עיקמו את האף, אבל עברו לסדר היום. גרונקובסקי המשיך בקבוצה לעוד שלוש זכיות בסופרבול, עד שהודיע בחודש שעבר על פרישה. בארצות הברית, כל עוד נתת הכול במגרש תעשה מה שאתה רוצה מחוצה לו, גם אם רק לפני כמה שעות הפסדת במשחק הכי חשוב של השנה.
חזרה לישראל. ביום ראשון שעבר אשדוד צימקה את הפער מבית"ר ירושלים ל-3 נקודות לאחר ניצחון 1:2 על הפועל רעננה ברמת גן. במרחק של פחות מ-100 מטר משם נכח באותו זמן מאור בוזגלו בהשקת העונה החדשה של "הבוזגלוס". תמונות מהאירוע הוא לא מיהר להעלות, ידע היטב אילו תגובות יקבל אם זה יקרה. ישראל זו לא אמריקה. כאן עדיין מצפים ממך לאכפתיות אחרי שריקת הסיום.
מדוע צף הסיפור הזה דווקא עכשיו? בוזגלו לא היה בסגל בית"ר ירושלים אתמול. הוא לא התאמן באופן סדיר בשבוע שעבר בשל פציעה, אבל בהיעדרות שלו יש קצת יותר משהוא או בית"ר ירושלים היו רוצים להודות. כרגע נראה שבוזגלו סיים את דרכו בבית"ר, והסיבה לא מקצועית או כלכלית. היא יותר טמונה בפעילות ברשתות החברתיות ובאירועים דוגמת ההשקה ביום ראשון.
גורמים רבים בבית"ר לא אוהבים את ההתנהלות של בוזגלו במרחב הדיגיטלי. בחשבון האינסטגרם שלו יש מעל ל-200 אלף עוקבים. כמות כזאת לא באה משום מקום - עבור בוזגלו הרשת החברתית היא עסק לכל דבר, ועסק כזה צריך לתחזק 24/7. בבית"ר ירושלים חושבים שהמחויבות של השחקן צריכה להיות בראש ובראשונה אליהם. שם לא מתים על העובדה שהוא עושה את ההפרדה בין קודש לחול, במיוחד כשאתה בבית"ר ירושלים, שם הכול הוא קודש.
כאן עולה שוב השאלה עד כמה שחקן צריך להיות מחויב לקבוצה בשעות הפנאי. האם לגיטימי לדרוש ממנו לשמור על מקצוענות ולעטות פנים עצובות במקרה של הפסד, או שעלינו להפנים שעבור חלק מהשחקנים כדורגל הוא מקור פרנסה ולא מקום שמונע מחיבור רגשי. התשובה של בית"ר, לפחות, מאוד ברורה בעניין הזה, ועושה רושם שבוזגלו יצטרך לחפש מועדון קצת יותר אוהד לתופעה בעונה הבאה.
לפני ששרון מימר מונה למאמן הפועל חיפה היו לה בקופה 8 נקודות משמונה משחקים (33.3 אחוזי הצלחה) והפרש השערים שלה עמד על 13:10. ב-22 המחזורים שחלפו מאז, האדומים צברו עוד 26 נקודות (39 אחוזים) והפרש השערים שלהם עומד על 42:42. שיפור? כן, אבל לא כזה שמשאיר קבוצה בליגה. הפועל חיפה תשחק בעונה הבאה בליגת העל רק בזכות עזרתה האדיבה של מ.ס. אשדוד.
עכשיו, קבלו נתון מעניין. ההפסד אתמול להפועל רעננה חתם 11 משחקים ברציפות שבהם הפועל חיפה לא ניצחה. את הרצף הזה החלו שתי תוצאות תיקו, מול קרית שמונה ומכבי תל אביב, שסגרו 11 משחקים ברציפות ללא הפסד. הקיטוב הזה נדיר, אבל בעיקר מעיד על כך שמשהו השתבש בדרך. איך יכול להיות שהקבוצה הזאת, שלא הפסיקה להשחיל שלישיות ורביעיות, פתאום השתתקה?
העניין הוא שנראה שהדפוס הזה חוזר אצל מימר, שגילה יושרה יוצאת דופן והודה עם הודעת ההתפטרות שהוא כבר לא שולט בקבוצה. בהפועל כפר סבא הוא פתח עם שלושה ניצחונות רצופים, הצליח בקושי להשאיר את הקבוצה בליגה ופוטר במהלך העונה שלאחר מכן. לבית"ר ירושלים הוא הגיע באמצע העונה, הבטיח כרטיס לאירופה ולא המשיך. את מכבי פתח תקווה הוא לא הצליח להוביל לפלייאוף העליון ונפרד ממנה לאחר סכסוך אימים עם הלוזונים. מימר לא מאמן רע, אבל הוא חייב לסגור עונה מלאה אחת טובה כדי להשאיר את עצמו בבנק השמות של קבוצות הדרג הבינוני בליגת העל. אסור לו להרשות לעצמו עוד שנה עם תהפוכות כל כך קיצוניות.
על אף העירוב הטבעי של ספורט בפוליטיקה, לבחירות הארציות לא הייתה בדרך כלל השפעה מידית על מפת הכדורגל. לפיכך, כשבתחילת פברואר הודיעה אלונה ברקת שהיא מצטרפת לימין החדש עולם הספורט רעד. לכולם היה ברור שלפרישה, ולו חלקית, של בעלי הפועל באר שבע תהיה השפעה על כל ליגת העל. לכל היה מובן גם שאם ברקת תיכנס לכנסת, השקעתה בבאר שבע תפחת באופן ניכר.
בהפועל באר שבע כבר החלו להשלים עם תהליך ההתנתקות הרגשי של ברקת. כלפי חוץ שידרו שם שהבעלים תמשיך להיות מעורבת ולהזרים כספים, גם היא עצמה אמרה את זה, אבל באופן טבעי, כשהעשייה שלך צריכה להתרכז בהצעות חוק ובשיפור רווחתם של כל תושבי ישראל, אתה לא בדיוק מתפנה לטלפונים של סוכנים שמציעים לך חלוץ מהליגה השנייה בטורקיה.
בסיטואציה שנוצרה כעת שום דבר כבר לא ברור. ברקת מחוץ לכנסת, ועולה השאלה האם פירוש הדבר הוא שהיא שוב בהפועל באר שבע. חשבו על עצמכם בסיטואציה: לקחתם על עצמכם אתגר, מיציתם אותו, המשכתם הלאה במה שנראה כמו הזדמנות פז להתקדם. מה תעשו לאחר שסגרו עליכם את הדלת, תחזרו לאותה עמדה שבה הייתם קודם? אולי, אבל קל זה בוודאי לא יהיה.
כמו ארקדי גאידמק, ברקת למדה על בשרה שחיבתם של אוהדי כדורגל לא מיתרגמת לקולות בקלפי. בניגוד לגאידמק, היא מעולם לא שידרה ולא הייתה אפיזודה חולפת, אלא באה מתוך רצון והכרה עמוקה להעניק ולפתח ואכן עשתה את זה. המצב הנוכחי מבלבל, כנראה, אותה לא פחות מאשר את אנשי הפועל באר שבע. באופן אירוני, דווקא כניסה שלה לכנסת הייתה מבהירה מהר יותר את מצב העניינים.
