אירה ויגדורצ'יק מסבירה - למה בחרתי בנושא: מעמד המאמן הוא נושא כואב במיוחד. אל מול האחריות הגדולה, המיקוד בו כפקטור להצלחה הוא נוראי. הוא מקומם. זה מתחיל בשכר. זה ממשיך ביחס. וזה מוביל לכישלונות. מה שהמאמן כפוף אליו הוא בלתי נסבל. הוא צריך להיות מתחת לאנשים שרוצים להזיק לו. אין כאן חוקה בנושא. איזה קוד שיסביר מהן זכויות המאמן. דמו מותר. כמו שספורטאי צריך ראש נקי, כך גם מאמן. לכן, אני רוצה שתדברו עם ארבעה מאמנים מענפים שונים על המצב הנוראי הזה וכיצד הם רואים את הנושא.
כל כתבות הפרויקט:
אירה ויגדורצ'יק מסבירה למה בחרה לעסוק רק במעמד המאמן בפרויקט החג
אריה זלינגר מיואש: "העסקנים מקבלים החלטות, ובסוף מעיפים מאמנים"
גל פרידמן ויתר: "המאמן צריך להסכים להיות 'יס מן' של הספורטאי"
ליאוניד קאופמן מתוסכל: "אין כאן בכלל מקצוע כזה שנקרא מאמן"
לפני 40 שנה, מספר כמעט דמיוני, עמד צביקה שרף בפעם הראשונה על הקווים בליגה הראשונה בכדורסל, כשהדריך את מכבי דרום תל אביב. לאורך השנים אימן את נבחרת ישראל, מהקדטים ועד לקמפיינים יפים עם הנבחרת הבוגרת, את רוב קבוצות הליגה, זכה בגביע אירופה למחזיקות עם אריס סלוניקי, וידע עוד קדנציות נהדרות בחו"ל. כשהוא מכיר כל שעל וצעד בכדורסל הישראלי, גם הוא יודע, מעמד המאמן בארץ, גם בכדורסל, נמצא בשפל.
"הפגיעה במעמד המאמן באה לידי ביטוי בכמה מישורים", מספר שרף בראיון לוואלה! ספורט. "קיצצו את סמכויותיו, קיצצו את משכורתו ואת תנאי המחייה שלו. מאמן הוא היחידי בכל שרשרת בספורט המדינה שאין לו מעמד, אין לו פנסיה, אפילו לדיילות באל על יש תנאים טובים יותר. כל עשרה חודשים זורקים אותו והוא ממשיך מחדש. זה משליך על כל הדרגות, מהגבוהה ביותר ועד הנמוכה ביותר. גם מאמן נבחרת ישראל בכדורסל הוא עובד זמני, שלושה חודשים בשנה עם משכורת לא ראויה. זה היה בכל התקופות, ניסו לשנות את זה ולא הצליחו, גם אני אשם כי לא הצלחתי במאבקים שלי לשנות את זה".
אתה מרגיש שהמאמן הוא הראשון לחטוף בכשלונות?
"מקבלים גול, או שהקבוצה שלי מפגרת ברבע הראשון, ומקללים את המאמן. לא את השחקן שהחטיא, לא את השחקן שלא שמר, לא את השחקן שגרם לפנדל או החטיא לייאפ, ישר צועקים על המאמן, וזה הפך להיות לחם חוק. זה ברור ואף אחד לא מנסה לערער על זה. החלק השלישי הוא שלא מתייחסים לניסיון של המאמן, לדרך העבודה שלו. חדרו לספורט או לניהול הספורט הרבה מאוד אנשים שאין להם מושג בספורט. אומרים כל הזמן שנביא אנשי עסקים, פוליטיקאים שאין להם הבנה מה תפקידו של המאמן, איך נבנית קבוצת ספורט, ומה זה ספורטאי. הם מנסים להתערב בדברים שאין להם מושג בהם. כל הזמן אומרים תביאו לספורט שחקני עבר, מאמני עבר. כמעט ולא נכנסים כאלה כי בעיקר נמצאים שם יו"ר האגודות, מנהלים. יש שם את הפרסום הכי קל שהם לא יצליחו לקבל אף פעם בשום ג'וב אחר ולאט לאט הם מתאהבים בזה ולא מבינים שהם פוגעים בספורט כולו, בקבוצה שהם מנהלים".
שרף פותח את העונה הנוכחית ללא קבוצה, אחרי שסיים את העונה היוצאת בטעם לא טוב עם ביקורת לא סמויה של הנהלת מכבי אשדוד עליו תוך כדי עונה. מה שגרם בין היתר לקריסה של הקבוצה בחלק האחרון של העונה.
"שלא אשמע לא נכון - אני בעד להביא מאמנים צעירים כמו שצריכים לשלב שחקנים צעירים. אבל לוקחים מאמנים ותיקים, וגם כאלה שפחות ותיקים, ומורידים אותם על ארבע. כופים עליהם החלטות בגלל לחץ כספי, בגלל לחץ פרנסה, בגלל לחץ שהם רוצים לאמן ועוד כמה דברים. מכניסים לעצמם גול עצמי, כי החלשת המאמן היא החלשת הקבוצה. יש עוד דברים שגורמים להורדת מעמד המאמן - ועדות מקצועיות שאם הן מקצועיות אני בעד, אבל חלק מהן לא מקצועיות. מנהלים מקצועיים, שאם הם מקצועיים אני בעד, אבל לא לכולם יש את הכישורים להיות מנהלים מקצועיים. חוסר הסבלות בהשגת התוצאות זה דבר קיצוני מאוד".
עד כמה חוסר הסבלנות מעלה את הלחץ על המאמן?
"אין מצב שיהיו פה אנשים כמו יהושע רוזין שעבד 20 שנה באותה קבוצה, או גומלסקי ברוסיה. זה כבר לא יהיה. אבל פה מאמן כבר נמדד בחודשים. מאמן שגומר שנתיים בקבוצה זה חריג. מישהו צריך לבדוק את עצמו. בכדורסל וגם בכדורגל חוקי המשחק השתנו. כמעט כל שנה צריך לבנות קבוצה חדשה, התחלפו 8 שחקנים מתוך 12 או רוב השחקנים המרכזיים, ואז רוצים ממך דבר בלתי אפשרי. תוך 45 יום להעמיד קבוצה מושלמת, מתואמת, מנצחת. זה בלתי אפשרי. ככה זה עובד, העיתונות וההנהלות מתחילים במחול השדים נגד המאמן וזה חודר גם לשחקנים ולשחקניות, לספורטאים, גם לאוהדים, חודר לכולם וזה גורם לערעור מעמדו של המאמן. זה מגיע גם לקבוצה. זה חדר גם לילדים, נערים והנוער. זה חורג מכל גבולות הטעם הטוב, הורים מכים מאמנים בכדורגל, בכדורסל זה עוד לא קרה. זה מחלחל ומחלחל ולא מטפלים לדעתי כראוי".
בכובעו השני היה המאמן בן ה-64 חבר הנהלת איגוד הכדורסל, והוא מכיר היטב את הפוליטיקה בספורט. "החקיקה היחידה שאני מכיר ושצריכה להשתנות היא נושא זכויות הפנסיה והעסקה של המאמנים. יכול להיות שבליגה הראשונה קשה להגיד למעסיק פרטי להעסיק את המאמן לעשר שנים, אבל באיגודים, בנבחרות, צריך לעגן יותר את השכר ואת הזכויות של מאמנים לאומיים. צריך לעגן ולחזק את מעמד המאמן בגילאים הצעירים. אם יבואו למאמן בכיר ויגידו לו לך תאמן ילדים, ויתנו לך עשרה חודשי עבודה, אלף שקל לחודש, אז איך אתה רוצה שזה יעבוד? צריך כנראה שכר מינימום. אנשים לא מבינים את מה שקורה בשטח. כל הזמן מקימים ועדות כאלה ואחרות לבדיקת הספורט הישראלי, ואין שם מאמנים. ואם יש מאמן אז זה אחד שמנותק מהשטח ולא יודע מה קורה. הייתה ועידת זליכה ו-ועדת כהן, אז במקום אחד ישב יצחק שום, במקום אחר ישב אבי נמני.
"המועצה הלאומית לספורט - כמה אנשים ישנם שם שהם מאמנים? אני לא יודע, לא בטוח, לא מצליח לקבל את השמות של כולם. יש נציג ממשרד האוצר, נציג הטוטו, אם נקבל יום אחד את הרשימה אוכל להגיד כמה מאמנים יש שם. הם מחליטים על הכסף. הוועדה שישבה על אירה ויגדורצ'יק: ישבה שופטת מכובדת, וישבו הרבה זמן, אבל אם יצאה החלטה שלמאמנת אסור לדבר עם המתעמלות אז באותו הרגע הן לא ועדה של ספורט. זה לא החלטה שקשורה לספורט".
כמאמן נבחרת, הרגשת התערבות מטעם גורמים כאלה ואחרים שהיית כפוף אליהם?
"כשאני הייתי מאמן בנבחרות, ויש לי 24 שנות עבודה באיגוד הכדורסל, מתוכם הפרישו לי לפנסיה אולי לארבע שנים בסוף, ברוב הזמן הייתה לי די אוטונומיה עם מערכת עבודה מול יושבי ראש הוועדה המקצועית ויחסית היה בסדר. הנבחרות לא נקיות מפוליטיקה לגמרי, אבל נותנים לאנשים לעבוד ורוב איגוד הכדורסל רוצה שהנבחרות יצליחו. בשנים האחרונות יש יותר אינטרסים ויותר יריבויות, אבל בנבחרת הכדורסל יחסית נותנים למאמן לעבוד. רוצים תוצאות וכשאין תוצאות, אז אחרי הקמפיין מבלי שבודקים עד הסוף מחפשים אשמים. אבל זה סביר".