כדי להעריך הישג מסוים צריך לבחון אותו באופן השוואתי, אל מול סיטואציות דומות. במקרה של עונת הבכורה של דיוויד בלאט ב-NBA, זה בלתי אפשרי. זו הייתה עונה חסרת תקדים לחלוטין בכמה אופנים שונים, וחוסר התקדימיות הזה היה גם אחד ממאפייניה הבולטים. לא רק אנחנו, גם האמריקאים התבוננו בהשתאות במה שהתרחש לנגד עיניהם בשנה האחרונה, וגם הם ינסו עכשיו לעכל ולהבין מה בדיוק קרה ואיך.
החזרה של לברון ג'יימס לקליבלנד הפכה את הסיטואציה לייחודית עוד לפני שמכניסים למשוואה את בלאט. מעולם לא קרה שכוכב בסדר הגודל של לברון, עמוק בתוך שיא הקריירה, מגיע לקבוצה כל כך צעירה ולא בשלה. לעומת שחקנים גדולים אחרים בשלב הזה בקריירה, לברון ארגן לעצמו סיטואציה בה אין לצדו אף גורם משמעותי שזכה איתו בתארים: לא בשדרת הניהול, לא על הקווים ולא בין שחקני המפתח. לכן, יותר מכל קבוצה אחרת בתולדות ה-NBA, קליבלנד השנה הייתה קבוצה של שחקן. לברון לא הסתיר שמבחינתו הוא הגיע כדי להנהיג, לחנך ולקבל החלטות. זה לא נאמר כביקורת, זה בדיוק מה ששחקן כמו לברון צריך לעשות כשהוא מגיע לקבוצה כמו קליבלנד. הוא היחיד בכל המערכת שיודע איך להוביל קבוצה לאליפות ה-NBA.
לתוך הסיטואציה הזאת נכנס מאמן שהוביל קבוצות לתארים, אך עשה זאת במקום מוזר שנקרא אירופה. ההימור של הבעלים דן גילברט והג'נרל מנג'ר דיוויד גריפין על אחד מבכירי המאמנים ביבשת הישנה היה ייחודי בפני עצמו, ברגע שלברון הופיע סדר הגודל של ההימור זינק באופן משמעותי. רבים תהו כיצד בלאט יגיב למצב בו הגדרת התפקיד שלו השתנתה ממאמן דומיננטי שהגיע כדי לבנות קבוצה צעירה במשך שנים למאמן בקבוצה ששייכת ללברון ג'יימס. הייתה ציפייה להתנגשות ציוויליזציות, כי בלאט היה מוכר לאמריקאים, בין היתר, כמאמן ההוא מהקליפ בו הוא צועק על שני שחקני נבחרת רוסיה במהלך טיים-אאוט ומוציא אותם מהמשחק.
אחרי עונה ראשונה בתפקיד, ניתן כבר לענות כיצד בלאט הגיב לסיטואציה הייחודית הזאת. לא רק לנוכחות של לברון, אלא גם לעונה בה כל מה שיכול היה להשתבש השתבש. עונה שבתחילתה התברר שתהליך בניית הקבוצה רק בתחילת דרכו ושהוותיקים שהגיעו כדי לתרום להצלחה עכשווית הם שחקנים גמורים. עונה בה ברגע הכי פחות טוב הקבוצה נקלעה למכת פציעות, כולל היעדרות של לברון, שהובילה אותה למאזן שלילי לקראת נקודת האמצע. עונה בה אחרי שכבר הגיעו שחקני רכש איכותיים ונמצאה נוסחה שנראתה מנצחת, הגיע הפלייאוף בו הקבוצה סבלה מפציעות של שני הכוכבים הגדולים שלצד לברון.
איך בלאט הגיב? הוא הסתגל.
אלופים: גולדן סטייט השלימה 2:4 בגמר אחרי 97:105 בקליבלנד
עומרי כספי מצטרף למד הכוח שלנו: "מוריד את הכובע בפני בלאט"
מכונה מהסוג שה-NBA לא ראתה: רביץ מתפעל מגולדן סטייט
השושלת כבר בדרך? כך תהפוך גולדן סטייט למכונת אליפויות
בלאט מסכם עונה: "זה שאין סוף טוב זה לא אומר שהסיפור לא טוב"
איגודאלה זכה ב-MVP: "כשאגדל אני רוצה להיות סטף קרי"
לא רק לברון: כל המספרים והנתונים המעניינים של הגמר
סתגלנות זו התכונה שמתארת בצורה הטובה ביותר את מה שהוא עשה השנה. הוא נתן כבוד מקסימלי לכוכב שלו וחי בשלום עם אמירות שפורשו על ידי רוב העולם כחוסר כבוד מצידו של לברון. הוא עשה ניסיונות רבים במהלך העונה כדי להתאים את עצמו למצב ולסגל השחקנים שעמד לרשותו. הוא למד במהלך העונה, בעזרת הצוות שלו, איך לנהל עונה של יותר מ-100 משחקים עם רמת חשיבות משתנה.
יכולת ההסתגלות אפיינה את הקבוצה של בלאט לא פחות מאשר אותו. קליבלנד הייתה לפחות חמש קבוצות שונות ב-12 החודשים האחרונים. בליגת הקיץ בלאט עוד עבד על קבוצת ה-motion offense שהוא תכנן במקור. כשהתברר שהשיטה לא מתאימה ללברון, הוא בנה קבוצה שמבוססת על פיק נ' רול עם הגנה שמתבססת על ניידות של שחקני הפנים (שיטה שלא כל כך עבדה). במהלך מכת הפציעות הוא בעיקר אלתר, תקופת המשבר כללה התפתחויות שקטות שלא באו לידי ביטוי בתוצאות אך השפיעו על ההצלחה בהמשך העונה הרגילה ובפלייאוף. עם ההגעה של שלישיית שחקני הרכש הוא שינה את שיטת ההגנה כדי להתאים לטימופיי מוזגוב וההתקפה התחברה באופן מוצלח במיוחד. בעקבות הפציעות בפלייאוף קליבלנד המציאה את עצמה מחדש כקבוצת הגנה איכותית וקשוחה שבהתקפה מתבססת כמעט לחלוטין על בידודים של לברון.
המטאמורפוזה בפלייאוף הייתה המרשימה מכולן, היא הגיעה ברגע בו קל מאוד היה להיקלע למשבר. נקודת המפנה הייתה המשחק הרביעי בשיקגו, בפיגור 2:1 בסדרה. זה היה המשחק בו נהיה ברור שקיירי אירווינג לא כשיר ובקושי מתפקד, זה היה גם משחק בו לברון לא פגע ודרק רוז היה בזון. הכול נראה מוכן להפסד שיהפוך את הסדרה למסובכת במיוחד. בלאט החליט שהדרך היחידה להתחרות היא להפוך את המשחק לקרב חפירות, הוא נתן יותר דקות מאי פעם להרכב הגבוה עם מוזגוב וטריסטן תומפסון וזיהה גם את הרגע הנכון לחזור להרכב הנמוך שגם הוא סיפק דקות הגנתיות גדולות. זה היה המשחק בו קליבלנד החדשה, קבוצת ההגנה האדירה, נולדה. זה היה המשחק הכי חשוב בעונה של בלאט, ניהול משחק מצוין שלו אולי הציל לקאבס את העונה באותו לילה. באופן אירוני, המשחק הזה ייזכר לעד כמשחק עם הטיים-אאוט שלא היה ושינוי התרגיל של לברון במהלך האחרון.
בגמר האזורי ובגמר, הזהות ההגנתית והלוחמת החדשה הצטרפה ליכולת ההסתגלות של הקבוצה כדי לבנות מערכים הגנתיים מבריקים. בארבעת הניצחונות על אטלנטה ובשלושת המשחקים הראשונים מול גולדן סטייט, קליבלנד נראתה כמו אנטי וירוס עם תכונות של זיקית, כזה שיודע להתאים את עצמו לכל יריבה ולנטרל אותה באופן מושלם. היכולת של לברון ליצור התקפה מכלום אפשרה לבלאט לשרוד עם הרכבים מעוטי כשרון התקפי שמבצעים באופן מושלם את התוכנית ההגנתית שהוא בנה יחד עם הצוות שלו.
לפני פתיחת העונה תהיתי איך ייראה המעבר של בלאט מניהול סדרות באירופה לניהולן ב-NBA, שם רמת הכישרון גבוהה הרבה יותר, הנתונים רבים יותר וצריך לדעת להשתמש בהם וצוותי האימון הבכירים נכנסים לדקויות שבאירופה לא מתקרבים אליהן. בלאט לא רק התאים את עצמו לסטנדרטים של הכנה וניהול סדרה בליגה הטובה בעולם, הוא העביר כמה שיעורים לאמריקאים. גמר המזרח היה מאסטר-פיס של הכנה טקטית ושבירה מנטלית של יריבה אותה אימן מאמן העונה, אל הגמר קליבלנד הגיעה עם גישה מבריקה של שימוש בהתקפה ככלי הגנתי, שיטה שהייתה הדרך היחידה של קליבלנד להתחרות באלופה שבדרך, מה שבלט בכל פעם שהיא ניסתה משהו אחר. לסטיב קר היה פתרון, אבל יריבה פחות חזקה מנטלית עם מאמן פחות מבריק הייתה יכולה למעוד בגמר הזה. גם מול שיקגו קליבלנד ביצעה התאמות נהדרות להתקפה של הבולס, והמהדרין יוסיפו את הנטרול של איזיאה תומאס מבוסטון מהמשחק השלישי בסיבוב הראשון. ההכנה הטקטית לבדה לא הייתה מספיקה, אליה הצטרפו רמת ביצוע ורמת מחויבות גבוהה מאוד של שחקנים שמצאו את עצמם בסיטואציות בהן מעולם לא היו.
ככל שהתקדם הפלייאוף ההערכה אל בלאט גברה. לא בקרב התקשורת הכללית והקהל הרחב שמבחינתם לברון עשה הכל, אבל כן בקרב הפרשנים הרציניים וחלק משמעותי מהאוהדים של קליבלנד. רגע אחרי ההפסד יש תחושה של אכזבה וביקורת צפויה, אך בקרוב, כשכולם יתבוננו בפלייאוף ממרחק, הם יחזרו להיזכר במה שקרה לפני השבוע האחרון ולהעריך את מה שקליבלנד עשתה במצבה. באופן חד משמעי, הפלייאוף חיזק את מעמדו של בלאט בקרב האנשים החשובים בליגה ובתקשורת.
זה לא אומר שהמעמד של בלאט אידיאלי, הוא לא. החיסרון של הגישה של בלאט השנה הוא שמי שמסתגל רק מגיב כל הזמן למציאות חיצונית משתנה ולא בונה לעצמו מציאות שמתאימה לו. אם כל חודשיים קליבלנד היא קבוצה אחרת, קשה יותר לשים לב לטביעת אצבע של מאמן. זה בלט במיוחד אל מול היריבה בגמר. גם גולדן סטייט הצטיינה ביכולת להגיב למצבים, אבל עשתה זאת על בסיס סגנון ייחודי שסטיב קר התווה בתחילת השנה. קליבלנד, לעומת זאת, הייתה זיקית שמטמיעה את עצמה במציאות כל פעם מחדש.
בכלל לא בטוח שהייתה לבלאט דרך אחרת לשרוד את השנה המטורפת הזאת. גם את המצב ההתחלתי שלה בו הוא מאמן בקבוצה של השחקן הטוב בעולם וגם את אוסף ההתרחשויות במהלכה. כאמור, אין למה להשוות כדי לבדוק אם יש דרכים שונות להתנהל בהצלחה במצב כזה. אין ספק שקליבלנד לא הייתה שורדת אם הייתה מנסה לשמור על הזהות הקודמת שלה לאחר הפציעות בפלייאוף, אם לא הייתה יודעת להחליף צבע במעבר מיער טרופי עשיר למדבר צחיח. בלאט אולי היה מקבל יותר קרדיט על האופן בו שרד והוביל את קליבלנד להצלחה אלמלא השינוי אליו לא הצליח להסתגל: העבודה מול התקשורת האמריקאית. נראה שבלאט עדיין לומד את התקשורת ואת האופן בו כתבים אמריקאים מרגישים שמכבדים אותם ששונה לחלוטין מהאופן בו כתבים ישראליים מרגישים כך. הוא יצר כמה חיכוכים שפגעו בו במהלך העונה.
בשנה הבאה יהיה הרבה יותר קל. בלאט יקבל סגל שאת רובו הוא מכיר (בתקווה שהסגל הזה יהיה בריא), מערכת שכבר לא חדשה לו, סביבה שיודעת לעכל אותו טוב יותר וכמה אנשים שלמדו להעריך אותו. השאלה הגדול היא, כמובן, אם תהיה שנה הבאה בקליבלנד הבנויה. התשובה הקצרה: כמעט בטוח שכן. התשובה הארוכה מתחילה בכך שהוא זוכה להערכה רבה מגילברט וגריפין וגם חלק מהשחקנים לחלוטין בצד שלו. היו שדיברו על משבר אמון בינו לבין השחקנים, אבל קבוצה במשבר אמון לא משחקת כפי שקליבלנד שיחקה בפלייאוף הזה, עם כזו רמה של מחויבות, משמעת טקטית, אמונה בדרך והקרבה.
בעצם, הסיבה היחידה שיכולה לגרום לכך שבלאט יפוטר הקיץ היא שלברון ג'יימס יתעקש על כך. לכן, היחסים עם לברון הם חלק חשוב מסיכום העונה של בלאט. השורה התחתונה היא שניכר שלא נוצר שם קליק. במובן אחד זה טבעי. בלאט אמנם אמריקאי, אך הוא יהודי בוגר פרינסטון שעזב את ארה"ב ב-81', לפני שלברון נולד. אמריקה שלו ואמריקה של לברון הן שתי אמריקות שונות לחלוטין. קל להבין למה לקינג ג'יימס יש שפה משותפת עם טיירון לו ולא עם בלאט. אך התחושה היא שיש שם משהו מעבר, שהקסם האישי של בלאט שהצליח לעבוד על שחקנים רבים ממקומות שונים לא עובד מול השחקן הטוב בעולם. ושמכיוון שמדובר בקבוצה שלו, לברון לא בזבז כוחות על ניסיון כן להתחבר למאמן שלו.
מה באמת לברון חושב על בלאט? כל דעה שנשמעת נחרצת היא רק ניחוש, אף אחד לא יודע. הניחוש שלי הוא שבעוד שאין שם חיבור ברמה האישית, לברון למד להעריך את היכולות המקצועיות של בלאט ואת התרומה שלו לעונה המוצלחת שהסתיימה עכשיו. אבל גם אם ניקח את הגרסה הקיצונית, שלברון משוכנע שכל דבר טוב שקרה בקליבלנד קרה רק בזכותו ובזכות טיירון לו ושבלאט רק מפריע, קשה להאמין שהוא יפעל. אישית אני מאמין שאם שחקן בקליבר של לברון, שכבר הוביל קבוצה לאליפות, מרגיש שהמאמן שלו לא מספיק טוב זו לא רק זכותו אלא חובתו לפעול, אבל במקרה הזה התוצאות מספרות סיפור אחר. קליבלנד הגיעה למרחק שני משחקים מזכייה בתואר למרות הפציעות של קיירי ולאב, למרות שבמהלך השנה נראה היה שאין לה יכולת להתמודד עם היעדרות משמעותית. הקונצנזוס הוא שקליבלנד הוציאה מעצמה את המקסימום המוחלט בפלייאוף. גם אם לברון מאמין שבלאט לא תרם לכך, והניחוש שלי הוא שהוא לא חושב כך, עם התוצאות האלה יהיה לו קשה במיוחד לטעון שבלאט הפריע.
חשוב לזכור שיש כאן גם עניין כספי. אם גילברט יפטר את בלאט הוא יצטרך להמשיך לשלם לו את החוזה בשנים הבאות. גילברט כבר משלם את החוזה של מייק בראון שפוטר בשנה שעברה, ואם ימנה מאמן במקום בלאט (גם אם טיירון לו יקודם הוא יקבל העלאה משמעותית) הוא בעצם ישלם לשלושה מאמנים שונים בשנה הבאה. לברון מצפה מגילברט להוציא הרבה מאוד כסף בקיץ כדי להשאיר את קווין לאב (עוד אחד שלברון לא מתחבר אליו ברמה האישית אך ממש לא רוצה שיעזוב בגלל זה) ואת הצוות המסייע שהוא התאהב בו במהלך הפלייאוף, קשה להאמין שבנוסף הוא יכריח אותו לשלם לשלושה מאמנים.
לכן, רוב הסיכויים שבלאט יחזור לעונה שנייה, בה הוא יוכל להיות נינוח ושיטתי יותר כי הקבוצה תהיה טובה מכדי להיות במצב קבוע של משבר. אם כל הסגל יישאר (הקיץ של קליבלנד הולך להיות מרתק ועוד ננתח גם אותו), קליבלנד בריאה תהיה מועמדת בכירה לתואר. לעומת מה שרבים טענו במהלך הפלייאוף, ממש לא עדיף בלי לאב וקיירי, יחד איתם מדובר בקבוצה עם פוטנציאל התקפי נדיר שהתקרב למימוש בחצי השני של העונה שהסתיימה. בלאט, הצוות שלו והשחקנים המשלימים צברו בפלייאוף הזה ניסיון יקר מאוד שאחריו הם נראים בשלים לעליית מדרגה. כי אחרי עונת הבכורה שלו ב-NBA, נותרה לבלאט רק עוד מדרגה אחת לטפס.
