לנצח את גוליית כמו גוליית: כך הפועל באר שבע גברה על מכבי תל אביב

מועדון אמיתי לא חושש מדרך ארוכה. מועדון אמיתי נבנה בדרך ארוכה. קשה. הכי קשה. והפועל באר שבע עברה את כל המסלול. בקרוב מאוד יקומו להם החוצפנים וינסו לקלקל את הרגע ההיסטורי. הכל זה כסף, הם יאמרו. עם סגל כזה גם אני מביא צלחת, הם יתעקשו. עם רכש כזה זו לא בעיה, הם יעיקו. ובכן, דווקא בגלל זה הם טועים. דווקא בגלל זה האליפות של הפועל באר שבע היא אחד ההישגים הכי גדולים בתולדות הכדורגל הישראלי.

דווקא בגלל שהפועל באר שבע לא שיחקה אותה סינדרלה, היא עשתה את זה בדרך הכי קשה. היא לא בחרה לבוא מאחור. היא לא ניסתה להתחבא. היא שיחקה מול אחת הקבוצות הכי עוצמתיות שהיו כאן. על המגרש שלה. המגרש של העשירים. באר שבע הביטה למכבי תל אביב בלבן של העיניים וזכתה בשחקנים הכי חמים בשוק לא כי הפקיעה סכומים כמו גאידמק, אלא עשתה זאת פחות או יותר בסטנדרטים של גולדהאר. היא עמדה פנים אל פנים מול מלך השוק, ג'ורדי קרויף, ולקחה לו מהיד את מה שחשבה שמגיע לה. לא דוד מול גוליית, אלא גוליית מול גוליית.

לא יכולה להיות עונה ופלייאוף מתאימים יותר כדי לסמל את המסר שבאר שבע ריססה על הקיר. מול מועדון הכי מסודר שהיה כאן, מול קבוצה מדהימה שכמעט ולא מאבדת נקודות, ועד הרגע האחרון של הפלייאוף, לא נשברת ולא נכנעת. הכי קשה שאפשר, הכי מאתגר שניתן לדמיין, מול מועדון שרק בסוף העונה שעברה קרע אותם לגזרים בגמר הגביע ובעונות האחרונות טאטא אותם כאילו באר שבע לא קיימת. אבל דווקא נגדם באר שבע לוקחת אליפות.

זו לא אליפות של רגע. זו אליפות של תהליך. תהליך שלא פסח על אף מבחן קשה. לא היה שדה קוצים שבאר שבע לא עברה דרכו. בהתחלה אלו היו שנים של דשדוש, של פרשיות אוהדים מפעם, איומי עזיבה של בעלים, ביקור כואב בלאומית וכל מה שאמור היה כבר לשבור את כולם. אחרי זה הינצלות ברגע האחרון. אחרי זה שנים של כמעט, שנראו כמו משהו שלעולם לא יגיע לכלום. ואז, כשכבר מובילים את הטבלה, מכבי תל אביב עוקפת אותם בטבלה ממש לפני הסיום, והכל הולך קשה בפלייאוף. וטרנר, שנראה כמו מגנט נקודות, הופך למגנט של לחץ. ומה לא בעצם. על הכל באר שבע של ברקת התגברה.

הצלחת של באר שבע היא הפרח הראשון של מהפכת האליפות של קרית שמונה, אבל מדובר בהישג הרבה יותר גדול וחשוב. דווקא בגלל שבאר שבע לא באה קטנה ולא ניסתה להיות הפתעה. קרית שמונה היתה היחידה מאז האליפות של הפועל חיפה ב-1999 שלקחה תואר מחוץ לרשימה הארבע הקבועה: מכבי חיפה, מכבי תל אביב, הפועל תל אביב ובית"ר ירושלים. אבל האליפות של קרית שמונה לא קטעה באמת את הרצף הזה. האליפות של באר שבע כן. האליפות של באר שבע היא באמת רגע שבו מכריזים על מועדון צמרת של ממש. מועדון אמיתי. מועדון אמיתי לא חושש מדרך ארוכה. מועדון אמיתי נבנה בדרך הארוכה.

מהומה סביב משחק האליפות של באר שבע: "כל העם איתנו"

אליפות במעגל סגור: יוסיפון על השלמת הקאמבק של אליניב ברדה

בוקסנבוים עוקץ, קושמרו בעננים: הרשת מגיבה לזכייה המתקרבת

למכבי תל אביב כבר יש מחליף לפטר בוס, טיבי: "אוהב את ערן"

הרגע שבו ערן זהבי שבר את שיא הכיבושים לעונה של נסים אלמליח היה כנראה הרגע שבו הוא סיים את דרכו בכדורגל הישראלי. הרגע שבו הוא מיצה הכל. אין לו יותר מה להשיג. הוא שבר כל שיא אפשרי, הוא לקח כל תואר שיש, הוא הביא את מכבי תל אביב לכל פסגה שביקשה ממנו, ועכשיו, אחרי שגם ההישג האישי נקטף, אין לו יותר מה לחפש כאן. מכבי תל אביב צריכה לאתגר אותו מחדש.

וזה יהיה קשה. שחקן שנמצא כל העונה ברשימות של מסי ורונאלדו מבחינת הספק עונתי מגיע לכל פנקס ביבשת. עם המספרים שלו העונה, כולל במוקדמות ליגת האלופות, וכולל העלייה לשלב הבתים, אפשר וצריך להביא לזהבי הצעה שבאמת תגרה אותו. הצעה שתיקח אותו למקום האחרון שבו הוא עדיין לא ניצח: אירופה. מבחינת זהבי, זה הדבר הכי נכון לעשות. הצלחה אירופית תהפוך את הקריירה שלו למושלמת.

השאלה היא מכבי תל אביב. מה מכבי תל אביב צריכה לעשות איתו במצב הנוכחי. האם מעלים את השכר למי שכבר מקבל מיליון יורו בעונה – סכום דמיוני בקנה מידה ישראלי. התשובה כן. כן, ושוב כן. זהבי הוא שחקן ששווה כל יורו. אם יש דרך למלא לו את הבאר מחדש, זה לתת לו חוזה שיגרום לו להוכיח מחדש. חוזה שיטיל בו ספק נוסף. חוזה שיגרום לאנשים לשאול שוב שאלות לגביו. זהבי מצטיין במצבים האלה.

אם ג'ורדי קרויף היה היום בשיאו, הוא כבר מזמן היה מבין את זה. הבעיה שמכבי תל אביב נראית כמו קבוצה ישראלית בתקופה האחרונה. כמו קבוצה לא מספיק מנוהלת. פתאום היא נגררת לשטויות, פתאום היא נכווית מאש. לא פלא שהקבוצה שיחקה בצורה מעליבה כל כך ברעננה. זה נראה כמו עדר ללא רועה. המועדון הזה זועק לבוס שלו, לג'ורדי שלו. קרויף עבר טרגדיה נוראית, ואי אפשר לשפוט אדם במצב כזה. למזלו הרע, למכבי תל אביב אין זמן לחכות. גם לא לזהבי.

השאלה האם כדאי למכבי חיפה להשאיר את יוסי בניון היא לא קלה במיוחד. אחרי הכל, אסור לשכוח, שמכבי חיפה היא קבוצה עצובה. זו הבעיה המרכזית שלה. הרוב המכריע של האנשים בה לא נהנה מחדוות יצירה או גיבוש יוצא דופן. הרבה מאוד אנשים במועדון מספרים שלא נהנים היום במכבי חיפה. ובמועדון שלא נהנים, איך אפשר לבוא בטענות ליוסי בניון. זה קטנוני. בניון לא הצליח במכבי חיפה כמו שאף אחד כמעט לא הצליח במכבי חיפה בשנים האחרונות. יכול להיות מאוד שבחלק מהמקרים שבהם הוא נראה לכם קטנוני, בכיין, מתעסק בשטויות או מכור לתשומת לב, הוא בעצם אמר את מה שאחרים מפחדים לומר. והוא בעצם התעמת עם אחת הסיבות לחוסר השמחה במכבי חיפה.

יש עוד המון דברים שצריכים להכניס למשוואה הזו: רמת המשחק המשתפרת מאוד של בניון העונה, הזמן הלא קצר שבו היה פצוע, ההשפעה שלו ברגעים מכריעים, וכמובן מה יכולה להיות האלטרנטיבה. זה יהיה טיפשי לוותר על שחקן מוביל מבלי לדעת מה אתה מביא במקומו, למרות שמצד שני גם קשר התקפי זר במחיר של בניון יכול לספק יותר מספרים ותוצרת ממנו.

כל אחד יכול לבנות את המשוואה הזו כרצונו, אבל דבר אחד עשוי להכריע בסופו של דבר: הסיכון. הסיכון שגם בעונה הבאה בניון לא יהפוך לשחקן שמשנה את מכבי חיפה. הסיכון שגם בעונה הבאה הרגשנות המוגזמת של בניון תסבך למכבי חיפה המון רגעים שמחים. הסיכון שגם בעונה הבאה החלקים הפחות טובים בטיפול ביוסי בניון יגברו על החלקים הטובים. הסיכון הזה הוא גדול. גדול מדי.

באמת, באמת, באמת – בניון הוא אליל. הקאמבק שלו לישראל לא עלוב כמו ברקוביץ' ולא בעייתי כמו רביבו. הרצון לראות אותו גומר יפה, גומר מכובד, הוא כן. גם אנחנו, המבקרים, צריכים להבין שאנחנו פוגעים בשחקן שהגיע לפסגות שכמעט אף כדורגלן ישראלי לא הגיע אליהן. אנחנו פוגעים בקדושה החשובה לשימור המיתוס של משחק הכדורגל.

אבל מכבי חיפה? היא לא יכולה לקחת עוד סיכונים שתעבור עוד עונה כזו. לא יכולה. עוד עונה כזו תקבע את מעמדה הבעייתי החדש של הקבוצה. יש לה הרבה סיבות להשאיר את בניון, אבל לא מספיק. ולא משנה מי אשם בכך.

הפועל עכו – קרית שמונה, הפועל חיפה - בני יהודה

העובדה ששלוש הקבוצות שמועמדות לרדת ליגה הן מהצפון היא די מעניינת. היא בעיקר מלמדת ששום מועדון רציני לא נבנה באזור הזה חוץ ממכבי חיפה. ובמיוחד בזמן שמכבי חיפה מדשדשת. נכון, הסיפור של קרית שמונה שונה כשמסתכלים גם על שנים עברו, אבל רק מבחינת התוצאות בטבלה. אז בפעם הבאה שמדברים איתכם על הכוח הצפוני של הכדורגל הישראלי, תחדדו. זה מכבי חיפה וכל השאר. אין באמת מושג כזה: קבוצות הכדורגל של הצפון. יש את אלו שמזדנבות אחרי מכבי חיפה, וחיות בקושי מהיד לפה, ומהשאריות.

הפועל תל אביב – מכבי פתח תקוה

אלי גוטמן מסיים את השלב הראשון שלו בקאמבק להפועל תל אביב בדיוק בנקודה בה הוא רצה להיות היום. גוטמן חזר להיות מאמן שהוא יתרון בליגה שלנו.

עד לאן העונה הבאה של הפועל תל אביב תתפתח מוקדם לדעת. קשה, מאוד קשה שלא להתקומם נוכח התכניות הגדולות שיש לקבוצה, בזמן שמשכורות לא מושלמות לעובדים קשיי יום. אם תרצו פעם לכתוב הגדרה מילונית לזיכרון הסלקטיבי והקצר של אוהדי כדורגל, תתחילו בקהל של הפועל תל אביב, שמוכן לראות את הערכים שלו נרמסים בשביל עוד שם גדול בקיץ.

ובכלל, כל הדיבורים האלה על הידוק חגורות בהפועל תל אביב נראים כבר לא אמינים. כי כמה פעמים אמרו לנו שאין שם כסף, רק כדי להשתולל שתי דקות אחר כך באיזה חלון ההעברות חסר ערך. המועדון הזה עדיין מנוהל על ידי אדם שסובל מקשיי התאקלמות בענף, נוטה יותר מדי פעמים להיסטריה, להתנהלות חשודה של אדם שבעיקר אוהב להתחבא, למרות שיש בו גם הרבה חזון.

אלא שמכל הסלט הזה, ברור שהסכין שתחתוך את הירקות נמצאת בידיים טובות. סוף סוף. אם גוטמן יישאר, להפועל תל אביב יהיה יתרון על רוב קבוצות הליגה בעמדת המאמן. אין היום כמעט מאמנים בליגה שהם יתרון. גוטמן הוכיח את זה גם בתחתית. אפילו בתחתית. גם כשחווה נחיתת אונס שאף מאמן נבחרת לא שורד אותה.

לכן, אם לא יעשו שם יותר מדי שטויות בקיץ, אפשר יהיה לומר בקרוב שהפועל תל אביב עצרה את תהליך הנפילה של המועדון בפלייאוף התחתון האחרון. המפולת של השנים האחרונות נפסקה. ומכאן, אל תתפלאו, אפשר סוף סוף לעשות צעד קדימה, בחזרה לצמרת. לא אליפות. אבל עם אלי גוטמן חזרה לארבע הראשונות היא בהחלט יעד ריאלי עבור המועדון.