"אי אפשר היה לזהות לאיזו קבוצה יש 38 מיליון יורו תקציב ולאיזו יש 2.4 מיליון בלבד". לא. הדברים הללו לא נכתבו בתקשורת הישראלית אחרי ההפסד המביך של מכבי תל אביב 2:1 להיברניאנס, אלופת מלטה, במשחק הראשון בין השתיים בסיבוב המוקדמות השני של ליגת האלופות לפני שבוע. הם נכתבו בתקשורת הקרואטית, שקטלה את האלופה שלה, האימפריה שלה, דינמו זאגרב, בתום ה-1:1 המשפיל בבית מול אלופת לוקסמבורג, פולה אש, יממה לאחר המשחק של הצהובים במלטה. היריבה הקטנטנה, רק מקום 434 באירופה ובמשחק בינלאומי תשיעי בלבד בתולדותיה, נשארה בעשרה שחקנים החל מהדקה ה-64, אבל גם זה לא הפריע לה להוציא תוצאה אדירה מול דינמו, שרק לפני שנתיים נתנה לה 0:6 בסיכום שני המשחקים באותו מעמד ממש.
הדימיון בין המקרים של מכבי תל אביב לדינמו זאגרב מהשבוע שעבר זועק ולצערה של האלופה הישראלית, הוא רחוק מלהיות הדימיון היחיד בין שני המועדונים הללו. אם חשבתם שהקיץ של מכבי היה מסובך, הרי שהפגרה של הקרואטים החלה עם התפרעות אוהדים, שזרקו אבנים על האוטובוס של שחקני פרטיזן בלגרד ונמשכה עם מעצרם של האחים מאמיץ': זדרבקו, נשיא המועדון וזוראן, המנג'ר, שנחשדים בשוחד והעלמות מס. השניים שוחררו בערבות רגע לפני המשחק מול פולה אש והגיעו לאצטדיון, אבל היכולת של הקבוצה הייתה בהתאם לבלגן מסביב והפופולריות הדועכת של המאמיצ'ים ספגה עוד מכה כואבת.
המקרה של דינמו הוא מבחן מרתק לעתיד האפשרי של מכבי תל אביב, שיכולה לקחת כאן עוד שבע, שמונה ואולי גם עשר אליפויות ברציפות, אבל כנראה חייבת לעשות איזושהי קפיצה באירופה כדי למנוע מהפופולריות של ראשי הקבוצה להתחיל לצלול, כמו שקרה אצל הקרואטים. הבעיה, בדומה לדינמו, היא שהסיטואציה מסביב מקשה על מכבי להרים את הרמה, בעיקר כי בשביל הזירה המקומית, היכולת הבינונית יותר ממספיקה. אחרי הפאשלה הגדולה של מכבי תל אביב באירופה השבוע, הגיעה העת לשאול האם גם היא עומדת בפני גורל דומה? כמה הליגה אשמה ברמה של מכבי וכמה מכבי אשמה ברמה של הליגה? וכמה זמן האוהדים ימשיכו להסתפק בשקט בהצלחות מקומיות בלבד?
הפופולריות של האחים מאמיץ' ספגה מכה כואבת לאחרונה, למרות שדינמו זאגרב השתלטה לחלוטין על הכדורגל הקרואטי בעשור החולף. אם למכבי תל אביב יש שלוש אליפויות רצופות והשליטה שלה נראית אבסולוטית, הרי שלדינמו יש עשר כאלה. ממש כמו מכבי שלפני קרויף, ב-2004/05 דינמו הגיעה לסוג של שפל וסיימה את הליגה רק במקום השביעי ומשם החל המהפך, שכלל גם שישה גביעים. אלא שכאן מגיע הקאץ', ממנו סובלת גם מכבי תל אביב. ההשתלטות של דינמו על הליגה הקרואטית (שמדורגת העונה 20 באירופה, שלושה מקומות מתחת לישראלית, כך שהרמה יחסית שווה), הביאה את הליגה עצמה לבינוניות שקשה להתעלות מעליה. כמו ליגת העל, גם קרואטיה מכניסה נציגה אחת למוקדמות הצ'מפיונס ושלוש למוקדמות הליגה האירופית והשבוע, מלבד התוצאה המביכה של דינמו, היידוק ספליט הפסידה 3:2 בחוץ מול קופר הסלובנית, לוקומוטיבה ניצחה 1:2 בבית את פאוק סלוניקי ומחזיקת הגביע רייקה חטפה 3:0 ביתי משפיל מאברדין. כולן בסכנת הדחה ממשית כבר השבוע.
מי שנפגעת הכי הרבה מהחולשה הכללית, ממש כמו מכבי תל אביב, היא דינמו, שמטיילת בליגה וחוטפת מכות באירופה. בתחילת השושלת, היא עלתה ארבע פעמים ברציפות לשלב הבתים של גביע אופ"א/הליגה האירופית ועפה שם פעם אחר פעם בלי פייט. ב-2011/12, סופסוף פרצה את הדרך והעפילה לשלב הבתים של הצ'מפיונס, רק כדי לחטוף 7:1 מליון, 6:2 מריאל מדריד ו-4:0 מאייאקס ולסיים עם הכי הרבה שערי חובה (22) ויחס השערים הכי גרוע (19) בתולדות המפעל. שנה חלפה, דינמו חזרה לשלב הבתים והפעם, שער במחזור האחרון, מפנדל בדקה ה-95, מנע ממנה להצטרף למכבי חיפה במועדון ה"אפס נקודות, אפס שערים". מאז הגיעו עוד שתי הדחות ממוקדמות הצ'מפיונס ומשלב הבתים בליגה האירופית. שום התקדמות אמיתית. לאורך השנים, דינמו פיתחה יהלומים כמו מריו מנדז'וקיץ', לוקה מודריץ' ולאחרונה, מתאו קובאצ'יץ' ואלן חלילוביץ', אלא שהיום הסגל שלה מלא בקרואטים בינוניים-פלוס במקרה הטוב או זרים לא איכותיים מספיק, מה שמוביל אותנו לבעיה הבאה של הצהובים.
בקיץ 2002 מונה יצחק שום למאמן מכבי חיפה במקום אברהם גרנט, שעבר לנבחרת. שום נשאל אז בראיון אם הוא מתגעגע לנבחרת, שם העביר תשע שנים כעוזרו של שלמה שרף וכמאמן הצעירה. התשובה הייתה מוחצת: "למה לי להתגעגע? אני מאמן עכשיו את נבחרת ישראל בחיזוק של הזרים הכי טובים אולי שהגיעו לארץ". גם היום, קשה לשכוח את האיכויות הכבירות של ג'ובאני רוסו, ננאד פראליה, ריימונדס ז'וטאוטאס ואיגביני יעקובו, שהובילו את הירוקים להופעה היסטורית וראשונה של נציגה ישראלית בשלב הבתים של ליגת האלופות.
מאז עברו 13 שנים ורק שלוש קבוצות ישראליות עשו זאת שוב (מכבי תל אביב, הפועל תל אביב וחיפה בפעם השנייה). הצהובים רוצים לנצל את רצף האליפויות שלהם ולהגיע לצ'מפיונס, אבל בינתיים, זה רחוק מלהתממש. לפני שנה וחצי בלבד, מכבי מכרה את מונס דאבור לגראסהופרס השוויצרית. המהלך יצא לפועל בעיקר בגלל שהחלוץ לחץ, כיוון שלא היה מרוצה מכמות הדקות להן זכה. מכבי ידעה שבקיץ דאבור יוכל לעבור תמורת 225 אלף דולר בלבד בשל סעיף היציאה שלו והסכימה למכור אותו חצי שנה קודם לכן, תמורת כ-400 אלף יורו. בקבוצה הצטערו כמובן מהחלטתו של דאבור לעזוב וכיום, על פי כל ההערכות, דאבור עומד לחזור לצהובים תמורת בערך פי ארבע מהסכום בו נמכר. ברוב הקבוצות בעולם, המנהל המקצועי היה משלם ביוקר על מקרה כזה, אבל לא לשם כך התכנסנו הפעם.
מאז הוחתם ג'ורדי קרויף לפני שלוש שנים, הוא הבהיר שבשל החוקים שמאפשרים רק חמישה זרים לקבוצה, הוא ישים את הדגש על הישראלים, זאת למרות הדיבורים שהיו סביב המנהל המקצועי ולפיהם, הקשרים שלו יעזרו להביא לכאן זרים ברמות הגבוהות ביותר. בגזרת המאמנים, ג'ורדי בינתיים פגע היטב, אבל את הכסף הגדול הוא מעדיף שמכבי תוציא על תוצרת מקומית ולא על שחקנים מרחבי אירופה. אלא שאותם ישראלים שמחזקים את מכבי שנה אחר שנה, הם כאלה שבכל קמפיין של הנבחרת סובלים מכישלון אחר כישלון. "כל הזמן מדברים פה על כמה שהפערים מול אירופה הולכים וגדלים ושהנבחרת מתבזה כל פעם מחדש, אז איך בדיוק אותם ישראלים יעשו את הבדל במפעלים אירופים?", תוהה יצחק שום, "במכבי חיפה שאימנתי, היו זרים ברמה הרבה יותר גבוהה מכל הישראלים והם אלה שעשו את השינוי בקבוצה. רוסו היה נכס בחדר הלבשה וזה רק היה הבונוס, כי היכולת שלו ושל הזרים האחרים עשתה את ההבדל וגרמה גם לשחקנים שלנו להרים את הרמה ולהגיע לליגת האלופות. נכון שהיום קשה יותר להביא זרים לארץ, אבל עדיף שניים או שלושה ברמה גבוהה מאשר חמישה בינוניים שאין להם שום השפעה באירופה. רק ככה מכבי יכולה לעשות השדרוג שהיא רוצה".
"זה נראה כאילו במכבי, הזרים הם סייד קיק ואת הבמה המרכזית משארים לישראלים", טוען ניר קלינגר, שהוביל את הצהובים לליגת האלופות לפני כעשור, "כשאני אימנתי במכבי, הקונספציה הייתה הפוכה. ידענו שאין לנו יותר מדי כסף להשקיע בניגוד להיום ולכן החלטנו שנשקיע בזרים טובים ומסביבם ישחקו צעירים שגדלו במועדון ועוד שניים או שלושה שנביא ממועדונים אחרים. נכון שאז הזרים לא היו אירופיים, אבל הם אלה שעשו את ההבדל ונתנו לנו את האמונה שאפשר להתמודד עם כל יריבה. אם מכבי תיכשל גם העונה באירופה ולא תגיע לליגת האלופות, היא צריכה לחשוב על שינוי גישה ולהתמקד יותר בהבאת זרים איכותיים מאשר כוכבים ישראלים, שאומנם מביאים הצלחות בליגה, אבל לא באירופה".
עוד אחד שטעם מהצ'מפיונס עם מכבי חיפה הוא אלישע לוי, שמסכים עם הקולגות שלו: "כל קבוצה שרוצה להתמודד על תארים חייבת בסיס חזק של ישראלים וזה קורה בשנים האחרונות במכבי תל אביב, מכבי חיפה והפועל באר שבע. אבל מה שבדרך כלל עושה את ההבדל זה הזרים. אם יש לך בסיס ישראלים טוב, הזרים הם אלה שיקבעו עד כמה באמת תהיה טוב. אומנם לא הבאנו זרים נוצצים על הנייר, אבל עובדה שאחר כך כל אחד מהם נחטף לאירופה וזה מעיד עד כמה הם היו משמעותיים. התרומה שלהם היא לא רק על המגרש, אלא גם ברמה המנטלית, כשאתה משחק מול קבוצות בכירות מאירופה". מאמן הנבחרת אלי גוטמן דיבר לא פעם על חשיבות הזרים בהתמודדות עם יריבות אירופאיות ועד היום הוא מהלל את הזרים שהיו לו בהפועל חיפה ושעמם, כמעט היה הראשון שמגיע לצ'מפיונס. תוסיפו לכך את החשיבות של וינסנט אניימה ודגלאס דה סילבה בהפועל תל אביב הגדולה, שעשתה עם גוטמן שני קמפיינים מצוינים באירופה, ותקבלו קו שאי אפשר לטעות בו.
בשנות ה-90', ההתפרקות של ברית המועצות הביאה לארץ כוכבי כדורגל אמיתיים ובהמשך, גם ההתפרקות של יוגוסלביה גרמה למהלך דומה ועזרה מאוד לקבוצות כמו מכבי חיפה של שום. כיום, אין למכבי תל אביב את הפריבילגיה הזו, אולם התהליכים שעוברים על אירופה והנפילות של מדינות כמו יוון, ספרד או רומניה, גורמות לכך שבליגת העל משחקים במחירים סבירים שחקנים שעד לפני כמה שנים אי אפשר היה לחלום עליהם. כל סוכן כדורגל יודע להסביר שחוץ מהגדולות בספרד, אין אף אחת שיכולה לשלם כמו שמכבי משלמת ועדיין, בעידן ג'ורדי קרויף לא הגיע לצהובים זר אחד שבאמת עשה שדרוג מוחלט לקבוצה. את הקבוצה הנוכחית של מכבי תל אביב יזכרו, נכון להיום, בגלל הגדולה של ערן זהבי בליגה ופחות בגלל שמות כמו קרלוס גרסיה, נוסא איגייבור או ניקולה מיטרוביץ', שהם שחקנים נהדרים לליגת העל, אבל מתקשים לעזור לקבוצה להשתלט על משחקים בינלאומיים.
דוגמה מעניינת לאותן בעיות מהם סובלת קבוצת הכדורגל הצהובה מגיעה מהמקום בו מכבי תל אביב באמת שולטת (או לפחות שלטה) ללא עוררין במשך 50 השנים האחרונות: ליגת הכדורסל. ב-1991, אחרי השנים הגדולות שכללו את שתי הזכיות הראשונות בגביע אירופה ועוד שלל הופעות בפיינל פורים, מכבי וצביקה שרף חטפו בחצי הגמר 34 הפרש מברצלונה. שנה לאחר מכן הקבוצה הודחה ברבע הגמר וב-1992/93, בה הפסידה את האליפות לגליל עליון, מכבי עפה כבר בשלב הבתים אחרי שלושה ניצחונות מ-12 משחקים ומקום אחרון בבית. אובדן האליפות הסנסציוני חייב את ראשי המועדון לשנות תפיסה ובשש העונות הבאות, בין 1993/94 ל-1998/99, הצהובים זכו בשש אליפויות והפסידו רק משחק אחד מ-19 בסדרות הגמר השונות. במקביל, באירופה הם לא עשו כלום. בעונה הראשונה מתוך השש, מכבי הודחה ברבע גמר גביע קוראץ' ובכל חמש השנים הבאות היא עפה בשמינית גמר גביע אירופה. זו הייתה תקופה עגומה מאוד, האוהדים הצביעו ברגליים וההיכל היה מלא בקרחות.
מה נשנתה בין השנים השחונות הללו לעשור הבא וקצת הבאים, שם מכבי זכתה בשלושה גביעי אירופה והפסידה בעוד ארבעה גמרים? אחרי שחזרה לשלוט בכדורסל הישראלי דרך הכוח המקומי, הבינה מכבי שכדי לעשות את הצעד קדימה, היא חייבת להתבסס על זרים טובים יותר ועל ישראלים משלימים, בניגוד למה שהיה עד לאותו רגע. אם בשנות ה-90' העגומות הכוכבים היו נדב הנפלד, מוטי דניאל, גיא גודס, דורון ג'מצ'י ואחריהם, עודד קטש ודורון שפר, בעוד שרשימת הזרים החלשה כללה שמות כמו וונדל אלכסיס, נוריס קולמן, טום צ'יימברס, באק ג'ונסון, רנדי וייט, טיטי פופה, רשארד גריפית', ויקטור אלכסנדר ודייויד בנואה, הרי שבשושלת שהרכיבו פיני גרשון ודיוויד בלאט בתחילת המילניום, השמות הבולטים היו לפתע אריאל מקדונלד, נייט האפמן, אנתוני פארקר, שאראס, ניקולה וויצ'יץ' ומייסאו באסטון ואילו הישראלים, דוגמת טל בורשטיין, גור שלף או יותם הלפרין, הפכו לשחקני המשנה.
מולי קצורין, שאימן את מכבי תל אביב בין 1993 ל-1995 והיה מי שהתחיל את אותו תהליך השתלטות מחודשת, נזכר: "הייתה התחברות של כל מיני גורמים יחד. עד שנות הפריצה, התקציב של מכבי לא היה גדול, אבל עדיין יותר גדול מהיריבות בליגה. זה אפשר לה להביא את הישראלים המובילים והיא השקיעה בהם יותר מהזרים. ברגע שהתאפשר להביא יותר זרים, הפערים מאירופה הצטמצמו. זה לא רק עניין של כסף, אלא גם של חוקים אחרים. היריבות של מכבי בישראל לא דגדגו אותה מבחינה כספית אז, לא כמו היום עם ירושלים. התחרות בליגה לא הייתה דומה למה שהיינו נתקלים בו באירופה. שינוי החוקים הוא מה ששינה את התמונה בסופו של דבר".
האם זו התשובה? אולי שינוי החוקים והגדלת מספר הזרים יובילו את הקבוצה של ג'ורדי קרויף לשנות תפיסה ולהבין שההצלחה באירופה לא תגיע עם התבססות על הישראלים? ואולי רק כאשר תגיע קבוצה ותאתגר את מכבי תל אביב הדברים באמת יתחילו להתעורר ולזוז אצל הצהובים? באר שבע ואולי אפילו מכבי חיפה נראות כמי שמוכנות לעשות זאת העונה ואם מכבי תל אביב לא תשתפר, היא בהחלט עלולה לאבד את ההגמוניה. כבר היום, יש לא מעט אוהדים ממורמרים, שרואים את הסכומים שהקבוצה הוציאה על עדן בן בסט או גילי ורמוט ועומדת להוציא את מונס דאבור, ולא מבינים למה אי אפשר לשלב את כל הסכומים הללו ולהביא זר אחד איכותי, שיעשה את ההבדל וירים את הרמה. כאן אנו חוזרים שוב לבעיית הביצה והתרנגולת והקושי לשכנע זרים איכותיים להגיע לליגה הישראלית הבינונית, שהבינוניות שלה נוצרת על ידי השליטה של מכבי אבל גם פוגעת ביכולת ובמוכנות של מכבי במקביל. בכל מקרה, הדחה מוקדמת מאירופה, מול היברניאנס הקטנטנה, עלולה לייצר בלגן גדול.