לבד בחדר: על ההתעלות של ערן זהבי ונבחרת ישראל נגד אוסטריה

מרקוס רוגאן היה חסר מנוחה. ישראל הובילה 1:2 על נבחרת אוסטריה אבל הפסיכולוג החדש והאוסטרי של נבחרת ישראל שאל איפה הכרוז. "לא הגיוני שהנבחרת הנהדרת הזו מובילה כאן והקהל קצת אדיש. שיעיר את האיצטדיון!".

הפניתי אותו לכיוון והוא הלך ודאג לעניין. דקות לאחר מכן ערן זהבי שבר את מערכת הכריזה דרך הרגל, 1:3, ומאותו רגע איפה סמי ואיפה עופר. כשמואנס דאבור החמיץ פנים, כמה דקות לאחר מכן, רוגאן צעק לעברו וסימן לו עם הידיים להתאושש ושזה יגיע. דקה אחר כך זה הגיע. זהבי מסר, דאבור, ריבאונד, 1:4. פתאום רוגאן, מדליסט אולימפי ב-200 גב, עומד עם הגב למגרש ומבעיר את הטריבונה עם "אל אל ישראל". ואז הסתובב אליי ואמר "תגיד בטלוויזיה, עכשיו, שהאוהדים של הנבחרת הזו ימלאו את האיצטדיון בפעם הבאה, לעזאזל! אתם צריכים להבין", המשיך, "לנצח זה הרגל".

וואלה, דוקטור רוגאן, ווי אר פרום יזראל, ניצחונות גדולים באים לנו פעם-פעמיים בעשור ככה, עוד לא התרגלנו. אבל הצוות האוסטרי הרחב - והלוואי שיהיה רחב יותר - אכן מלמד פה תורה אחרת. תשאלו את דאבור. תשאלו את כיאל. הנבחרת פיגרה מול סקוטלנד, והפכה; פיגרה בשני שערים בגלזגו, וצמצמה, כדי לקנות את הכרטיס לדרג 3; פיגרה מול סלובניה, והשוותה; פיגרה מול אוסטריה, וריסקה.

ואיזה כיף זה, שסוף סוף אנדי הרצוג בצד שלנו. "אחרי שכבשנו את השלישי חיפשתי את הרביעי וגם את החמישי", אמר בסיום משפט שלא תשמעו מיותר מדי מאמני נבחרת עם תעודת זהות כחולה שמשחקים נגד יריבות מדרג 5 ומעלה. וסמכו על הרצוג - הוא אותנטי. כשרע, כשטוב, הוא מציג אמת. והאמת היא שהטקטיקה עדיין לא ממש כאן. שיש בעיות, יש חורים. ההגנה תספוג. ועדיין, אם היה זיק של תקווה במינוי האוסטרי, הוא במנטליות, בוינריות של הרצוג השחקן. באומץ, שוב המילה הזו. גם אם בהרכב שחקני השדה היה קצת פחות אומץ בשני המשחקים האחרונים, לכו אחורה. או איך אמר לי אתמול גורם בכיר בנבחרת,

"אף מאמן ישראלי לא היה נותן לאריאל הרוש לשחק".

עוד בנושא

זהבי הצהיר: "זריקת סרט הקפטן - הדבר הכי טוב שקרה לנבחרת"
"כמו מסי ורונאלדו": השינוי שהוביל להתפוצצות של זהבי
צפו בחגיגות של הנבחרת, הרצוג: "הופעה אדירה שלנו"

אברהם גרנט נכנס לאיצטדיון באיחור, את הגול של ארנאוטוביץ' הוא פספס, ואיך שהתיישב הרוש החל במופע הקסמים. התחת של אברם, גרסת הכפפות. בחמש הדקות האחרונות של המחצית הראשונה השוער היה אחוז דיבוק. מן זון ששמור רק לאנשי האפודות. חששנו מחלודה - בכל זאת, עד סלובניה הבחור לא ראה דשא חודשיים - אבל נתקלנו בכספית. הרוש אולי רק שני במדד מצטייני הערב, אבל יש לו חלק מהותי בתהילה.

ועקב כך, להרצוג את רוטנשטיינר. כי הגורם הבכיר כנראה צדק: מאוד קשה לקרוא עברית ולתת להרוש לשחק, לאור הנסיבות. אבל עד כמה האמינו בו? מספיק להבין שכשבבאר שבע חשבו לתת להרוש הופעה-שתיים למען הזימון, הם קיבלו מסרים מכיוון הנבחרת - הרוש יזומן בכל מקרה. השוער בעצמו הודה שהבין שאפילו יפתח. אחרי שהיה נרגש ביום חמישי, אתמול סיים את המשחק עם עיניים רטובות מרוב התרגשות. "אחרי החודשים האלה, שאני יושב, אימונים אקסטרה, מחכה למשחקים, מגיע הרגע הזה - אנחנו מנצחים ויש לי חלק משמעותי. אין מאושר ממני".

כשסיפרתי לו אודות ההכרזה של הגורם, הסכים: "פה לצערי שוכחים מהר מאוד מה היה לפני שלושה חודשים. הם כן זוכרים. רוב המאמנים הישראלים לא היו נותנים לי לשחק. והאמת - הייתי מבין את זה. אבל כשנותנים לך כזה אמון.. מיד הבהרתי לשניהם: אחזיר לכם, ואחזיר בגדול".

משחק הנבחרת הרשמי הבא ייערך ביוני, בלטביה. סביר להניח שהרוש יהיה שוער ראשון בקבוצה אחרת. מה זה משנה - מבין קורות הנבחרת אין כבר יציאה. "הרוש הוא הסיבה שירדנו למחצית ביתרון", החמיא הרצוג.

ואז יש את הסיבה שגרמה לכל השאר.

כשעברו יותר מדי דקות בהמתנה לחיבור השיחה מראש הממשלה, זהבי שאל: "מה הוא כבר עושה שיותר חשוב מלדבר איתי?". אנשיו של נתניהו משכו עוד קצת זמן, הבוס בשיחה מדינית בוושינגטון, הסבירו, אבל ביבי - שהצטלם עם הטאלנט במשחק הגדול האחרון של הנבחרת ושלו, מול בוסניה - הצליח לבסוף לתפוס את כובש השלושער.

גם בהצלחה הזו של זהבי יש נגיעות אוסטריות. ווילי את אנדי, עם כניסתם לתפקיד, ידעו שזה עם זהבי או בלי כלום. השיחות לא היו קלות, היה חשוב לקפטן לשעבר להבין שאכן הולכת להיות דרך חדשה, או לפחות שונה, בכיוון הנכון. הוא קיבל מהם כמעט את כל התשובות שרצה לשמוע, וכפי שהבהיר אתמול, "זה לא היה מהתנשאות - פשוט כמו שזה היה קודם זה לא היה יכול להיות". הוא ביקש לחזור למוקדמות היורו, הם ביקשו שזה יהיה כבר לליגת האומות. אז כן, זה הרבה בזכותם.

והרבה בזכות דסה. ונאתכו. ודאבור. וכיאל. ועדיין - זה היה משהו נדיר. אפילו במונחים של זהבי. עם כל הכבוד לעזרה ולאווירה המצוינת בנבחרת, זה היה ערב שבסוף ייזכר כערב של איש אחד. כשחושבים הופעת-על, חושבים ברקוביץ' מול אוסטריה ב-99'. זה היה משחק נפלא של אייל, ציון 10, כמו של זהבי, הופעה יותר שלמה, עם בישול ובין-הרגליים. אבל אז כל הנבחרת התפוצצה ביחד איתו. לא היה מהפך. השני היה של רביבו. אמש, זהבי התאבד על הגולים שלו, במשחק שלא הרגיש כמו התפוצצות קבוצתית. והסקורר הכי גדול שאי פעם שיחק כדורגל בישראל (זו דעתי האישית, כמובן) סוף סוף התפוצץ גם במדים הכי חשובים שיש. עם הראש. עם הכתף. ואיזו שמאלית. שלושער שהיה צריך להיות רביעייה (הקורה), משחק דומיננטי כמו בימיו בצהוב, שילוב של באזל פינת דרבי.

גם בניון כבש שלושער. מול מלטה. ברדה מול לוקסמבורג. בניון מול מלטה, שוב. חמד מול לוקסמבורג. דמארי מול אנדורה. כולן יריבות מהדרג הנמוך. אוסטריה שובצה בדרג 2. עכשיו נסו להיזכר מתי ראיתם שלושער ישראלי מול נבחרת מדרג 2. אנחנו נמתין.

ומי היה מאמין - האיש שעד לפני כמה חודשים היה נראה גמור במדי הנבחרת, פרק תם ונשלם ונעלם, פתאום קורא תיגר על כל מה שיש לקרוא בתולדות הכחולבן. אתמול זה היה השער התחרותי התשיעי שלו (בלי ידידות). לא נסתכל כרגע על המספר של שפיגלר, 33, שכבש רבים משעריו במשחקי ידידות; כדי להמחיש נלך על ה-17 של בניון. 17 שערים במשחקים תחרותיים, באירופה. זהבי עם 9, ובזון, וזה עוד לפני שדור מיכה קיבל דקות אמיתיות (והוא יצטרך לקבל אותן מתישהו). פתאום, לעבור את בניון זה לא תרחיש מופרך כל כך. בשני קמפיינים אפשר לעשות את זה. אלוהים שישמור, המשוגע עוד יכול לעשות את זה באחד.

כל מה שהוא צריך זו מטרה מול העיניים. לפני שבוע הסביר שהוא צריך לכבוש יותר בראש, אז הנה; השבוע קיבל תיאבון כשראה את טבלת הכובשים בתולדות הנבחרת, אז הנה. ואחרי ולפני הכול, מדובר בבן-אדם שבאמת חלם ללבוש את המדים האלה, שבשילוב עם היעדר הסיכוי לזכות בתארים בסין, מתייחס לנבחרת ישראל כאל המטרה האמיתית. לכו תדעו, אולי בסופו של דבר, דווקא בתסריט הכי בלתי צפוי, הכדורגלן הכי רעב בתולדות המדינה יהפוך את "ההזדמנות האחרונה שלי" ליורו הראשון של כולנו.

ונכון, להתלהב יותר מדי אחרי שני משחקים זה מטומטם, אבל הרבה יותר מטומטם זה לחשוב שלשחקן הזה אין מקום בנבחרת הזו.

גילוי נאות: כותב שורות אלו כתב גם את הביוגרפיה על ערן זהבי, וכבר שנים קודם לכן חשב עליו את מה שהוא חושב היום.

orenjos@walla.co.il