אליפות במעגל סגור: כשאליניב ברדה חזר להפועל באר שבע. שוב

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

הכי טוב: טוני וואקמה

פחות טוב: ניקיטה רוקאביציה

"מזל טוב".

המאבטח במסדרון התקשורת, שעל גב חולצתו התנוסס באדום הכיתוב האקטואלי "אבידור", לא הרגיש שותף לקוד הנאחס שמרחף מעל בירת הנגב.

"עוד לא", ברק בכר סירב לקבל את הברכה.

"אפשר לקרוא לך 'אלוף'?", התעקש "אבידור".

ויועץ התקשורת גיל לבנוני - ירוק במקור - שחה כמו דג עם הזרם. "עמה יעמיק", סינן.

"שוב אתם מתקשים בבית", אמר אחד העיתונאים, ושניהם צחקו. "בושה וחרפה", בכר שחרר עניבה מטפורית. "צריך לפטר את המאמן".

בן שהר ניסה לעבור בדלת שחוצצת בין איזור חדרי ההלבשה לבין היציאה. קרטון ענק ועליו שעון - פרס שקיבל מנערת פרס יפהפיה על היותו שחקן חודש אפריל - הפריע לו בפעולה פשוטה זו.

"הבחורה או השעון - מה יותר מרגש?", נשאל.

"האליפות", שיגר.

"האליפות יותר מרגשת".

הכול מתחיל ונגמר, כנראה, בנתניה. הימים תחילת מאי, שנת 2013, והפועל באר שבע על סף נשירה לליגה השנייה. מחזור אחרון, ומכבי נתניה מארחת את הדרומים לקרב הישרדות. מהסגל שהתייצב לאותו משחק לא שרדו הרבה. רק וויליאם סוארס ואופיר דוידזאדה פתחו באדום אז ואתמול. דובב גבאי, שהרשית צמד, עלה אתמול כמחליף, בשורות המתנגד. וכן, רועי ריינשרייבר היה שופט הרחבה גם פעם וגם הפעם. הקבוצה של אלישע לוי ניצחה אז 0:3, ונשארה בליגה על חשבון הנתנייתים. שהספיקו לעלות ואוטוטו שוב לרדת.

אתמול עלו הבאר-שבעים למשחק גורלי, ושוב, כמו במאי 2013, הראש והאוזניים היו בכלל בנתניה. שם אירחה הפועל רעננה את מכבי תל אביב. והקרב לא קרב ירידה כי אם קרב אליפות. אליפות? באר שבע? ההיית או חלמנו חלום? שעה אחידה, וטרנזיסטורים כבר מזמן אין אבל אפליקציות יש בשפע. באר שבע שיחקה חזק אבל לא יותר מדי מדויק, וההזדמנויות האיכותיות לא הגיעו בכמויות. הלחץ עלה על גדותיו, שוב, ואפשר היה לנסר את המתח עם המטוסים שבמוזיאון חיל האוויר הסמוך.

אבל אז הגיע הדיווח הלוקה אודות גול רענני בנתניה. זה היה בדקה ה-57 שם, בערך 55 בבאר שבע - שם התחילו באיחור. טרנר שמע כי טוב והתרומם באוויר. "0-1 לרעננה!", צחוו אוהדים. גם השחקנים שמעו. הגול נפסל בגלל עבירה תוך שניות ספורות, אבל האש השקרית התפשטה בשדה הקוצים, וזה חלחל לעבר הדשא. ואז, סוף סוף, הפקקים השתחררו קצת. בדקות שלאחר מכן הפועל באר שבע הרימה קצב, וההזדמנויות הפכו לרבות יותר ולמסוכנות יותר. רגעים ספורים לאחר מכן נוסא איגייבור בכלל עשה 0:1 למכבי, שצמצם את הפער לכדי נקודה, אבל זה היה מאוחר מדי. כתוצאה מהדיווח הראשוני, האינטרנט באיצטדיון קרס, ועברו דקות עד שיחזור לתפקד. בטרנר הבינו שהתוצאה הפוכה, ושיחקו בביטחון שכולו יתרון של רעננה. שתי דקות לאחר מכן, ברק בדש כבש שוויון. המוטיבציה האדומה גאתה, והגול היה רק עניין של זמן (ושל שחקן).

"התחושות של הקהל דחפו אותנו, זה גרם לנו להשתחרר", העיד בסיום דוידזאדה. "היינו בקשר עם האוהדים, הרבה". "אי אפשר להתעלם מזה", הוסיף בכר, "גם אם אתה לא רוצה, אתה שומע אותם ומתעדכן". לקראת הסיום, בין מהלך למהלך, כשהוא רץ על קו שמאל, שאל דוידזאדה אוהדים מה התוצאה, והם ענו. הם המשיכו לעשות לו לייב בלוגינג עד השריקה לסיום. ואז השריקה. ואז השאגה. איזו שאגה זו היתה.

הפועל באר שבע היתה שם נרדף ללוזריות יותר מדי שנים, וה-0:1 של נוסא, שהאיצטדיון כולו חושב שרעננה בכלל מובילה, היה יכול להיות אחלה תסריט. כן, רק ככה באר שבע לא הפסידה עדיין. יופי של כיוון. אבל הרי העונה כל הסטיגמות מתנפצות על המזח. והפעם, זה לא היה אכזרי. להפך. הפעם, אי הבנה ובעיות ווייפי שיחקו לטובת באר שבע, ולא להפך.

בעידן הטרנזיסטורים, לא בטוח שזה היה עובד. אבל אנחנו הרי בעידן חדש.

"פעם ראשונה שאתה בוכה מכדורגל?" שאלתי.

"ראשונה או שנייה", אליניב ברדה כמעט בכה פעם שלישית, בזמן שדפק את ההופעה הבאה: כפכפים, תחתונים לבנים וחולצת משחק של וואקמה. מתי התחלת לבכות? שאלתי, ואליניב ברדה הפיק קול של סוס, ואז הוסיף: "כשאמרו לי ששם נגמר 1:1, אז קצת… אז הוצאתי…", ושוב עמד להשתנק.

הפלייאוף הזה היה, עד כה, השתנקות של ברדה. אחרי שהגביר קצב בתחילת 2016, הגיע המשחק מול בני יהודה, ומאז נאדה. בשבועות האחרונים סופסל, ונשך שפתיים. במשחק העונה עלה רק כאופציה שלישית בהתקפה. גם אתמול לא פתח. אתם מבינים? הגפרור שהצית את הפועל באר שבע החדשה לא קיבל הזדמנות להבעיר את הנגב. אבל אתמול גם בכר וגם באר שבע וגם ברדה הבינו דבר אחד מאוד ברור: אי אפשר להילחם במעגל שכל כך מתעקש להיסגר. והמעגל של ברדה, אם לא יקרה דבר בלתי צפוי, הוא המעגל הכי מושלם שיש לסיפור הכדורגל הכי מרגש בישראל.

כי בלי החתימה של ברדה בהפועל באר שבע של אז, אין הפועל באר שבע של היום. וברדה הביא את בוזגלו, ואז המבול. ואתמול, כשהיה ממש צריך, בכר שוב פנה למקורות. ובוזגלו את ברדה סיפקו את הסחורה. שוב. היכן שהשחקנים בכושר הטוב ביותר ועם הסטטיסטיקה המרשימה ביותר כשלו - הם צלחו. הם הקו המחבר בין התקופות, והם הקו המחבר בין הכדור לבין הרשת. והגול הראשון היה תוצרת B&B. "הייתי בטוח שמאור יסגור את זה", אמר ברדה, "אבל הכדור פגע בשחקן והגיע לי לרגל, מול שער ריק". ואז?

"ואז לא חושבים על כלום".

ברדה לא חשב, גלגל לרשת, פרש ידיו לצדדים ורץ באמוק לעבר הקהל שלו, ונפל ארצה. בינתיים, מסביב לברדה, נרשם הרעש הכי חזק ששמעתי במשחקי כדורגל בישראל. כל כך חזק זה היה - שנים של תסכול, של כמעטים, של לוזריות. כל כך רועש, שנראה שכל אוהד באר שבע מ-1976 ועד היום צרח את נשמתו בתזמון מופתי.

"הוא נסיך אמיתי", אמר בכר על הקפטן שלו. "אין פה שאלה בכלל - אין מישהו אחר שמגיע לו לשים גול כזה חשוב". עזבו מגיע - אין מישהו שהיה שם אותו. בלי ברדה, באר שבע לא כובשת אתמול. בבית, בטרנר, באר שבע לא ניצחה מאז אותו 0:2 על בני יהודה. כמעט שלושה חודשים חלפו. מי כבש את הראשון אז? ברדה. ומשחק לפני כן - 0:2 על נתניה. ומי כבש את הראשון? ברדה. ואתמול? 0:2. והראשון? ברדה. מליקסון הכי מוכשר, אין שחקן שוואקמה לא יכול לעבור ואין שחקן שאוגו לא יכול לעצור, ועדיין - כשצריך לדחוק אליפות, בבאר שבע אין מתאים יותר מאליניב.

"כשבאתי, המועדון בדיוק נשאר בליגה, ואני דיברתי על אליפות וזה העלה גיחוך", אמר. "אנשים אמרו לי שאני הוזה, והיום, אנחנו שלוש שנים אחרי", ותראו, הוא אוטוטו צודק. "אני מנסה להיות מאופק", שיתף, "כי באמת - נשאר עוד טיפה. אבל היום אני קרוב לסגור מעגל. בבית שלי, עם החברים, עם המשפחה. עוד טיפה. עוד טיפה. עוד טיפה".

באר שבע זוכה באליפות ראשונה אחרי 40 שנה זה מרגש, אבל אליניב ברדה זוכה עם הפועל באר שבע זה בועט עוד יותר. בטח כשהוא לוקח חלק פעיל כזה. חודש לאחר שהחל סיפורינו, ביוני 2013, ברדה עזב את כל הטוב שבחייו וחזר כדי שגם לבאר שבע יהיה טוב כמו שטוב לו. אתמול, הוא חזר שוב, לקאמבק מרגש שבעתיים.

אנשים שלא ביקרו בנגב בשנים האחרונות לא יבינו עד כמה נערץ ברדה. עד כמה הוא שייך. עד כמה הוא הפועל באר שבע. עד כמה הוא העיר כולה. עד כמה מגיע לו להיות כמו משה רבנו, רק משודרג - הוא גם יוביל את עמו לארץ המובטחת, וגם יזכה להיכנס אליה.

orenjos@walla.co.il