פדרו לאון לא האמין שזה קורה לו. אקס ריאל מדריד, שאחרי שנה כושלת בברנבאו חזר לשורות חטאפה בהשאלה שלאחר מכן הפכה לרכישה, חיכה כבר לרגע בו תצא עונת 2014/15 לדרך. אלא שרגע לפני שזה קרה, ההתאחדות הספרדית הודיעה לקשר: אתה לא יכול לשחק.
הסיבה לכך הייתה החוזה החדש עליו חתם לאון מול הקבוצה במהלך הפגרה. על פי ההתאחדות, החוזה הזה גרם לחטאפה לעבור את רף תקרת השכר שלה. כן, תתפלאו, בליגה הראשונה בספרד יש תקרת שכר וזו של חטאפה עמדה על 17 מיליון יורו. התקרה הזו נקבעה עבור כל קבוצה באופן פרטני על ידי ההתאחדות, בשיתוף עם ארגון השחקנים ועל בסיס ההכנסות של כל קבוצה בנפרד. המטרה הייתה לעמוד בחוקי ה"פייר פליי הפיננסי" של אופ"א, שנכנסו ב-2011. בסופו של דבר, המאבק המשפטי השאיר את לאון מחוץ למגרש עד סוף נובמבר ואיש לא יהיה מופתע אם בתחילת העונה הקרובה שוב יצוצו כל מיני סיפורים דומים ברחבי "לה ליגה". עכשיו דמיינו מצב דומה עם ברק יצחקי, או ברק בדש, או אולי אבי ריקן, שכולם קיבלו חוזים חדשים בפגרה הזו ממכבי תל אביב עמוסת השחקנים והמשכורות.
במהלך סדרת הכתבות על הצהובים, נגענו בהשפעות הכלכליות של הכסף הגדול, בהשפעות המקצועיות שלו, בג'ורדי קרויף, שמנהל את כל ההצגה מאחורי הקלעים, ובסיטואציה שנוצרה, בה מכבי תל אביב גורמת לליגה להיות בינונית ונפגעת מכך בעצמה. כעת, לכבוד סיום הסדרה, הגיע הרגע לקחת צעד אחורה ולבדוק מה המצב באירופה ובעולם כולו, האם יש מקום להגביל ברמת ההוצאות את מכבי תל אביב, או את היריבות שלה, שמתחמשות בעוד ועוד שחקנים מבלי לדעת אם יש להם מקום בסגל בכלל, והאם ההגבלות הללו יכולות לשנות משהו בכלל?
הפועל ת"א ובית"ר ייעלמו? כתבה ראשונה בסדרה
גם נבחרת ישראל נפגעת מהפערים? כתבה 2 בסדרה
אז האם ג'ורדי קרויף הוא שמעון מזרחי החדש? כתבה 3 בסדרה
הבזבוזים עולים למכבי ת"א ביוקר באירופה: כתבה 4 בסדרה
נחזור רגע לספרד. בשעה שתקרת השכר של חטאפה הצנועה עומדת על 17 מיליון יורו, הרי שזו של ברצלונה הייתה בעונה האחרונה 347.9 מיליון וזו של ריאל מדריד 328. אתלטיקו, במקום השלישי, עמדה על 105 מיליון. הפערים מטורפים ותקרת השכר ממש לא עוזרת לייצר שוויון בליגה הספרדית. היא כן מונעת מקבוצות קטנות להשתולל מבחינת המחירים ולא להתרסק כלכלית, אבל זה לא משנה במקרה כמו של מכבי תל אביב. הסיטואציה בספרד גורמת לשחקני הקבוצות הבינוניות ומטה לברוח החוצה, לרוב לפרמיירליג, שם סאות'המפטון, הקבוצה עם המשכורות הנמוכות ביותר בעונה החולפת מלבד שלוש העולות החדשות, עדיין שילמה סכומים דומים לאלה של ולנסיה, החמישית בדירוג המשכורות בספרד. למעשה, מכבי תל אביב, במצבה הנוכחי, יכולה לשלם יותר מכמעט כל קבוצה בספרד ולפתות בעצמה חלק מאותם שחקנים שנפלטים.
מצד שני, אפשר לראות איך קבוצה כמו אתלטיקו נושכת לא פעם בשתי הגדולות בעזרת רכש חכם ומדויק. הפועל באר שבע, שהודחה בבושת פנים כבר בסיבוב הראשון של הליגה האירופית, מחזיקה בתקציב מרשים שרק הולך וגדל, אך עדיין נותרה הרחק מאחורי הצהובים. אם הקבוצה מבירת הנגב רוצה לתת פייט אמיתי, אולי היא צריכה לשים את הדגש על לקנות נכון ולא רק יקר.
אז האם תקרת שכר היא פתרון נכון או הגיוני? כמה מבכירי הכדורגל הישראלי לא חושבים כך. הבעלים של בני יהודה, משה דמאיו, אומר ש"אין סיבה להגביל בארץ קבוצה כזו או אחרת מבחינת תקציב, כי השוק הוא חופשי", ואילו יו"ר בני סכנין, מוחמד אבו יונס, מוסיף: "קשה לי להגיד שאני בעד איזושהי הגבלה, כי בסופו של דבר, זו תחרות חופשית ואי אפשר להגביל מישהו שיש לו כסף. מצד שני, זה גורם ללא מעט בעיות לקבוצות אחרות. חשבתי על זה לא מעט פעמים, אבל עדיין לא הגעתי למסקנה מה יהיה נכון לטובת הכדורגל". הבוס של הפועל חיפה, יואב כץ, שהעביר שנים רבות בספורט האמריקאי, מספר: "דיברתי על נושא תקרת השכר, כמו בספורט האמריקאי, מספר פעמים. אבל אני לא בטוח שפיפ"א או ארגונים נוספים יאשרו דבר כזה".
אותה תקרת שכר אמריקאית שכץ מזכיר היא למעשה חוק שמכניסות ליגות שונות, לרוב לאחר מו"מ מול ארגון השחקנים, לגבי הסכומים המותרים לתשלום. המטרה היא לייצר שוויון ככל הניתן ולמנוע השתוללות מחירים, דבר שקרה בשנים האחרונות בכדורגל האירופי, בו אין כיום תקרת שכר אך יש את ה"פייר פליי", במסגרתו לקבוצות אסור להוציא יותר ממה שהן מכניסות ברמה מסוימת. סגן נשיא פיפ"א לשעבר ג'ק וורנר, שלאחרונה עלה לכותרות בנושאים שליליים יותר, דיבר כבר ב-2009 על אפשרות של תקרת השכר, אולם המועדונים הגדולים באירופה איימו לפרוש מהארגון במקרה כזה והפשרה הייתה ה"פייר פליי".
מאז נכנסו החוקים, אופ"א נלחמת במועדונים שעוברים עליהם ואף הטילה עונשים, כולל על מנצ'סטר סיטי ופריס סן ז'רמן. אלא שבחודש שעבר בית המשפט האירופי קבע כי אופ"א לא תוכל להכניס את התקנות החדשות אותן היא ביקשה, במסגרתן כל קבוצה הייתה רשאית להציג הפסדים של 30 מיליון יורו, לעומת ה-45 שמותרים כיום. הביקורת כנגד ה"פייר פליי" היא על כך שהשיטה לא נותנת לקבוצות "חדשות" כמו סיטי או פ.ס.ז' צ'אנס אמיתי להתקדם. כדי שמשקיע ייקח קבוצה בינונית כזו ויהפוך אותה לאימפריה, הוא חייב לשים הרבה כסף חיצוני ותחת ה"פייר פליי", בניגוד לתקרת השכר, זה לא אפשרי, מה שיוצר למעשה מועדון סגור של קבוצות צמרת. מקרי גולדהאר, שהפך את מכבי תל אביב לקבוצה הבכירה בישראל, או אלונה ברקת, שהפכה את באר שבע מקבוצת תחתית לחברה קבועה בצמרת, הם הדוגמה המקומית הבולטת.
כמו תקרת השכר שהוטלה בליגה הספרדית, ה"פייר פליי" אולי מגביל את המחירים, אך רחוק מלייצר שוויון, דבר אותו רבים מבקשים לראות בכדורגל הישראלי, שהולך צהובה בשנים האחרונות. כמעט בכל שנה מגיעות אותן קבוצות לשלבים הגבוהים של ליגת האלופות ושיטת תקרת השכר הקלאסית מתאימה יותר לליגות הסגורות של ארצות הברית, שאינן בנויות על עולות ויורדות או מאבקים על מקומות באירופה ופועלות סביב דראפט ולא דרך רכישת שחקנים. יו"ר הפועל תל אביב, בארי בן זאב, לא מרוצה מהמצב הקיים: "להבדיל מארצות הברית, פה אין הגבלות או התייחסות כלשהי לנושא. תקרת השכר היא הסיבה שבארצות הברית יש תחרות גבוהה ואצלנו לא. כבר ב-1970 החלו הגבלות נגד מכבי תל אביב בכדורסל, אבל בכדורגל לעומת זאת לא עושים דבר כדי למנוע השתלטות של קבוצה אחת על הליגה. יש סכנה שהענף יסבול, כמו בכדורסל, בגלל שיחסית לשאר הקבוצות בישראל, למכבי יש כסף אינסופי".
אלא שגם הגבלות וגם תקרת שכר הן לא תמיד פתרון. לברון ג'יימס הוביל את הקבוצה שלו חמש פעמים ברציפות לגמר ה-NBA, למרות הכול ובגלל שהוא פשוט יותר טוב מהאחרים, אז למה שזה לא יקרה עם ערן זהבי למשל? יתרה מכך, תקרת שכר לא מבטיחה שכוכבים לא יתאספו במקום אחד. זה קרה לא פעם ב-NBA ולמה שזהבי, אם יהיה חייב, לא יסכים להוריד משהו מהשכר הנאה שהוא מקבל על מנת להביא לצדו עוד כוכב או שניים ולהמשיך לזלול תארים? חשוב להבין שגם כשיש תקרת שכר, רוב הקבוצות לא מנצלות אותה עד תום והעשירות והיוקרתיות בכל מקרה משלמות לכוכבים יותר ומצליחות לרוב להשיג אותם.
בליגת הבייסבול (MLB) אין תקרת שכר אלא "מס מותרות", ודווקא שם יש יותר שוויון. ב-30 השנים האחרונות, לבייסבול היו 19 אלופות שונות. ב-NFL היו 14, ב-NHL היו 13 וב-NBA רק תשע. מס המותרות קובע שכל חריגה מתקרת השכר היא מותרת, אולם מובילה לקנסות נגד הקבוצה. ניו יורק יאנקיז, אחד המועדונים העשירים בעולם, חורג כל עונה בקביעות ובהמון כסף מתקרת השכר ולא חושש לשלם קנסות של 25 מיליון דולר לעונה כדי להחזיק סגל נוצץ של כוכבים. הטענה נגד מס המותרות היא שהשוויון נובע רק משיטת הפלייאוף הקשוחה וכי יש קבוצות שכלל לא מצליחות להגיע לאזור הפלייאוף במשך שנים רבות בגלל הפערים.
ב-NFL, הליגה העשירה בעולם, תקרת השכר טסה כלפי מעלה בשנים האחרונות. בעונה החולפת היא עמדה על 143.28 מיליון דולר, הרבה יותר מכל ליגה אחרת. המרוויחים הגדולים הם כמובן השחקנים, שהמשכורות שלהם מתנפחות בהתאם. אלא שגם שם קשה למצוא שוויון אמיתי, וכמו ב-NBA, קבוצה עם כוכב דוגמת טום בריידי או פייטון מאנינג שולטת בבית בו היא משחקת כבר עשור וחצי. המדהים בכל הסיפור הזה הוא שתקרת השכר היא רעיון שנוגד לחלוטין את התפיסה האמריקאית של שוק חופשי וקפיטליזם. בספורט האמריקאי החליטו לפני שנים רבות להקריב את האידיאולוגיה לטובת ניסיון לייצר תחרות וזו תפיסה שיווקית מבריקה. השאלה, שוב, היא האם השיטה ניתנת ליישום כלשהו גם בכדורגל הישראלי למשל.
מי שנתקעה באמצע היא ליגת הכדורגל בארצות הברית, ה-MLS, שמתחרה מול ליגות מכל העולם על שחקנים, אך מנסה לפעול תחת השיטות האמריקאיות של תקרת שכר. כדי לפתור ולו חלקית את הבעיה הומצא חוק בשם Designated Player Rule, שמוכר כ"חוק בקהאם", על שם הכוכב האנגלי שהצטרף ב-2007 ללוס אנג'לס גלאקסי והוביל ליצירתו. עבור שחקן רגיל ב-MLS, שלא נמצא תחת החוק, משכורת המקסימום עומדת על קצת פחות מ-450 אלף דולר לעונה. שחקן שנמצא תחת החוק נותר מחוץ לחישוב תקרת השכר, ובדרך זו הצטרפו לאחרונה לליגה שמות כמו קאקה, דויד וייה, סטיבן ג'רארד, פרנק למפארד, אנדראה פירלו, סבסטיאן ג'ובינקו ואחרים, שהעלו משמעותית את הרמה. בקהאם, שמעוניין להקים קבוצה במיאמי, תקף את המצב: "נעבוד כדי להסיר את תקרת השכר. היא מונעת מעוד המון שחקנים להגיע לליגה".
כאשר מונטריאול אימפקט מה-MLS הפסידה לאחרונה לקלוב אמריקה המקסיקנית בגמר ליגת האלופות של הקונקאק"ף, הנושא שוב עלה לדיון ובוב וויליאמס מה"טלגרף" הבריטי כתב: "צריך להרים משמעותית את תקרת השכר כדי שקבוצת MLS תזכה בתחרות היבשתית. מונטריאול עשתה את כל ההכנות הנכונות והליגה עזרה לה, אבל גם זה לא מספיק מול יריבה עשירה, עמוקה וכישרונית הרבה יותר. סופרסטאר אחד או שניים, שרשומים בתור Designated Players, לא מספיקים מול יריבות שאין עליהן הגבלות". שחקנים אמריקאים כמו אלחנדרו בדויה מתלוננים: "אף קבוצת MLS לא זכתה בליגת האלופות, כי השיטה לא מאפשרת לה. כדי להצליח, צריך להוציא כסף", צייץ בטוויטר קשר הנבחרת. מצד שני, גם כך ה-MLS סובלת מהפסדים של כ-100 מיליון דולר בין כל הקבוצות בכל שנה והסרת תקרת השכר רק תהפוך את העסק לגרוע יותר.
בטור שלו מלפני כמה שנים ב"וושינגטון פוסט" כתב ג'ף מאורר: "יש דבר אחד בו ה-MLS עדיפה על הפרמיירליג, הליגה הספרדית או הסרייה A וזה תחרותיות. אני מופתע מכך שאוהדים בליגות אחרות לא דורשים מהליגות האלה ללמוד משהו מהמודל של ה-MLS. באנגליה למשל, יש רק שתי דרכים לזכות באליפות - כסף ישן או כסף חדש". מילים דומות אפשר לכתוב גם על ליגת העל, שנשלטת שלוש שנים ברציפות על ידי הקבוצה העשירה ביותר.
קשה להכיל תקרת שכר על ליגה בודדת, בין אם זו ה-MLS או ליגת העל הישראלית. כדי שזה יקרה, תקרת השכר צריכה להיות בינלאומית וזה משהו שכנראה לא יתרחש. אפשרות שהוזכרה לא פעם היא התאגדות של הקבוצות הגדולות באירופה לליגה פנימית משלהן, בה אפשר יהיה לפחות ברמה מסוימת לשמור על תקרת שכר. אלא שגם זה לא יעזור לליגת העל, כי מכבי תל אביב לא תיכלל בליגה כזו.
חובבי הפרמיירליג אוהבים להשתעשע ברעיון תקרת השכר. רוברט קראפט, הבעלים של אלופת ה-NFL ניו אינגלנד פטריוטס, מחזיק גם בניו אינגלנד רבולושן מה-MLS ואמר בעבר כי ייכנס לפרמיירליג רק אם יהיו בה מגבלות: "יכולתי לרכוש את ליברפול, אבל אני לא מוכן להתחרות בעסק בו אנשים זורקים כסף לכל הכיוונים. אני רוצה להתחרות כמו שצריך, כמו שאני יכול. אם אתה מתחרה מול אנשים שמשחקים לפי חוקים אחרים, הכל הופך לבעייתי יותר. כשמנצ'סטר סיטי זכתה באליפות היא הפסידה 156 מיליון דולר. אני מעדיף לתת את הכסף הזה לצדקה". הדברים של קראפט יכולים להתאים גם לשלל אנשים שלא מתקרבים לכדורגל הישראלי מחשש מהסכומים שייאלצו להשקיע כדי להתחרות במכבי תל אביב.
ב-2011, אחרי שההפסדים של קבוצות הפרמיירליג הגיעו ל-3.3 מיליארד ליש"ט, חשף יו"ר וויגאן, דייב ווילאן, שהקבוצות "הקטנות" מקיימות דיונים על תקרת שכר: "אנחנו, המועדונים הקטנים, לא צריכים לשלם ליותר משני שחקנים למעלה מ-20 אלף ליש"ט לשבוע. צריך תקרת שכר בכל ארבע הליגות הראשונות באנגליה". בפרמיירליג אפילו הכניסו חוק לפיו אסור לקבוצה להפסיד יותר מ-105 מיליון ליש"ט בשכלול של שלוש שנים אחרת היא נקנסת, וחוק נוסף לפיו יש הגבלה על הסכום שלכל קבוצה מותר להעביר ממה שהיא מקבלת על זכויות השידור לתשלום משכורות לשחקנים, אולם הדבר לא תקף לגבי הכנסות ממכירת כרטיסים, חסויות וכו' וההשתוללות נמשכת. לשייחים של סיטי ולאוליגרכים האחרים שמשתלטים אט אט על ליגת הכדורגל העשירה בתבל, ההפסדים הכספיים לא ממש מזיזים.
אותם עשירי תבל מייצרים לא מעט בעיות. נכון, יש כאלה כמו רומן אברמוביץ', שלמרות הפסדי ענק של כמיליארד דולר ברכישה מול מכירת שחקנים מאז שלקח את צ'לסי, לפחות נמצא עם המועדון כבר למעלה מעשור, לא נוטש באמצע והפך את הבלוז לכוח גדול בכדורגל העולמי. אלא שעל כל אברמוביץ' כזה, שעוד אפשר לעכל, יש שלל אחרים, הרבה יותר גרועים. המיליארדר סולימן קרימוב בנה באזור מוכה המלחמה בדגסטן, אחד המקומות המסוכנים בעולם והעניים ביותר ברוסיה, את האימפריה הזמנית אנז'י מחצ'קאלה.
בזה אחר זה הגיעו לקבוצה כוכבי על כמו סמואל אטו ואחרים, ובשלב מסוים היא החזיקה בסך תשלומי המשכורות הגבוה בכדורגל העולמי. יותר מברצלונה, ריאל, באיירן או כל אחת מענקיות הפרמיירליג. אלא שאז קרימוב החליט בבת אחת לקצץ בקיץ 2013 את התקציב בשני שליש, פשוט כי נמאס לו. את עונת 2013/14 סיימה אנז'י, שנאלצה להיפרד בדחיפות מכל כוכביה, עם שלושה ניצחונות ב-30 מחזורים. היא ירדה ליגה בתור הקבוצה הכי גרועה בכל הליגות הבכירות באירופה. דווקא בעונה האחרונה הצליחה להתאושש מעט וחזרה לליגה הבכירה.
בערך באותה תקופה בה הפיוז של קרימוב קפץ, הודיע יו"ר אטאלנטה האיטלקית, פיירפאולו מארינו, כי הקבוצה, ששיחקה אז בליגה השנייה בארץ המגף, תומכת בתקרת שכר עבור הליגה הזו. זו הייתה תקרת שכר אמיתית, לפי שחקן ולא לפי קבוצה. בסרייה B החליטו שאף אחד לא יכול להרוויח יותר מ-300 אלף יורו בעונה (עד 150 אלף בשכר ועד 150 בבונוסים): "זו הגישה הנכונה בהתחשב במצב הכלכלה הקשה באיטליה. חייבים לעשות את אותו הדבר גם בסרייה A, אבל אין לי עדיין רעיון לגבי הדרך בה המועדונים שירדו מהליגה הראשונה לשנייה יסתדרו עם נושא תקרת השכר הזו", אמר אז מארינו. נכון להיום, הפתרון הוא שרק חוזים חדשים נכנסים לחוק הזה, בעוד חוזים שנחתמו בסרייה A לא מוגבלים. זה בעייתי, כי זה עלול להוביל לחוסר נעימות בין השחקנים, אבל זה לפחות ניסיון לייצר פיתרון שפוי והוכחה לכך שגם בליגה פרטנית אפשר להציב חוקים שיעצרו את החד-צדדיות לטובת הקבוצות העשירות יותר.
ועכשיו, מה אפשר לעשות בליגת העל?