מסיבת פרידה: אורן יוסיפוביץ מסכם את הגמר

דברים שרואים בסטטיסטיקה: זו הפעם ראשונה מאז קום המדינה שקבוצה כובשת שישייה בגמר הגביע, והפעם ראשונה שנכבשים שמונה שערים במעמד הזה.

קהל הפועל באר שבע: בכל משחק מחוץ לווסרמיל מבינים עד כמה עצום כוחם האמיתי. כל הרחמים שבעולם על היחס שזכו מהקבוצה שלהם. מאבדים חצי נקודה על נטישה המונית לקראת הסיום - אבל באמת שהנטישה מובנת. אם כבר, החזיקו שם יותר מדי זמן. ציון: 9.5

קהל מכבי תל אביב: זה כמעט לא אנושי. זה כמעט לא בריא. זה כמעט לא פייר. כמה שמחה. כמה עוצמה. וכשחמישייה צהובה נחה ברשת, והשלט "Too easy, mates", נשלף, זה היה גם גאוני. ציון: 10

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

למעקב בטוויטר

ב-14:00: משדר הטרבל של מכבי תל אביב

מכבי תל אביב השלימה טרבל עם 2:6 בגמר

ערן זהבי: "לא משנה מה יגידו, נכנסנו לדפי ההיסטוריה"

שרן ייני: "עצוב לעזוב", מיכה: "התפוצצנו"

חילופי האשמות בבאר שבע. אג'ידה: "אני איתם גמרתי"

ספר מלכים: הצהובים שכתבו את ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי

פריצה נכנס למיתולוגיה, זיו הפך לאגדה: פז חסדאי על ערב היסטורי

פאקו אייסטרן: "גם ב-2:6 לא נרגעתי. אל תשכחו שהייתי בגמר באיסטנבול"

מיטש גולדהאר: "היעד - ליגת האלופות. פאקו עשה עבודה נהדרת"

ציוץ המשחק:

תמונת המשחק: למען מיטש, תוצאה של טניס

דור מיכה, טל בן חיים ושרן ייני עמדו יחדיו מול המיקרופונים.

"אתה מריח נורא", הפטיר הקפטן האוטוטו-נוטש.

"זה בגלל שאני אף פעם לא משתמש בדאודורנט", צחק בן חיים, והרים את חולצתו כאילו כדי לכסות את ראשו של ייני.

"היה כיף?", נשאל ייני, וענה: "לא, היה מעאפן".

אחרי עוד כמה שאלות שהתחלקו בין שלושת הטאלנטים, נזרקה שאלה מקצועית-פילוסופית כבדת משקל לעבר דור מיכה.

מה פאקו הביא למכבי?

"טרבל".

טרבל. כמה פשוט, ככה נכון. פאקו הביא טרבל.

דקה 46.

קרן למכבי תל אביב, מהראן ראדי אוטוטו מגביה. פאקו מסמן שני אגרופים באוויר – תרגיל שבו שחקן זז בתנועה מעגלית בזמן ששחקן אחר חוסם לו ומפנה שטח במרכז הרחבה. ראדי צריך לראות את החוסם והעובר, ולהגביה ברגע הזה. פאקו ראה שאף אחד לא חוסם לפריצה כמו שצריך, וצרח. אף אחד לא שמע אותו. הוא צרח שוב. שוב, התעלמות. ראדי הגביה בכל זאת, ואייסטרן השתגע. כמה שניות לאחר מכן, כשבאותן שניות הכדור של ראדי הספיק לפגוע במצח של פריצה ולהיכנס כ-1:3, פאקו העיף את הז'קט שלו וחגג בתנועת 'עשיתי מלא סטרייקים בבאולינג עכשיו'.

אסור להשאיר מאמן רק בגלל משחק אחד, אבל באותה מידה אסור לא להשאיר מאמן אחרי משחק כזה.

זו היתה קריעה, מחיצה, כתישה, טחינה, ריסוק, מעיכה. זה היה נוקאאוט טקטי מהספרים. זה היה ערב הכדורגל הגדול ביותר של מכבי תל אביב במילניום הנוכחי, וגם זה בעדינות. לכל שנה בשושלת הצהובה היה את רגע השיא שלה, ואתמול בחיפה היו 90 דקות של שיא, ואז עוד שעות של שיא לתוך הלילה.

שנתיים של משחקי כדורגל בתוצאות ריאליות נמחקו בערב אחד של שכרון חושים, של קונצרט באימון וניהול כדורגל. וזה על שם פאקו.

במשך השבוע, כשאייסטרן ניסה להרכיב הרכב בין שלל החוסרים, הוא חזר ואמר לשחקנים: Take care of the pennies and the pounds will take care of themselves.

"הוא כל הזמן דאג לדברים הקטנים", הסביר יואב זיו. "המצב הנייח, הוצאות האאוט, מתי ללחוץ ומתי לא. הוא רצה שננצח בדברים הקטנים, שלא תמיד רואים ולא תמיד מבינים כמה זו עבודה של צוות מקצועי. ואלה הדברים שעשו את ההבדל".

אכן.

זו היתה יצירת אמנות של משמעת וכוח. בהרכב בעייתי מכבי כבשה פעמיים ב-28 הדקות הראשונות, ואז אחרי הצמצום של הובאן, הצהובים הרשיתו פעמיים בשבע הדקות הראשונות של המחצית השנייה. כלומר – תנו לפאקו כמה דקות לתדרך, והחבר'ה שלו יפרקו. בכל פעם שמכבי ממש היתה צריכה לכבוש, הכדור עף לרשת. גם כשבוזגלו צימק, הצהובים דפקו פעולת תגמול בתוך דקה.

פאקו לא סחף את הצהובים לעונה מלאה בתצוגות מלהיבות. הסטטיסטיקה היבשה שלו מחווירה במעט לעומת קודמיו. אבל כשהמתכת מגיעה לארון, הסטטיסטיקה נדחפת הצדה. צלחת אליפות חשובה יותר מאחוזי הצלחה, וגביע משמעותי יותר מיחס כיבושים. פאקו גרף עונה מושלמת למרות שהגיע ברגע האחרון, כשהקבוצה היתה במשבר, למד את השחקנים והמערכת תוך כדי תנועה ולא ממש ראה עין בעין עם המנג'ר לאורך הדרך. והוא עשה את זה כמו גדול.

הקבוצה שלו לקחה אליפות לא קלה, וזכתה בגביע כשבגמר עלתה בהרכב מלא בחוסרים ובקפואים. בסיום, סוף סוף זכה למעט מהכבוד המגיע לו. סוף סוף הקהל קרא בשמו, בקול ובאון. סוף סוף נזרק מעלה על ידי שחקניו. שעות ארוכות לאחר שריקת הסיום, ופאקו לבוש בחולצת טרבל צהובה, עליה מדליה, ובידו הטרולי, אותו טרולי שתמיד נמצא בידו, "כי מאמן תמיד צריך להיות על מזוודות", התבדח לא אחת.

אחרי עונה קסומה ומושלמת מצדו, המהלך המתבקש של מכבי תל אביב יהיה להשאיר אותו. ואחרי עונה קסומה ומושלמת מצדו, המהלך המתבקש של פאקו אייסטרן יהיה לקחת את הטרולי וללכת. ללכת למקום שיעריך אותו קצת יותר. לפי הציוץ שלו בטוויטר בשעת לילה מאוחרת, הפור אולי כבר נפל.

"תודה על המסע".

כשאלישע לוי שובר שגרה ולובש חולצה בצבע הקבוצה, זה לא הולך להיגמר טוב. הלב נשבר ב-15 במאי 2010, עם הירוקה-לבנה בבלומפילד, והלב נשבר גם אתמול, עם האדומה. זה היה ברוטלי. אלישע קיבל אתמול את מכבי תל אביב, בצורה הכי טובה שיכול היה לקבל אותה. ואתמול הוא שוב פישל.

ברקת? דהאן? בכר? תכניסו את התירוצים לבוידעם. אפילו אלישע לא ישתמש בהם.

בארבעה מתוך חמשת המשחקים החשובים שלה בבלומפילד, הפועל באר שבע הפסידה וחטפה גולים בדקות 5, 3, 2 ו-3. ובארבעת הנוקאאוטים האלה, אלונה פרגנה לאלישע במלוא הגב. אז תוציאו את התירוץ העלוב הזה מהמשוואה. אלישע לוי הוא מקצוען, וגם שחקניו. והתירוצים הנבובים הללו רק מספקים נסיבות מקלות להופעה קטסטרופלית של המאמן ושחקניו. לא מגיעה להם ההנחה הזו, וחבל שאנשים מספקים להם את החבל הזה.

זה היה כישלון קולוסאלי בהכנה למשחק, בניהולו ובביצועו. הבדלי התקציבים עצומים, נכון, אבל למישהו יש ספק שהפועל באר שבע עלתה אתמול בהרכב טוב יותר, שלם יותר ומתואם יותר משל מכבי? ועדיין, שנות אור במונחי כדורגל מודרני. כל אאוט של באר שבע בוזבז. כל כדור חופשי של מכבי סיכן. הפועל באר שבע נראתה כמו תלמיד של 3 יחידות מתמטיקה שנכנס בטעות לשיעור של 5 יחידות. הוא בקושי למד לוח כפל, ונותנים לו להתעסק עם פרבולות. ברוב שלבי המשחק, זה בכלל לא היה אותו ענף.

הפועל באר שבע, מעל לכל צל של ספק, עוברת עונה חלשה בהרבה מזו של העונה שעברה – למרות סגל חזק יותר. בשנתיים האחרונות באר שבע התקדמה, זה נכון, אבל לא מספיק. משהו עדיין לא כשורה במועדון הזה, כרגע; מן לוזריות בילט-אין, פאסיביות מטריפה, מחסור חמור בשיניים, עורקים מלאים בדם של סגנית, תיוג של נאמבר 2. ולפעמים המהלך הנכון במקרה כזה הוא עריפת הראש וצמיחה מחודשת.

הרבה אנשים קמים היום בבוקר בגישה של "אלונה טעתה". אבל תהיו בטוחים שאלונה קמה היום בבוקר בגישה של "אני צדקתי".

ראדה פריצה הסתובב עם פאה אינדיאנית כחולה-צהובה, ועדיין נראה פחות מגוחך משחקני הפועל באר שבע.

פריצה, האמת, כלל לא נראה מגוחך. אתמול שוב חזר להיות גיבור העל שמתגורר במרתף של איקאה, שוב היה זה שמשחק כשחגורת כלים סביב מותניו. בבסיס האם שבשבדיה, הילדדודס עקבו אחר המשחק בלייבסקור. שידור הם לא מצאו, אז הם פשוט רפרשו ורפרשו בין עוד גול ועוד בישול של אבא ראדה.

רגע לפני שקיבלו את הגביע, כשהם על הפודיום, כל שחקני הסגל של מכבי תל אביב שרו את שיר השחקן של פריצה. זו היתה הופעה לספרים – השואו הכי גדול של שחקן בגמר גביע ישראלי. השבדי לא צפוי להמשיך בצהוב בעונה הבאה, אבל אם אכן יעזוב, אין דרך מכובדת יותר מאשר עם "המשחק הכי גדול בקריירה שלי". ציון 10.

נראה שימים עברו משריקת הסיום של זיו אדלר, והחבר'ה מהניקיון שאבו את הקונפטי מהדשא. כמה עשרות מטרים מהנקודה בה כבש את שערו הראשון העונה, עמד יואב זיו.
כי בזמן שהפועל באר שבע פוגשת מכבי תל אביב עם הגנה מאולתרת, באצטדיון שלא האיר לה פנים, עם שופט שהתוצאות עמו לא טובות, יואב זיו כובש עם הברך.

"עם הברך. עם הבטן. עם מה שצריך", אמר.

זיו היה אמוציונלי מאוד. עם הכיבוש ובכלל. "כל כך התרגשתי", סיפר. "אחרי הגול רצתי לכיוון היציע וקלטתי את הילד שלי על הכתפיים של אחי. והוא כל כך מאושר. לא אשקר – הרבה דברים ריגשו אותי במשחק הזה, ובהרבה רגעים הייתי על סף דמעות", הוא מוסיף, והעיניים דומעות בו ברגע. "גם עכשיו, כשאני מדבר על זה. בהרבה רגעים במשחק המושלם הזה אתה אומר לעצמך 'ואוו'. אתה חי את החלום. אתה חי בחלום".

שלוש שנים שמכבי תל אביב – אנשיה ואוהדיה – חיה את החלום, מרחפת על ענן. שלוש שנות חיוך ננעלו אמש עם הערב הכי מרשים ומרטיט בקדנציה של קרויף. על הדשא, ביציעים, בחדרי ההלבשה, במסדרונות, בכביש החוף. זו היתה חגיגת הכדורגל הכי גדולה שנראתה בישראל מזה שנים. זה היה ערב שלא יישכח זמן רב.

זה לא נראה לך טוב מדי? זה לא מרגיש כמו הסוף?

"לא יודע", ענה יואב זיו. "אני מקווה שזה רק סימן לבאות".

orenjos@walla.co.il