הקבוצה שהפכה את הכדורסל: מד הכוח של משחק 6, בהשתתפות עומרי כספי

באליפות האחרונה של גולדן סטייט, ב-1975, האלק הוגאן היה בן 21. ארבעים שנה עברו, ארבעים שנה של קריירת היאבקות עשירה וזוהרת, והווריירס לא ראו זיפט. אתמול, שעון אמריקה, הם סוף סוף עשו את זה. בצהריים הוגאן פגש את עומרי כספי במכון כושר בו השניים מתחזקים, בפלורידה. בלילה עומרי כספי, שמתאמן בימים אלה אצל קואץ' ת'ורפ לקראת 2015/16, הצטרף להופעת אורח במדור זה.

משחק 6, ואחרון. מתחילים.


הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

למעקב בטוויטר

הכל על המשחק שסגר סיפור:

גולדן סטייט השלימה 2:4 בגמר אחרי 97:105 בקליבלנד

בלאט מסכם: "זה שאין סוף טוב זה לא אומר שהסיפרו לא טוב"

איגודאלה זכה ב-MVP: "כשאגדל אני רוצה להיות סטף קרי"

למזכרת: אלבום התמונות החגיגי של משחק 6 בגמר

כשהעדשה התמקדה בריילי, ידעת שזה נגמר. שסטף עשה את זה. כפי שהבטיח שיעשה את זה, עוד בנובמבר 2009:

קרי הוא זן אחר. כפי שכבר אמרו, לא היה דבר כזה, קשה להשוות. הוא חצי סטיב נאש חצי רג'י מילר ועוד חצי של עוד משהו, שהופך את השלם לגדול מסך חלקיו. הוא גם הפנים היפות של הליגה (ליטרלי), ואפילו הקול שלו נהדר.

הוא גם משחק כדורסל. 25 נקודות, 6 ריבאונדים ו-8 אסיסטים היו לו הבוקר, שלשות של קבורה ועונשין של סוף.

"זו ההגדרה לעונה מהסרטים", כספי מחמיא. "בקיץ עם הנבחרת, MVP של העונה הסדירה, ואליפות. שנה לא רעה לבחירה מספר 7 בדראפט 2009".

כל מהלך שעובר, וכספי מתלהב. "סטף זה מטורף", הוא אומר. "הוא יכול להרוג אותך בכל כך הרבה דרכים, והכי מסוכן על קו ה-3. לברון, עוד אפשר לחיות עם הזריקות שלו מבחוץ".

וכשאתה נתקע על קרי בחסימה…

"תתפלל".

"הוא אדיר", כספי ממשיך להלל. "היה לנו חוק נגדו - העקב של המגן חייב להיות על השלשה. בשום מצב לא לקבל את קרי כשהעקב שלך בתוך הקשת. הוא יכול לזרוק מכל מצב".

והוא אכן יזרוק. 98 שלשות פלייאוף היו לסטף - גילוח השיא של רג'י מילר בפער של 40.

החל מהרבע השלישי, החל הדיון על ה-MVP. בסופו של דבר, הליגה הלכה עם אנדרה איגודאלה. כספי, עוד משלב מוקדם במשחק, התנגד נחרצות לבחירה הזו.

"איגי? לאאאא! סטף MVP, די, נו. הבן-אדם היה במשחק שעבר עם 2 מ-11 מהקו. סטף הוא היחיד שהופך את המשחק ל-4 על 3, בכל מהלך. מול סטף, אתה חייב להוציא לו את הכדור, או לבוא לטראפ ואז תמיד יש יתרון להתקפה. בגלל זה הוא ה-MVP ולא אף אחד אחר".

גם ת'ורפ היה נחרץ לגבי הבחירה בקרי. גם כדורסלן נוסף עמו שוחחנו. אבל ככה זה - יש דברים ששחקנים רואים אחרת מפרשנים ועיתונאים ואוהדים. וגם אם קרי היה אמור לזכות בתואר האישי, הבחירה באיגי ראויה. ראויה מאוד.

בכל מקרה, זו הקבוצה של סטף. עוד הישג שיא: הוא הראשון בתולדות הליגה שמנצח בפלייאוף את כל 4 השותפים שלו לחמישיית העונה. בסיבוב הראשון של אנתוני דייויס, בשני את מארק גאסול, בשלישי את ג'יימס הארדן ובגמר את לברון.

עכשיו כשהוא אלוף, ושמח, אולי סוף סוף יוכל להחזיר לך את מה שהוא חייב לך - פיצה. אילו תוספות אתה רוצה? נמסור לו.

"נקי", כספי מבקש. "אני לא אוהב כלום על הפיצה שלי".

03:57:

"איזו אווירה, הא?", שאל כספי.

האמריקאים יודעים לעבוד. ההמנון מרגש.

"זו חלק מהחוויה, גם לשחקן. הם עושים את זה הכי טוב שיש, מכל הבחינות".

הקהל של גולדן סטייט קיבל המון מחמאות, אבל בסדרה הזו, לפחות מפה, נראה שהאוהדים של קליבלנד מטורפים יותר.

"לקליבלנד יש קהל מטורף, אבל הקהל באורקל הכי טוב בליגה כיום. הקהל של קליבלנד מאוד אובססיבי לגבי הקבוצה שלו"

העיר לא ראתה תואר מאז 1964.

"ומרגיש לי שגם הפעם לא תראה. עם קיירי לבד, זה היה מספיק. ברמה שלברון משחק, הם היו זוכים. ותכלס, מה יש בקליבלנד חוץ מהקאבס?"

לפני כמה שעות, אנדרה איגודאלה סגר מעגל. את גביע ה-MVP הטרי הוא נתן לבנו הקטן. אירוני, בהתחשב בזה שכשאנדרה עצמו היה בכיתה ו', הוא היה סופג שריקות בוז מהיציע. מאימא שלו. היא ביקשה שיהיה פחות אנוכי, וכנראה שאנדרה הקשיב. כנראה שלא נפגוש בעתיד ב-MVP של סדרת גמר שלא פתח באף משחק בעונה הסדירה. אבל באמצע הסדרה החשובה מכל, סטיב קר הבין שלוותק אין תחליף.

איגודאלה, על המעמד שלו ו-12 מיליון הדולר בעונה שלו, ידע לזוז הצדה כדי לעלות למעלה. הוא ידע שכשהוא לא קולע טוב (כמו בפתיחת המשחק), עדיף לוותר ולתת את האור לקרי (כמו בפתיחת המשחק), ובכלל - לאורך הסדרה, קבלת ההחלטות שלו היתה הטובה ביותר.

"איגודאלה פשוט נהדר", החמיא כספי. פורוורד סקרמנטו הדגיש שוב ושוב לאורך המשחק שצריך לחיות עם הזריקות של איגי, וקליבלנד אכן נתנו לו לזרוק - קצת יותר מדי. היום, וברוב שלבי הסדרה. ואנדרה נענה לאתגר. שורה סטטיסטית של 25, 5, ו-5, ואת התואר האישי קיבל על כך שהיה השחקן השני הכי יציב בסדרה הזו, וההכי יציב בקבוצתו. גם מהקו הוא היה יציב (באופן מחריד), אבל הפעם זה לא שינה יותר מדי.

בסוכנויות ההימורים, היחס על MVP של איגי היה 100 ל-1. באתרים אחרים זה הגיע אפילו ל-150 ל-1. הייתי מפרגן עכשיו לכמה עשירים, אבל קשה להאמין שמישהו שם את הז'יטונים שלו על הבחור בחולצה מספר 9.

כשהגיע לאוניברסיטת אריזונה ב-2002, כך נכתב עליו ב-ESPN, הוא פנטז "להיות לוק וולטון". הלילה, על במת המנצחים, בזמן שגביע ביל ראסל נמסר לידיו, איגי עדכן את הגרסה. "כשאהיה גדול אני רוצה להיות סטף קרי", אמר. הפוך, גוטה. היום, סטף קרי רוצה להיות אנדרה איגודאלה.

04:49:

"המזרח בזמנו היה הרבה יותר טוב מהיום", אומר כספי. "0-4, 2-4, 0-4", מצביע על הדרך של קליבלנד עד לגמר של הליגה.

"לא היה אפשר לעשות את זה פעם".

המזרח היום קל מדי.

"קליבלנד הזו היתה עוברת את הספרס? את הקליפרס? את יוסטון?"

מול שתי הראשונות זה היה קרוב לסוויפ.

"בדיוק".

העיר קליבלנד לא טעמה תואר מזה 51 שנה.

גולדן סטייט 40.

דיוויד בלאט הוא מאמן רוקי שהגיע לגמר בעונתו הראשונה.

סטיב קר הוא מאמן רוקי שזכה באליפות בעונה הראשונה.

מאז פט ריילי, 1982, לא היה דבר כזה, וסטיב קר בהחלט ראוי לכל פיסת קרדיט. זו אולי לא היתה הדרך הכי קשה לטבעת - ניו אורלינס בסיבוב הראשון, יוסטון (ולא הספרס או הקליפרס) בגמר המערב וקליבנד חבולה מדי בגמר ה-NBA. ועדיין, להדריך חבורה צעירה בעונה ראשונה, במקום שלא טעם אליפות 40 שנה? ולקחת טבעת? כל הכבוד, קואץ' קר. הוא ידע לעשות את השינוי במצב הלא פשוט של 2:1, ידע ללכת בקטן, ידע לשמור על חדר ההלבשה מגובש, ידע לנהל את האגו של כוכבים ותלושי משכורת. ידע לנצח.

"הוא גאון כדורסל", אומר כספי. "הצליח מאוד גם בפיניקס, כ-GM. הוא שינה את המשחק העונה. בניגוד להרבה דעות, שאמרו שזה לא יחזיק גם בפלייאוף, זה החזיק. קר ביטל עמדות, לקח קבוצה של 50 ניצחונות לאליפות, בתוך שנה אחת. מכונת התקפה, הגנת ברזל".

בסיום, קר נרטב ממים, שמפניה ודמעות. הוא הודה לכולם, ונקב בשמותיהם של מאמניו לשעבר - לני ווילקינס (מקום 2 בניצחונות בכל הזמנים), פיל ג'קסון וגרג פופוביץ'. וכשבחור עובר בשדרת התהילה של החבר'ה האלה, הוא רק צריך להקשיב - והוא יהפוך לגדול בעצמו. 1 מ-1, טבעת בעונה הראשונה, ואכן נראה שקר בדרך הבטוחה למעלה. "אני לא מאמין כמה מזל יש לי", הצטנע בסיום.

ולאלו מכם שממש מחפשים להישאר פרובינציאלים - סטיב קר נולד בביירות, הרבה יותר קרוב לכאן מאשר מדינת מסצ'וסטס.

04:52:

וגולדן סטייט - גם להם היתה דרך לא הכי קשה בספר.

"יוסטון העיפו את הקליפרס ואת הספרס. זו לא אשמת גולדן סטייט. וממפיס זה ממש לא קל. גולדן סטייט היתה הכי טובה לאורך 82 משחקים. אין שום אות קלון על האליפות הזו".

יכול להיות שמרוב מחמאות להתקפה שלהם לא שמנו לב שגם ההגנה שלהם פנטסטית?

"הם שמים עליך כזה לחץ בהתקפה, שלפעמים זו ההגנה הכי טובה. הם יקלעו 100-110 ולא הרבה קבוצות יעמדו בקצב. בטח לא קליבלנד הזו".

ב-1969, כשחילקו לראשונה את תואר ה-MVP של סדרת הגמר, ג'רי ווסט זכה למרות שהיה בקבוצה המפסידה - בגלל שורה מפלצתית של 37.9, 7.4, 4.7. לברון קלע פחות בסדרה הזו (35.8), אבל קטף יותר (13.3) ומסר יותר (8.8). בכלל, זו סדרת הגמר הכי דומיננטית של שחקן מבחינה מספרית לברון הוביל את שתי הקבוצות בכל שלוש הקטיגוריות החשובות בכדורסל. זה לא קרה מעולם, ולא בטוח שיקרה.

לאורך כל הסדרה הזו, לברון היה כל כך מהותי לקאבס, שהוא פשוט לא יכול היה לנוח. בכל פעם שירד לספסל, קליבלנד ירדה איתו. הנה מה שהקאבס עשו כשלברון לא על הפרקט: 18% מהשדה, 0% מה-3, מינוס 40 נקודות.

גם את המשחק הזה ג'יימס התחיל חזק, וכספי זרק "לברון זה משאית על 200".

"הוא תוקף כל הזמן, אי אפשר לעצור אותו".

עד לפני כמה זמן עוד היה נראה שיש לו תחרות, אולי דוראנט. כיום אין ספק שהוא השחקן הטוב בעולם, ובפער.

"אף אחד לא קרוב. לברון ברמה שהוא מביא קבוצה לגמר, לבד, והוא יודע את זה. וזה בלי קשר לבלאט - לא משנה מי המאמן. הוא שולט ומבין את המשחק ברמה הכי גבוהה. רוצה רק לנצח. מבין יותר מכולם מה צריך בשביל זה. אלוף".

ועדיין, אלוף רק פעמיים מתוך שש.

"זה פוגע במורשת שלו. מייקל לא הפסיד מעולם. שש משש. בגלל זה, מייקל יש רק אחד".

לברון סיים עם שורה נהדרת גם הפעם, אבל לא נראה טוב, כבר מהפתיחה. עייף, תשוש, זהו. "הלחץ, דקות המשחק, העומס", אומר כספי, "זה בלתי נתפש שהוא משחק ברמה הזו ועדיין עומד בזה".

בסיום ג'יימס נראה גמור. הפנים בתוך החולצה. לאחר מכן ישב בחדר ההלבשה, שקט, והחבר'ה באו ללחוץ ידיים. בעונה הבאה ינסה להגיע לגמר שישי רצוף.

אז מה הסדרה הזו, בסופו של דבר, אומרת עליו?

"שהוא מהגדולים ביותר", אומר כספי. "לא היה ולא יהיה כמו מייקל, אבל לברון נלחם כמו הגדול מכולם, וסחב את כולם על הגב שלו".

וזה לא הספיק. שוב.

04:46:

מה עם הקבוצה שלך? בפלייאוף תוך שנתיים?

"מעניין מה יהיה. המערב קשה מאוד".

היה צריך לחלק את הליגה אחרת לפני הפלייאוף? המזרח/מערב כבר לא מספק את הסחורה.

"ברור".

סופי שתשחק בסקרמנטו בעונה הבאה?

"לא".

עוד יש מצב לתזוזות?

"ברור. עוד לא התחילו עדיין".

ריי אלן של מיאמי, ושחקנים אחרים שממש רצו טבעת, פשוט חיפשו קבוצות שמתחרות על האליפות. אתה אמנם עוד צעיר, אבל עד כמה זה מדגדג - להיות במעמדים האלה? לוותר בשביל זה?

"מדגדג, אבל אני עדיין לא שם. לא בחמש-שש השנים הקרובות".

"אימא!", צווח דריימונד גרין בזמן שהפרקט מלא באנשים חוגגים. "אמרו שלא אוכל לשחק בליגה הזו. אמרו שלא אוכל לשחק בליגה הזו!".

אימא גרין יודעת, וכיום זה כבר בנאלי - דריימונד יכול גם יכול. הלילה רשם את הטריפל דאבל הראשון בקריירה שלו (16, 11, 10). על הדרך הצטרף לרשימה מיוחדת של מטרפלים-דאבלים (פועל שהומצא עכשיו) במשחקים 6 או 7 בגמרים: מג'יק, בירד, וורת'י, דאנקן, לברון וזהו. גם גרין ברשימה.

מלחמה. עקיצות. אגרסיביות (איך הדף את הכדור מידיו של מוזגוב לתוך שלשה של קרי - תענוג), וכל זה בעונת חוזה של 915 אלף דולר. לדעת כספי, הוא השינוי האמיתי בסדרה הזו.

"כל פיק אנד רול עם סטפן קרי מוביל לטראפ", הוא מסביר. "דריימונד הפסיק 'להתגלגל' לשלשה אלא החל תמיד לקבל את הכדור בתנועה. זה נותן לשחקן שרוצה לעזור פחות זמן להגיע, ואם הוא כן מגיע, הפינה פנויה לחלוטין. במשחקים הראשונים, דריימונד קיבל את הכדור ואז החליט מה לעשות איתו, וזה פחות עבד. החל מהמשחק הרביעי הוא תמיד מקבל אותו בתנועה, ומאז הקאבס רודפים אחריו".

בקיץ, הרבה קבוצות ירדפו אחריו.

ואמרו שהוא לא יכול לשחק בליגה הזו.

05:02:

עד כמה, כשחקן בליגה הזו שקבוצתו הודחה לפני הפלייאוף, קשה לך לראות את השלבים האלה?

"זה מטורף. בשבועיים הראשונים לא יכולתי לישון בלילה. האדרנלין, הריקנות. את חצי הגמר בכלל לא ראיתי. הייתי חייב להתנתק. כילד, חלמתי על השלבים האלה, ולא רציתי שהעונה תיגמר. פתאום זו ריקנות של החיים. איזה כיף זה השלבים האלה. אני חייב את זה לעצמי, זה כל כך שונה מהעונה הרגילה. פסגת העולם".

בסיום משחק 5, שאל עיתונאי רוסי את בלאט שאלה אחת יותר מדי על טימופיי מוזגוב, שדפק 28 נקודות במשחק 4, ונאדה במשחק 5. מאמן קליבלנד התעצבן. הרוסי הקשה, שאל את בלאט האם הוא חושב שטעה.

לפי המשחק היום, לא רק שבלאט טעה אלא הוא אף יודע שטעה. הענק רשם 33 דקות משחק, 17 נקודות, 12 ריבאונדים ו-4 חסימות. הוא היה נהדר, והפעם - הוא ולא רק לברון שמרו את הקאבס קרובים. קשה היה לבקר את בלאט על ההתאמות שניסה לעשות, אבל בדיעבד, הוא שיחק לידיים של גולדן סטייט במשחק 5.

"אני אוהב מאוד את מוזגוב", מספר כספי. "לא יודע למה בלאט ויתר עליו במשחק הקודם", הוסיף בשלב מוקדם של המשחק הזה - עוד לפני שמוזגוב החל לפרק את הלוחות. "לפי דעתי זו היתה טעות, כי גולדן סטייט רגילים לשחק סמול בול, יש להם יותר כישרון והרבה יותר אופציות. קליבלנד מוגבלים מאוד, מאוד. מוזגוב יעיל".

עבר כמה זמן, ומוזגוב אכן גרם קשיים לווריירס. "בלאט הולך על מוזגוב בכל הכוח", אומר כספי. "הליינאפ הזה עדיף על מה שהיה במשחק 5. אבל לברון תשוש. גמור".

הפעם, אי אפשר להאשים את מוזגוב, והעיתונאי הרוסי ממשחק 5 בטח מחכה ליד הטלפון.

06:40:

אז מה האליפות הזו אומרת בעצם?

"שהכדורסל השתנה", אומר כספי. "שאין יותר עמדות. שעמדה 5 הולכת ודי נעלמת. שהכדורסל הופך מהיר יותר,ש אין יותר קבוצות של 85-90 נקודות במשחק. ששני קלעים יכולים לקחת אליפות".

למי משתי הקבוצות הללו יהיו יותר אליפויות בחמש השנים הבאות?

"לקליבלנד. להגיע מהמערב זה הרבה יותר קשה".

וקליבלנד לא תמיד תשחק בלי שחקן 2 ו-3, והיא תוסיף בקיץ בטח שני רול פליירס שרק יבואו בשביל הטבעת.

"ויש לה את לברון ג'יימס".

בישראל הוא היה זוכה כמעט בהכל, אבל מחסום השפה מנע ממנו להצטיין בראיונות שלאחר המשחק.

באמריקה, דיוויד בלאט לא הצליח לגעת בגביע. רק כמעט. אבל שפת האם סיפקה את הסחורה, כמעט בכל משחק, ובמיוחד הפעם.

"לא לכל סיפור יש סוף טוב, אבל זה לא אומר שהסיפור רע. זה לא. זה סיפור טוב".

העונה הראשונה של בלאט, בהכללה, היתה טובה מאוד. בסופו של דבר, הוא התגבר על פתיחה רעה ועל קולות מחדר ההלבשה ומהקומות העליונות שבארגון, בדרך לריצה אדירה בשלהי העונה. ריצה שהסתיימה רק הבוקר. אף מאמן ב-NBA לא לוקח אליפות עם הרוסטר הזה - ללא קיירי, ללא לאב. אף מאמן.

לבלאט יש הרבה מה ללמוד, גם מקצועית וגם מבחינת התנהלות מול התקשורת האמריקאית - אבל כשהבוסים שלו יצטרכו לתת לו ציון, הוא בטוח יהיה טוב. זה כנראה לא יקבע בלעדית את המשך העסקתו - כנראה שמערכת היחסים עם ג'יימס תקבע את זה - אבל במובן מסוים, הסגל החסר הוריד מבלאט לחץ. הפסד בגמר עם קיירי, לאב וורז'או לא היה מתקבל בהבנה כמו שהפסד כזה יתקבל. כמו שלברון זוכה לקרדיט גדול למרות שהפסיד בעוד סדרה, גם בלאט מקבל פרגון למרות שיצא מהקיו ארינה בלי הגביע.

"הסדרה הזו לא צריכה להשפיע עליו", טוען כספי. "היא רק צריכה לדרבן אותו ואת הסביבה שלו. קליבלנד היתה רחוקה פציעה אחת מאליפות, ומול קבוצה מצוינת. דיוויד מקבל המון כבוד, ובצדק. צריך להוריד את הכובע על מה שעשה השנה, ועל מה שעבר. זו עונה ראשונה בליגה, וכולם עכשיו מבינים עד כמה זה קשה, עד כמה הרמה גבוהה".

בסיום המשחק, במסדרון, פגש בלאט את אליל ילדותו, ביל ראסל - שמחזיק ב-11 אליפויות יותר מהמאמן ובתשע יותר מהשחקן הכי טוב בעולם כיום.

"אתה מאמן טוב", אמר ראסל לבלאט.

"נגמר לך המזל".

לא בדירוג: טריסטן תומפסון, כרגיל, נהדר, עם 15 ו-13; אימאן שאמפרט, עם סדרה רעה ומשחק רע; מת'יו דלבדובה, ששהה בענן של לינסנטי לשלושה ימים וחזר דאון אנדר; ג'יי אר סמית', ששלוש השלשות שלו בסוף רק העליבו אותו ואת הסדרה הזו עוד יותר; האלק הוגאן, למרות המפגש המרגש עם כספי ובת זוגו; האריסון בארנס, שהיה חשוב בשלהי הסדרה; שון ליבינגסטון, על 10 נקודות ותואר שימתיק את הקריירה; פסטוס אזלי, גם הוא עם 10 נקודות!; קליי תומפסון, שלא עשה יותר מדי ספלאש בסדרה הזו; צ'ארלס בארקלי, שהימר נגד גולדן סטייט כל הדרך. קר אמר עליו היום: "אני אוהב את צ'ארלס. הוא תמיד היה משלם את החשבון כשהיינו יוצאים לבר בזמן שהייתי פרשן ב-TNT. הוא יכול לומר מה שהוא רוצה".